התורה והמצוה על דברים יט א
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ט • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃
(א) [ע] "אשר ה' אלהיך נותן לך". לפעמים מיחס הנתינה אל שבועת האבות, ולפעמים מיחסו אל העם בעת שנותן בזכותם ואין צריך לזכות אבות, וכן הוא בספרי ראה (פסקא נז), ולמעלה (פסקא קנו). ומ"ש וישבת בעריהם התבאר בפרשת ראה:
[עא] שלש ערים. שם ערים בדיוק דוקא ערים בינוניות. דערי מבצר גדולות נקראים בשם ערי מבצר ערים גדולות, והקטנים נקראים בנות להגדולים, וכפרים נקראים חצרים או כפרים, כמו עקרון בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה, שפי' בנותיה הערים הקטנות וחצריה הם הכפרים, ומובא במכות (דף י) עירובין (לג), ואמר תבדיל לך, ולא לאחרים שאם הרג ישראל בשוגג נהרג עליו, וכתיב (מסעי לה טו) לבני ישראל ולגר ולתושב תהיינה: