בבא מציעא מו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אכל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ה"נ מסתברא מדקתני סיפא בכיצד החליף שור בפרה או חמור בשור שמע מינה ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא מטבע מאי כיצד הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לר"נ דאמר כלי אין אבל פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד הכי קאמר גיש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור מאי טעמיה דרב נחמן סבר לה כרבי יוחנן דאמר דדבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה הגזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומלתא דשכיחא גזרו ביה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ולריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה הניחא אי סבר לה כרב ששת מתרץ לה כרב ששת אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע לא קני היכי מתרץ לה על כרחך כרב ששת מתרץ לה תנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ריש לקיש ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות זתרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה וצריכא דאי אשמועינן פסלתו מלכות משום דלא סגי כלל אבל פסלתו מדינה דסגי ליה במדינה אחריתי אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין ואי אשמועינן פסלתו מדינה משום דלא סגי ליה לא בצנעא ולא בפרהסיא אבל פסלתו מלכות דסגי ליה בצנעא אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין צריכא אמר רבה אמר רב הונא חמכור לי באלו קנה
רש"י
[עריכה]כל הנישום דמים באחר - כל שרגילים לשום אותו כשנותנין אותן דמים באחר דהיינו כל המטלטלים אם בא אדם לתתם דמים בחפץ אחר דרכן לשומן בכמה ינתנו לו:
כיון שזכה זה כו' - אם נתנם בתורת חליפין כיון שמשכן זה כו' ואשמועינן דמטלטלי ופרי נעשין חליפין ולא בעינן כלי דשלף איש נעלו (רות ד) לאו דוקא דלקיים כל דבר דרשינן לקיים בכל דבר כדלקמן (דף מז.):
הכי נמי מסתברא - דלאו במטבע עסקינן דקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה כו':
הכי קאמר ופירי נמי - כל מטלטלין אע"פ שאינו כלי עבדי חליפין כיצד כו' והכי מפרשינן לה כל העושה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנו בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמועינן אגב אורחיה בסיפא דפירי עושים חליפים החליף שור בפרה גרסינן ול"ג בשר שור:
הניחא לרב ששת כו' - בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דשני רב יהודה סיפא דמתני' אשמעינן דפירי עבדי חליפין ולא בעינן כלי והא פלוגתא דרב נחמן ורב ששת היא לקמן בשמעתין (דף מז.) הניחא לרב ששת כו':
ה"ק יש דמים שהן כחליפין - רישא וסיפא חדא היא ואשמעינן דיש תורת דמים שהמעות קונות בלא משיכה כחליפין של סודר:
כיצד החליף דמי שור בפרה - מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות א"ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור וניאותו יחד וקבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו את הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור והכי קאמר כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחבירו ונותן לו שומת דמיהן בשביל חפץ אחר שהיה לו ללוקח כיון שזכה זה לוקח ראשון במטלטלין הראשונים שמשכן ואפילו בתורת דמים על מנת להקנות לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי שקנו לו מעותיו כל אונסי החליפין:
כיצד החליף דמי שור בפרה - שם לו השור בדמים ע"מ שיתן לו זה פרה באותן מעות קנה:
מאי טעמא דרב נחמן - דאמר דמים כי האי גוונא קנו ואנן תנן מעות אינן קונות:
סבר לה כר' יוחנן - דאמר לקמן (דף מז:) דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו:
ומפני מה אמרו משיכה קונה - ולא מעות:
גזרה שמא - יניחם לוקח בבית מוכר זמן מרובה ותפול דליקה בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו אם ירצה דכיון שאם יתייקרו ברשותו יתייקרו ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו כי דידיה חשיב להו וטרח ומציל וכיון דתקנתא דרבנן בעלמא הוא במכר דשכיח עבוד רבנן תקנתא במכר דלא שכיח כגון האי שיהיו שמין דמי מטלטלין במטלטלין לא עבוד רבנן תקנתא במשיכה:
ולריש לקיש דאמר - לקמן בפרקין (דף מז:):
משיכה מפורשת מן התורה - וכיון דמדאורייתא מעות לא קנו לא שנא מכר דשכיח ולא שנא מכר דלא שכיח מעות לא קנו הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין מתרץ לה למתני' כרב ששת וכדשני רב יהודה כל הנישום דמים באחר כגון מטלטלין ופירי שאדם רגיל לשומן כשנותנן דמים באחר היכא דעשאם חליפין כיון שזכה זה כו':
אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר - כלי בעינן:
ומטבע - בתורת דמים נמי לריש לקיש לא קני דנישני כרב נחמן דאמר יש דמים שהם כחליפין דהא לריש לקיש מדאורייתא יליף דמעות אינן קונות ואפילו דמכר דלא שכיח נמי:
היכי מתרץ להאי - החליף שור בפרה דמתניתין לא בחליפין ולא בדמים:
ואפי' כיס מלא מעות - ועל כרחך בחליפין קאמר דאי בתורת דמים מעות לא קנו ש"מ מטבע נעשה חליפין ונקנה בחליפין:
תרגמא רב אחא - בששתיהן מעות פסולות דהוה ליה כשאר מטלטלין מחליף כיס מלא דינרי אניקון בכיס מלא של דינרים אניגרא:
אחד מהם פסלתו מלכות ואחד מהם פסלתו מדינה - המלך גזר שלא יוציאו ובני מדינה לוקחין אותו בהצנע ואחד מהם פסלתו מדינה. בני מדינה שנאוהו אבל המלך לא צוה ומוציאין אותם בשאר מדינות המלך:
דלא סגי כלל - לשון הילוך הוא:
מכור לי באלו - אחז בידו מעות ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך באלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם וקיבלם מיד הלוקח:
קנה - לוקח החפץ במעות הללו ואין אחד מהם יכול לחזור:
תוספות
[עריכה]ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה. רש"י ל"ג בשר דשור ופרה חיים מיקרו נמי פירי ופריך לרב נחמן בין למאי דס"ד מעיקרא בין למאי דמשני כל הנישום וקשה דא"כ הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא לרב נחמן שצריך לומר יש דמים שהם כחליפין ועוד קשה לרש"י דפסק לקמן כר"ל לא מתוקמא כלל מתני' דקיימא לן דפירי לא עבדי חליפין כרב נחמן וליכא לשנויי ופירי נמי עבדי חליפין ולא יש דמים שהם כחליפין לדברי רש"י דפסיק כר"ל ועוד דר"ח ורב אלפס וספרים קדמונים גרסי ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה ובשנויא דכל הנישום לא קאמר בשר שור ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשה לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין דלא מצי מיירי בדמים ומיהו לפר"ת דחליפין שוה בשוה קני לכ"ע אפילו פירי אתי שפיר ברייתא דבסמוך ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב לפי שמשתמש בהם לטעון משוי ולחרוש ולמאי דשני כל הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן ולא פריך לר"נ אלא לפי מאי דס"ד מעיקרא דאמר ופירי נמי עבדי חליפין וא"ת לישני דר"נ יתרץ כל הנישום כמו שהוא לפי האמת ויש לומר דמסתמא לא יחלוק ר"נ על רב ולוי שהיו קדמונים דמ"ד מטבע נעשה חליפין צריך לשנות כל הנעשה דכל הנישום משמע למעוטי מטבע וצריך לומר לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין ומ"ד אינו נעשה אינו חולק כי אם במטבע אבל בפירי יסבור זה כזה:
ולרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין מאי כיצד. וא"ת ולפר"ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה גם ר"ל אמאי ע"כ כרב ששת ס"ל ולוקמא בפירי ובשוה בשוה וי"ל דומיא דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפין כלי בכלי או כל הנעשה למאן דאמר נעשה חליפין דמיירי באינן שוה בשוה ה"ה סיפא דהחליף שור בפרה מיירי באינן שוה ומיהו למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין לא מצי למימר דבשוה בשוה יועיל דא"כ מאי פריך מכל הנעשה דמים באחר וממתני' דמטלטלין קונים זה את זה דמייתי בסמוך דמטבע נעשה חליפין דלמא איירי שוה בשוה ולעיל נמי אמאי הוצרך לשנויי בפרוטטות הא שוה בשוה הוא דמשום טריסית היתר לא מקרי אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות דאז דומה לחליפין אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי ולא למטבע וא"ת למ"ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא י"ל דאתא לרבות מרוקא או דבר שאינו מסוים היכא דהוי שוה בשוה דממעטינן להו לקמן מתורת חליפין א"נ ללוי דאמר לקמן בכליו של מקנה אתי קרא למימר דאם הוא שוה בשוה אפי' בכליו של קונה מועיל:
יש דמים שהם כחליפין. ומקני להו במחילת הדמים אף על גב דאמר בקדושין (דף ו:) המקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה היינו כי קדשה או קנה החפץ במעות שחייב לו אבל קדשה או קנה בהנאת מחילת מלוה מועיל כמו ארוח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]כ א ב מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה א', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ג סעיף א':
כא ג מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ד' ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ט סעיף ב':
כב ד מיי' פ"ג מהל' מכירה הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעיף א':
כג ה מיי' פ"ג מהל' מכירה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעיף ה':
כד ו מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ד' ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ט סעיף ב':
כה ז מיי' פ"ו מהל' מכירה הלכה ה', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ג סעיף ח':
כו ח מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ג', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ט סעיף א':
ראשונים נוספים
ודחה רב יהודה ואמר מתני' כל הנישום הוא ופירושו כגון שביקש לקנות חמורו של חבירו בדינר ושם לו פרתו בדינר ומסרה לו כדי שיתן לו חמורו בדמים הללו כיון שמשך בעל החמור את הפרה וזכה בה קנה גם בעל הפרה את החמור בכל מקום שהוא מפני שהן פירי בפירי וקונין זה את זה ואמרי' הכי נמי מסתברא מדקתני כיצד החליף שור בפרה וכו' הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין היכי מתרץ להא מתני' ופירש רב נחמן יש דמים שהן כחליפין. פירוש כגון ראובן שמכר פרה לשמעון בעשרה דינרים ומשך שמעון הפרה ונתחייב בדמיה לראובן ובקש שמעון למכור חמורו ואמר לו ראובן אני נושה בך י' דינר דמי פרתי מכור לי חמורך והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר כגון דמי פרה שנעשו דמים לחמור כיון שזכה בעל החמור בפרה נתחייב בעל הפרה בחמור אם מת או כחש אע"פ שעדיין לא משך הגיעו. ואמרי' מאי טעמא דרב נחמן כלומר מאי שנא דמים הללו משאר דמים דעלמא דלא קנו עד דמשיך והני דמים קנו אף על גב דלא משך. ופריק רב נחמן סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו עד שימשוך גזירה שמא יאמר לו נשרפה הטיך בעלייה והך דשכיחא גזרו בה רבנן אבל דמי פרה בחמור מילתא דלא שכיחא היא הלכך לא גזרו בה רבנן. וקיימא לן כרב נחמן דפירי לא עבדי חליפין. ושינויא דשני שינויא היא ותירוצא דהא מתני' כוותיה דייקא והל' כוותיה. כל המטלטלין קונין זה את זה אפי' מעות רעות במעות רעות כגון נייקא ואניגרא והוא מטבע שפסלתו מלכות או פסלתו מדינה זו וסגי לה במדינה אחריתי ודברין ברורין הן:
אלא לרב נחמן דאמר פירא לא עבדי חליפין מאי. פרש"י ז"ל דאמאי דקס"ד השתא נמי קשיא ליה סיפא דקתני החליף שור בפרה דאלמא פירא עבדי ונא בעינן כלי.
