ביאור:משלי יא יא
משלי יא יא: "בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת, וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס."
תרגום מצודות: בעת בא הברכה לישרים, ורק המה למעלה וינהיגו את בני העיר בהדרכה ישרה, אז תתרומם על-יד-זה; אבל כאשר הברכה היא בפי כסילים, ורק המה למעלה ועל פיהם יהיה כל דברי העיר, אז תהרס על-ידי-זה.
תרגום ויקיטקסט: בזכות ברכתם של הישרים, המברכים זה את זה ומדברים בנחת ונעימות, ותורמים לשיפור יחסי האנוש בסביבתם, הקרת (העיר) תתרומם, תעלה ותצליח;
אולם בגלל פיהם של הרשעים, המקללים ומדברים דברי שנאה וגנאי, העיר תיהרס.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא יא.
דקויות
[עריכה]מהי ברכת ישרים המרוממת את הקריה?
[עריכה]ניתן לפרש בשלוש רמות - מחשבה, דיבור ומעשה:
1. מחשבה - כשאנשים ישרים מברכים את העיר ומתפללים בעדה, מעמדה של הקרת (=הקריה, העיר) עולה ומתרומם (רש"י).
- אולם, לפי זה לא ברורה משמעותו של החצי השני - "ובפי רשעים תהרס": אם גם לרשעים ישנו כוח להשפיע על המציאות בדיבורם, אז מה היתרון של הישרים? האם הכוונה שההשפעה היא הפוכה - כאשר הרשעים מברכים את העיר, הדבר גורם דווקא לחורבנה? (ראו: האם למילים יש השפעה מאגית על המציאות?).
2. דיבור - כשיש אנשים ישרים בעיר, הם מברכים זה את זה, מדברים זה עם זה בנחת ובאהבה, וכך מעמדה של העיר עולה; אך כשיש אנשים רשעים בעיר, הם מקללים, מדברים דברי גנאי ורכילות, וכך העיר נהרסת; וכמו בפסוקים אחרים עם הביטוי פי רשעים, (תהלים קט ב): "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ, דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר", (משלי י ו): "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס"*, (משלי י יא): "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס"*, (משלי י לב): "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת"*, (משלי טו כח): "לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת, וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת"*, (משלי יט כח): "עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן"*
3. מעשה - כאשר האנשים הישרים מבורכים בעושר וכוח, ומחזיקים את השלטון בעיר, הם מנצלים את כוחם להיטיב עם העיר, ומעמדה עולה; אך כאשר האנשים הרשעים שולטים בעיר, ו"על פיהם יהיה כל דברי העיר", הם מנצלים את כוחם לתועלתם האישית, והעיר נהרסת (ר' יונה, מצודות).
הפסוק ממשיך ומסביר את הפסוק שלפניו, (משלי יא י): "בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" - כשטוב לצדיקים, הם מועילים לעיר ולכן אנשי העיר שמחים, וכשהשליטים הרשעים אובדים, הם מפסיקים להזיק לעיר ולכן אנשי העיר מרננים. וייתכן שפסוק 10 עוסק בטוב הגשמי שהצדיקים מביאים לעיר במעשי הצדק שהם עושים, ופסוק 11 עוסק ברוממות הרוחנית שהישרים משרים על העיר בברכתם (מלבי"ם).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-11