התורה והמצוה על דברים כא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כא יד:

יד.

והיה . מלת "והיה" הנוסף, מציין שקרוב שיהיה כן, והוא דבר רגיל להיות, וזה שאמר "הכתוב מבשרך".

ומ"ש " ושלחתה, היינו בגט", שכל "שלוח" הנאמר באשה או בעבד, הוא ע"י שטר שנותן בידה, לראיה שיצאה מרשותו, וכמ"ש מכילתא משפטים צה .

ול' "שלוח", משמע שיוכל להשתלח, לא החולה שאינו יכול ללכת בעצמו. וכמ"ש בספרי נשא ז , על " מזכר עד נקבה תשלחו , אין לי אלא שיכול להשתלח". ומזה הוציא, שאם היא חולה צריך לרפאותה.

והיה צ"ל "ושלחתה למקומה" או "לארצה" או "ושלחתה" סתם, ואמר " ושלחתה לנפשה "! ר"ל שלא תחזור אל בית אבותיה, ששם עובדים עכו"ם, כמ"ש הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה ; כי היא ישראלית גמורה.

טו.

ומכר לא תמכרנה בכסף . כפל המקור לפני הפעל הבא בשלילה, מורה שלא יעשה שום דבר מן הפעל.

ושם "מכר" במובנו המדויק הוא מכירה בכסף, ובמובן הרחב, כולל שמוסר הדבר לרשות אחר. כמו ביד אשה ימכור ה' את סיסרא , וימכרם ביד כושן רשעתים . ונמצא גם על השנוי, ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שלא ישנה; עמ"ש בהר סט . ו"מכר" שבא על המסירה לרשות אחר, משתתף עם כי נכר אותו א-להים בידי .

ואם היה אומר "ולא תמכרנה בכסף", הייתי אומר שמתנה מותר. לכן אמר " ומכור לא תמכרנה ", שזה מורה שר"ל שום מכירה ומסירה, אף שלא ע"י כסף.

ואמר " ומכר ", ר"ל מה שתרצה למסור אותה לאחר, אני מצוך שלא תמכרנה אף בכסף; וכ"ש שלא בכסף, שאין לך הנאה מזה. וכמו שכתבתי זה ב אילת השחר מ .

טז.

לא תתעמר בה . פי' רש"י בלשון פרסי קורין לעבדות ושמוש "עימראה". והרמב"ן הביא מירושלמי פרק ר"ע ופרק כל הצלמים, "תמן צוחין לפעלא טבא "עמירא" ". והביא עוד מהתרגום ארמי מגלת שושן, שבא שם לשון "עמירה" על עבדים ומשרתים.

ואמר כי יגנוב איש נפש והתעמר בו ומכרו , אמרו חז"ל, שצריך שישתמש בו; ור"ל שהשתמש בו ואח"כ מכרו. ופה אומר שלא ימכרנה, ומוסיף לאו אחר שגם לא תתעמר בה. וצ"ל כגירסת הגר"א " לא תתעמר בה, ה"ז אזהרה" והשאר נמחק.

והוא גריס "ה"ז אזהרה לכל דבר הפרשה", ואני הגהתי מלת "לבד" תחת מלת "לב"ד". ר"ל שהוא אזהרה בפ"ע על השמוש.

והוסיף תחת אשר עניתה, לומר שאיסור המכירה והעימור מתחיל תיכף אחר העינוי, שבעל אותה בפעם ראשון. לבל נאמר שלא הוזהר ע"ז, רק אחר שבא עליה פעם שני.

ויש לקיים גם גירסת הספרים שגורס " לא תתעמר בה, כדברי ר' יונתן", ר"ל שר' יונתן אמר ( תצא יד ) " ושלחתה לנפשה, ושלחתה בגט". וא"כ לדידיה מ"ש אם לא חפצת בה, הוא אחר שבא עליה ביאה שניה, שאז צריכה גט כי נעשית כאשתו. ולבל נטעה שגם מ"ש לא תתעמר בה , מדבר אחר ביאה שניה, אבל אחר ביאה ראשונה, שעדיין היא אשתו, וא"צ גט - יכול למכרה ולהתעמר בה; ע"ז הוסיף תחת אשר עניתה , שאפי' לאחר מעשה יחידי, דהיינו אחר ביאה ראשונה, מוזהר שלא יתעמר בה. וז"ש "ה"ז אזהרה לבד, תחת אשר עניתה ".

<< · התורה והמצוה על דברים · כא · יד · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-21-14