ביאור:מ"ג ויקרא יא יא
וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם
[עריכה]ושקץ יהיו. לאסור את עירוביהן אם יש בו בנותן טעם (חולין צט):
[מובא בפירושו לפסוק י'] ואחר שאמר שקץ הם לכם אמר ושקץ יהיו לכם לפרש מה שהוא שקץ והוא מבשרם לא תאכלו והנה הדג יקרא בשר רק מה שאמרו חז"ל בנדרים הוא על מנהג דברי אלה הדורות
[מובא בפירושו לפסוק י'] שקץ הם לכם. פירוש ולצד זה שקץ יהיו לכם וטעם אומרו ושקץ בתוספות וא"ו, יתבאר על דרך אומרם בחולין (ה.) אין הקב"ה מביא תקלה וכו' וכל שכן על ידי צדיקים עצמן, וכתבו התוספות (שם) כי דוקא בענין איסור אכילה גנאי הוא לצדיקים שיבא לתוך גופן דבר איסור פירוש ואפילו בשוגג, וזה הוא שרמז כאן באומרו ושקץ יהיו לכם פירוש לרבות אפילו בשוגג שלא תתכוונו לאוכלם אף על פי כן ישקצו את הנפש. עוד ירמוז כי הם ישקצוהו ויסבבוהו להרים תולעים במותו, והוא אומרו שקץ יהיו לכם פירוש לעצמכם יעשו אתכם שקץ:
מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ
[עריכה]מבשרם. אינו מוזהר על הסנפירים ועל העצמות:
[מובא בפירושו לפסוק י'] ואחר שאמר שקץ הם לכם אמר ושקץ יהיו לכם לפרש מה שהוא שקץ והוא מבשרם לא תאכלו והנה הדג יקרא בשר רק מה שאמרו חז"ל בנדרים הוא על מנהג דברי אלה הדורות
וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ:
[עריכה]ואת נבלתם תשקצו. (שם) לרבות יבחושין שסיננן. יבחושין מושיילונ"ש בלע"ז:
ואת נבלתם תשקצו. לרבות יבחושין שסיננן, יבחושין, שקורין מושלונ"ש בלע"ז. לשון רש"י. ואני תמה בו שהמין ההוא פורש מן היין תמיד ופורח באויר ונח על הארץ, ואפילו משעת פריחתו נאסר, כדאמרינן בפרק אלו טרפות (חולין סז:) בעי רב יוסף פרשה לאויר העולם מהו, וכל שכן שהוא נח על הכלים ועל הארץ למרחוק בכל בית האוצר כל היום תדיר, וקרינא ביה שרץ השורץ על הארץ (להלן פסוק מב): אבל המין ההוא יתוש שמו, ונעשה ביין, כדאמרינן באגדה של טיטוס הרשע (ויק"ר כב ג). והיבחושים שהוזכרו כאן, מין שטמון במים ובוחשין אותו בכף ומוציאין אותו, מלשון (אין) בוחשין את השתית בשבת (שבת קנו.): ובגמרא דזבחים פרק שני (כב.) אמר, כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור, לרביעית אין משלים. ושאלו, אי למעוטי יבחושים אדומים, אפילו בעיניהו נמי, דתניא רשב"ג אומר כל שתחילתו מן המים מטבילים בו, שהוא מין שתחילתו מן המים, וכן נמי נמצאים בשמרי יין תדיר תולעים לבנים קטנים שהם נבראים מגסות היין ומסננין אותן: וראיתי בפירושיו שם שכתב, יבחושים אדומים כמין יתושים בלא כנפים, כדרך שגדלים בשולי חביות יין שלנו מבחוץ יבחושים דקים, אף כן נבראו מן המים. ואולי בכך נתכוון בכאן, למין שאין לו כנפים ואינו נפרש מן המים אלא ע"י סינון, וגם הם באותו שם הלעז הם נקראים אצל הרב. אבל בפירוש מסכת חולין (סז.) כתב, יבחושים, כמו יתושים דקים הנמצאים במרתפות של יין. והכלל, שהוא מין שאינו שורץ על הארץ כלל:
מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. אחר שאסרם באכילה בא לבאר ואת נבלתם תשקצו לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו רז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו: והנה הם שמונה דברים שאסור לסחור בהן, ארבעה למעלתן וחשיבותן, וארבעה לפחיתותן. ארבעה למעלתן הוא שאמרו רז"ל אין משתכרין בשל הקדש, לפי שההקדש הוא להקב"ה והקב"ה אין לו צורך בריוח והרחבת ממון, כי הכל שלו, שנאמר (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, וגזבר ההקדש אינו רשאי לסחור בו ולא להרויח בו אלא שיהיה מוצנע ברשותו לבדק הבית, וזה בהקדש סתם. אבל הקדש תנאי כגון המקדיש ממון על תנאי שילוו אותו וירויחו בו הרי זו מותר. ולכך נהגו בכל הקהלות שהממונים על ממון ההקדש מלוים אותו ומרויחים בו, שעל תנאי זה הקדישו הבעלים, אבל בהקדש סתם אסור ליגע בו ואין להרויח בו כלל, ועליו אמרו אין משתכרין בשל הקדש, ולא בשל צדקה, לפי שהממונה על הצדקה אסור שיסחור במעות של צדקה ולהוציאן מרשותו כלל כי לפעמים יבא שבוי ויצטרך לפדותו ולא יהיו בידו מעות מזומנים, או יצטרך לזון את העניים ואין בידו וימותו ברעב, או יצטרך לכסות את הערומים, ואין זה ריוח אלא הפסד גדול. וגם אין לסחור בבכור ומעשר שנפל בהם מום ואי אפשר לשוחטן במקדש אלא שיאכלם, כענין שכתוב (דברים טו) בשעריך תאכלנו, אבל לא שיסחור בהן, וגם פירות שביעית אסור לסחור בהן שכך דרשו רז"ל לאכלה ולא לסחורה. והארבעה לפחיתותן, ואלו הן, בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים אם ישנן ברשותו מותר למכרן, שכן אמר הכתוב (שם יד) או מכור לנכרי, לומר שהתיר לך הכתוב למכור בהמה שהיתה כשרה וכונתך לאכול אותה לולא סבת המקרה שקרה בה, אבל אין הכתוב מתיר בה שתוכל לסחור בהן כשאר הבהמות הכשרות והטהורות. ושקצים דגים טמאים, הוא שכתוב כאן ואת נבלתם תשקצו, ולכך הוסיף זה להיות האסור בו שוה בין מת בין חי: