התורה והמצוה על במדבר ו כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו כו:

הברכה השלישית מצד הקשר שיש לנשמה עם הגוף שמצד זה "ישא ה' פנים", אף שחטאו כנגדו ישא ה' פנים להנשמה מצד שהיא חלק אלוה ממעל ומצד שהגוף אשר היא אסורה בו במאסר עלול לחטא, כמה שאמר "כי לא לעולם אריב כו'. כי רוח מלפני יעטוף וכו'", וכמו שפרשתי שם. ויחוס על החוטא, אם על ידי תפילה כמו שאמר "הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי את העיר", ואם ע"י שישוב לעשות רצונו של מקום, או קודם שנחתם גזר דין כמו שאמרו בספרי. ואמר "ישא ה' פניו" ולא אמר "ישא פניך", פירשו בספרי שרוצה לומר גם-כן שישא פנים של זעם ויאר אור פניו ושל רחמים. וזהו שאמרו "יעביר כעסו ממך".

וחותם הברכה הוא "וישם לך שלום", שהשלום הוא שם כולל כל ההצלחות וקיום כל העולמות, שכולם נבראו ממזגים מתחלפים וכוחות מתנגדים זה לזה, לא לבד עולמות החומריים כי גם בעליונים יש כוחות מתנגדים זה לזה, כמו שאמרו "גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו". וכמה שאמרתי בפירוש איוב (איוב כה). רק האלהות המתפשט בכל העולמות כנפש המתפשטת בגויה, הוא השלום הכללי המעמיד כל המציאות ומקשר את כולם ומשיבם לאחדות גמורה כגוף אחד, שכל חלופי הכוחות והמזגים אשר ישתערו בקרבו יתחברו לאחדות ע”י הנפש האלהית המחברת אותם להעמדת הגויה. ובהיות כל כוחות הגויה נתונים נתונים תחת ממשלת הנפש, אז ישים שלום לו, כמה שאמר "בריתי היתה אתו החיים והשלום". ואז יעורר השלום גם בעולם הגדול, על ידי נפש העולם. ואז יזלו מי הברכה מן המקור העליון אשר לא יכזבו מימיו. וכמו שאמרו ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". כי בהיות האדם והעולם נעדרי השלום הלז, יהיה חורבן והשחתה בכל המציאות.

ועל כן אמרו ש"שמו של הקב"ה קרוי שלום", כי שכינת ה' היא החוט החורז כל אבני חפץ הבונים את העולם והמקשר אותם לאגודה אחת. כמו שכתוב "היש מספר לגדודיו? ועל מי לא יקום אורהו?", ושם הויה ברוך הוא, שהוא שמו של הקב"ה, הוא השלום המקשר כל העולמות שכולם מתנגדים זה לזה. להיות באיש אחד. ובהעדר השלום, לא יש מציאות להויה, רק לריב ופירוד והשחתה, עד ששם הויה ושם שלום הם שם אחד בעצמו.


ואמרו בשבת: (שבת י ב): "אסור לאדם שיתן שלום לחברו בבית המרחץ, משום שנאמר "ויקרא לו ה' שלום". אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר בבית הכסא, דכתיב "האל הנאמן"? - התם שם גופיה לא אקרי הכי, דמתרגמינן "אלהא מהימנא"; הכא שם גופיה אקרי שלום, דכתיב "ויקרא לו ה' שלום"".

והנה יפלא, הלא כמו שמתרגם "האל הנאמן" - "אלהא מהימנא", כן יש לפרש "ה' שלום" - "ה' הנותן שלום"! והדבר מובן על פי מה שאמר הרב יצחק אברבנאל בראש ספר בראשית, בחמש סגולות שיש לשם "אלהים", שאחד מהם שכאשר יסמך שם תואר מה לשם המפורש, לא יסמך אלא באמצעות שם אלהים או אל, כמו "ה' אל רחום וחנון", "ה' אלהי צבאות", "ה' אלהי ישראל" [ומה שמצאנו "ה' צבאות שוב נא", חסר מלת אלהים]. ואם כן, ממה שאמר "ה' שלום", והיה לו לומר "ה' אל השלום" או "ה' אלהי השלום", מבואר ש"שלום" הוא עצמו שמו של הקב"ה. וזהו שאמרו:

  • "התם שם גופיה לא אקרי הכי", רוצה לומר, שלא נסמך שם "נאמן" לשם הויה, רק לשם אלהים, שאינו "שם גופיה", רוצה לומר, שם המפורש, שהוא שמו העצמי.
  • "הכא שם גופיה אקרי שלום", רוצה לומר, שנסמך שם "שלום" לשם העצם.

וזהו שנאמר (במדבר ו כז): "ושמו את שמי על בני ישראל", שבברכת "שלום" היוצא מפי כהנים, שנכרת עמם ברית השלום, ישימו שם זה, שהוא שמו של הקב"ה, על בני ישראל, ואז נמצא כלי מחזיק ברכה, "ואני אברכם".

<< · התורה והמצוה על במדבר · ו · כו · >>

קיצור דרך: mlbim-bm-06-26