ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק חמישי
[עריכה]כלים גדולים ומשטחי עץ
[עריכה]כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאין במדה
לעניין כלי גללים וכו' – הדין עומד מול פתיחת פרק ד לעיל. |
ר' מאיר אומר: הרי הן ככלים, וחכמים אומרין: הרי הן כאהלין
רבי נחמיה אומר: קופות גדולות וסוגין הגדולים שיש להן שוליים
והן מחזיקין מ' סאין בלח, שהם כוריים ביבש, אע"פ שאין מטלטלין - במשתייר בהן
וכמה הן? אמה על אמה על רום שלוש אמות, ישנן שש מאות ארבעים ושמונה טפח מעוקב
ראיה לדבר ממדת השלחן.
ר' יוסי אומר: בים שעשה שלמה הוא אומר (דברי הימים ב ד ה) "מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל"
במקום אחר הוא אומר (מלכים א ז כז) "אלפים בת יכיל"
א"א לומר אלפים, שכבר נאמר שלשת אלפים; ואי אפשר לומר שלשת אלפים, שכבר נאמר אלפים!
אמור מעתה: אלפים בלח - שלשת אלפים ביבש.
הרחוינות שבטרקלין, בעלי בתים האוכלים עליהם
שאע"פ שחולקים כצפורן – טמאין, מפני שהן כטבלא
ומעשה בבעל הבית אחד, שהיו לו נסרים בתוך ביתו, והיו שואלין אותן לבית האבל ולבית המשתה
ובא מעשה לפני חכמים, וטהרו.
ראה שהן צריכין להן - נתנן להן במתנה
ובא מעשה לפני חכמים וטמאום.
כלים מקצועיים
[עריכה]מפני מה ארוכות של נחתומין טמאות? מפני שהן מיוחדין לכלי.
ראו משנה טו, ב. ההבדל בין נחתומים לבעלי בתים אינו מהותי אלא נובע מהשימוש שלהם במרדה או בסרוד, ולכן אם בעל הבית נהג כנחתום – דינו כדין הנחתום. |
של בעלי בתים – טהורות, עד שייחדם לכלי
ר' שמעון אומר: מפני מה סרוד של נחתומין הפרוס טמא?
מפני שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור
ושל בעלי בתים, אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור - טמא.
סרוד של צפירה, אם יש לו גפים נפה מזנב הסוס שיש לה רגלים - טהור
ר"ש בן אלעזר אומר: אע"פ שאין לו גפים - טמא
ומפני מה נפה של סלתין טמא? מפני שהוא מחזירו לכלי
ושל בעלי בתים טהור, עד שיחזירו לכלי
ר"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון: אף של סלתין טהור עד שיחזירו לכלי
ר' יהודה אומר: של גדלת טמא מושב, מפני שעודיהו כלי - הבנות יושבות בתוכו וגודלות.
יוצאים מן הכלל
[עריכה]כל התלויין הנקובין – חבור. ור' יוחנן בן נורי אמר: אף החרוקין
ראו משנה טו, ד. |
מוסף עליהן תלוי זיני וספטני, מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה
תלוי בית הלגינין ובית הכוסות התפור – טמא. קשור וענוב - טהור
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר: כל התלויין - טמאים
לא טיהרו אלא תלוי נפה וכברה של בעל הבית, אלא בזמן שהוא משחיל שני ראשין לצד אחד.
כל הבירית - טהורה, בירית מחרישה - טמאה
וכל החתיכות - טמאות, וחתיכה אלתות - טהורה.
כל הנבלין - טהורין, ונבלי שרין - טמאין.
(ו)
כל המשקין - טמאין, ומשקה בית מטבחיא - טהורין
ואלו הן משקה בית מטבחיא: הדם והמים.
נטמאו בפנים, אע"פ שיצאו לחוץ - טהורים
נטמאו בחוץ ונכנסו בפנים - טמאים.
ספר עזרה שיצא לחוץ מטמא את הידים
ראו שם. בניגוד לדם ולמים שנטמאו ויצאו לחוץ, ספר העזרה שיצא לחוץ מטמא, כי הטומאה היא משום הגזירה. |
ולא ספר עזרה בלבד אמרו, אלא אפילו נביאים וחומשים.
וספר אחר שנכנס לשם לעזרה - מטמא את הידים.
מטפחות בני לוי - טהורות
כיוצא בו, בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כתלים ועמודין - טהורים
מלבני מסגרות בני לוי - טהורין
כיוצא בו, בעל הבית שעשה מלבן, להיות נותנו ממטה למטה ומאבוס לאבוס - טהור
ייחדו למטה אחת - ר"מ ור' יהודה מטמאין, ר' יוסי ור"ש מטהרין, שאינו עושה מלאכה בגופו.
רבי יהודה אומר: מרכוף של זמר כלי נגינה בצורת מקל – טהור, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע
ור' יוסי בר' יהודה אומר: מצודת העכברים שיש בה בית קבול - טמאה
הכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו - טהורין.
מטה שנתפרקה - כל אבר ואבר טמא בפני עצמו
ייצור כלים חדשים
[עריכה]מודים חכמים לר' מאיר, שאין חבלים חיבור למטה, עד שיסרוג בה ג' בתים לכל רוח.
עריסה, מאימתי מקבלת טומאה? משתגמר מלאכתה
בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה, שחיסם וקינב מבחוץ
שאע"פ שלא קינב מבפנים – טמא, שכן מקיימין
הקנינין הקטנים והקלתות - משיחסם ויקניב
הקנונין הגדולים והסאין הגדולים - משיעשה שני דורין לרוחב שלהן, חוץ מזה שעל גבי האריג
נפה וכברה וכף של מאזנים - משיעשה דיר לרוחב שלהן, חוץ מזה שעל גבי האריג.
הקופה - משיעשה שתי צבירות לרוחב שלה, חוץ מזה שעל גבי האריג.
הערק - משיעשה בה צבירה אחת, חוץ מזה שעל גבי האריג.
הסלין של גמלים, התירן – טהורים. קשרן - טמאין
ומטמאין ומטהרין אפילו עשרה פעמים ביום
סלי נצרין שלא קנבן, ומשתמש בהן עראי - טמאין
היה עתיד לחסם ולקלב, אע"פ שהוא משתמש בהן עראי ומשליכן - טהורים
ובלבד שלא יערים, ואם הערים - הרי אלו טמאין.
חומר בכלי פפיר פפירוס מכלי נצרין, כלי נצרים אין מקבלין טומאה אלא משתגמר מלאכתן
וכלי פפיר, כיון שעשה חור אחד על גבי הרחב שלהן - טמאין.