ברטנורא על סנהדרין ה

משנה סנהדרין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

היו בודקין אותן - אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן, בשבע חקירות. כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות ב"ד, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים יג) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין שממנו למדנו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר (שם יז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, יש כאן שנים אחרים, הרי לך חמשה, ובמקום אחר אומר (שם יט) ודרשו השופטים היטב, שנים אחרים, הרי כאן שבעה:

באיזה שבוע - של יובל:

באיזו שנה - של שבוע:

באיזה יום - של שבת :

באיזו שעה - של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה, ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:

רבי יוסי אומר - אין צריך אלא שלש חקירות, באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ואין הלכה כר' יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, בודקין אותן בשבע חקירות, כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:

מכירין אתם אותו - ההרוג. שמא נכרי הוא. וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה, אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חבירו. והוא והן יהיו פטורים:

את מי עבד - לפעור או למרקוליס:

ובמה עבד - בזיבוח או בהשתחויה:

(ב)

בן זכאי - רבן יוחנן בן זכאי. ותלמיד דן לפני רבו היה באותה שעה, לכך קוראו בן זכאי:

בעוקצי תאנים - שהיו מעידים עליו שהרגו תחת התאנה. ובדק בן זכאי, תאנה זו עוקציה דקים או גסים. עוקץ, זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:

אמר אחד איני יודע עדותן בטלה - דשוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה, וכל זמן שאי אפשר לקיים תורת הזמה באחד מן העדים, כל העדות בטלה , ואפילו הן מאה, דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולן:

בדיקות - אפילו אמרו כולן אין אנו יודעים, מצות הזמה ראויה להתקיים, דאין הזמה תלויה אלא בחקירה לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:

עדותן בטלה - כל עדותן בטלה. [שבגמרא], הוא והן פטורים:

(ג)

שזה ידע בעיבורו של חודש - זה שאמר בשנים ידע שהחודש שעבר מלא היה, ויום ראשון של חודש שהוא יום שלשים, מחודש שעבר היה. ודוקא עד חצי החודש, אבל מחצי החודש ואילך עדותן בטילה, שחזקה אין עובר חצי החודש עד שכל העולם יודעים מתי קדשו בת דין החודש:

רבי יהודה אומר קיימת - דעביד אינש דטעי כולי האי:

חמה במזרח - ממקום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח, ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:

(ד)

נמצאו דבריהם מכוונים - ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:

פותחין בזכות - אם לא עברת אל תירא:

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות - אפילו זכות, וכ"ש חובה. משתקים אותו, דכתיב (במדבר לה) ועד אחד לא יענה, בין לזכות בין לחובה :

אמר אחד מן התלמידים - היושבים לפני הדיינים. יש לי ללמד עליו חובה:

משתקין אותו - דכתיב (שם) ועד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה:

אינו יורד משם כל היום - ואפילו שאין ממש בדבריו . אבל יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם :

(ה)

מעבירין אותו למחר - מעבירין את הדין עד למחר, משום הלנת הדין:

שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - והטייתך לרעה על פי אחד ליתא, הלכך יוסיפו דיינים: ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים. דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי , ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות משלשה ועשרים. שנים שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים, צריך להוסיף עוד שנים. וכן עד שבעים ואחד:

עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין - דאיכא הטיה לטובה על פי אחד. והוא הדין אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים . דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין, דתנא אזכות קמהדר: