לדלג לתוכן

דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



‫ובמס׳ עירובין ד׳ ט"ו: (פרק א׳ משנה ח׳ משנה ט׳ ומשנה י׳) באו לפנינו‬ ‫שלשה משניות זו אחר זו אשר כשנתבונן בהם נראה דבר נפלא מאד. ‫‬‬ ‫כי הדבר מבואר שם אשר כל השלש משניות זו אחר זו היו כן כבר‬ ‫סדורות בימי התנאים כמו שהם סדורות לפנינו.

‫ולשון המשניות שם זה הוא:

משנה ח׳) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה, ‫ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין, כל פירצה‬ ‫שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור.

‫משנה ט׳) מקיפים שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד‬ ‫שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועובין יתר על טפח כדי‬ ‫שיהא הכל עשרה.

‫משנה י׳) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ‫בשיירא דברו דברי ר׳ יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהוה.

‫זה הוא שם כל לשון המשניות.

‫אבל ״שיירא״ לא הוזכרה כלל לא בדין משנה י', ולא בדין משנה ט', כי‬ ‫אם בדין משנה ח׳.

‫והדברים עומדים היום לפנינו ומבארים את עצמן, שמפני שכל השלש‬ ‫משניות האלה היו כן סדורות וקבועות יחד זו אחר זו כמו שהם גם לפנינו‬ ‫ובכל לשונם.

‫כי על כן יאמר ר׳ יהודה "‬בשיירא דברו״ והיינו דזה הנאמר במשנה ח׳‬ ‫״שיירא שחנתה בבקעה" אשר על זה ילכו אחר זה המשניות האלה הוא דוקא‬ ‫וחכמים אומרים "לא דברו בשיירא אלא בהוה״.

‫וכל מחלקותם אינה כי אם בדברי יסוד המשנה.

‫ובריש מס׳ נגעים נאמר:

‫מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, ‫והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים השאת‬ ‫כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה.

‫וכפי מה שהורגלנו לא נראה במשנה זו כי אם דברי ר׳ מאיר וחכמי דורו, ‫ונוכל לטעות שמהם באו יסודי הדברים האלה שדינם באמת מיסודי המשנה.

‫אבל עי׳ בתוספתא בריש המס׳ שיותחלו שם הדברים בלשון זה:

‫אמר ר׳ יוסי שאל יהושע בנו של ר׳ עקיבא את ר׳ עקיבא ואמר לו מפני‬ ‫מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו, אמר לו‬ ‫יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא, אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה, ‬אמר לו‬ ‫יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה, אמר לו ללמדך שאם‬ ‫אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים.

‫ומפורש בזה שכל המשנה כולה כמו שהיא כבר היתה כן גם לפני ר׳ עקיבא.

‫ואין דרך לנטות ימין ושמאל שענין הדבר הוא ככל מה שכבר נתבאר לנו‬ ‫שכל מחלוקתם של ר׳ מאיר וחכמי דורו, אינו כי אם בגירסת יסוד המשנה.

‫ובבבא דרישא ״בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל" בזה גרסו כולם‬ ‫כן, ולא הי׳ בזה גם שינוי לשונות. ‫ אבל בבבא דסיפא שם באו מחלקותם בגירסת המשנה שר׳ מאיר קבל מרבו‬ ‫הגירסא ביסוד המשנה "השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן״. ‬‬ ‫ורוב החכמים קבלו גירסת יסוד המשנה "השאת כצמר לבן שניה לה כקרום‬ ביצה״.

‫ור׳ יוסי בתוספתא יספר לנו שקלא וטרי׳ של ר׳ יהושע בנו של ר' עקיבא‬ ‫עם ר' עקיבא על יסוד המשנה, ובמס׳ שבועות ד׳ ה׳ מייתינן משנה זו בלא‬ ‫דברי ר׳ מאיר. והעירו שם התוס׳ וכתבו ״הש"ס מקצר ומדלג דברי ר׳ מאיר דאמר‬ ‫בריש נגעים השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן.״

‫אבל הדברים פשוטים כי אין זה כי אם גירסת ר׳ מאיר במשנה זו והובא‬ כגירסת החכמים.

