מ"ג משלי יד יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב
וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃
רש"י
דבר אחר:
"בשחוק יכאב לב", (משלי י כג): "שחוק לכסיל עשות זמה", וסופו יכאב לב.רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"גם בשחוק" - אפילו בעבור רבוי השחוק, עם כי לא עבר בזה על מצות ה', מכל-מקום יכאב לבו בעת יקבל הגמול על שפנה לבו לבטלה.
"ואחריתה" - ר"ל: אם-כן סופה תהיה אשר השמחה תהפך לתוגה.
מצודת ציון
"תוגה" - מלשון יגון ועצבון.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
וגם לשון "ואחריתה" אינו מובן כלל!
אך העניין הוא, שאין לאדם בעולם הזה שום שמחה, כי מה שמחה יש לאדם יותר מאשר לאב מבנים? ו"צער גידול בנים קשה מכולם"!
וכן אמרו, מעשה שהביא למלך שולחן אחד שאין כמוהו בכל העולם. שמח המלך מאד ושלח אחר כל חכמיו ושאלם על השולחן והתפאר בו מאד. וענה חכם אחד שהשולחן לו רק ליגון ואנחה. פעם אחת ירד המלך בספינה, ומחמת שדעתו היה קשור בו, נטל אותו גם כן. ונפל השולחן לתוך המים, וקפצו כל יורדי היום וכל יודעי משוט להעלות אותו ולא יכלו. ומחמת גודל הצער חלה המלך. ענה אותו חכם: "הלא זה הוא דברי אשר שמתי בפיך, שאין זה אלא יגון". ואמר לו המלך: "הנביא אתה, שאתה יודע כל זאת?" וענה ואמר: "לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך מקובלני, לפי ערך השמחה כן יהיה גודל היגון, כי כאשר יקרה בו דבר מה, היגון גדול מאד".
וכן הוא גם כן בשחוק, אך בשחוק יש עוד דבר גדול מן השמחה, שבשמחה על-כל-פנים בשעת השמחה ליבו שמח, אבל בשחוק פעמים ליבו כואב.
וזהו "גם בשחוק", אף באמצע השחוק ליבו כואב, "ואחריתה", פירוש, האחרית של השחוק וגם האחרית של השמחה, של שניהם, הוא "תוגה".