ותמהני דהכא לאו אעיקר מימרא דר"נ קימי' כי היכי דנקשי ממתני' לר"נ אטו משום דמייתי לה הכא למיקשי מינ' לרב ולוי איכפל גמ' למקשי מינה לכ"ע וא"ת משו' דסוגיין איתא בקידושין אעיקרא נקט לה הכא אגרר' אכתי קשיא כיון דמתני' גופה קתני שור ופרה עבדי חליפין דהיינו פירי היכי אמרי' בגמ' הניח' לרב ששת אלא לר"נ וכו' הל"ל נימא תהוי תיובתי' דלא אמרי' בגמ' הניחא אלא בפירוקי דאמוראי שאם היו רוצים להקשות על אותו פירוק מדברי ר"נ היו אומרים הניחא וכו' אלא לר"נ מאי א"ל כלו' אין פירוק זה כלום אבל מאחר שמשנתינו גופא קשי' עליה דר"נ לא הוה לן למימר הניחא לרב ששת אלא לרב נחמן מאי איכא למימר וזו הדרך פשוטה בתלמוד וקאמרי מאי כיצד והל"ל היאך שור ופרה עושין חליפין אלא ודאי משמע דל"ק ליה אלא לשון כיצד ותו קשיא עליה הא דתניא לקמן היה תפוס פרה ועומד ובא חבירו וכו' ודייקי ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ומאי קושי' שאני התם משום דפירי נינהו ופירי לא קני ורבא נמי דפדקה משום דלא הוי משיכה מעלייתא למה ליה למימר הכי לימא משום דס"ל כרביה דהוא ר"נ בר יעקב וליכא לאוקמא לכולהו אמוראי קמאי כגון רב ולוי ורב אסי ועולא ורבה בר בר חנא ור' יוחנן ובתראי כגון רב אדא ורבא דלא כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין וקיימ"ל כוותיה.
ומאן דפריק דרב' נמי סבר פירי לא עבדי חליפין אלא הכא היינו טעמא דאוקמה כגון דלא הוי משיכה מעלייתא משו' דכיון דאמר פרתך בכמה בכך וכך הוו להו דמי' שהן כחליפין וקנו טעה דהא אמרי' השת' דחליפין ומקפיד עליהן חליפי נינהו דאטו חליפי דקר' בשופט' עסקי' דלא קפדי וכ"ת מאי חליפין ומקפיד עליהן דאמר אם שוה זה כזה אבל לא אמר בכך וכך לא ס"ד דהא מייתי עלה ת"ש מבריתא דקתני בכך וכך.
ובר מינה דההיא דמעיקר' הכי איבעי' לן אי נימא חליפין ומקפיד עליהן חליפי נינהו וקנו או דילמא הואיל והקפיד עליהן הוו להו מעות ואינן קונית עד שימשוך גם השני וכך פרש"י ז"ל. ושמעת מינה דאי שוינהו דמים מטבע הוא ואינו קונה דהא מילתא שכיחא היא וגזור בה רבנן ועוד דגרסי' במס' כתובות אמר ר' יהודא אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה, וש"מ דעבדי חליפין ולאו פירי נינהו וליכא לאוקמי כולי תלמודא דלא כרב נחמן.
ועוד מצאתי בירוש' (ה"א) מפורש תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. א"ר יוחנן לא שנינו אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אמ' אפי' צבור בצבור קנה פי' צבור פירות וש"מ דשור ופרה וכל בע"ח לענין חליפין מטלטלי נינהו וקנו הילכך מחוורת' דשמעתא דאמאי דקס"ד מעיקרא רהטא כולה שמעתא דקאמרי' הכי נמי מסתברא דכל הנשום קתני דהיינו מטלטלי דקתני החליף שור בפרה או חמור בשור והיינו מטלטלי דכל בעלי חיים מטלטלי נינהו שהרי עומדין למלאכה ואינן דומין לפירות שההפסד מצוי בהן, ואקשי' ומאי דקס"ד מעיקרא מטבע מאי כיצד, פי' קושיא היא היכי קס"ד למימר הכי כיון דקתני סיפא בהדיא כיצד החליף שור בפרה ומפרקי' ה"ק ופירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה פי' בשר שור בפרה או חמור בבשר שור אבל מחיים ודאי מטלטלי נינהו.
ואל תתמה היכי אפשר דמעיקרא קאמר שור בפרה סתם ופירושו מחיים מטלטלי נינהו, והשתא אמרי' סתם שור בפרה סתם ופרושו לאחר שחיטה ופירי נינהו וכל כי האי גונא היכי משתמיט גמרא לפרושה לא תיקשי לך דטובא איכא בתלמודא כי האי גוונא חדא מינייהו במס' בבא בתרא בפ' המוכר את הבית גבי הא דתנא סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור דמפרקי' סתם מי סברת ר' יהודא כרשב"ג סבי' ליה וכו' ופרושו דמעיקרא כרבנן קס"ד דבניחותא קאמר, ובסוף מפרקי' דבתמיה קאמר ומפרקי' לה סתם, ובנוסחת רבינו חננאל ז"ל במס' קידושין כתוב בפירוש הכי ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה, ואף רש"י ז"ל גריס כן במס' קדושין.
ואקשי' תו למאי דקס"ד מעיקרא לרב נחמן מאי איכא למימר, כלומ' והיכי מצינן לאוקומי מתני' דלאו כהילכת' ולמקשי מינה לרב וללוי לדידן נמי קשי' ועוד תיפשוט דר"נ סבר מטבע לא עביד חליפין דאי כל הנשום קתני מטלטלי בכלל ולא מטבע ומפרקי הוה קס"ד לאוקמי בדמים שהן כחליפין ובדברי ר' יוחנן. ואקשו תו ולר"ל אי סבר לה כר"נ קשי' מתני' והיכי לא אחשי' מינה לר"ל דאיהו ודאי כר"נ ס"ל ומפרקינן קס"ד דכרב ששת סבירי ליה וכל הני שקלא וטריא אמאי דקס"ד מעיקרא רהטא, וכן פירשה רבינו הגדול, וכן כתב ר"ח ז"ל.
ולהאי פירושא מטבע כלי הוא לענין חליפין ולא פירות דהא אמרי' למאי דקס"ד מעיקרא לרב נחמן מאי כיצד אלמא מטלטלי נינהו, ובפירוש פסק רבינו הנדול ז"ל כרשב"ל דאמר אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. ואי קשי' לך למה ליה לאוקמ' לר"ל כרב ששת לימא כל הנישו' נמי עבדי חליפין כיצ' החליף שור בפר' דהיינו מטלטלי לאו מילת' היא דהשת' מטב' קתני רישא ולא אמרי' דעתיה אצורת' כ"ש שאר מטלטלי ובע"ח דקנו.
ויש מקש' היכי קס"ד לרב ששת דבש' עבי' חליפין הח לאו דבר מסויי' היא. ולאו קושי' היא דכל שהו' בשלמותו דבר המסוי' מקרי ולא אימעי' אלא חצי דבר א"נ קס"ד דרב ששת לא ממעט דבר שאינו מסויים דהא לא שמעי' ליה דאמר הכי. וי"ל דה"ק לרב ששת ופירי נמי עבדי חליפין דב"ח פירי נינהו ואקשינן לר"נ מאי איכ' למימ' הא ע"כ לדידי' ליכא למימר דקס"ד דבע"ח הוו פירי דע"כ לא קנו וכאן יש מקו' להקשו' ולימ' דהכי קתני וב"ח נמי עבדי חליפין כיצד וכו' וקמ"ל דלאו פירי נינהו א"ל תנא לא מספקא לי' מאי ניהו פירי ומאי ניהו מטלטלי ולא איצטרי' לאשמעועי' הכי ועוד דה"ל למתני מקמי הכי דפירי לא עבדי חליפין:
ויש דמים שהן כחליפין כיצד וכו'. פירשו הראשונים ז"ל כגון שמכ' לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות וא"ל לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי וכ"כ ר"ח בפירוש ורבי' בהלכות וקשיא לן עלה הא דגרסי' בקידושין והמקדש במלוה אינה מקודשת ושוין במכר שזה קנאן ואקשינן ואי מלוה להוצאה נתנה במה קנאו. אלמא לא מקניא ארעא במלוה וכ"ש מטלטלי וכ"ש דהכא לא בעינ' היא דלא קנה כלל שאין כאן דמים.
ויכולני לפר' דמי' שהן כחליפין, כגון שמכר לו פרה בדמים וזקפן עניו במלוה ולא משך את הפרה ואחר כך אמר תן לי מעותי ומשוך פרתך שאני רוצ' ליקח בהן חמור אמר לו חמור יש לי שאני נותן לך בדמי הפרה משוך את הפרה וא"ל קנה חמור בכל מקום שהוא בדמי פרה זו קנה דהשתא פרה גופא דיהיב ליה דמים נינהו ולאו מלוה היא.
ורש"י כתב כלשון הזה שם לו השור בדעים ע"מ שיתן לו זה פרה באותן מעו' וכו' פי' לפירושו מתחלה שם לו שור בדמים ממש ואחר כך נמלך ליתן לו פרה באותן מעות ואינו נכון. ואף כלשון רבותי' המפרשים שכבר משך ונתחייב בדמים כתב.
וכן ראיתי בנוסחא ראשונה בהלכות שהיה רבינו מפרש דמים שהן כחליפין כגון ששמו השור במאה זוז וא"ל משוך אתה את השור במאה זוז ואמשוך אני את הפרה כיון שמשך בעל הפרה את השור נתחייב בעל השור בפרה וכו' הרי נתברר לך דפירי בפירי לא מיקנו אלא אם ישמו בכסף דלאו בתורת חליפין קנו להדדי אנא בתורת דמים כטעמא דר' יוחנן וכו' כל זה היה כתוב תחלה בהלכות וחזר הרב ומחקו וחזר לדרך הפי' שכתבנו למעל' וכן בדין שזה הענין אינו דמים שהן כחליפין אלא חליפין גמורין ומקפיד עליהן הוא והרי מ"מ עדיין לא נתחוורה שמועתינו.
וראינו לכתוב בכאן מה שמצינו בירושלמי בענין זה בקידושין (א, ו) ובפרקי' דהזהב (ה"א) איתי' אבל משובש הוא. ר' בא ר' המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה א"ל הב לי אילין פריטי א"ל ומאי את בעי מנהון. א"ל ליקח לי בהם חמור א"ל הרי חמור לפניך משך בעל הפרה את החמור לא נקנה הפרה. פי' בשלא משך בעל החמור את הפרה שאין כאן חליפין שהרי מתחל' לדמים נתכוונו ודמים קבל עליו ליתן ע"כ. חמור מהו שתקנה ר' בא אמר נקנית ר' יוסי אמר אינה נקני'. סבר ר' בא דאינון חליפין וליתנון חליפין. ר' מנא בשם ר' יוסי פעמי' שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי טרפזיטא למחר אתא אשכחיה קיים תמן א"ל מאי את עבד הכא א"ל בעי אינון פריטי א"ל ומה את בעי מזבון מנהון א"ל ליקח לי בהו חמור א"ל הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. נוסחא אחרינא: כל אחד ואחד נקנה בגופו. פי' סמכיה גבי טרפוזיטא המחהו אצל השולחני.
ובב"ר פרש' י"א: פעם אחת זמנני בדלוסקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בי"ו מוטות. ופי' רב נתן בעל הערוך ז"ל שולחן, כך נקרא השלחני טרפזיטא ושוב מצאתי במדבר סיני רבה בפרשת ד' שקורא השולחני טרפזיט' כפי' ומכיון שסמכו אצל השולחני נתחייב לו באותן דמים מעת' ונעשת מלוה ואין זה חליפין ולא דמים שהן כחליפין אלא כ"א ואחד נקנה במשיכתו.
נראה עכשו מן הענין הזה שאם לא סמכו אצל השלחני אלא שזקפן על עצמו במלוה לא קנה לעולם אלא א"כ משך את הפרה ואף בעל הפרה שמשך החמור לא קנה החמור שלא הקנהלו חמורו אלא ע"ד שיקנה לו הפרה שהוא סבור שהן חליפין ואינן חליפין וכשסמכו כל א' וא' נקנ' במשיכת גופו אבל שיקנה באותן דמים של הלואה לא ואף עפ"כ לא נתברר דיננו שאין זו דומה לזו דהתם בירושל' כיון שלא משך ממנו כלום אין כאן דמים אלא הלואה גרידא הוא ואפי' קנו מידו וכ"ש כשלא קנו שאין כאן לא הלואה ולא דמים וכשיסמכו אצל שלחני אין אלו דמים אלא הלואה. לפיכך הוא תחלת מקח לכל א'.
ומ"מ אנו יכולין לקיים שיטה דגמ' דילן בדמים שהן כחליפין במושך פרה והסמיכו אצל שלחני בדמי' ולאחר זמן מכר לו חמורו באותן דמים וקבלן מיד השלחני דהוו בעין וזה שלא האריכו בגמ' לפרש כן משום דמלוה להוצא' ניתנה פלוגתא היא ומיפרשא בדוכתה להכי אמרי' סתם דקני בדמים דלא שכיחי כדקני כסף בקרקעו' ולפי מה שפירשו רש"י ורבינו יצחק ז"ל בקדשה בהנא' מלוה מקודשת שהוא באומר לה התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסנו על כך וכך הוא עיקר הפי' בלא ספק אף כאן אפשר לאוקמי באומר לו בהנאת אותה מלוה שיש לי עליך מדמי השור שאני מוחל לך תהא חמורך קנויה לי מעכשיו:
כל הנשום דמים באחר: פירש רש"י ז"ל, כל שרילים לשום אותו כשנותנין אותו דמים באחר, דהיינו מטלטלין, שאין דרך לתת אותן דמים באחר אלא בשומא. אבל ר"ח ז"ל פירש, כל המטלטלין ששמו אותן כשנתנם דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב בחליפין, משום דכיון ששמו אותן סמכא דעתייהו, אבל אם לא שמאום בדמים, לא סמכא דעתייהו ולא קנו. ופסק הלכה כן.
ואיכא למידק, דאם כן היינו חליפין ומקפיד עליהן (לקמן מז, א). י"ל, דחליפין ומקפיד עליה היינו ששמו שזה שוה כזה, אבל כאן לא שיהא מקפיד בהשואת שניהם, אלא בשומתו כמה שוה, כדי שידע כמה שוה וכמה מוזיל ובכמה מחליף. ומכל מקום תמהני, מדקאמרינן (שם) מכור לי באלו, דהשתא לא ידע כמה נינהו כלל, ואמרינן עלה דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, חליפין ומקפיד עליהן מאי, משמע דחליפין ואין מקפיד עליהן, כענין מכור לי באלו שאינו מקפיד כלל, פשיטא ליה נמי דקני, ולא מבעיא ליה אלא במקפיד, וצריך תלמוד.
הא שמעתא כולה דכל הנעשה דמים באחר פירשתיה בפרק קמא דקדושין (כח, א) בס"ד.
הא דאמרינן: מכור לי באלו כיון דלא קפיד כחליפין דמו: לאו למימר דמדין חליפין קני, דדמים נינהו, כדאמר בסמוך דמים ואינו מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, ומדר' יוחנן הוא דקנו, כדאיתא במסקנא, וכן נמי לא דמו לחליפין לומר שחליפין לא קפיד בהן קאמר, אלא משום דקיימא לן דחליפין קנו ודמים לא קנו, אמרינן הכא דדמים כאלו קונין כמו שהחליפין דעלמא קונין וכענין שאמרו לעיל (מו, ב) יש דמים שהם כחליפין.