‫ומבואר לנו בזה יסוד חדש, שאף שנאמר על זה "דברי ר׳ מאיר וחכמים‬ ‫אומרים״ אין זה מחלוקת שנחלקו מעצמם ומסברתם, כי אם רק בנוגע לגירסת‬ ונוסח יסוד המשנה.

‫וכמו שכבר הערנו בפרק הקודם ממשנה תענית פרק ד׳ משנה ד׳:‬

כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית, קרבן מוסף אין בו בנעילה, ‫קרבן עצים אין בו במנחה דברי ר׳ עקיבא, אמר לו בן עזאי כך הי׳ ר׳ יהושע‬ ‫שונה קרבן מוסף אין בו במנחה, קרבן עצים אין בו בנעילה חזר רבי עקיבא‬ להיות שונה כבן עזאי.

‫שמבואר נגלה שמה שנאמר "דברי ר׳ עקיבא" אינו כי אם מה שר׳ עקיבא‬ ‫גרס כן בלשון המשנה, וכשאמר לו בן עזאי שאין זה גירסת ר׳ יהושע חזר בו‬ ‫ר׳ עקיבא וגרס לשון יסוד המשנה כגירסת בן עזאי בשם ר׳ יהושע.

‫ועי׳ במס׳ כלים פי״ג משנה ז׳:‬

‫הכדומין האשקלונין שנשברו והאונקלי שלהן קיימת, הרי אלו טמאין. ‫המעבר והמזרה והמגוב, וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של‬ ‫מתכת הרי אלו טמאין.

‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חדשו סופרים, ואין לי מה להשיב.

‫ואמנם שמוכח ממקום הזה הרבה יותר, ונבאר כל זה על הסדר.

‫ראשונה בנונע להמשנה הזאת, הנה זה ודאי שלא היתה היא עומדת לעצמה‬ ‫לפני ר׳ יהושע, שהרי אין לה ענין כלל לעצמה, וגם יחסר לה כל היסוד אשר‬ ‫ממנה באה, ודבר פשוט הוא, שהיתה אך אחרי המשנה שלפניה, אשר אך עליה‬ ‫יסבו הדברים ושם בא:

‫עץ המשמש את המתכת טמא, והמתכת המשמשת את העץ טהורה, כיצד‬ ‫פותחת של עץ והפין שלה של מתכת אפי׳ אחת טמאה, פותחת של מתכת והפין‬ ‫שלה של עץ טהורה, טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג טמאה, טבעת‬ ‫של אלמוג וחותם שלה של מתכת טהורה, השן שבטס שבפותחת ושבמפתח טמאה‬ בפני עצמה.

‫זה הוא יסוד דיני המשנה, ועל המשנה הזאת הוא שבא אחריה משנה ז׳‬ ‫אשר יסודה מתוך משנה ו׳ ונאמר בה:

"‬הכדומין האשקלונין שנשברו וכו׳ הרי אלו טמאין״ ועל זה באו דברי ר׳‬ יהושע:

‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה להשיב. ‬‬ ‫וכפי׳ המפרשים ‪"‬דבד חדש חדשו סופרים, ראוין היו להיות טהורין דפשוטי‬ ‫כלי עץ נינהו ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה, ואין לי מה‬ להשיב מפני מה אמרו כך. ‫ ומבואר מעצמו ששתי המשניות האלה היו מסודרות, ויהיו כן לפני ר׳ יהושע‬ ‫כמו שהנם לפנינו.

