התורה והמצוה על דברים יט טז
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ט • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־יָק֥וּם עֵד־חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יט טז:
פט.
כי יקום עד חמס באיש . פי' עדי חמס. כי סתם "עד" הוא שם הקבוץ על העדים, כי עד אחד לא מקרי בשם, עד ששם זה מציין שעדותו מועיל. ועדות הבלתי מועיל, נקרא בשם "עונה” או "מגיד", לא "מעיד", כמ”ש בפ' נשא מא . והלשון דומה עם מ"ש יקומון עדי חמס .
ומ"ש לענות בו סרה , שם "סרה" נרדף עם שם "שקר", רק שיש הבדל ביניהם. ש"סרה" מציין שאומר דבר שקר, הסר מדרך הרגיל, ואין לו אפשריות כלל; כמו כי דבר סרה על ה' . היינו דבר שאי אפשר להיות כלל, וכ"ה בגמ' מכות ה "עד שתסרה גופו של עדות", דהיינו שיזימו את העדים עצמם, לאמר "עמנו הייתם במקום פלוני". והטעם, שאם מכחישים אותם, לאמר שלא לוה או שלא הרג, הרי תרי לגבי תרי, והוי הכחשה (ולא הזמה) , כי התורה נתנה נאמנות גם לראשונים.
אבל אם אומרים "עמנו הייתם", אין מכחישים גוף הדבר. כי אומרים שיוכל להיות שהמעשה אמת, רק שמעידים שהם לא היו באותו יום במקום זה. והוא כמעידים עדות על כל א' בפני עצמו שעבר עברה, שהם נאמנים. כי בזה אין השנים (הראשונים) מצטרפים להיות כעדות נגד עדות. רק כל אחד יש עליו ב' עדים מעידים עליו שעשה עברה, שהעדים נאמנים. משא"כ אם ההכחשה הוא על העדות שמעידים שלא לוה מפלוני או שלא הרג, בזה עומדים שנים הראשונים נגד שנים האחרונים. כי העדות שמעידים, מצרף שניהם כאחד, והרי תרי לגבי תרי.
אבל אם אין מכחישים גוף המעשה, רק מעידים על העדים שהיו עמהם באותו יום במקום אחר, בזה אין העדים מצורפים. רק עדות המזימים היא מתחלקת על כל אחד בפני עצמו, והוא כאלו שנים מעדים ע"ז בפ”ע וע"ז בפ"ע. וע"כ כתב הרמב"ם, שאם אמרו "עמנו הייתם וגם הלוה והמלוה", וראינו שלא הלוה לו, ה"ז הכחשה". כי אחר שבזה צריכים להכחיש גוף העדות, העדות מצרף שניהם כאשר והוה ליה תרי לגבי תרי, וע"כ אין נאמנים גם לענין ההזמה.
ומזה יש לישב מה שהקשה על הרמב"ם מ (אדם הטוען) "פלוני רבעני". שהרמב"ם מדבר רק אם אומרים "עמנו הייתם וגם הלוה והמלוה", שבזה צריך להוסיף ההכחשה, ולאמר “וראינו שלא לוה זה את זה". ובזה אין נאמנים, כי הוי תרי לגבי תרי, אחר שמכחישים גם העדות; ולענין זה שניהם מצטרפין לכת א'. אבל אם אומרים "עמנו הייתם וגם הלוה", שאז אין צריך להכחיש את העדות, רק להעיד שהזוממים היו עמהם. וע"ז נאמנים, כי אין העדים מצטרפין להיות כתרי, אחר שהאחרונים אין מעידים על גוף הדבר כלל. וע"כ ב"פלוני רבעני", הוה ליה עדות שאתה יכול להזימה, כי המזימים לא יאמרו רק (=אלא) שהנרבע היה עמהם, ולא יצטרכו להזכיר מן המעשה כלל. והבן.
<< · התורה והמצוה על דברים · יט · טז · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-19-16