לדלג לתוכן

התורה והמצוה על דברים כא א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק כ"א • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"א, א':

כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כא א:

קלא.

כי ימצא חלל . על דברים הרגילים יתפוס לשון "הויה", כי יהיה נגע , כי יהיה בך איש אשר לא טהור . ולשון "מציאה" מציין דבר הבלתי מצוי. וע"כ אמרו פרט למצוי, כמו בספר ועיר שרובה עכו"ם.

ומ"ש מכאן אמרו (סוטה מז).

קלב.

כי ימצא חלל באדמה אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה, נופל בשדה . הנה שם "חלל", נופל על חלל חרב וזה המבדיל בין חללים ובין הרוגים. והחנוק אינו חלל כי אין דם יוצא ממנו. ובדיוק מציין שכבר מת, לא מפרפר. וזה מודה גם ר' אליעזר, שאין לומר שבא (" חלל ") רק לדוגמא, וה"ה חנוק. ודם חלל נזכר בפרשה ד' פעמים, הרי בא בדוקא.

והת"ק מדייק שגם מ"ש באדמה נופל בשדה , שהם דברים מיותרים. מציין במ"ש " באדמה " למעט טמון, שזה ההבדל בין בארץ ובין באדמה. שה"אדמה" הוא על הארץ, ומציין שנמצא על שטח הגלוי באדמה, לא טמון, שע"ז היה לו לומר "בארץ". ומ"ש " נופל " ממעט תלוי. " ובשדה " ממעט צף על פני המים.

ומ"ש באדמה אשר ה' א-להיך נתן לך, וכלל גם עבר הירדן, ובספרא (קדושים נח אמור קנג בהר ב) ממ"ש כי תבוא אל הארץ אשר אני נותן לכם, ממעט עבר הירדן! אבל פה אינו תולה בביאה, ולא הזכיר לשון "ארץ" רק " באדמה ", שכולל כל אדמה שהיא להם נתונה מה'. ור' אליעזר ס"ל שלא בעינן בזה, קרא כדכתיב.

קלג.

לא נודע מי הכהו . הא נודע אפילו על ידי עד אחד, מקרי נודע. כמו שלמד בספרא ( ויקרא רסג ) מלשון " או הודע " - אף על ידי עד אחד, ואף על ידי אשה.

ומ"ש "תלמוד לומר וענו ואמרו ", ר"ל וסוף הפסוק, ועינינו לא ראו ; כן הוא (בסוטה מז).





קיצור דרך: mlbim-dm-21-01