ביאור:מ"ג ויקרא יא יד

תוכן דף זה לקוח מאתר פ"ש, באדיבות מנהל האתר, להגדיל תורה ולהאדירה.

ויקרא יא · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז

וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:

זיהויים של עופות אלו. האם מדובר בעוף בודד או בסוג אחד?

אבן עזרא

הדאה. שם כלל לשני מינים והם דאה ודיה כמו ואת הצפור לא בתר עם תור וגוזל והנה צדקו המעתיקים שאמרו כי ראה היא דאה וסרה טענת רבי יונה שאמר איך יתכן לאמר השמר לך מהאריה והליש. ויש אומרים שנשר מן אשורנו. ופרס מן הלא פרס לרעב. ועזניה מן עוז והנו"ן נוסף והוא הנקרא עקב"א. ודאה מן כאשר ידאה הנשר. ואיה שמנהגה לשבת באיים ידועים. ועורב. מלשון ערב בעבור שחרותו:

אור החיים

ואת האיה למינה. (האיה) האמורה כאן כולל הרבה מינין שכולם מין איה, ותמצא שאמרו רז"ל (חולין סג:) כי ק"ך מיני עופות היו ידועים להם שכולם מין איה, ואפשר שיהיו עוד כהנה, וכן במינו של עורב ימצאו כמה וכמה הגם שאינם דומין ושמם משונה כסינונית לבנה (תו"כ וגמ' שם סב.) שהיא מין עורב:

מדוע בחלק מהעופות כתוב "למינה" וכד', ובחלקם לא?

רש"י

[מובא בפירושו לפסוק י"ג] כל עוף שנאמר בו למינה למינו למינהו יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם וכולן מין אחד: