חולין קלא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
השכחה והפאה, דכתיב (ויקרא כג כב): "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך וגו'", (דברים כד יט): "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה".
שנים שבאילן - השכחה והפאה, דכתיב (דברים כד כ): "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך", ותנא דבי ר' ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו, אחריך - זה שכחה.
וכולן אין בהן טובת הנאה לבעלים. מאי טעמא? עזיבה כתיבא בהו. ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דכתיב (ויקרא כג כב): "ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם", להזהיר עני על שלו.
ומעשר עני המתחלק בתוך הבית, יש בו טובת הנאה לבעלים - מאי טעמא? נתינה כתיבא ביה. ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דאמר ר' אילעא: גמר 'לגר' 'לגר' מהתם: מה להלן מוזהר עני על שלו, אף כאן מוזהר עני על שלו.
ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקבה - אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי, הא מלוי לכהן מוציאין, אלמא איקרו עם! - כגון הזרוע ולא זרוע, ומאי ניהו? מעשר ראשון. מעשר ראשון דלוי הוא! כרבי אלעזר בן עזריה, דתניא: תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי, דברי ר' עקיבא; ר' אלעזר בן עזריה אומר: אף לכהן. אימר דאמר ר' אלעזר בן עזריה אף לכהן - לכהן ולא ללוי מי אמר? אין, לבתר דקנסינהו עזרא. אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו, משקל מינייהו מי אמר? אלא כגון זרוע ולא זרוע, ומאי ניהו? ראשית הגז.
תא שמע. זה הכלל: כל דבר שהוא בקדושה, כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה, מוציאין אותן מידם; וכל דבר שאינו בקדושה, כגון הזרוע והלחיים והקבה, אין מוציאין אותו מידם. - כגון זרוע ולא זרוע, ומאי ניהו? מעשר ראשון, ולבתר דקנסינהו עזרא.
תא שמע. השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, הא ללוי ולישראל חייב! לא תימא הא ללוי ולישראל חייב, אלא אימא הא לישראל חייב. אבל ללוי מאי - פטור? אי הכי, ליתני 'השוחט ללוי ולעובד כוכבים פטור מן המתנות!'! ועוד, הא תניא 'השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, ללוי ולישראל חייב', תיובתא דרב! - אמר לך רב: תנאי היא, דתניא (ויקרא טז לג): "וכפר את מקדש הקדש" - זה לפני ולפנים, "אהל מועד" - זה היכל, "מזבח" - כמשמעו, "יכפר" - אלו עזרות, "כהנים" - כמשמעו, "עם הקהל" - אלו ישראל, "יכפר" - אלו הלוים, ותניא אידך: "יכפר" - אלו עבדים. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר איקרו 'עם', ומר סבר לא איקרו 'עם'? ורב, אי סבירא ליה כהאי תנא לימא, ואי סבירא ליה כהאי תנא לימא! - מספקא ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא.
דרש מרימר: הלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרב חסדא.
עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא. איתיביה רבא לעולא: מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת. ואי אמרת 'כהן ואפילו כהנת', והכתיב (ויקרא ו טז): "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"! אמר ליה רבי
רש"י
[עריכה]והשכחה והפאה - כולהו יליף לקמן. פרט ענבים הנושרין בשעת בצירה:
לקט - הנושר בשעת קצירה:
שתים באילן - לקמן יליף להו:
אין בהן טובת הנאה לבעלים - אין בידם לתתן לכל מי שירצו אלא כל הקודם זכה ולקמיה מפרש טעמא:
מוציאין את שלו מידו - אם היה לו כרם או תבואה או אילן כופין אותו ליתן אבל מעשר עני הואיל ומתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס תבואתו לבית:
יש בהן טובת הנאה לבעלים - שבידו לתתן לאיזה עני שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה ותן כל מעשרותיך לקרובי עני והיינו טובת הנאה דבר מועט:
ד' מתנות - ברישא מפרש לה לכולה ברייתא והדר מותיב תיובתא:
אחריך זו שכחה - שאינה אלא מאחריו כדתנן (פאה פ"ו מ"ד) שלפניו אינו שכחה שלאחריו שכחה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה שאינו בבל תשוב אינו שכחה פאה בכרם גמר אחריך אחריך מזית דכתיב ביה לא תפאר אחריך ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו הימנו כלומר לא תטול כל פארו לשון (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש דמשמע עקירה ולשון (דברים כה) ויזנב בך נטל את זנבך אשפי"ר בלע"ז והיינו שלא תטול פאה:
כולהו עזיבה כתיבא בהו - שצריך להניח שם בהפקר ולא שיחלקם הנך דכתיב בהו תעזוב הרי עזיבה והנך נמי כתיב בהו יהיה היינו בעזיבה דמשמע בהוייתו יהא דלא כתיבא בהו נתינה:
לא תלקט לעני ולגר וגו' - ומשמע לא תלקט אני מזהיר לעני:
נתינה כתיבא ביה - ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה (שם כו):
גמר לגר לגר מהתם - מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר:
מה להלן עני מוזהר - כדאמרינן להזהיר עני על שלו:
הא מלוי לכהן מוציאין - אלמא דלוים איקרו עם ואמאי מוציאין אי מספקא ליה לרב אי איקרו עם אי לא:
ומתרץ כגון הזרוע ולא זרוע - כלומר . אשאר מתנות כהונה שהן מתנה לכהן בזו קאמר דמוציאין ולא זרוע עצמה דילמא לא מיקרו עם:
ומאי ניהו - דמוציאין מלוי לכהן מעשר ראשון:
ופריך מעשר ראשון דלוי הוא - ואמאי מוציאין אותו מידו לתתו לכהן:
אף לכהן - דבכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים הלכך אע"ג דבמעשר ראשון לוי כתיבא ביה כהנים נמי משתמעי: וקמסיים מילתיה אימר דאמר כו':
בתר דקנסינהו עזרא - ביבמות (דף פו:) אמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אבל מקרא מפורש לא מצאתי שקנסם אבל דוגמא יש לדבר שכתוב בעזרא (נחמיה י) בסופו והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים למדנו שלא האמינום על תרומת מעשר ולא היו חולקין להן מעשר בגורן אלא (דקנסינהו) בפני הכהנים:
ומהדר אימר דקנסינהו כו' משקל נמי מינייהו מי אמר - בתמיה אכתי הדרא אתקפתא לדוכתיה הא מלוי לכהן מוציאין:
אלא הכי תריץ כגון הזרוע - מוציאין מלוי לכהן ולא זרוע עצמו ומאי ניהו כגון זרוע ראשית הגז דהתם לא כתיב עם ואי נמי לא איקרו עם מחייבי:
כל דבר שבקדושה - שאסור לזרים כגון תרומה וכיוצא בהן מוציאין מיד לוי לכהן:
ושאין בה משום קדושה כגון הזרוע כו' - שבאין מבהמות של חולין אין מוציאין מיד לוי לכהן אלמא פשיטא לן דלא איקרו עם ואמאי מספקא ליה לרב:
כגון זרוע ולא זרוע - דזרוע מוציאין דאיקרו עם והאי דקתני דאין מוציאין במעשר ראשון קאמר ובתר דקנסינהו עזרא ואיצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דקנסינהו עזרא דלא למיתני להו דידהו מיהא לא שקלינן מינייהו:
השוחט לכהן - להכי נקט השוחט לכהן דעליה דטבח רמיא דכתיב (דברים יח) מאת זובחי הזבח:
וליתני ללוי ולעובד כוכבים - ואנא ידענא דכ"ש (בהך):
וכפר את מקדש הקדש - בעבודת יום הכפורים:
לפני ולפנים - מכפרת עבודה זו על הטומאה שאירעה בפנים דפר ושעיר של יוה"כ מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות (דף ב.):
מזבח כמשמעו - על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש כגון נטמא במקדש דעבד בלא שהייה דאין כאן טומאת מקדש דהיכא דנטמא בעזרה קי"ל בשבועות (דף טז.) הלכה למשה מסיני דלא מחייב עד שישהה כדי השתחואה:
יכפר אלו העזרות - על טומאה שאירעה בעזרה על הכהנים ששגגו ונכנסו טמאים לעזרה וכן לוים וישראלים ועבדים קראי יתירי קדריש:
עבדים - כנענים דאינהו נמי בעי כפרה דכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן וכל מקום דכתיב עונש איש ואשה שוין:
דמר סבר איקרו עם - והוו בכלל עם הקהל הילכך וכפר יתירא אעבדים אתא:
ומר סבר לא איקרו עם - ובעי קרא:
הילכתא כרב - ולא שקלינן מינייהו:
וכרב חסדא - דאמר מזיק מתנות כהונה או אוכלן פטור:
לכהנת - בת כהן אפילו אשת איש דכיון דקדושה לית להו דאינן אסורים לזרים הרי מותרת בהן ולא דמי לתרומה ואי משום ונתן לכהן (ויקרא כב) קסבר אפילו כהנת משמע:
מנחת כהנת נאכלת - השיריים כמנחת ישראל:
מנחת כהן אינה נאכלת - דכולה כליל דכתיב (שם ו) כליל תהיה:
תוספות
[עריכה]כגון זרוע ולא זרוע. דאי זרוע ממש למה לי למימר כגון לימא ' ושאר מתנות כהונה הזרוע כו' אלא מדקאמר כגון לאו בזרוע מיירי אלא בדכוותיה דהיינו מעשר ראשון ואצטריך ליה למימר כגון זרוע דאי הוה אמר בהדיא מעשר ראשון הוה אמינא דה"ה מתנות כהונה להכי תנא כגון הזרוע והכי קאמר ושאר מתנות כהונה שהן דוגמת זרוע כגון מעשר ראשון מוציאין אבל זרוע עצמה לא דמספקא לן כרב:
תא שמע כל דבר שבקדושה כו'. תימה מאי פריך ליה לרב מהכא דילמא משום הכי אין מוציאין . משום דמספקא ליה לתנא אי איקרו עם או לא וי"ל דלא משמע ליה שיהיה ספק לתנא ובפי' ר"ח גרס לימא מסייע ליה כל דבר שבקדושה כו':
ראשונים נוספים
להזהיר העני על שלו כלומר שאע"פ שהוא עני וראוי ליטול בשדה דעלמא חייב להניח בשלו.
כגון הזרוע ולא זרוע פי' כי קתני דאין מוציאין מכהן לכהן ולא מלוי ללוי דמשמע הא מלוי לכהן מוציאין לא משום זרוע נקטי' אלא דהוא דהוי כגון הזרוע כגון מעשר ראשון. ופרכי' דמעשר ראשון דלוי הוא דהא לוים כתיב בפרשה ופרקי' דמתני' כר"א בן עזריה דאמר אף לכהן. אימור דאמר ר' אליעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר אין לבתר דקנסינהו עזרא יש שפי' דפלוגתא דר"א בן עזריה ורבי עקיב' היינו בתר דקנסינהו עזרא. דר"ע סבר דכי קנסיהו היינו למיתן אף ללוי ור"א בן עזריה סבר דלכהן ולא ללוי כלל קנסינהו אבל מדאוריית' מקמי