דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כא

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כא
→חלק שני, פרק כ	חלק שני, פרק כב←

‫והדבר הזה את אשר הי׳ נעלם הענין הגדול מדבר המשנה ביסודה, ושכל‬ ‫מחלוקותיהם של התנאים כולם גם היותר ראשונים שבהם, דינם רק עליה, אם‬ ‫בנוגע לגירסתה, או בפירושה או בגדר דבריה, או במקרה חדש הבא לחקור ולדעת‬ ‫איך הדין שם על פי דברי המשנה המקובלת הקבועה טבועה מסודרת ועומדת.

ההעלם הגדול הזה בעיקר היותר גדול של המשנה בכללה, זה הביא לנו מבוכות‬ ‫רבות ושונות גם בפירושי המשנה, ויביא לנו גם הגהות של חנם ושאין להם מקום‬ ‫בדברי המשנה.

‫ועי׳ לדונמא במס׳ אהלות פרק י"ג משנה א׳ שבא בלשון המשנה:

‫העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה^(נט) שירי‬ ‫המאור רום אצבעיים על רוחב אגודל, אלו הן שירי המאור חלון שסתמה ולא‬ ‬‬ הספיק לגומרה, חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, חשב‬ ‫עליו לתשמיש שיעורו בפותח טפח, למאור שיעורו מלא מקדח.

הסריגות והרפפות מצטרפות כמלא מקדח, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים עד שיהא במקום אחד מלא מקדח.

להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה. רבי שמעון אומר להביא הטומאה אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח.

‫והנה לנו גם במקום הזה בכל יסודי דברינו, שאחרי דברי יסוד המשנה, ועל‬ ‫מה שנאמר שם:

"למאור שיעורו מלא מקדח.״

‫מתוך היסוד הזה הקיים ועומד, וקבוע לפניהם, נחלקו בית שמאי ובית הלל‬ ‫איך הדין בזה בסריגות ורפפות, דהיינו חלון שנעשה בו מעשה סבכה מסורגת‬ ‫כמו שעושין בבתי אוצר ובתי הקיץ.

‫ומחלקותם הוא רק זאת איך יש לחשוב שם את השיעור של "מלא מקדח" ‫האמור במשנתינו. ‬ שבית שמאי סוברים שגם אם הנם קטנים ביותר הן "מצטרפות כמלא‬ ‫מקדח" ובית הלל סוברים שצריך שיהי׳ השיעור האמור במשנתינו במקום אחד‬ "עד שיהא במקום אחד מלא מקדח".

‫והנה כל זה הוא פשוט ומבואר מעצמו כי דבריהם יסבו רק על יסוד המשנה.

‫אבל אחר זה בדברי ר' שמעון שם באו לנו פירושים שונים, וגם נוסחאות‬ ‫שונות, מה שהגיהו ושנו הנוסחא, ונאמרו שם דברים שסתירתם בצדם.

‫והנה הנוסחא שלפנינו ברורה. ‬ "‬להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה ר' שמעון אומר להביא את‬ ‫הטומאה, אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח."

‫ורבי סתם דברי חבירי ר' שמעון סתם, לפי שהכריעו כן, ודברי ר' שמעון‬ ‫ביחוד (עי' לפנינו פכ"ב). ‫ וכל זה פשוט בדברי משנתינו.

‫אבל הרע"ב מצא לפניו גירסא משובשת בדברי ר׳ שמעון אשר בא שם‬ "ר׳ שמעון אומר להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה בפותח טפח" ועל פי‬ ‫הגירסא המשובשת הזאת פי׳ זה וכתב: ‬ "ור׳ שמעון פליג וסבר בין להביא בין להוציא כולן שיעורן בפותח טפח‬ ‫ולית ליה לר׳ שמעון שיעור של מלא מקדח ומלא אגרוף כלל."