‫ויש בזה עוד דבר יותר גדול, שדברי ר׳ יהושע בזאת, וכמו שאמר על‬ ‫משנה זו, אף כן באו דבריו על עוד חמשה משניות אשר שנים מהם הם מענינים‬ ‫שונים, וממסכתות שונות אשר באו ביסוד המשנה.

‫ורבי וסייעתו סדרו את כל החמשה משניות אלה זו אחר זו במס׳ טבול‬ ‫יום, ‬רק מפני דברי ר׳ יהושע אשר באו עליהם.

‫ורבינו התוספת יום טוב מפני שלא עמד על הדבר הזה השיג על הראשונים‬ ‫ז״ל שלא כדת, וכבודו הגדול במקומו מונח.

‫ובמס׳ טבול יום פרק ד׳ מראש הפרק ואילך באו סדור משניות אלה זה‬ ‫אחר זה:

‫משנה א׳) אוכל מעשר ראשון שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או‬ ‫ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי‬ ‫טהור לחולין.

‫משנה ב׳) האשה שהיא טבולת יום לשה את העסה וקוצה לה חלה‬ ‫ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא ומקפת וקורא לה שם מפני שהיא‬ ‫שלישי והשלישי טהור לחולין.

‫משנה ג׳) עריבה שהיא טבולת יום לשין בה את העיסה וקוצין ממנה חלה‬ ‫ומקפת וקורין לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור לחולין.

‫משנה ד׳) לגין שהוא טבול יום ומלאהו מן החבית מעשר טבל, אם אמר‬ ‫הרי זו תרומת מעשר משתחשך הרי זו תרומת מעשר, אם אמר הרי זה ערוב לא‬ ‫אמר כלום, נשברה החבית הלגין בטבלו, נשבר הלגין החבית בטבלה.

‫משנה ה׳) בראשונה היו אומרים מחללין על פירות עם הארץ (ואין חוששים‬ ‫שמא פירות עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר על מעשר) חזרו לאמר אף‬ ‫על מעותיו.

‫בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו‬ ‫ויתנו, חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא, ר׳ שמעון שזורי אומר אף המסוכן.

‫משנה ו׳) הכדומין האשקלונין שנשברו ואונקלי שלהם קיימת הרי אלו‬ ‫טמאין, המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שנטלה אחת משיניהן ועשאן‬ ‫של מתכת הרי אלו טמאין.

‫ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה להשיב.

‫והרע״ב בפירושו שם כתב "ועל כולם אמר ר׳ יהושע בתוספתא מוכח דאכל‬ ‫הנך מילי דמתניתן קאי ר׳ יהושע מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר׳‬ ‫יהושע קאי אכולהו תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן״.

‫ודבריו הם מתוך דברי הר״ש והרא״ש שגם הם כתבו כן‪.‬‬

‫אבל הרב בעל תוס׳ יום טוב ז״ל לא דקדק במקום הזה בדבריהם והשיג‬ ‫על כולם יחד וכתב: ‬‬ "כתב הר״ב בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתניתן קאי ר׳ יהושע מהאשה ‫שהיא טבולת יום עד כאן כן כתב הר׳׳ש ומסיים ובהדי׳ קתני בתוספתא מילתיה‬ ‫דר׳ יהושע אאשה ועריבה עד כאן. וקשיא לי דליתני אאוכל מעשר דריש פירקין‬ ‫דהויא דומיא דאשה ועריבה ודקדקתי בתוספתא פ״ב ולא ראיתי שם כי אם אשה‬ ‫בלבד ותו לא מכל מה שנשנה בזה הפרק כלל מראשו ועד הכא, אבל נשנה שם‬ ‫הרבה ממה שנשנו במשניות דפ״ב ופ״ג ולפיכך נראה יותר דהאי ועל כולן דהכא‬ ‫לא נשנה אלא אהני דהכא במשנה זו וכמו שהיא שנויה גם כן בכלים והתם עיקר‬ ‫והכא אגב גררא וכדכתב הרמב״ם שהחזירה בכאן משום דבר חדש שבה מאמר‬ ‫הקודם חזרו לאמר״ אלה דבריו.