מאי כיצד: פירוש דבשלמא לדידן אף על גב דמתניתין כללא הוא לכל הנשום בין קרקעות בין מטלטלין פריט בחד מינייהו והוא הדין לאידך אבל לדידך דמפרשת לה לרישא במטבע דוקא מאי כיצד. הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין. כלומר כשם שמטבע נעשה חליפין ולא חיישינן לבטול צורתו כך פירי נמי עבדי חליפין ולא חיישינן דלא מקיימי דומיא דנעל כיצד החליף שור וכו', הריטב"א.
הכי קאמר ופירות נמי עבדי חליפין: פירש הקונטרס כל המטלטלין אף על פי שאינו כלי עבדי חליפין והכי מפרשינן לה כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתן בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בתליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמעינן אגב אורחיה בסיפא דפירי נמי עבדי חליפין. ואף על פי שדחק בקונטרס ליישב הכיצד אפילו נאמר כל הנעשה כמשמעו דהיינו מטבע מכל מקום אין בטל דהגמרא משום דאתי בפשיטות טפי לפי מה שפירש רב יהודה כל הנשום. משאנץ.
כיצד החליף בשר שור בפרה וכו': ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב וכו' ככתוב בתוספות. והשתא הא דקאמר הכא הניחא לרב ששת וכו' אלא לרב נחמן וכו' כולה סוגיא קיימא למאי וסלקא דעתין מעיקרא אבל לרב יהודה דמפרש כל הנשום אתיא שפיר אפילו לרב נחמן כיון שנאמר החליף ממש שור בפרה ולא נאמר בשר דשור ופרה כנעל חשיבי כדפירש.
ואם תאמר ולמה דוחק ליישב דברי רב נחמן ורוצה לומר למאי דסלקא דעתין מעיקרא הא קיימא לן דאין מטבע נעשה חליפין. ויש לומר משום דרב ולוי דפליגי לעיל במטבע אי נעשה חליפין או לא הם אמוראים קדמונים ולא מצינו שנחלקו רב ולוי בפירות ואם לתריץ חד מינייהו נצטרך לומר ופירי נמי עבדי חליפין אם כן יש ללמוד דפירי לא עבדי חליפין ולא מצינו שנחלק עליו בכך דלא אפשר לפרש כרב יהודה דאמר כל הנשום דכל הנשום משמע לאפוקי מטבע שאין צריך לשומו ואיהו סביר ליה דמטבע נעשה חליפין. וכשיטה זו פירשו גם רבינו חננאל ושערים דרבינו האי.
עוד יש ליישב כולה סוגיא אפילו לפי המסקנא דתירצנו כל הנשום ואף דפשוטה דכל דקתני או כל הנעשה או כל הנשום אתא לרבויי שום דבר דאי כל הנעשה תנן אתא לרבויי שום מטבע גרוע שאין לו שום חשיבות שבעולם אלא חשיבות צורה וצורתא עביד דבטלה וא"ה נעשה חליפין או אתא לרבות שהוא טבעא יותר מכל השאר כדמשמע בריש פרקין ואי כל הנשום תנן אתא לרבויי פירי. ומיהו לפירוש זה לא נהירא אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד דמכיצד לא דייק אלא מכל ונראה מאי איכא למימר וכן יש ברוב ספרים בפרק קמא דקידושין.
ומיהו ברוב ספרים כתוב מאי כיצד. ויש לדחות לפירוש זה דמשום הכי פריך מכיצד דמאחר שהוצרכנו להגיה בשר מלשון דכל הנעשה סברא הוא כמו כן להגיה בשר ללישנא. דכל הנשום אחרי שבא כל לרבות אפילו פירות שיהא השתא מפורש במשנה ריבוי של כל.
ומיהו אכתי קשה לדידן דקיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמוכח בסוף שמעתין וקיימא לן נמי דפירי לא עבדי חליפין היאך נפרש משנתנה ויש לומר דנפרש כל הנשום דרב יהודה וכל דקתני לא יבא לרבות פירות אלא לרבות שיש דמים שהן כחליפין כמו שמפרש והולך. ופירוש זה דחוק כמו שפרשתי תחלה כרבי.
ורבינו תם מפרש שיש שלשה עניני קנין ונפקי מקרא דעל הגאולה דדרשינן לקמן גאולה זו מכירה תמורה זו חליפין לקיים כל דבר שלף איש נעלו מי נתן למי וכו' ומטעם זה אומר רבינו תם דלרב נחמן אתי שפיר לישנא דכל הנשום אף על גב דשור וחמור חשיבי פירי וכן המחליף פרה בחמור דהשואל דבחליפין שוה בשוה מיירי וכולהו פירכי דשמעתין למאי דסלקא דעתין מעיקרא ואם תאמר אפילו למאי דסלקא דעתין מעיקרא מאי קשיא לרב נחמן נוקמה שוה בשוה יש לומר דמשמע ליה ופירי נמי עבדי חליפין כעין חליפי מטבע דאיירי בהו דהוו בתורת נעל ואף על גב דלמאי דמשני יש דמים שהן כחליפין לא הוו בתורת נעל כמטבע דרישא אלא בתורת דמים מכל מקום בהא דמיא לרישא דאיירי בקנין מטבע. ואומר רבינו תם דאותו קנין של שוה בשוה נוהג בכל דבר לכולי עלמא במטבע ופירות והוי ככליו של קונה ואפילו ללוי דאמר חליפין בכליו של מקנה.
