לדלג לתוכן

מ"ג משלי יד יג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג משלי · יד · יג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב
  וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם בשחוק" - שהקב"ה משחק עמהם בעולם הזה יכאב לבם לעתיד לבא. וכן הוא אומר: (ישעיהו סה): "ואתם תצעקו מכאב לב".

דבר אחר:

"בשחוק יכאב לב", (משלי י כג): "שחוק לכסיל עשות זמה", וסופו יכאב לב.

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם בשחוק". המשל כי בפעולות השחוק והבטלה שלא יחשב שיהיה בענינם רשע הנה יכאב לב כי הם סבה אל שיבצר מהשכל שלימותו והנה אחריתה של אותה השמחה היא תוגה לזאת הסבה:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"תוגה" - מלשון יגון ועצבון. 

מצודת דוד

"גם בשחוק" - אפילו בעבור רבוי השחוק, עם כי לא עבר בזה על מצות ה', מכל-מקום יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה.

"ואחריתה" - ר"ל: אם-כן סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם בשחוק יכאב לב", ולכן הגם שתראה על פני האויל ששוחק, והשעה מצלחת לו, הלב יכאב כי לב יודע מרת נפשו ומרגיש כי "אחריתה שמחה תוגה" ובאחרית יודע שהשמחה היא תוגה באמת, כי ילך בדרך מות, ויש הבדל בין שחוק ובין שמחה. השחוק נראה רק בחיצוניותו, והשמחה בלב, ויש בוכה ושוחק בוכה בלבו ושוחק בפיו, כמ"ש על רבי עקיבא שבכה ושחק, ועז"א שיש שוחק ולבו כואב:  

הגאון מווילנה

לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה" - בפסוק הזה אין להבין, באומרו "גם", מאי "גם"?

וגם לשון "ואחריתה" אינו מובן כלל!

אך העניין הוא, שאין לאדם בעולם הזה שום שמחה, כי מה שמחה יש לאדם יותר מאשר לאב מבנים? ו"צער גידול בנים קשה מכולם"!

וכן אמרו, מעשה שהביא למלך שולחן אחד שאין כמוהו בכל העולם. שמח המלך מאד ושלח אחר כל חכמיו ושאלם על השולחן והתפאר בו מאד. וענה חכם אחד שהשולחן לו רק ליגון ואנחה. פעם אחת ירד המלך בספינה, ומחמת שדעתו היה קשור בו, נטל אותו גם כן. ונפל השולחן לתוך המים, וקפצו כל יורדי היום וכל יודעי משוט להעלות אותו ולא יכלו. ומחמת גודל הצער חלה המלך. ענה אותו חכם: "הלא זה הוא דברי אשר שמתי בפיך, שאין זה אלא יגון". ואמר לו המלך: "הנביא אתה, שאתה יודע כל זאת?" וענה ואמר: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך מקובלני, לפי ערך השמחה כן יהיה גודל היגון, כי כאשר יקרה בו דבר מה, היגון גדול מאד".

וכן הוא גם כן בשחוק, אך בשחוק יש עוד דבר גדול מן השמחה, שבשמחה על-כל-פנים בשעת השמחה ליבו שמח, אבל בשחוק פעמים ליבו כואב.

וזהו "גם בשחוק", אף באמצע השחוק ליבו כואב, "ואחריתה", פירוש, האחרית של השחוק וגם האחרית של השמחה, של שניהם, הוא "תוגה".

<< · מ"ג משלי · יד · יג · >>