התורה והמצוה על דברים כב א
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ב • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב א:
מב.
לא תראה את שור אחיך . ובפ' משפטים כי תפגע שור אויבך . וה"ראיה" הוא מרחוק, ו"פגיעה" הוא שפגע בו ממש. ותפסינן דבר ממוצע, אם פגע בקרוב רס"ו (=266) אמות.
ומאמר זה כולו במכלתא משפטים ר , ושם בארתיו בפרטות עיי"ש.
והמוקף שייך אח"כ, ומחקו הגר"א מפה.
מג.
שור אחיך . ופ' משפטים אמר " שור אויבך ". ויש שם דעות במכלתא, שר' יאשיה אומר שהוא עובד גלולים שמותר לשנאותו. וי"א ישראל עבריין. ור' נתן אומר שם, שמה שאמר שם " אויבך ", הוא עצמו מ"ש פה " אחיך ". רק הוא אויב לו שלא כדין, רק היצר הטיל איבה בינו לחברו. ע"י שהכה את בנו, או שעשה עמו מריבה. וזה דעת הספרי.
מד.
או את שיו נדחים . ושם אומר כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה , שהוא חוץ לתחום, כמש"ש משפטים רג . ופה מדבר שהם בתוך התחום, רק שנדחו ממקומם. והסימן לזה, אם החמור - כליו הפוכים.
ומ"ש, במשנה ב"מ לד ע"ב; ובגמ' לא, מפרש לה.
מה.
והתעלמת מהם . כבר בארתי בהתו"ה משפטים רז , שבמה שכתב שם וחדלת מעזוב לו , ופה אמר והתעלמת מהם , נתקשו המפרשים עיי"ש. ומזה הכריחו חז"ל, שיש מציאות שיוכל לחדול ולהתעלם. ועל פי זה אמר, שמא תרצה להתעלם תמיד - זה "לא תעשה".
ושם באר מ"ש וחדלת מעזוב לו , שיצויר שיוכל לחדול בחמור של כותי. ופה באר מ"ש והתעלמת , כי יצויר שיכול להתעלם בכהן והיא בבית הקברות, ובזקן ואינה לפי כבודו. ועי' בב"מ ל, שעקר צריך לזקן ואינה לפי כבודו.
מו.
השב תשיבם לאחיך . מה שכפל המקור על הפעל, מורה שישיב אפי' כמה פעמים, כמ"ש ב אילת השחר לח .
ומ"ש " לאחיך ", היינו שאין די אם משיב למקום שראוה אחרים, שאז עדיין היא באחריותו. עד שיכניסנה לרשותו, במקום המשתמר, שעז"א " לאחיך ". וכמ"ש בב"ק נז "וא"צ שישיב לידו", דוקא שהמקור הנלוה אל הפעל, מציין ג"כ כל השבה שיהיה; כמ"ש בהתו"ה בא מב ו משפטים קעט .
התורה והמצוה על דברים · כב · א · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-22-01