ביאור:מ"ג ויקרא יא לו
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר[עריכה]
אך מעין ובור מקוה מים. המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה ועוד יש לך ללמוד: יהיה טהור. הטובל בהם מטומאתו:
אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור. יאמר שאין המים במקוה מקבלין טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהן הטומאה:
אך מעין ובור. לפי הפשט אין מקבלין טומאה מים המכונסים בקרקע אלא כמו שפירש למעלה וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא:
והזכיר טהרת המקוה והמים המחוברים בשרצים, והוא הדין לנבלות, אך המתין עד שהשלים להזכיר כל מיני המטמאין, או בעבור שדרך השרצים למות במעין ובור. וכבר הזכרתי דעתי (לעיל פסוק לב):
באר בלשון הקדש לשון נקבה והיא הנובעת וכן כהקיר ברר מימיה ובור כרוי או חפור למטה השמים אם כן תהיה הבאר כמו מעיין ואין צורך להזכיר הנחל ויהיה מקוה מים סמוך אל בור כי יש בור אין בו מים ויש אומרים כי הוא חסר וי"ו כמו ראובן שמעון שמש ירח:
וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא:[עריכה]
ונוגע בנבלתם יטמא. אפילו הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם יטמא שלא תאמר ק"ו אם מטהר את הטמאים מטומאתם ק"ו שיציל את הטהור מליטמא לכך נאמר ונוגע בנבלתם יטמא:
ואמר ונוגע בנבלתם יטמא. שיעורו, ומים אשר נוגע בנבלתם יטמא, כי המים התלושים אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו, כי במקוה לא יגעו המים בנבלתם אבל נבלתם יפול אל תוכו. והזכיר המים בלשון יחיד, כדרך מי נדה לא זורק עליו (במדבר יט יג): או שיאמר הכתוב, וכל נוגע בנבלתם יטמא, והכונה לרבות המים והמשקים הנזכרים (בפסוק לד) ועל הכלל, כי בא זה ללמד על המים שהם מקבלין טומאה בתלוש ולא במחובר, שלא הוזכר זה עד עתה: ובתורת כהנים (פרשה ט ו) רבי יוסי הגלילי אומר, ונוגע בנבלתם יטמא, במגע הן מטמאין ולא במשא. וגם זה יתכן, שיחזור אל כל הענינים הנזכרים ויאמר שאין לשרצים רק טומאת מגע. ועוד לרבותינו בכתוב הזה מדרשים ביתור הלשון, וכולם הלכה למשה מסיני:
ונגע בנבלתם. המים הנוגעים בנבלתם יהיו טמאים: