ביאור:תוספתא/זבחים/יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק שנים עשר

עבודות מחוץ למקדש

(א)
רבי אומר: הפרש בין השוחט בפנים ומעלה בחוץ, ובין השוחט בחוץ ומעלה בחוץ

ראו משנה יג, א.
רבי מתאר את השוחט בפנים כחמור מהשוחט בחוץ, בדומה לר' יוסי. ראבר"ש מתאר אותו כחמור פחות.
לעניין שחטו שנים וכו' – ראו משנה יג, ג, וראו גם ספרא אחרי פרק י ב.
כיון שחייב על ההעלאה, יתכן שהעלה כמה פעמים. ר' שמעון מחייב אותו על כל העלאה. ר' יוסי בדעה שאין לחייב על העלאה שלא הושלמה, ולכן מחייב אותו פעם אחת. הוא מחייב את המעלה בחוץ רק אם הקים מזבח מסודר, כמו נביאי הבעל בהר הכרמל. ר' שמעון טוען שאפילו אם העלה בלי מזבח, אלא על הסלע – חייב.

שהשוחט בפנים ומעלה בחוץ - היתה לו שעת הכושר
והשוחט בחוץ ומעלה בחוץ - לא היתה לו שעת הכושר
ר' אלעזר בר"ש אומר: הפרש בין השוחט בפנים ומעלה בחוץ, לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ
שהשוחט בפנים ומעלה בחוץ - הקדש מקבלו
השוחט בחוץ ומעלה בחוץ - אין הקדש מקבלו.
אי אפשר לשוחט אחר שוחט, אבל יש מעלה אחר מעלה.
שחטו שנים – פטורים; העלו שנים - חייבין
העלה, וחזר והעלה - חייב על כל העלאה והעלאה, דברי ר"ש
ר' יוסי אומר: אין חייב אלא אחת, ואין חייב אלא עד שיבנה את המזבח ויסדר המערכה, דברי ר' יוסי
ר' שמעון אומר: אפילו העלה על הסלע או על האבן - חייב.

(ב)

עולה ועולת העוף, וחלבים, הקומץ והלבונה, מנחת כהנים, ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים

שהקריב מא' מהן כזית בחוץ – חייב. ר' אלעזר פוטר, עד שיקריב את כולו

ראו משנה יג, ד.
ר' אלעזר מסכים שאם הקריב את הקרבן במקומו והשאיר כזית, והקריבו בחוץ חייב, אבל אם עשה זאת בסדר הפוך פטור.

מודה ר' אלעזר, שאם הקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ - שהוא חייב
שכן ראוי ליקרב לפנים.
הקומץ והלבונה שהקריב אחד מהן בחוץ – חייב, ור"א פוטר עד שיקריב את השני
מודה ר' אלעזר, שאם הקריב את אחד בפנים ושייר את חבירו בחוץ - שהוא חייב
שכן ראוי להזות לפנים.

(ג)
שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב

ראו משנה יג, ו. העיקרון זהה לזה שבהלכה ב.

רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני
מודה רבי אלעזר שאם הקריב את אחד מהן בפנים ושייר את חברו והקריבו בחוץ
שהוא חייב, שכן ראוי ליקרב לפנים
מודה ר' אלעזר בקומץ מנחת חוטא, ולבונה - נדבה שהקריבן בחוץ
שהוא חייב, שכן ראוי ליקרב לפנים.

(ד)
המנסך שלשת לוגין יין בחוץ - חייב

לדברי ר' אלעזר ור' נחמיה ראו משנה יג, ו.
ר' יעקב טוען שאין חייבים על ניסוך דם בחוץ, כי את המצווה עשה כשנתן על קרנות המזבח בפנים. ר' נחמיה מנסה לדמות את המקרה להקטרת חלב, שנשאר אחרי שחיטת הבהמה. אבל ר' יעקב טוען שאין להשוות, כי הדם המנוסך היה אמור להישפך על היסוד.
אם הקריב בחוץ קרבן שבא על ספק – חייב מעתה קרבן ודאי.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: עד שלא קדשו בכלי – פטור. משקדשו בכלי - חייב
המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ - חייב. בשאר ימות השנה - פטור
ר' אלעזר אומר: אף בחג, אם נתמלא לשם חג – חייב; אם לאו - פטור.
עולה, עולת העוף, וחלבים, הקומץ, והלבונה
מנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים שהקריב אחת מהן כחצי זית - פטור
והמנסך פחות משלשת לוגין מים, פחות משלשת לוגין יין בחוץ - פטור
ר' נחמיה אומר: שירי הדם חייבין עליהן בחוץ
אמר ר' יעקב: והלא שירי מצוה הן! היאך חייבין על שירי מצוה?
אמר רבי נחמיה: הקטר חלבים יוכיחו, שהן שירי מצוה וחייבין עליהן בחוץ
אמר לו ר' יעקב: אע"פ שהן שירי מצוה - תחלת עבודה הן.
חטאת העוף הבאה על הספק, והקריבה בחוץ - חייבין עליה אשם תלוי.
אשם תלוי הבא על הספק, הקריבו בחוץ - חייבין עליו חטאת.

