ביאור:מ"ג ויקרא יא לד
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:
[עריכה]מכל האכל אשר יאכל. מוסב על מקרא העליון כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא וכן כל משקה אשר ישתה בכל כלי והוא בתוך כלי חרס הטמא יטמא למדנו מכאן דברים הרבה למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפי' נגוב והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה כמים שכך יש לדרוש המקרא אשר יבוא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל. ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים שכך שנינו יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל. אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלים שבתוכו. ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר התנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת התנור ראשון והפת שנייה ולא נאמר רואין את התנור כאילו מלא טומאה ותהא הפת תחילה שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מליטמא מאויר כלי חרס שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן. ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת זרעים אלא א"כ נפלו עליהן משנתלשו שאם אתה אומר מקבלין הכשר במחובר אין לך שלא באו עליו מים ומהו אומר אשר יבוא עליו מים. ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה (ת"כ. יומא פ) שנאמר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת. ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת:
מכל האוכל אשר יאכל. פירש רש"י, הכתוב הזה כפי מדרשו ילמד בו דברים הרבה, למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן וכו', ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים, שכך שנינו וכו', ולמדנו עוד על ביאת מים שאינה מכשרת וכו'. ובכללם אמר, ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם כן יש בו כביצה, שנאמר "יאכל", אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת. זה לשון הרב: ויש בו קצור, כי הכתוב הזה בטומאת האוכלין עצמה הוא, ואינו מדבר בטומאתן לאחרים. אבל הוציא הרב זה ממה שאמרו בתורת כהנים (פרק ט א) אוכל יטמא, מלמד שמטמא בכל שהוא, יכול יטמא לאחרים בכל שהוא, תלמוד לומר אשר יאכל, הא אינו מטמא אלא בכביצה: וכבר חלקו על הרב, והביאו ראיות שאין האוכלין מקבלין טומאה מן התורה כלל אלא בכביצה, והמדרש בתורת כהנים אסמכתא מדבריהם, שהם הוסיפו שיקבלו טומאה בכל שהוא. ועיקר הכתוב ידרש במה שאמר שם, האוכל, להוציא אוכלי בהמה, מכל האוכל, להביא אוכלי בהמה שחשב עליהם למאכל אדם, אשר יאכל, פרט לאוכל סרוח:
אשר יבא עליו מים יטמא. מי שרוצה לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין לא הזקיק הקב"ה טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל ונתינת מים היא תחלת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה:
וכל משקה. שם ואני הייתי משקה פועל והנה התנור ללחם לאפות והכירים לבשל הבשר יותצו כי טמאים הם וזאת גזרת מלך: