התורה והמצוה על במדבר ו יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ו יב:

קכ. והימים הראשונים יפלו מבואר שדוקא אם יש שני ימים, אבל נטמא בתחלת הנזירות אינו סותר. אבל מה שדריש על נטמא ביום מאה מי שיש לו אחרונים סותר, שזה אליבא דר”א. משמע שעקר הלמוד ממה שאמר ר' יהודה בשם ר”א (בדף ו' ודף כ') נטמא ביום מלאת, תן לו תורת נזיר. הרי שלא למד מן דיוקא דמכלל דאיכא אחרונים. וע"כ הרמב"ם לא פסק כר”א בהא אע"ג שבנטמא בתחלת מאה פסק כוותיה וכבר האריכו בזה המפרשים.

קכא. כי טמא נזרו , זה מיותר שכבר אמר וטמא ראש נזרו ופי' שבא ללמד שרק מחמת טומאה יפלו הימים הראשונים לא מחמת תגלחת שאין תגלחת סותר רק שלשים שלא יש פרע. וגם למדו שימי חלוטו של מצורע וימי ספרו הגם שאין עולה מן המנין, בכ"ז אין הימים הראשונים נופלים ודינו כנטמא בטומאה שאין הנזיד מגלח עליהם. שימי טומאתו אין עולים לו ואינו סותר את הקודמים אחר שאין מביא קרבן. אבל לשלא יעלו לו, הוא ק"ו מנזיר בקבר, ששערו ראוי לתגלחת נזיר, וכל ברייתא זו מובא בנזיר (דף נו).

קכב. ומה שאמר כל ימי הזירו לה' , פי' עד הבאת קרבנותיו והוכיחו זה ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין וכבר בא מאמר כזה למעלה ( נשא צה נשא קב ) ושם פרשתי.

<< · התורה והמצוה על במדבר · ו · יב · >>


קיצור דרך: mlbim-bm-06-12