מ"ג דברים כא יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיֵיחֲדוּן בֵּיהּ אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ וְיַפְּקוּן יָתֵיהּ לִקְדָם סָבֵי קַרְתֵּיהּ וְלִתְרַע בֵּית דִּין אַתְרֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיֶחְדוּן בֵּיהּ אָבוֹי וְאִמֵּיהּ וְיַפְקוּן יָתֵיהּ לִקֳדָם חַכִּימֵי קַרְתָּא לִתְרַע בֵּי דִינָא דִבְאַתְרֵיהּ: |
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ותפשו בו אביו ואמו . (סוטה כה) מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.
והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו . (מכות י) מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.
ואמרו אל זקני עירו, בננו זה . שלקה בפניכם. מלמד שאם מת אחד מהם, אינו נסקל.
(סנהדרין שם) היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או חרש או סומא, אינו נעשה בן סורר ומורה. שנא' " ותפשו בו " ולא גדמים. " והוציאו אותו " ולא חגרים. " ואמרו " ולא אלמים. " בננו זה " ולא סומים. " איננו שומע בקולנו " ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו. חזר וקלקל, נידון בכ"ג, ואין נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים, שנאמר " בננו זה " זה שלקה בפניכם. " זולל וסובא ", זולל בבשר וסובא ביין. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, (משלי כג) אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו . ואומר, (משלי כג) זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה .
מלבי"ם - התורה והמצוה
לד.
ותפשו בו אביו ואמו . כל לשון זה הוא למותר, שהיה לו לומר כמ"ש בכמה מקומות, "והוצאתם אותו אל זקני עירו". ועל כרחך שכל זה בא לתנאי. שדוקא אם יתפשו בו אביו ואמו, כי יכולים למחול לו, ואינו צווי שיתפשו דוקא. וממילא צריך שיהיו לו אב ואם, וששניהם יהיו מרוצים לזה.
ועפ"ז הוסיף ר"י, שצריך שתהא אמו ראויה לאביו. ומפרש בגמ' שר"ל, דומה לאביו בקול ובמראה ובקומה. וזה מפני שאחר שלא מצאנו כזאת, שיהרגו אותו במקום שרשות למחול, ע"כ סובר ר"י, שלא קרה זאת מעולם, והוא רק דרוש וקבל שכר. התורה גלתה שבן סורר כזה ראוי להסקל, ואם יזדמנו כל התנאים הנאמרים, יוכלו לסקל, רק שהוא דבר שלא יזדמן לעולם.
וכן ממ"ש באורך " ותפשו " " והוציאו " " ואמרו " " בננו זה ", הוציאו שלא יהיו גדמים וחגרים ואלמים, וכמ"ש כ"ז בסנהדרין שם.
וצריך שיהיה הב"ד של שלשה קיים, ונמצא עם הב"ד של כ"ג, כפי משמעות לשון הכתוב.
ומ"ש " זולל וסובא ", תרגם אונקלוס "זלל בשר וסבי חמר".