(ה)

עולה שקבל דמה בכוס אחד, נתן בפנים, וחזר ונתן בחוץ, וחזר ונתן בפנים - חייב

שכולו ראוי לבא בפנים.

ראו משנה יג, ח. כאן הסיפור מדומה לבעל שתי תודות ולא לבעל שתי חטאות.

קבל דמה בשני כוסות, נתן שניהם בפנים – פטור; שניהן בחוץ - חייב
אחד בפנים ואחד בחוץ – פטור; אחד בחוץ וא' בפנים - כיפר הפנימי, וחייב על מה שבחוץ
למה הדבר דומה? למפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואח"כ נמצאת הראשונה.
שחט שתיהן בפנים – פטור; שתיהן בחוץ – חייב
אחת בפנים ואחת בחוץ, אחת בחוץ ואחת בפנים - כיפר בפנים, וחייב על מה שבחוץ
שחטן, והרי דמן מונחין בכוסות; נתן שניהם בפנים – פטור; שניהן בחוץ - חייב
אחד בפנים ואחד בחוץ – פטור; אחד בחוץ ואחד בפנים - כיפר הפנימי וחייב.

(ו)
ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה והקריבן בחוץ - פטור

החטאות הללו אמורות למות ולא להיות מוקרבות, ראו מעילה ג, א..
ראו משנה יד, א-ג. עולה לפני הזמן שחייבים בה – ניתן להביאה, ולכן חייב על הקרבתה בחוץ. הכלל מבהיר היטב את העניין.
ראבר"ש קושר את מה שחייבים עליו בחוץ למה שהזר חייב עליו בפנים.

שכפרו הבעלים, ושעיברה שנתה,
שאבדה ונמצאת עד שלא כיפרו הבעלים – חייב; משכיפרו הבעלים - פטור.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שהקריבן בחוץ - פטור
אותו ואת בנו שהקריבן בחוץ - חייב על הראשון ופטור על השני
ר' שמעון אומר: השני בלא תעשה.
עולה ומחוסר זמן, בגופה - פטור ובבעלים – חייב. רבי שמעון אומר: בגופה בלא תעשה.
חטאת ומחוסר זמן, בין בגופה ובין בבעלים – פטור. ר' שמעון אומר: הרי זה בלא תעשה
הקומץ והמקבל דמו בחוץ - פטור
זה הכלל כל שהוא משם עבודה וראוי ליקרב בפנים - חייבין עליו בחוץ
וכל שאינו משום עבודה ואין ראוי ליקרב בפנים - אין חייבין עליו בחוץ
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אף כל שהוא משום עבודה וראוי ליקרב בפנים
עשה הזר כיוצא בו בפנים - חייב חוץ מן השוחט.

(ז)

כהן שעבד טמא, טבול יום, ומחוסר בגדים, ומחוסר כפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים

אין חייב אלא אחת.

מדובר שעבדו בפנים! הכהן שטעה אינו חייב חטאות על כמה דברים יחדיו, אלא אחת. הזר חייב על הזרות ולא על הטומאה וכו'.

זר שעבד טמא, טבול יום, ומחוסר בגדים, ומחוסר כפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים
אין חייב אלא אחת.

(ח)

ואלו הן שבמיתה: האוכל טבל, וזר שאכל תרומה, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה

וזר, וטבול יום, מחוסר בגדים, ומחוסר כפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים

בתחילת הברייתא נמנים המצבים של העובד, ובסופה העבודות. לעניין חייבי מיתה בדי שמים ראו ויקרא רבה יב א ואילך, שמייחסים עבירות אלו לנדב ואביהו. לעניין יושב ראו משנה ב א, ספרי דברים קנה, ושם פיסקה קסז, שם מודגש שהעבודה שעשה בישיבה פסולה, וראו משנה יד, ג. ראו גם את התיאור של הלינץ' שנהגו בו הכהנים בפועל, בסנהדרין ט ו.
אם עשה עבודות שלא מכפרות בפנים, בחוץ – בלא תעשה, ואינו חייב עליהן מיתה בידי שמים.

ופרועי ראש, ושתויי יין ששמשו - כולן במיתה. בידי שמים
אבל ערל ואונן ויושב לא בעמידה - הרי אלו באזהרה
בעל מום במיתה, דברי רבי; וחכ"א: בלא תעשה
הזיד במעילה, רבי אומר: במיתה; וחכ"א: בלא תעשה
אלו חייבין עליהן מיתה: זרק את הדם לפנים, ולפני לפנים
המוצה בעוף, מקטיר על גבי מזבח, והמנסך שלשת לוגין מים, ושלשת לוגין יין בחוץ
הרי אלו חייבין מיתה.
אבל הקומץ, והמקבל, והמהלך, קבל הזר, קבל הפסול, קבל בשמאלו, קבל בכלי חול
נתן את הניתנין למטה למעלה, ואת הניתנין למעלה למטה, את הניתנין בפנים בחוץ
ואת הניתנין בחוץ בפנים, או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן - הרי אלו בלא תעשה.