‫ואין להם מקום כלל, ודבר תמוה הוא גם סגנון השגה כזו.

‫שהרי לפי דעת התוס׳ יום טוב, אין דבריו השגה על דברי הראשונים, כי‬ ‫אם שדברי הר״ש והרא״ש והרע״ב הנם מוכחשים, כי הם סמכו עצמם על התוספתא‬ ‫והוא יכחישם שלא נמצא זה שם.

‫ובמח״כ תחת לדקדק בתוספתא הי׳ עליו לדקדק בדברי הראשונים ז״ל, ואז‬ ‫הי׳ רואה שאין מקום להשגתו, וכי דבריהם ברורים, וכי גם אי אפשר כלל לאמר‬ ‫כדבריו. ‫ וסבור הי׳ רבינו התוספת יום טוב שכונת דברי הראשונים הוא לאמר‬ ‫שבתוספתא באו דברי ר׳ יהושע על כל אחת ואחת מהמשניות האלה, ועל כן‬ ‫הכחישם שלא נמצא שם כן.

‫אבל אין הדבר כן, והצעת דבריהם זה הוא:

המשנה דהכדומין האשקלונין היא האחרונה אחרי כל המשניות האלה, שאין‬ להם דבר עם מס׳ טבול יום, ואשר בסופה באו דברי ר׳ יהושע "ועל כולן אמר‬ ‫ר׳ יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה להשיב״.

‫ומשנה זו לבד שאין לה ענין במס׳ טבול יום ומקומה רק במס׳ כלים, הנה‬ ‫באמת כבר באה במס׳ כלים בסידור המשנה, ובהכרח שיש טעם על זה את אשר‬ ‫נכפלה במקום הזה. ‫ ואם כי נמצאו לפעמים משניות שנאמרו במקומם ונשנו גם במקום אחר, זה‬ ‫הוא רק או שיש להם שייכות בעצם ענינם הם, או שיש להם גררא ונשנו אגב גררא.

ונפלאו דברי רבינו התוס׳ יום טוב שכתב ‪"‬התם עיקר והכא אגב גררא”‬ ‫אבל לא ביאר איזה גררא והרי אין בזה שום ענין אשר יגרר אותם יחד אם לא‬ ‫דברי ר׳ יהושע שנאמרו על כולן כדברי הר״ש והרא״ש והרע"ב.

‫ולא זו בלבד שאין ענין כאן למשנה זו של הכדומין האשקלונין האחרונה‬ ‫שבכולן, כי אם שגם שני הדברים השונים שבאו לפני זה, והם "בראשונה היו‬ ‫אומרים מחללין על פירות וכו׳" ושאחר זה בדיני גט ״בראשונה היו אומרים היוצא‬ ‫בקולר וכו׳״ אין להם לא מקום במס׳ טבול יום, ולא איזה גררא למה שנאמר‬ ‫לפני זה, ולא למה שבא אחריהם במשנת הכדומין האשקלונין.

‫ודבר פשוט הוא ככל דברי הראשונים שרק מפני שר׳ יהושע אמר כן על‬ ‫כל אחת מהמשניות הללו, אך מפני זה סידרום רבי וסייעתו גם יחד עם השלשה‬ משניות ממס׳ טבול יום משנה ב׳ ומשנה ג׳ וד׳ שגם עליהם אמר ר׳ יהושע כן. ‬‬ ‫וכשמצאו עוד הר"ש והרא"ש והרע"ב ראיה ברורה לזה מהתוספתא ששם‬ ‫באה המשנה ב', ובאו שם גם עליה דברי ר' יהושע בהלשון הזה עצמו "ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדש וכו'". ‬ דנו בפשיטות מתוך דברי התוספתא שאחרי שזה ודאי שאין דברי ר' יהושע‬ ‫על המשנה של הכדומין האשקלונין לבד, שהרי מפורש בתוספתא שנאמרו גם על‬ ‫משנה ב' דהיינו המשנה דהאשה.

