דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כ
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
כרך א, חלק שני, פרק כ | |
→חלק שני, פרק יט | חלק שני, פרק כא← |
ועל פי כל דברינו נראה אור בדברי משנה סתומה וחתומה ונפלאה מאד במס׳ ביצה ד׳ ל״ו: (פ״ה מ״ב) ולשון המשנה שם הוא:
כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת(נה) חייבין עליו ביום טוב, ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין, ואלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין ולא מיבמין, ואלו הן משום מצוה לא מקדישין, ולא מעריכין ,ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר, כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת.
והדברים מפליאים, כי הנם סותרים זה את זה.
שתחלת דברי המשנה הם:
כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה "בשבת" חייבין עליו ביום טוב.
שזה הלא יורה לנו מפורש ששבת עיקר, ושם נאמר זה, ודברי המשנה לאמר לנו שדין יום טוב כדין שבת, וכשם שזה אסור בשבת, אף כן אסור זה גם ביום טוב.
וסוף דברי המשנה הנם לגמרי להיפך, כי בסוף המשנה נאמר:
כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת. אבל הלא תחלת המשנה הזאת היא ״כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב״. והרב תוספת יום טוב ז"ל כפי הנראה הרגיש בזה, אבל בהחסר עד היום הידיעה הגדולה, שיש לנו במשנה שני דברים עומדים לעצמם יסוד המשנה לעצמה, וחתימת המשנה בימי יבנה ובימי רבי לעצמה, הנה אף שהרגיש הרב בסתירת דברי המשנה, רצה לתרץ זה בדברים שאין האוזן יכולה לשמוע, ואין להם שחר כלל, ויאמר:
״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת הכי קאמר כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני וקל וחומר בשבת, וברישא דקתני כל שחייבים וכו׳ בשבת חייבים עליו ביום טוב ״רצה לומר אחרים שלא הוזכרו במשנתינו זאת" ודקתני ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביום טוב כו׳ דאלו הן שאמרו משום שבות כו׳" עכ״ל.
ודבריו ז״ל יורו לנו רק זאת עד כמה הי' חסר עוד דבר הבנת סידור המשנה, עד שבכל רוחב דעתו כתב הרב ז״ל דברים כאלה, שלא ניתנו להאמר כלל.
והנה בא לאמר "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ במקום שההיפך מפורש במשנה עצמה שהדברים יותחלו:
כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות לא עולין וכו׳. האם אפשר שיהיו הדברים יותר ברורים דכי איתנו מתחלה בשבת איתנו, ואיזה מקום יש לאמר על דברים מפורשים כאלה שהכוונה על דברים אחרים שלא הוזכרו במשנתינו.
גם לא שם הרב ז״ל לב שגם עיקר הדבר אי אפשר, שהרי זה מוכח ממשנתינו עצמה שאין בזה שום טעם לאמר שיהי׳ בזה שבת קיל מיום טוב, שהרי המשנה עצמה תאמר לנו ששבת קל וחומר, ״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת".
ואיך יעלה על הדעת דכשישבו כסאות למשפט לתקן תקנות כוללות של שבות נתקנו אז ליום טוב ולא לשבת וכלשונו של התוס׳ יום טוב "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ והלא לכל הפחות שקולים הם ויבואו שניהם.
והרי אלו הי׳ אפשר לאמר שלא נתקנו לשבת מאיזה טעם שיהי׳ (עי׳ ביצה ד׳ ב׳:) ונתקנו רק ליום טוב, אם כן איך נאמר במשנה ״וקל וחומר בשבת״.
וכל האריכות למותר שדברי המשנה מפורשים שנתקנו לשבת כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות וכו׳ ואלו הן משום רשות וכו׳ ואלו הן משום מצוה וכו׳ ודברים יותר מפורשים אין לנו בכל המשנה. ורק אם נכחיש את עצמינו אפשר לקחת דברים ברורים כאלה ולהשיאם לדבר אחר.
אבל כל הדברים פשוטים, וילכו למישרים, וכל דברי המשנה על מקומם ועל ענינם, והצעת הדבר כך הוא. אין ספק כלל שעיקר תקנת השבותין בשבת הי׳, וכן נתקן באותו מעמד גם לשבת, וגם ליום טוב. ולפנינו בהפרקים "הימים הראשונים" יבואר לנו שבאמת הי׳ כל זה כבר מהימים היותר ראשונים. ומפורש במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו מעשה באחד שרכב על סוס "בשבת״ בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים.
וכן ביום טוב, כבר נחלקו בימי יוסי בן יועזר היינו בתחילת ימי הזוגות, אם יש שבות במקדש ביום טוב, ויבואר לנו כל זה שם.
וכלל גדול הוא שכל התקנות הכוללות סוף זמנם הוא ימי אנשי כנסת הגדולה, ויש מהם הקדומים הרבה לפני זה, אבל הזמן מהאחרונים שבהם הוא זמן אנשי כנסת הגדולה, וזה הוא סוף זמנם.
וכבר הערנו כי יסוד המשנה אשר נסדרה כולה מאנשי כנסת הגדולה, הי׳ שם כל סדרה לא מסכתות, כי אם סדרים(נו), סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים וכו׳, ויספיקו להם רק ששה סדרים שונים, בהיות שם הדברים קצרים מאד, וככל אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.
ועל כן לא הי׳ שם מס׳ ביצה ויום טוב לעצמם כלל(נז) ובכל מקום שזה הוא הדין כן גם ביום טוב נתפרש זה בתוך דיני שבת.
ולזה הי׳ שם גם לשון המשנה הזאת שלפנינו כן:
כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים עליו (גם) ביום טוב, ואלו הן משום שבות לא עולין באילן וכו׳.
אבל כאשר על ידי דברי התנאים פירושיהם וחקירותיהם על יסוד המשנה נתרחבו הדברים הרבה יותר, אז חלקו הדברים ואז באו המסכתות תחת הבבות ויהיו לעומדות לעצמן ונתוספו הרבה מס׳ קטנות, ומאלה היתה גם מס׳ יום טוב.
ואחרי אשר מס׳ שבת גם בלא זה רבו פארותיה מאד לא סדרו מדברי השבותין האלו דבר בכל מס׳ שבת ,ואין שם מזה כלום, והשאירו כל זה למס׳ ביצה.
ועל כן הנה בתוך לשון יסוד המשנה עצמה לא שנו דבר, ולא יכלו לשנות, מפני שבאמת כן הי׳ התקון לשבת ויום טוב עמה, ולא הי׳ אפשר לשנות לשון המשנה מכפי שנשנית מתחלתה במקומה במס׳ שבת.
אבל הלא עתה לפנינו היא סדורה במס׳ יום טוב, ובמס׳ שבת יפקד מקומה לגמרי, ויש מקום מתוך זה לתלות טעמים על זה, על כן סיימו בסוף אחר כל דברי המשנה ״ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת" והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
והמעיין יראה שלא לבד משנה זו כי אם שכל הפרק הזה, היינו פרק משילין, לקוח ממס׳ שבת, ורק על ידי זה נבין שם דברים רבים מדברי המשנה אשר לשונם בעיקרם על שבת, וכל זה יתבאר לנו לכל פרטיו במקומו בכרך הבא בדברינו על ימי רבי וחתימת המשנה.
וראוי לנו להעיר במקום הזה גם על המשנה במס׳ שבת ריש פרק ב׳, ולשון המשנה שם הוא: במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה ולא באליה ולא בחלב.
נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. ובידוע הנה נחום המדי הי׳ עוד לפני החורבן וכמו שהוא במס׳ כתובות ד׳ ק״ה דתניא ר׳ נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים הי׳ ולא הודו לו חכמים.
היינו שלא הודו לו שהי׳ נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים, אבל זה הוא זמנו. ובמשנה במס׳ נזיר פ"ה מ"ד נאמר: וזה טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים שבית המקדש חרב הייתם גוזרים אמרו לו וכו׳ וזה הוא זמנו.
ומבואר שעל מה שנאמר במשנה "ולא באליה ולא בחלב" באו דברי נחום המדי וחכמים.
שנחום המדי סובר שדברי המשנה הוא רק בחלב שאינו מבושל, אבל חלב מבושל דולק היטב ומותר להדליק בו וחכמים סוברים שאין חילוק בזה, ודברי המשנה "ולא בחלב" הוא בכל אופן "וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו".
ואמנם שנראה במקום הזה עוד דבר יותר גדול בנוגע ליסוד המשנה, ולמה שנתוסף עליה בימי רבי. כי הנה בתוספתא שבת פרק ב׳ והובא גם בגמרא במס׳ שבת ד׳ כ"ו נאמר:
ר׳ טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד ר׳ יוחנן בן נורי על רגליו ואמר ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".
והנה דברי ר׳ יוחנן בן נורי הלא הם שמותר להדליק בכל השמנים, ועל כן הלא היתה ראיתו צריכה להיות ממה שאמרו חכמים שמדליקין בהם, ולא ממה שאין מדליקין.
אבל ר׳ יוחנן בן נורי לא יכול להביא ראיתו כי אם מיסוד המשנה, ובה באמת לא הי׳ לפניהם כי אם משנת במה אין מדליקין.
דהיינו המשנה הראשונה "אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן וכו׳ ולא באליה ולא בחלב", ועל זה הוא שילכו גם דברי נחום המדי וחכמים כמבואר.
ובכל זה אין כי אם במה אין מדליקין. אבל לפנינו כבר יקרא הפרק במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אף שבמה מדליקין בא רק במשנה ב', ונוסף רק בימי רבי, על ידי מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ר׳ טרפון ור' ישמעאל, ובא במשנה ב׳(נח).
אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב, ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר׳ טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
ודברי המשנה הזאת היא מתוך דברי ר׳ יוחנן בן נורי במחלקותו עם ר׳ טרפון אשר הסכימו לו חכמי הדור והוא ממש כלשונו.
ומבואר בתוספתא ובברייתא בגמרא שכל ראיתו של ר' יוחנן בן נורי שזה הוא משנה ב׳, וכל יסוד דבריו אינו כי אם מיסוד המשנה דהיינו ממשנה א', ויאמר כן מפורש "אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".
דהיינו מה שנאמר ביסוד המשנה במשנה א' שעל דבריה יסבו כל דברי התנאים.
ודברי המשנה בריש משנה ב' לפני מחלוקת התנאים, "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב".
הוא כמו שכבר נתבאר שמראש ומראשונה נכללו כל דיני יום טוב יחד עם שבת בתוך דיני שבת במס׳ שבת.
ועי׳ שם דברי הגמרא בד׳ כ"ג: רב חסדא אמר וכו׳ אלא הכא ביו"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.
ובעצמו של דבר כללו מראש ובראשונה דיני יום טוב בתוך מסכתת שבת, כלומר בתוך בבא מסדר מועד אשר דברו שם בכל דיני שבת ובהם גם עירובין, ויבואר במקומו.
הערות
הערה (נה): ובמשנה שבירושלמי יחסר תיבת ״בשבת״ והוא רק טעות סופר שהרי אין להדברים שום פירוש בלא זה, וכן פירשו זה גם מפרשי הירושלמי.
הערה (נו): ואך מזה בא את אשר יש לנו שני חלוקות, גם חלוקת סדרים, וגם חלוקת מסכתות, שבראשונה הי׳ רק חלוקת סדרים, ואחר זה נתחלקו גם למסכתות.
רק במקום שגם מתחלתן רבו שם הדברים, וחלוקת מסכתות לא הי׳ אז עוד, נחלקו הדברים לבבות, ונשאר גם לנו זכר מזה בתלתא בבא דנזיקין, ומס׳ כלים, והבבות לבד נקראו סדר נזיקין לפי שמתחלה כללו בתוכם גם יתר המסכתות, וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה, וימי רבי וסייעתו בחתימת המשנה.
הערה (נז): המעיין אשר ישים לב למס׳ ביצה יראה שיסוד המשנה בא שם אך מעט לפי שבעצם ובראשונה נכללו דיני יום טוב בתוך דיני שבת, ונתפרש בכל דבר שזה וזה כן דינו גם ביום טוב, וכמו שנשאר מזה גם במשנה לפנינו.
הערה (נח): ועל זה שבא כבר לפנינו בסוף סידור רבי באו גם דברי הגמ׳ במס׳ נדרים ד׳ ג' אלא לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.