ואם תאמר היכי דייק שמע מינה מטבע נעשה חליפין דילמא שוה בשוה קאמר שנעשה חליפין לכולי עלמא. וצריך לומר לפירוש רבינו תם דאין נעשה חליפין משום שהוא שוה בשוה אלא בכל כיוצא בו כגון מטבע במטבע ופירות בפירות אבל מטבע בטלית לא. ולשון כל הנעשה דמים באחר משמע ליה בחפץ אחר כגון פרה וטלית שהמטבע נעשה דמיו של זה. ולעיל בריש שמעתין דפריך למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין ממתניתין וברייתא דהזהב קונה את הכסף לא הוה מצי לשנויי בחליפי שוה בשוה דלא מהני מטבע ופירות אלא בכיוצא בו דוקא.
ואם תאמר ולמאן דאמר דפירי ומטבע נעשה חליפין כדבעינן למימר הכא למה נכתבו אותן חליפין של שוה בשוה דלא צריכינן להו כלל. ויש לומר דאצטריך ללוי דאמר בכליו של מקנה אי נמי לדבר שאינו מסויים כגון חצי רמון וחצי אגוז דלא מהני בתורת נעל וכן למדו האי כיוצא בו. אי נמי לאקנויי בחליפין דאף על גב דאפילו למאן דאמר מטבע נעשה חליפין מכל מקום אינו נקנה בחליפין כדאמרינן לעיל בחליפין שוה בשוה מיהו נקנה.
ומיהו לענין מטבע אי נראה שיוכל להתקיים פירש רבינו תם מדאצטריך לשנויי בסמוך בדינרא אניקא ואניגרא ולעיל בפרוטטות דלוקמה שוה בשוה. וגם קשה ולמה דוחק לישני דברי ריש לקיש למאי דסלקא דעתין מעיקרא דקאמר על כרחך דרב ששת סבירא ליה לוקמה כדשני רב יהודא כל הנשום דלפירושו אין שייך לפרש כמו שפירשתי לעיל דלשון כל הנשום משמע למעוטי מטבע ודעל כרחך לאו למעוטי מטבע אתא כיון דאוקימנא שוה בשוה שגם במטבע שייך קנין זה. ומיהו יש לומר דשפיר ממעט מטבע שאין נעשה חליפין כשאין מטבע אחר כנגדו אלא מטלטלין כגון שור ופרה. עד כאן משאנץ.
אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע נמי לא קני מאי כיצד: וקשה ולימא דמיירי כדאוקי לה רב יהודה דאמר כל הנשום דמים באחר ולא מיירי כלל מפירות וכי תימא דלישנא דכל הנשום נמי קשה לרב נחמן דכל הנשום משמע אפילו פירי. זה נוכל ליישב דאין למדין מן הכללות. ויש לומר להא דפירש ניחא דגרסינן שור ופרה דהוו פירי ואפילו אי הוה מיישב לה כדאמר רב יהודה דאמר כל הנשום מכל מקום יקשה לו מסיפא דהחליף שור בפרה דהיינו פירות כדפריך אלמא פירות עבדי חליפין אלמא קשה לרב נחמן. אבל קשה לרבינו תם דאם איתא דשור ופרה דבעלי חיים הוו פירי וכו' תלמיד הר"פ.
וזה לשון הראב"ד: אלא לרב נחמן דאמר כלי אין פירות לא ומטבע לא קני פירוש ומעות אינם קונות דבר תורה מאי כיצד כלומר שאם היו מעות קונות מן התורה היינו יכולין לתרץ ויש דמים שהן כחליפין כדמפרש לקמיה אבל אי סבר לה כריש לקיש דאמר מעות אינן קונות היכי מתרץ כיצד הכי קאמר כלומר כרבי יוחנן סבירא ליה וכולה כדמפרש ואזיל. עד כאן.
וכתב הרמב"ן וזה לשונו: אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי תליפין מאי כיצד. ותמהני על שיטת רש"י דהכא לאו אעיקר מימרא דרב נחמן קיימין כי היכי דנקשי ממתניתין לרב נחמן אטו משום דמייתי לה הכא למקשי מינה לרב ולוי איכפל גמרא למקשי מינה לכולי עלמא ואם תאמר משום דסוגיין איתא בקידושין אעיקרא נקט לה הכא אגררא אכתי קשיא כיון דמתניתין גופה קתני שור ופרה עבדי חליפין דהיינו פירי היכי אמרינן בגמרא הניחא לרב ששת אלא לרב נחמן וכו' הוה ליה למימר נימא תהוי תיובתיה דלא אמרינן בגמרא הניחא אלא בפירוקי דאמוראי שאם היו רוצים להקשות על אותו פירוק מדברי רב נחמן היו אומרים הניחא וכו' אלא לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר אין פירוק זה כלום אבל מאחר שמשנתינו גופא קשיא עליה דרב נחמן לא הוה ליה למימר הניחא וכו' וזו הדרך פשוטה בתלמוד וקאמרי מאי כיצד והוה ליה למימר היאך שור ופרה עושין חליפין אלא ודאי משמע דלא קשיא ליה אלא לשון כיצד.
ותו קשיא עליה הא דתביא לקמן היה תפוס פרה ועומד וכו' ודייקינן שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ומאי קושיא שאני התם משום דפירי נינהו ורבא נמי דפרקה משום דלא הוי משיכה מעלייתא למה ליה למימר הכי לימא משום דסבירא ליה כרביה דהוא רב נחמן בר יעקב ומאן דפריק דרבא נמי סבר פירי לא עבדי חליפין אלא הכא היינו טעמא דאוקמה כגון דלא הוי משיכה מעלייתא משום דכיון דאמר פרתך בכמה בכך וכך הוו להו דמים שהן כחליפין וקנו טעה דהא אמרינן השתא דחליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו דאטו חליפי דקרא בשופטני עסקינן דלא קפדי.