ועל כן הדבר פשוט שעל כולם הולכים דברי ר' יהושע ממשנה שניה ואילך‬ כמו שהוא בתוספתא.

‫וזה הוא שכתב הר"ב בדברים ברורים "בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי‬ ‫דמחניתן קאי ר' יהושע מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי‬ ‫אכולהו תני הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן״.

‫והאם אפשר שיהיו דבריו יותר ברורים ויותר מפורשים, ומעולם לא חשב‬ ‫ולא אמר שבתוספתא באו דברי ר' יהושע "מפורש" על כל אחת מהמשניות האלה‬ ‫כולם כמו שחשדו התוס' יום טוב.

‫דבריו הם "שבתוספתא מוכח" וזה ודאי כן הוא שמוכח זה מהתוספתא‬ ‫וכמבואר.

וזה הוא גם דברי הר״ש שכתב "ועל כולם אמר ר' יהושע אכל הנך מילי‬ ‫דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן, ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי‬ ‫טובא דאין ענינם לכאן, ובהדי׳ קתני בתוספתא מלתא דר׳ יהושע אאשה ועריבה".

רק שבסוף דבריו נפל ט״ס וצ"ל אאשה ותיבת עריבה נמחק, כמו שהוא‬ ‫בתוספתא.

‫והדבר יוצא כן מפורש גם מדברי הר״ש, כי מיד העתיק דברי התוספתא, ורק על ההיא דהאשה.

‫וכתב "דתני' בתוספתא(נ"א) האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה‬ ‫לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחתא מקפת וקוראה לה שם מפני‬ ‫שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין, ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חידשו‬ ‫סופרים ואין לי מה אשיב".

‫ומבואר שגם הר"ש אין לו בתוספתא רק זה לבד, ורק זה לבד הביא‬ ‫מתוספתא, וכמו שהוא גם לפנינו בתוספתא, וכן הם דברי הרא"ש שם.

‫והרב תוספת יום טוב ז"ל תמה עוד וכתב "וקשיא לי דליתני נמי אאוכל‬ ‫מעשר דריש פירקין דהוא דומיא דאשה ועריבה״. ‫ ובמח"כ אין לזה שחר כלל כי יקשה מדוע לא יתמה ר׳ יהושע על דבר‬ ‫שאין שם מה לתמוה, ודבר שהוא פשוט כן‪.‬‬ ‫ ר' יהושע תמה על מה שיש מקום לתמוה, ועל מה שהוא חידוש, וענין‬ ‫דבריו הם לאמר הבו דלא לוסיף עלה, ועל זה גם הובאו דבריו במשנתינו, אבל‬ ‫מה ענין להקשות מדוע לא תמה ר׳ יהושע על דבר שבהכרח הוא כן. ‬‬ ‫דברי ר׳ יהושע על המשניות ההם שתמה עליהם, הוא או מפני שיש בהם‬ חומרא גדולה, או להיפך קולא יתירה.

‫וכמו בההיא דהכדומין האשקלונים דהחמירו בהם חומרא גדולה, וכלשונו של‬ ‫הר״ב ״דבר חדש חידשו סופרים, ראוין היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו‬ ‫ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא לה טומאה״.

‫או להיפך בההיא דהאשה ועריבה שנראה כקולא גדולה יותי מדי לכנוס‬ ‫בפרצה דחוקה, ואף שהאשה טמאה, להתיר לה בכל זה להיות קוצה לה חלה‬ ומפרשתה ומנחתה וכו׳ ומקפת וקוראה לה שם.

‫שאף שכן הדבר שהשלישי טהור לחולין, אבל הלא החלה תרומה היא‬ ‫ובתרומה שלישי פסול, והתורה גם הזהירה על שמירתה בטהרה, ואיך נתיר זה, ‫והרי קרוב הדבר שתטמא גם את החלה.

‫ובפרט שלשון המשנה הוא שמותר לעשות כן גם לכתחלה וכמו שכתב‬ ‫שם גם הגר״א ז״ל "לשה את העיסה קמ״ל דאף לכתחלה מותרת ללוש ולא‬ חיישינן שמא תיגע בחלה אהר שתקרא לה שם״.

‫וכזה הוא בדין העריבה, וגם בדין לגין יש שם חששות הרבה.

‫וכן הדבר גם בחלול מעשר על פירות עם הארץ ומעותיו(נ״ב) וכן בגט‬ ‫אשה שקולא גדולה היא להקל שדי אצל היוצא בקולר אם רק אמר כתבו גטי‬ ‫לאשתי, ואף שלא אמר תנו לה כותבין ונותנין.

‫ובפרט שדברי ר׳ יהושע הלא הולכים על החזרו לאמר וכמו שיבואר, וזה‬ הלא בודאי קולא גדולה.

‫ועל כל זה יאמר ר׳ יהושע ״דבר חדש חידשו סופרים״ לאמר הבו דלא‬ ‫לוסיף עלה, שאך לזה גם נקבעו דברי ר׳ יהושע במשנה. ‬ ‫אבל מה ענין כל זה להמשנה בריש הפרק ״אוכל מעשר שהוכשר במשקה‬ ‫ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני‬ שהוא שלישי, והשלישי טהור לחולין".‬ ‫ ואיזה דבר חדש חידשו סופרים בזה שאפשר לתמוה בו, והרי אין כאן עצה‬ ‫אחרת, וכל דין המשנה הוא רק זאת לאמר דמעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר‬ ‫דין חולין יש לו על כן יפריש בטהרה, ותשאר התרומה טהורה. ‬ ‫וראוי להעיר בנוגע לדברי ר׳ שמעון שזורי על המשנה.

‫הנה אחרי שנתבאר שדברי ר׳ יהושע הולכים על כל המשניות האלה‬ ממשנה ב׳ ואילך, דבר פשוט הוא שאצל גט ילכו דברי ר׳ יהושע על מה שחזרו‬ ‫לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא(נ״ג)‪.‬‬ ‫ ‫שהרי אי אפשר לאמר שדברי ר׳ יהושע ילכו על ״בראשונה היו אומרים‬ ‫היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו״ שאם כן יהיו דברי‬ ‫ר׳ יהושע שגם זה קולא גדולה והבו דלא לוסיף עלה, ועל זה באו במשנה, ואיך‬ ‫עוד הוסיפו אחרי ר׳ יהושע להקל עוד יותר ״חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא״. ‫‬‬ ‫אבל הדבר פשוט שדברי ר׳ יהושע הולכים על "חזרו לאמר אף המפרש‬ ‫והיוצא בשיירא" על זה יתמה ר׳ יהושע שזה הוא קולא גדולה מאד.

‫ואחרי שהדבר כן, הנה מזה עצמו מבואר שדברי ר' שמעון שזורי "אף‬ ‫המסוכן״ אינו מה שהוא חולק מסברתו שבודאי לא יחלוק על ר׳ יהושע, כי אם‬ ‫שהוא הי׳ שונה בהחזרו לאמר גם מסוכן "אף המפרש והיוצא בשיירא והמסוכן".

‫או שמסוכן אינו קולא כי יהי׳ בכל שכן להמפרש והיוצא בשיירא לפי‬ ‫דעת ר׳ שמעון שזורי.

‫ומכל זה מבואר כפי׳ הר״ש והרא״ש והרע״ב שדברי ר׳ יהושע נאמרו על‬ ‫כל המשניות האלה שהיו כבר קבועים ומסודרים בימיו, ובימי רבי סדרו אותם יחד‬ ‫גם במס׳ טבול יום מפני דברי ר׳ יהושע אשר נאמרו בסגנון זה על כל אחת‬ ‫מהם במקומה.

‫ועי׳ במס׳ תרומות פרק י׳ משנה ט׳:

‫חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירם, העיד ר׳ צדוק‬ ‫על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

‫ולפי מה שהורגלנו הי׳ אפשר לחשוב כי מתוך עדותו של ר׳ צדוק על‬ ‫ציר חגבים טמאים שהוא טהור, נולדה אחר זה הסתם משנה "חגבים טמאים שנכבשו‬ ‫עם חגבים טהורים לא פסלו את צירם".

‫אבל עי׳ זה עצמו במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ב':‬

‫העיד ר׳ צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ״שמשנה ראשונה״ חגבים‬ ‫טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו צירם.

‫ומבואר כי עצם המשנה היתה לפני ר׳ צדוק כמו שהיא לפנינו.

‫ור׳ צדוק בא רק להודיע גדר ענינה וטעמה ופירושה.

‫לפי שמתוך לשון יסוד המשנה אפשר עדין לטעות ולאמר שזה רק מטעם‬ ‫ביטול, על כן בא ר׳ צדוק והעיד מה שקיבל על זה שאין זה מטעם ביטול, כי‬ ‫אם מטעם שציר חגבים טמאים מותר.

‫ועל כן באמת באו במקומו במס׳ תרומות דברי יסוד המשנה ועליה עדותו‬ ‫של ר׳ צדוק.

‫ונבין מתוך כל זה ענין גדול במשנתינו אשר מתוך שלא עמדו על כל זה‬ ‫גם מחקו והגיהו.

‫כי במס׳ שקלים ריש פרק ג׳ נאמר:

‫בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח, בפרוס עצרת,‬ בפרוס החג.

‫והן גרנות למעשר בהמה דברי ר׳ עקיבא.

‫ובמס׳ בכורות ד׳ נ״ז: (פ״ט מ״ה) בא לפנינו:‬‬

‫שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת ובפרוס החג, והן‬ ‫גרנות של מעשר בהמה דברי ר׳ עקיבא, בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר וכו׳.

‫אבל מפני שלא הבינו שכל דברי ר׳ עקיבא הם רק זאת "והן גרנות של‬ ‫מעשר בהמה" שנאמרו שם בשקלים, באו ומחקו כל התיבות האלה במס׳ בכורות.

‫וכתבו על הגליון "‬ס״א ל"ג" ובמשנה שבמשניות כבר החסירו זה לגמרי‪.‬‬ ‬‬ אבל לבד שכן הוא לפנינו במשנה שבגמרא הוא כן גם ברש"י והוא שם גם ד"ה לעצמו "והן גרנות של מעשר בהמה דטבולין הבהמות מדרבנן".

והם מחקו זה מפני הטעות הכולל שחשבו כי כל הלשון הוא מר' עקיבא.

"שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת ובפרוס החג, והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא".

ויפלא בעיניהם שאיך בא הדבר בלשונו של ר' עקיבא שני פעמים, שהרי כבר אמר "שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח וכו'" ולאיזה צורך יכפיל דבריו ויאמר "והן גרנות של מעשר בהמה".

על כן באו ומחקו זה בהמשנה.

אבל טעות הוא, שדברי יסוד המשנה כאן במס' בכורות הי' רק זה לבד.

"שלש גרנות למעשר בהמה".

ובזה נחלקו התנאים בפירוש דברי המשנה מתי הם שלשה זמנים אלה.

ור' עקיבא כששנה לתלמידיו המשנה בשקלים שם "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג".

הודיעם רעהו "והן גרנות של מעשר בהמה" וכן שנו שם השונים מפי ר' עקיבא.

שגם זה טעם הדבר כמו שהוא בבכורות שם "ומאי שנא בהני זימני אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים".

ועל כן שנו תלמידי ר' עקיבא דברי ר' עקיבא שם כפי ששמעו מפיו לפרש דברי המשנה בבכורות.

ורבי כאשר סידר זה גם במס' בכורות על יסוד המשנה לפרש מה הן לר' עקיבא "שלש גרנות למעשר בהמה" העתיק כל הלשון כפי ששנו השונים במס' שקלים:

בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא.

וכלל גדול הוא שכל מקום אשר הי' אפשר להם להשאיר הלשון כפי שהוא בפי התנאים השונים השאירו כן.

ועי' במס' כלים פרק ה' משנה ו':

‫תנור שנתן בו עפר וכו' נתנו על פי הכור או על פי הדות ונתן שם אבן‬ ר' יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא ניסק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל‬ ‫‬‫והוסק מכל מקום טמא. ‬ ואלו לא הי' לפנינו רק דברי המשנה הזאת הי' הדבר פשוט אצלינו שר' ‫יהודה וחכמים נחלקו רק מתוך סברותיהם, או מתוך דרשה דקרא (עי' שבת ד' קכ"ד) מחלוקת לעצמם(נד) ומעצמם.

‫אבל הדבר מפורש במשנה עצמה במקום אחר. כי יסוד מחלקותם הוא רק‬ ‫על יסוד המשנה ומתוכה.

ונאמר שם בפרק ז' משנה א': ‬‬ ‫הקלתות של בעלי בתים שנפחת וכו נתן אבן או צרור טהורה מרחה בטיט‬ מקבלת טומאה מכאן ולהבא.

‫זו היתה תשובת ר׳ יהורה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות.

‫ועי׳ במס׳ נזיר רפ״ה:

‫שני נזירים שאמר להם אחד, ראיתי אחד מכם שנטמא, ואיני יודע איזה‬ ‫מכם, מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר אם אני הוא הטמא קרבן‬ ‫טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן‬ ‫טומאה שלך, וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה, ואומר אם אני הוא הטמא‬ ‫קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא הטהור קרבן‬ ‫טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך.

‫מת אחד מהן, אמר ר׳ יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר‬ ‫ואומר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי וכו׳ וסופרין שלשים‬ ‫יום וכו׳ אמר לו בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר, אלא מביא חטאת‬ ‫העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי וכו׳ אמר ר׳ יהושע נמצא זה מביא‬ ‫קרבנותיו לחצאין, אבל הודו חכמים לבן זומא.

‫והדברים בולטים לפנינו שעל דין המשנה שני נזירים שנפל ספק, ששניהם‬ ‫מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה, נחלקו ר׳ יהושע ובן זומא איך יהי׳ הדין בזה, ‫אם בינתיים מת אחד מהם‪.‬‬ ‬‬

הערות

הערה (נ"א): המדפיסים אשר הורגלו בדבר' הר״ש בהלשון ״תניא בתוספתא" ‪ הרגיל בלשון הר"ש ובא על הרוב כתבו כן גם בזה "תניא בתוספתא" אבל כאן ביחוד צ"ל ״דתניא בתוספתא" וכמו שהוא באמת‬ בלשונו של הרא"ש "דתניא בתוספתא". ‬‬

הערה (נ״ב): והר"ש ז״ל פי׳ שם שהכונה לדמאי, ודבריו ז"ל נפלאו מאד ויבואר בהוספות. ‫ הערה (נ״ג): והחזרו לאמר אינם חולקין, כי אם שברבות הימים הי׳ הצורך הזה ‬גם במפרש ויוצא‬ בשיירא, שנתרבו גם כאלה אז, והוסיפו שגם בזה הדין כן. ‬‬

הערה (נד): במקומו יבואר לנו שכל הדרשות הבאות בגמ' מענין זה, שלא הוזכרו במשנה הנם רק אסמכתאות, ויבואר הדבר שם לכל פרטיו, עי' לפנינו בפרק ל"ח. ‬‬