‫והתוס׳ יום טוב כתב שם על זה:

"לשון הר"ב ור׳ שמעון פליג וכו׳ וכן כתב הר"ש ונראה ודאי דלא גרסי‬ "‬אבל להוציא" אלא הכי גרסי ולהוציא וכו׳ ואף על פי שכתב הר"ש דעוד יש‬ ‫לפרש דהכי קאמר להביא את הטומאה ודאי נאמרו כל השיעורים אבל להוציא‬ ‫את הטומאה כולן בפותח טפח וניחא האי פירושא אי קאי וכו׳ לא תידוק מינה ‫דהגירסא אבל להוציא וכו׳ דכי נמי גריס ולהוציא שפיר מצי לפרושי דהכי קאמר‬ ‫אבל להוציא וכו׳ ומכל מקום אין למחוק גירסת הספר דלפירוש השני גירסא‬ נכונה היא וכן היא גירסת הרמב״ם" אלה דבריו. ‬‬ ‫אבל לא לבד שאין למחוק גירסת הספר, כי אם שאך הגירסא הזו שהיא‬ ‫לפנינו ושכן היא גם גירסת הרמב"ם, אך היא הגירסא הנכונה והברורה.

‫וכדבר פלא הוא איך עלה על דעתם הרחבה שגם במקום הזה אפשר לאמר‬ ‫שת״ק ור׳ שמעון חולקים בכל יסוד הדבר, והלא לפנינו שהשיעורים הנם מיסוד‬ ‫המשנה ומוסכמים לכל עד שבית שמאי ובית הלל חולקים רק על פיהם.

‫ובאמת כי רבינו הר"ש הרגיש בזה, ועל כן אף שהי' לפניו גירסא משובשת‬ ‫דחק עצמו בפירושו השני לפרש כן דברי המשנה גם לפי גירסא זו, שמחלקותו‬ ‫של ר׳ שמעון ות"ק הוא רק בביאור של יסוד הדבר ובפירושו.

‫אבל הנה לפנינו באמת גם הגירסא כן, והיא גם גירסת הרמב״ם ז״ל.

‫והדברים פשוטים ומבוארים שת״ק ור׳ שמעון חולקים אם נאמרו שיעורי‬ ‫המשנה בין להביא את הטומאה ובין להוציא או רק להביא, ור' שמעון סובר‬ ‫שלא נאמרו כל השיעורים הללו כי אם בלהביא את הטומאה.

‫ממש כמו שנחלקו בזה ר' שמעון וחביריו במקומות הרבה גם כן מחלוקת‬ ‫בפי׳ דברי שיעורי יסוד המשנה.

כמו במס׳ בבא בתרא ריש פרק לא יחפור ונאמר שם במשנה ב׳:

‫לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע‬ ‫אמות, הי׳ מעמידו בעליה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה טפח.

‫ואם הזיק משלם מה שהזיק, ר׳ שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין הללו‬ ‫אלא שאם הזיק פטור מלשלם. ‫ והדברים בזה בולטים לפנינו שמחלוקת ר׳ שמעון ורבנן שעמו (חכמי דורו) ‫הוא על יסוד המשנה, כמו שהוא גם מפורש בדברי ר׳ שמעון, ורבי סתם לה‬ ‫כדברי החולקים על ר׳ שמעון, ונקט לה סתמא למסתם שכן הלכה.

‫וכן ממש הם גם דבריהם על יסוד המשנה במס׳ שבת ר׳ פרק המוציא יין‬ ד׳ ע"ו:‬ ‫ המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, ‫שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף בהן את הקילור.

‫ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר׳ שמעון אומר כולן‬ ‫ברביעית ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.

‫ובמקומות ההם מחלוקותם בפירוש דברי המשנה וגדר דבר השיעורין, ויש‬ ‫מקומות שנחלקו בשיעור של השיעורים האמורים ביסוד המשנה, כמו במס׳ כלים‬ ‫פרק כ׳׳ח משנה ז׳:

שלש על שלש שאמרו, חוץ מן המלל דברי ר׳ שמעון, וחכמים אומרים‬ ‫שלש על שלש מכוונות.

‫ודבריהם הולכים על כל המשניות שם מן פרק כ״ז משנה ב׳ ואילך שבאו‬ ‫בהן השיעורין משלש על שלש, ושלשה על שלשה.

‫וכמו שהן דברי ר׳ שמעון בכל המשניות ההם, אף כן הנם דבריו גם במשנת‬ אהלות שם פי"ג משנה א׳ וכמו שהוא הנוסח לפנינו ולא לבד שאין צריך להגיה, ‫כי אם שגם אי אפשר כלל להגיה וכמבואר.

‫וכענין דברי ר׳ שמעון בבבא בתרא ושבת ומס׳ אהלות בביאור גדר שיעורי‬ ‫המשנה, כן הוא גם דבר מחלקותו עם ת״ק במס׳ כלאים פרק ב׳ משנה א׳: ‬‬ ‫כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט^(ס).

‫בין ממין אחד בין משני מינים ר׳ שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד.

‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על ענין הבא לעצמו אשר ישוב ויבאר גם את‬ ‫הדבר בכלל.

‫כי לבד ממה שנחלקו התנאים בביאור פירוש וגדר דברי המשנה ביסודה, ‫נחלקו נם בביאור הדברים אשר נתקבלו על המשנה.

‫ותחת כי במקום שנחלקו בפירוש דברי יסוד המשנה, בא בלשונם, "ובמה‬ ‫אמרו" "לא אמרו" "לא נאמרו" וככל אשר הובאו כבר בכל המשך דברינו מקומות‬ ‫הרבה מזה.

‫הנה תחת זה במקום שמחלקותם בפירוש וגדר מה שקבלו על יסוד המשנה‬ ‫שם בא לשונם "לא הוזכרו" ונביא בזה איזה דונמאות להאיר הדבר.

כמו במס׳ גיטין פרק א׳ משנה ה׳:‬

‫כל השטרות העולים בערכאות של עכו״ם אף על פי שחותמיהן עכו״ם כשרים^(סא).

‫חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, ר׳ שמעון אומר אף אלו כשרים לא‬ ‫הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט."

‫ומזה מבואר כי ביסוד המשנה לא הי׳ הסיום הזה "חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים".

‫וזה הי׳ אצלם דבר קבלתם אשר גרסו אצל יסוד המשנה.

‫ועל כן יאמד על זה ר׳ שמעון שלא הוזכר זה בבית המדרש אצל המשנה ‫כי אם כשנעשו בהדיוט, אבל בדין המשנה "השטרות העולים בערכאות" אף‬ ‫אלו כשרין.

‫ועי׳ כלים פכ"ז משנה י"ב שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה החזירה‬ ‫טמאה וכו׳ חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה ר׳ שמעון אומר כולן טהורים‬ לא הוזכרו אלא מפני השבת אבדה.

‫ויתבאר לנו מתוך זה גם כל הלשון של המשנה במס׳ כלים פי״ז משנה ה׳‬ ‫שנאמר שם:

‫הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני "ולמה הוזכרו" רמוני בדאן‬ ‫שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר׳ מאיר, ר׳ יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את‬ ‫הכלים, ר׳ עקיבא אומר לכך ולכך "הוזכרו" לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין‬ ‫כל שהן, אמר ר׳ יוסי "לא הוזכרו" רמוני בדאן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין‬ ‫ודאי בכל מקום.

‫והנה הפרק הזה פרק י"ז ממס׳ כלים נתפרשו שם רוב שיעורי המשנה, מה‬ ‫שבא במקומות שונות בדברי יסוד המשנה, ובכולם בא באמת הלשון הבא על ‫כיוצא בזה בכל מקום "כביצה שאמרו" לא גדולה ולא קטנה וכו׳ "כגרוגרת שאמרו" ‫וכו׳ ״כזית שאמרו" "כשעורה שאמרו" "כעדשה שאמרו״ "האמה שאמרו" וכן בא‬ ‫שם "יש שאמרו במדה גסה ויש שאמרו במדה דקה" שכל אלה באמת משניות‬ ‫קבועות הן.

‫וכן יותחל גם לשון משנה זו עצמה גם כן "הרמון שאמרו לא וכו׳״. ‬‬ ‫אבל מיד לאחר זה ישנה לשונו ויאמר "ולמה הוזכרו רמוני בדאן" וכן בא‬ ‫בכל המשנה על זה רק לשון "הוזכרו" לפי שזה לא היתה משנה קבועה וכל‬ ‫דבריהם יסבו רק על שמועה שהוזכרה ונתקבלה בבית המדרש וגרסו אותה על‬ ‫המשנה.