דקנסינהו עזרא דלכ"ע ללוי ולא לכהן ולא נהירא דהא הכא והתם בכתובות דמייתי לה בכי האי גוונא מקמי דקנסינהו עזרא הוי מוקמינן פלוגתייהו ואמרינן אימר דאמר ר"א אף לכהן אלא דמתרצינן דאין ה"נ בעיקר דינא אבל בתר דקנסינהו עזרא לר"א בן עזריא לכהן דוקא ותו דהתם ביבמות אמרי' טעמ' דר"א בן עזריא משום דבעשרים וג' מקומות נקראו' הכהנים לוים וזה א' מהם והכהנים הלוים בני צדוק אלא ודאי פלוגתא דר"א בן עזריא ור"מ אדינא דאורייתא הוא דר"ע אמר מדין תורה מעשר ראשון ללוי דוקא ולא לכהן דלוים כתיב בפ' ור"א בן עזריה אמר אף לכהן שאף שהכהנים נקראו לוים והיינו דאקשי' אימר דאמר ר"א אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר ופרקי' דכי קתני מוציאין מידו בתר דקנסינהו עזרא והיינו קנסא דידהו אליבא דר"א דאלו מדינה אף לכהן ואיהו קנסיהו דלכהן דוקא דאי לא מאי קנסא דקנסיהו. וליכא למימר דלר"א בן עזריה לא קנסיהו וכן מוכח במסכת ב"ב פרק המוכר ואי ק"ל הא דאמרי' ביבמות בגנתא דר"א בן עזריא דהוי יהיב מעשר לכהנים ואהדר ליה ר"ע פתחא לב"ה כדי שלא יוכלו כהנים לכנוס שם וינתן ללוים ואמאי והא ר"ע בתר קנסא הוי. ולדידיה לא סגיא דלא קנסיהו עזרא דאף לכהן ואיכא למימר דלאפוקי מיניה דלר"א דאמר לכהן דוקא עביד הכי כאומר תהא כנגד המשחיתים. אי נמי דבשלמא לר"א כיון דמדאורייתא אף לכהן מצי עזרא לתקוני דלכהן דוקא משום קנסא דלוים אבל לר"ע דמדאורייתא ללוים דוקא וכהני זרים לגביה ואם נתן להם לא יצאו ידי נתינה לא קנסינהו עזרא כלל דליתנהו לכהנים.
ודא דאמרי' לעיל מעשר שני המתחלק בתוך הבית טובת הנאה לבעלים פרש"י ז"ל דכיון שהוא מתחלק בתוך הבית יש בהם טובת הנאה לבעלים לתתו לאיזה עני שירצה. ולא נהירא דאם כן אפי' מעשר ראשון נמי והנכון דה"ק ומעשר עני בזמן שהוא מתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים לפי ששני זמנים יש במעשר עני כדתניא בספרי כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשערך וכתוב א' אומר כי תכלה לעשר ונתת פי' הכא כתיב הנחה והכא כתיב נתינה: ומדרי' הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ פירש מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן אם מניחו שם מפני שעד הפסח גשמי שנה ולפיכך אמרה תורה שיכניסנה לביתו כדי שלא יפסד וכד' שיחא זריז בכך נתנם לו תורה בו טובת הנאה והיינו דכתיב ונתת הרשות בידך ליתן למי שתרצה אבל מפסח ואילך שכבר עברו גשמי שנה מוציאו ומניחו בחוץ ועניים נוטלים אותם ואין בו טובת הנאה לבעלים אלא כל הרוצה ליטלו יבא ויטול. והיינו דמקשי' בפ' בתרא דנדרים מתני' אהדדי דחדא אוסר מעשר עני כמודר הנאה ואידך שרי' ופרקי' כאן במעשר המתחלק כאן במעשר עני שאין מתחלק בתוך הבית.
ואסיקנא דרב מספקא ליה אי עם מיקרי או לא ולהכי קאמר דלא שקלינן מנייהו ולא יהבי' להו ודרש מרימר הלכת כוותי' עולא יהיב מתנות לכהנתא דקסבר כהן ואפי' כהנת והלכתא כוותיה: ורב כהצא ואמוראי אכלו בשביל נשותיהן שהיו כהנת. והלכתא לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים כי אתי רבין א"ר יוחנן ולרבנן דאמרי כוי בריה בפני עצמו הוא חייב בכל המתנות מרבוי דקרא כדמפרש ואזיל והלכתא כוותיה כדפרישנא בפ' אותו ואת בנו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה