התורה והמצוה על דברים כא יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כא יג:

ח.

והסירה את שמלת שביה . כבר בארתי ( משפטים קפז ) שגדר שם "שמלה", וההבדל בינו ליתר נרדפיו, שמורה על שמלה חשובה ומלבושי שבת ויום טוב. כמו שאמרו חז"ל (רות ג) " ושמת שמלותיך עליך", אלו בגדי שבת. ועל כן אמרו חז"ל, שיעביר ממנה בגדים נאים.

ט.

וישבה בביתך . כבר אמר והבאתה אל תוך ביתך ! ופה הוסיף " בביתך " על צד דיוק, שתשב דוקא בחדר שהוא יושב שם ביחוד, ומשתמש שם. משא"כ מ"ש " אל תוך ביתך " , כולל כל חדרי הבית.

י.

ובכתה את אביה . ר"א מפרש כפשוטו. ור"ע ק"ל (=קיימא ליה) , שבכה הנקשר עם "את", לא נמצא רק בבוכה על המת. ויבכו את אהרן , ויבכו אותו מצרים . והלא יצויר שאביה ואמה חיים! ולכן פי', שר"ל שתבכה על אביה, שהם עדיין עובדי עבודת גלולים, ועי"כ נחשבים אצלה כמתים.

ור' אליעזר לשטתו, דס"ל ביבמות מז, דגר שמל ולא טבל ה"ז גר. וה"ה בגיורת שנכנסה לדת ישראל, אף שלא טבלה, דכן נכנסו נשי ישראל לדת ישראל בלא טבילה. וא"כ אם פי' שבוכה על עכו"ם, כבר היא גיורת, ולמה אסור לבוא עליה תיכף! ור"ע ס"ל דאינה גיורת בלא טבילה, וע"כ אסור לבוא עליה.

אולם בתרגום יונתן מפרש כר"ע, וכתב שיטבילנה תיכף. ועי' בתוס' יבמות מח, שכתבו דרכים אחרים בזה.

יא.

ירח ימים . הב"ש באה"ע יג כתב, שמ"ש שמואל דטעמא דהבחנה (בין זרע ראשון לשני) , מדכתיב להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, הוא מדרבנן; וקרא אסמכתא. ולדידיה, מ"ש כאן לר"ע שצריך ג' חדשים הוא אסמכתא.

ומדברי הרמב"ם (ה' גירושין י"א והלכות מלכים ח) משמע שלר"ע הוא דאורייתא, ומשמע שבזה פליגי ר"א ור"ע.

וי"ל שר"ע מדייק מ"ש " ואחר כן ", שכבר בארתי ב אילת השחר תקעא , שזה מציין אחר דברים רבים שמוכרחים אל דבר זה. והיינו אחר חדשי הבחנה, שכלים שני ירחים אחר חדש הבכיה.

יב.

ואחר כן תבוא אליה . ר"ל שביאה שניה לא הותר, עד לאחר כל המעשים. וזה כמ"ש הרמב"ן, דביאה ראשונה הותרה תיכף (אחר שהביאה לביתו כנ"ל תצא ז ), שעז"א בקדושין כב שלא ילחצנה (ישכב עמה) במלחמה. אבל ביאה שניה אסורה עד אחר כל המעשים.

ורש"י ותוס' (קדושין כב) האריכו בזה, ודרך זה הוא הקרוב כפי הפשט, וכן פירש הרא"ם והז"א.

יג.

ואחר כן תבוא אליה ובעלתה . היינו שאח"כ תקדש אותה בביאה. לכן כפל " תבוא ובעלתה ", היינו שתעשה לה בעל, ע"י בעילה; וה"ה שיכול לקדשה בכסף ובשטר. וכמ"ש הרמב"ם, "ואז, והיתה לך לאשה , שתתחייב בשאר כסות ועונה".

<< · התורה והמצוה על דברים · כא · יג · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-21-13