התורה והמצוה על דברים כא יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כא יט:

לד.

ותפשו בו אביו ואמו . כל לשון זה הוא למותר, שהיה לו לומר כמ"ש בכמה מקומות, "והוצאתם אותו אל זקני עירו". ועל כרחך שכל זה בא לתנאי. שדוקא אם יתפשו בו אביו ואמו, כי יכולים למחול לו, ואינו צווי שיתפשו דוקא. וממילא צריך שיהיו לו אב ואם, וששניהם יהיו מרוצים לזה.

ועפ"ז הוסיף ר"י, שצריך שתהא אמו ראויה לאביו. ומפרש בגמ' שר"ל, דומה לאביו בקול ובמראה ובקומה. וזה מפני שאחר שלא מצאנו כזאת, שיהרגו אותו במקום שרשות למחול, ע"כ סובר ר"י, שלא קרה זאת מעולם, והוא רק דרוש וקבל שכר. התורה גלתה שבן סורר כזה ראוי להסקל, ואם יזדמנו כל התנאים הנאמרים, יוכלו לסקל, רק שהוא דבר שלא יזדמן לעולם.

וכן ממ"ש באורך " ותפשו " " והוציאו " " ואמרו " " בננו זה ", הוציאו שלא יהיו גדמים וחגרים ואלמים, וכמ"ש כ"ז בסנהדרין שם.

וצריך שיהיה הב"ד של שלשה קיים, ונמצא עם הב"ד של כ"ג, כפי משמעות לשון הכתוב.

ומ"ש " זולל וסובא ", תרגם אונקלוס "זלל בשר וסבי חמר".

<< · התורה והמצוה על דברים · כא · יט · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-21-19