ביאור:תוספתא/בבא קמא/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק שמיני

גונב אדם

(א)

הגונב (דברים כד ז) "נפש מאחיו מבני ישראל": אחד גונב איש, ואשה, וגר, ועבד משוחרר

אחד איש, ואשה, וגר, ועבד משוחרר שגנבו - הרי אלו חייבין.

הגנב גבה כסף על שחרור החטוף, מאביו או מאחד מקרוביו של החטוף.
אם מכר אותו מראש, לפני שחטף אותו – פטור. וראו סנהדרין יא, א.
וראו ספרי דברים רעג.
העדים שהוזמה מחצית עדותם פטורים כי אין על כך עונש; אבל אם הוזמו על שתי העדויות חייבים, כי גם הגנב חייב.

מכר, בין לאביו, בין לאחיו, בין לאחד מן הקרובים - חייב
גנבו ולא מכרו, או שמכרו ועומד בשוק ולא גנבו - פטור
הגונב את העבדים – פטור. שנים מעידין בו שגנב, ושנים מעידין בו שמכר
נמצאו זוממין על גניבה - פטור והן פטורין.
נמצאו זוממין על מכירה - הוא פטור והן פטורין
על זה ועל זה - נאמר (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.

הגנב, השבועה והחומש

(ב)

היכן שורי שגנבת? אמר לו: אתה מכרתו לי, אתה נתתו לי במתנה

אביך מכרו לי, אביך נתנו לי במתנה

מודה בקנס פטור, וראו משנה ז, ב.
במקרה הראשון טוען שהשור היה ברשותו, ובשני – שהשור היה הפקר. בשני המקרים הדין זהה.
במקרה השלישי לא גנב ולכן אינו מתחייב בתשלומים אלא אם נשבע.
במקרה הרביעי נשבע ולכן חייב גם בחומש ואשם. וראו שבועות ח, ד.

והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר - משלם תשלומי ד' וה'.
הודה עד שלא באו עדים - אין משלם אלא קרן. משבאו עדים - משלם תשלומי ד' וה'.
היכן שורי שגנבת? ואמר לו: תועה מצאתיו וטבחתיו; והעדים מעידים בו שגנב וטבח
מאליו בא אצלי וטבחתיו; והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר
בשוק היה עומד וטבחתיו; והעדים מעידין בו שגנב וטבח ומכר - משלם תשלומי ד' וה'
היכן שור שהפקדתי אצלך? ואמר לו: איני יודע מה אתה סח, או שאמר לו שאבד
והעדים מעידים בו שאכלו - אין משלם אלא קרן
הודה, בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים - אין משלם אלא קרן.
היכן שורי שגנבת? ואמר לו: אתה מכרתו לי, אתה נתתו לי במתנה
אביך מכר לי, אביך נתנו לי במתנה; משביעך אני – ואמר: אמן
והעדים מעידין בו שגנב וטבחו ומכרו - משלם תשלומי ד' וה'
הודה לאחר שבועה, אם עד שלא באו עדים - משלם קרן וחומש ואשם.
משבאו עדים משלם תשלומי ד' וה' ואשם.

(ג)

היכן שורי שגנבת? ואמר תועה מצאתיו וטבחתיו; משביעך – ואמר: אמן

והעדים מעידים שגנב

על הטביחה אינו משלם כי הודה בה.
למקרה השני ראו משנה ט, ז. הוא דומה לזה שבהלכה ב, אבל כאן גם נשבע.
במקרה השלישי טען שנגנב, ולכן ר' יעקב טוען שאם הודה - החומש נחשב בתוך הכפל ולמעשה אינו משלם אותו, אבל נותן אשם. לדעת חכמים פטור מאשם, כי הודה בדלית ברירה ולכן אין לו כפרה. וראו ספרא חובה פרשה יג ט-יא: המשלם בראש מוסיף חומש וכו'; וכן מכילתא נזיקין סוף טו: 'כל המשלם קרן חייב לשלם את החומש' וכו'.

