הגאון מווילנה על משלי יד יג
| הגאון מווילנה על משלי • פרק י"ד • פסוק י"ג |
• ז • ח • יג • טו • טז • יז • יח • כד • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב
וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃
"גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה" - בפסוק הזה אין להבין, באומרו "גם", מאי "גם"?
וגם לשון "ואחריתה" אינו מובן כלל!
אך העניין הוא, שאין לאדם בעולם הזה שום שמחה, כי מה שמחה יש לאדם יותר מאשר לאב מבנים? ו"צער גידול בנים קשה מכולם"!
וכן אמרו, מעשה שהביא למלך שולחן אחד שאין כמוהו בכל העולם. שמח המלך מאד ושלח אחר כל חכמיו ושאלם על השולחן והתפאר בו מאד. וענה חכם אחד שהשולחן לו רק ליגון ואנחה. פעם אחת ירד המלך בספינה, ומחמת שדעתו היה קשור בו, נטל אותו גם כן. ונפל השולחן לתוך המים, וקפצו כל יורדי היום וכל יודעי משוט להעלות אותו ולא יכלו. ומחמת גודל הצער חלה המלך. ענה אותו חכם: "הלא זה הוא דברי אשר שמתי בפיך, שאין זה אלא יגון". ואמר לו המלך: "הנביא אתה, שאתה יודע כל זאת?" וענה ואמר: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך מקובלני, לפי ערך השמחה כן יהיה גודל היגון, כי כאשר יקרה בו דבר מה, היגון גדול מאד".
וכן הוא גם כן בשחוק, אך בשחוק יש עוד דבר גדול מן השמחה, שבשמחה על-כל-פנים בשעת השמחה ליבו שמח, אבל בשחוק פעמים ליבו כואב.
וזהו "גם בשחוק", אף באמצע השחוק ליבו כואב, "ואחריתה", פירוש, האחרית של השחוק וגם האחרית של השמחה, של שניהם, הוא "תוגה".
<< · הגאון מווילנה על משלי · יד · יג · >>