התורה והמצוה על במדבר ו יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ו' • פסוק י"א | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ו', י"א:

וְעָשָׂ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶחָ֤ד לְחַטָּאת֙ וְאֶחָ֣ד לְעֹלָ֔ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ וְקִדַּ֥שׁ אֶת־רֹאשׁ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו יא:

קיח. וכפר עליו מאשר חטא על הנפש , פי' שחטא על נפשו שצער עצמו מן היין, וסתמא דספרי ר”ש והוא סבירא ליה כן בנדרים (דף י'), וכן בירושלמי. ועמה שאמר בספרי (אה"ח ס' א' במ”ל ס"ק ע"ג) לר' אלעזר הקפר, ור' ישמעאל סבירא ליה כדעת הת”א ויכפר עלוהי מדחב על מיתא, והוא סבירא ליה דנזיר אינו חוטא.

קיט. וקדש את ראשו , [תקנתי הגי' עפ"י הגהת הגר”א שהם שני ברייתות המובאים בנזיר דף י”ח ע"א וע"ב] שר' יוסי בר' יהודה סבירא ליה שמה שאמר וכפר וקדש הם צלעות מגבילות על מאמר הראשון. שעל מה שאמר וביום השמיני יביא, מפרט וכפר עליו, ועל מה שאמר וגלח, מפרש וקדש את ראשו. ולכן הוסיף ביום ההוא, רצונו לומר ביום שקדש את ראשו, היינו ביום הגלוח. שמאז והזיר לה' וכו', רצונו לומר שמאז חל הנזירות החדש.

ורבי סבירא ליה שפי' ביום ההוא ביום השמיני, שאם פי' גלח ביום הז' היל"ל ביום השביעי יגלחנו וקדש והזיר וביום השביעי יביא. ומה שאמר ביום ההוא רצונו לומר שקדושת הראש חל ביום השמיני אף שלא הביא קרבנותיו.

וחכמים סבירא ליה שא"כ היל"ל וביום השמיני יביא שתי תורים וקדש את ראשו והזיר ועשה הכהן וכו' והביא כבש בן שנתו, ועל כורחך שמה שאמר וקדש הוא אחר הבאת החטאת שאמר וכפר עליו שהכפרה הוא בחטאת. ואחר הכפרה וקדש והזיר, ואח"כ האשם שאינו מעכב הכפרה. ומה שאמר ביום ההוא, רצונו לומר אף שלא הביא אשמו. ור"י מפרש בגמ' שמפ' והזיר והביא אימתי הזיר בזמן שהביא. נראה פי' עפ"י הכלל שנתתי באילת השחר ( כלל מ"א ) שהוי”ו הבא בראש העבר פעמים היא מחברת ופעמים היא מהפכת העבר לעתיד. ובעלי הלשון נתנו סימן שאם.בא אחר פעל עתיד היא וי"ו מהפכת, ואחר פעל עבר היא וי"ו מחברת. ויש מקומות שאם נשקיף על עקר המאמר מדבר בעתיד, ואם נשקיף על פעל פרטי שבא לפניו בא לפעמים לפניו פעל עבר. ובזה יפרטו לפעמים שהיא וי"ו מחברת עיי"ש.

וכן פה שבא לפניו פעל עבר אשר חטא על הנפש, מפרש שפעל וקדש הוא פעל עבר. והוא על פי מה שאמר בגמ' (שם דף יט) שר' ישמעאל סבירא ליה כר' אלעזר הקפר שנזיר טמא הוא חוטא מפני שמצער עצמו מן היין. ועקר החטא הוא רק בנזיר טמא כמה שאמר (בדף ג) דאידי דבעי מסתר מתחרט כמה שאמר שם. וכמה שאמר במ”ל (סי' א' ס"ק ע"ג). וז"ש וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש והזיר [כולם פעל עבר כמו פעל חטא] רצונו לומר שזה הוא החטא מה שקדש ראשו ביום ההוא והאריך ימי הנזירות ומתחרט ע"י שמזיר מחדש את ימי נזרו.

לפ"ז כל זה הוא פי' מה שאמר אשר חטא על הנפש, שלכן מביא חטאת לכפר ואחריו יביא אשמו, ומאז אחר הבאת האשם הימים הראשונים יפלו כי מתחיל נזירות חדש.





קיצור דרך: mlbim-bm-06-11