מאליו בא אצלי וטבחתיו, בשוק היה עומד וטבחתיו; משביעך אני – ואמר: אמן
והעדים מעידים בו שגנב - משלם תשלומי כפל
ואם הודה לאחר שבועה, אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם
ואם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם.
היכן שורי שהפקדתי אצלך? אמר איני יודע מה אתה סח, או שאמר לו: אבד
משביעך אני – ואמר: אמן; והעדים מעידים בו שאכלו - אין משלם אלא קרן
הודה לאחר שבועה, בין משבאו עדים ובין עד שלא באו עדים - משלם קרן וחומש ואשם
אמר לו: נגנב; משביעך אני – ואמר: אמן; והעדים מעידים בו שגנבו - משלם תשלומי כפל
הודה לאחר שבועה, עד שלא באו עדים - משלם קרן וחומש ואשם
אם משבאו עדים - משלם תשלומי כפל ואשם, וחומשו עולה לו מתוך כפלו, דברי רבי יעקב
וחכמים אומרים כל המשלם את הקרן בלבד - משלם חומש ואשם
וכל שאין משלם את הקרן - אין משלם חומש ואשם,
ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש ואשם
זה אינו בא מכח בעלים אלא מכח שבועה.

תקנות בעניין גידול בעלי חיים ולכידתם

(ד)
אין פורשין נשבין ליונין אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס

ראו משנה ז, ז.
לעניין היתר גידול בכור בא"י ראו בכורות ד, א.
כיוון שקשה לייבא בהמה גסה – מותר לגדל אותה בא"י.

במה דברים אמורים? במדבר, אבל בישוב אם כל השטח מיושב - אפי' מאה מיל הרי זה אסור
אין מגדלין תרנגולין בירושלים, מפני הקדשים...
ואם יש להן גנה או אשפה הרי זה מותר לכהנים לגדל תרנגולים בא"י, אבל לא בירושלים.
אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל,
אבל מגדלין בכור בעל מום ל' יום, ואם היה תם אפי' י' שנים - ה"ז מותר
ומה אני מקיים (דברים כב) לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים וגו'
במדברות שביהודה, במדברות שבספר בית העמק
מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י?
מפני שמביאין בהמה דקה מחו"ל, ואין מביאין בהמה גסה מחו"ל לארץ
אע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י, אבל מגדלין אותה קודם לרגל שלשים יום
קודם למשתה בנו שלשים יום,
ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק, אלא שתהא קשורה לכרעי המטה
שאלו את ר"ג: מהו לגדל בהמה דקה בא"י?
אמר להן: מקיימין את העגונה הבהמה הקשורה שלשים יום, והטבח לוקח ומוכר
ובלבד שלא ישייר את האחרונה שבהן יתר משלשים יום
כל האשכלות הגדולים שעמדו להן לישראל
משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים
א"א ליתן בהן דופי. משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים
ועד שעמד ר' יהודה בן בבא – אפשר ליתן בהם דופי.
אמרו עליו על יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים, אלא שגדל בהמה דקה
כך היה: פעם אחת חלה, נכנס רופא אצלו, א"ל: אין לך רפואה אלא בחלב רותח
לקח לו עז וקשרה בכרעי המטה, והיה יונק ממנה חלב רותח, שהיה גונח
פעם אחת בקשו חכמים ליכנס אצלו. אמרו היאך נכנס אצלו, שלסטים עמו בבית?!
וכשמת דקדקו חכמים במעשיו, ולא מצאו בו עון אלא זה בלבד
אף הוא אמר בשעת מיתה: יודע אני שאין בידי עון אלא זה בלבד, שעברתי על דברי חבירי
אמר רבי ישמעאל שזורי: מבעלי בתים שבגליל היו בית אבא
ומפני מה חרב? מפני שדנו דיני ממונות באחד בשופט יחיד, ושגדלו בהמה דקה
אעפ"כ חורש היה לנו סמוך לעיר, ושדה של אדם אחר מפסקת בינו לעיר, שבהמה נכנסת ויוצא דרך עליה דרך השדה, ושם היתה אוכלת
רועה שעשה תשובה - אין מחייבין אותו למכור כולן כאחד, אלא מוכר והולך על יד על יד
נפלו לו חזירים וכלבים בירושה - אין מחייבין אותו למכור אותן כולן כאחד,
אלא מוכר והולך על יד על יד
נדר ליקח לו בית וליקח לו שדה - אין מחייבין אותו ליקח לו מיד, אלא עד שימצא את ההגון לו.
מעשה באשה אחת שהיצר לה בנה, אלמנה, שלחץ עליה בנה להינשא ואמרה: קונם, כל מי שישלח אלי איני מחזרתו
וידעו בה שני בני אדם שאינן הגונין, קפצו עליה
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: לא נתכוונה זו אלא עד שתמצא את ההגון לה.