‫ועי׳ חולין ד׳ כ״ה: שעל המשנה שם ר׳ יהודה אומר עד שישחוט את‬ ‫הוורידין נאמר בברייתא בגמ׳ שם:

‫תא שמע אמרו לו לר׳ יהודה מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא‬ ‫מהן דם מה לי בשחיטה מה לי שלא בשחיטה. ‬ ‫ורבינו הגדול רש׳י ז״ל כתב שם "מאחר שלא הוזכרו וורידין כלומר אין‬ ‫חיות תלויה בהן ואין צריך להזכירו אלא משום דם״.

‫אבל לחנם נדחק רבינו והדברים כפשטן, שבאמת הוזכרו וורידין אצל דין‬ ‫משנתינו, רק שחכמים ור׳ יהודה חולקין בזה עצמו איך הוזכרו וכמבואר.

‫ועי׳ במס׳ טהרות פרק ו׳ שאחרי שנאמרו שם מיסוד המשנה משניות רבות‬ ‫בדיני רשות היחיד ורשות הרבים לטומאה נאמר שם במשנה ו׳:

‫איזו היא רשות הרבים שבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן רשות היחיד לשבת‬ ‫ורשות הרבים לטומאה, אמר ר׳ אליעזר "לא הוזכרו״ שבילי בית גלגל אלא שהם‬ ‫רשות היחיד לכך ולכך.

‫והיינו שזה הי׳ רק קבלה אצל המשנה, ועל זה כבר נחלקו ר׳ אליעזר‬ ‫וחכמי דורו איך ולמה הוזכר זה בבית המדרש אצל המשנה, ומפני שאין זה‬ ‫משנה קבועה, ורק הוזכר בבית המדרש על יסוד המשנה תפסו לשונם "לא הוזכרו״‬ וכו׳ אלא וכו׳.

‫וכמו כן יש לנו גם מר׳ שמעון רק לפרש טעם יסוד המשנה.

‫כמו במס׳ שבועות ד׳ ל״א: (פרק ד׳ משנה ג׳).

‫שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעים‬ ‫לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן‬ ‫הרי אלו חייבים השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו‬ ‫פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין‬ ‫וכפרו אינן חייבין אלא אחת.

‫אמר ר׳ שמעון מה טעם הואיל ואינן יכולין לחזור ולהודות.

‫ושם במס׳ שבועות ד׳ ל״ו: (פרק ה׳ משנה ב׳):‬

‫שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך, שבועה שאין‬ ‫לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב, השביע‬ ‫עליו המשה פעמים בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין וכפר חייב על‬ ‫כל אחת ואחת.

‫אמר ר׳ שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות ועי׳ כן גם במס׳‬ ‫תמורה פ״ג מ״ה.

‫וכענין הזה הם גם דברי ר׳ שמעון על המשנה במס׳ שביעית פרק ו׳‬ ‫משנה ו׳:

אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ.

‫אמר ר׳ שמעון שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוץ לארץ. ‬‬ ‫והוא ממש כדברי האמוראים על המשנה לדידי מפרשא לי מיניה דפלוני‬ ‫לא שנו אלא וכו׳.

‫וכן הם דברי המשנה ה' שם:

‫אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ.

‫אמר ר׳ שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוצה לארץ.

‫וכמו שנחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתינו זו במס׳ אהלות על יסוד‬ ‫המשנה בשיעור ״מלא מקדח״ איך הדין בסריגות ורפפות אם מצטרפות לשיעור‬ ‫זה או צריך שיהי׳ מלא מקדח במקום אחד.

‫אף כן נחלקו שם אחר זה ר׳ טרפון ור׳ עקיבא בדברי יסוד המשנה.

‫ונאמר שם אחר זה במשנה ג׳:

‫החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר׳ עקיבא ר׳ טרפון אומר בפותח‬ ‫טפח.

‫וכבר כתב שם גם הרא״ש ז״ל ״ר׳ עקיבא יהיב ליה שיעור חלון שלא נעשה‬ ‫בידי אדם, כיון שלא נעשה למאור ולא לתשמיש, ור׳ טרפון סבר כיון דנעשית‬ ‫בידי אדם שיעורו כנעשית לתשמיש״.

‫ומבואר מעצמו שמחלקותם הוא רק על דברי יסוד המשנה, דשם נאמר‬ ‫דאם לא נעשית בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף.

‫ור׳ עקיבא סובר שחור שבדלת כיון שלא נעשה לא לתשמיש ולא למאור‬ ‫דינו כלא נעשה בידי אדם, ועל כן שיעורו ״במלא אגרוף" האמור במשנתינו.‬ ‫ ור׳ טרפון סובר כיון שסוף סוף נעשה בידי אדם שיעורו כנעשה לתשמיש‬ ‫והוא בפותח טפח.

‫ובמס׳ כלים פי"ז אשר נתפרשו שם כל שיעורי המשנה בא שם במשנה י״ב מפורש פירוש דברי שיעור משנתינו.

‫כי במשנתינו נאמר "חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא‬ ‫אגרוף״. ‫ שזה הוא השיעור על לא נעשה בידי אדם, אבל לא נתפרש במשנתינו‬ "אגרוף״ זה של מי, ושם אשר נתפרשו כל שיעורי המשנה ביסודה וענינם נתפרש‬ ‫שם גם זה.

‫ואחרי מה שנאמר שם קודם "הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא‬ ‫בינוני וכו׳ כביצה שאמרו וכו׳ כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה וכו׳ כשעורה‬ ‫שאמרו וכו׳ כעדשה שאמרו וכו׳ האמה שאמרו וכו׳ ויש שאמרו במדה גסה "מלא‬ ‫תרווד רקב״ כמלא תרווד גדול של רופאים וכו׳.

‫ומאור ‫שלא נעשה בידי אדם שיעור כמלא אגרוף‬ ‬‫גדול, וזה הוא אגרופו‬ ‫של בן בטיח, אמר ר׳ יוסי ישנו כראש גדול של אדם.

‫הנה ‬יפרשו תחלה שזה הוא ממה שאמרו במדה גסה ומלא אגרוף שאמרו‬ ‫הוא כמלא אגרוף גדול, וזה הוא אגרופו של בן בטיח.

‫אבל זה עצמו שנתפרש זה בימים קדמונים אשר אז הי׳ אגרופו של בן‬ בטיח למשל ‫בפי העם ושגור בפיהם ודבר ידוע ביניהם, הנה ברבות הימים הי׳‬ הפירוש הזה כבר צריך פירוש, לפי שכבר נשכח זה‪.‬‬ ‬‬ ‫וזה הוא ששב ר׳ יוסי ופירש את הפירוש הזה בדבר ידוע לכל גם בימיו‬ ‫והוא לשונו "ישנו בראש גדול של אדם״.

‫וכדברי רש״י ז״ל הובא בתוס׳ יום טוב שכתב "וישנו לאותו אגרוף״.

‫והנה עשה כבר ר׳ יוסי בימיו פירוש לפירושם והם בתחלה לא אמרו כן‬ ‫לפי שבאו לבאר "מלא אגרוף״ הנאמר ביסוד המשנה, שהכונה במדה גסה באגרוף‬ ‫היותר גדול וזה הוא אגרופו של בן בטיח. ‬‬

הערות

הערה (נט): ‫עי׳ לעיל עמוד ‪ 240‬בהערה מ"ח‪.‬‬ ‬‬ הערה (ס): במשנה שם נאמר "ר' יוסי אומר יבור" ‬והיינו שגירסת ר׳ יוסי ביסוד המשנה הוא‬ ״יבור״ תחת ״ימעט" שהי׳ גירסת רוב התנאים, וככל אשר יבואר עוד‪.‬‬

הערה (סא): כל הדברים האלה וכיוצא בהן כבר הי׳ נדרש להם לבני ישראל מימי גלותם בארץ בבל‪.‬‬ ‬‬