(ה)

כשם שאין מגדלין בהמה דקה - כך אין מגדלין חיה דקה
ר' שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרים, וחולדות הסניאין, וחתולין, והקופות
דברים המנקין את הבית
אע"פ שאמרו אין מגדלין כלבים ביישוב, אבל מגדלין בעיירות הסמוכות לספר
בימים קושרים אותן בשלשלאות של ברזל, ומתירין אותן בלילות
ר' אליעזר אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירין.

(ו)
צד אדם יוני שובך מתוך שלו. אימתי? בזמן שהושיבן כתקנתן

מותר לצוד יונים אם המלכודות במרחק 30 ריס מהעיר (משנה ז, ז.)
אם הניח את המלכודות קרוב יותר עליו לשחרר את היונים, אבל מותר לו לגדל את הגוזלים שלהן, ראו משנה ט, א.
מלכודות לחיות ולעופות בר מותר להניח בכל מקום.
וראו מה שנאמר על שילם בן נפתלי בבראשית רבה צד ח.
מחלוקת בין רשב"י לר' יהודה ור' אליעזר בר' יוסי אם הירדן נחשב לחלק מא"י כמו יריחו או שהוא עצמו מחוץ לה ושייך לשבטי גד ראובן וחצי המנשה. המחלוקת היתה רלבנטית כשישבו השבטים במקומותיהם לעניין ההיתר לדוג דגים באופן קבוע מהירדן; וראו גם ספרי במדבר קנט.

לא הושיבן כתקנתן - אסור בהן ומותר בגדוליהן
אבל צדין חיה ועוף מכל מקום, ואין נמנעין
בראשונה שהיו שבטים כתקנן, אמרו: אין אדם פורש חרמו רשת גדולה ומעמיד ספינתו בתוך של חביריו
אבל צדין בחכים ובמכמורים רשת קטנה בכל מקום, ואין נמנעין
ובלבד שלא יפרוש את הקלע העוגן ויעמיד את הספינה.
אין השבטים צדין דגים מימה של טבריה, כנרת מפני שהוא של נפתלי
ולא עוד אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומו של ים
שנאמר (דברים לג כג) ים ודרום ירשה, דברי ר' יוסי הגלילי
רבי עקיבה אומר: ים - זה ימה של סוכני, החולה דרום - זה ימה של טבריא, ירשה - זה ים הגדול
ר' שמעון בן אלעזר אומר: תלושין מלכודות תלושות מהקרקע שבמדבר - הרי הן של כל השבטים
ומחוברין - הרי הן של אותו השבט
וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר: אין לך כל שבט ושבט שלא היה נוטל בהר ובשפלה ובנגב
וכן לפניהם החתי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי
ירדן - שבארץ ישראל, שנאמר (יהושע יג כג) הירדן וגבול
ואומר (במדבר לד טו) ומעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, ירדן שבירחו, דברי ר"י
ר"ש בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (במדבר לה י) כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען
כיון שאתם עוברים את הירדן - הרי אתם בארץ כנען
רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: תחומי ארץ ישראל שבכתובין נידונין כארץ ישראל.