וכי תימא מאי חליפין ומקפיד עליהן דאמר אם שוה זה כזה אבל לא אמר בכך וכך לא סלקא דעתך דהא מייתינן עלה תא שמע מברייתא דקתני בכך וכך ובר מינה דההיא דמעיקרא הכי איבעיא לן אי נימא חליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו וקני או דילמא הואיל והקפיד עליהן הוו להו מעות ואינן קונות עד שימשוך גם השני וכך פירש רש"י ושמע מינה דאי שוינהו דמים מטבע הוא ואינו קונה והא מילתא שכיחא היא וגזור בה רבנן ועוד מצאתי בירושלמי מפורש תמן תנינן כל הנעשה דמים וכו' אמר רבי יוחנן לא שנינו אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אמר אפילו צבור בצבור קנה פירוש צבור פירות ושמע מינה דשור ופרה וכל בעל חיים לענין חליפין מטלטלי נינהו וקנו.
הילכך מחוורתא דשמעתא דאמאי דקסלקא דעתין מעיקרא רהטא כולה שמעתא וכו' כמו שפירשו בתוספות. ואקשינן לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר והיכי מצינן לאוקמי מתניתין דלאו כהלכתא ולמקשי מינה לרב וללוי לדידן נמי קשיא ועוד תפשוט דרב נחמן סבר מטבע לא עביד חליפין דאי כל הנשום קתני מטלטלי בכלל ולא מטבע. ומפרקינן וכו' ואקשינן תו ולריש לקיש אי סבר לה כרב נחמן קשיא מתניתין והיכי לא אקשינן מינה לריש לקיש דאיהו ודאי כרב נחמן סבירא ליה. ואי קשיא לך למה ליה לאוקמי לריש לקיש כרב נחמן לימא כל הנשום נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה דהיינו מטלטלי. לאו מילתא היא דהשתא מטבע קתני רישא ולא אמרינן דעתיה אצורתא כל שכן שאר מטלטלי ובעלי חיים דקנו.
ויש מקשים היכי קסלקא דעתין לרב ששת דבשר עביד חליפין הא לאו דבר מסויים הוא. ולאו קושיא היא דכל שהוא בשלמותה דבר המסויים מקרי ולא אימעיט אלא חצי דבר. אי נמי קסלקא דעתין דרב ששת לא ממעט דבר שאינו מסויים דהא לא שמעינן ליה דאמר הכי. ויש לומר דהכי קאמר לרב ששת ופירי נמי עבדי חליפין דבעלי חיים פירי נינהו.
ואי קשיא לרב נחמן מאי איכא למימר הא על כרחך לדידיה ליכא למימר דקסלקא דעתין דבעלי חיים הוו פירי דעל כרחך לא קנו. וכאן יש מקום להקשות ולימא דהכי קתני ובעלי חיים נמי עבדי חליפין. כיצד וכו' וקמשמע לן דלאו פירי נינהו. איכא למימר תנא לא מספקא ליה מאי ניהו פירי ומאי ניהו מטלטלי ולא אצטריך לאשמועינן הכי. ועוד דהוה ליה למתני מקמי הכי דפירי לא עבדי חליפין. עד כאן.
כתב הגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות וקשה דאם כן הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא וכו'. מיהו רש"י יישבו לקמן דפירש יש דמים שהן כחליפין והכי קאמר כל הנשום דמים באחר כל המטלטלים שאדם שם לחברו וכו' ומיהו עדיין מקשים התוספות שפיר דנהי דלמאי דקאמר יש דמים כחליפין מתיישב שפיר כל הנשום מכל מקום גם כל הנעשה מתיישב בטוב והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע כיון שזכה זה וכו' כיצד פירוש כיצד קונה אותו מטבע והזכרנו בכל הנעשה כגון החליף דמי שור בפרה ולא בנתן המטבע עצמו ואם כן לא יתיישב הכי נמי מסתברא דמשמע דצריך לומר כל הנשום דהא כל הנעשה מתיישב וכן משמע כפירוש רש"י בקדושין וכן משמע כאן בתוספות רשב"א ז"ל.
ואין להקשות אם כן גם לפירוש התוספות לא קאי הכי נמי מסתברא כי נוכל לפרש כל הנעשה כרפירשנו דיש לומר לפירוש התוספות נוכל לומר דרב נחמן לא יאמר יש דמים אלא יאמר כדקא סלקא דעתין מעיקרא כל הנשום דוקא כגון כלים דהיינו כדמפרש כיצד החליף שור בפרה דאינהו הוו כלים ולמעוטי פירי ומטבע למאן דאמר מטבע אין נעשה חליפין ולא חשיב לקמן אלא שרב נחמן יוכל למצוא יישוב גם למאן דאמר מטבע נעשה חליפין שלא יצטרך לומר כל הנעשה כי כל הנשום משמע למעוטי מטבע כדפירשו תוספות ואם היה צריך לומר כל הנעשה אז היה צריך לומר ופירי נמי דאם לא כן יקשה סיפא ואם כן אידך לא הוה פליג בזה כדפירשו התוספות וכיון דאשכח ישוב אליביה כדמסיק יש דמים וכו' אז מצי סבר שפיר לפי האמת דמתניתין כפשטה כל הנשום כדפירש דהא קיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמסיק לעיל ואם כן לרב נחמן קאי הכי נמי מסתברא לפי האמת ולא יאמר יש דמים אלא כפשטה וכמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין כדפירש. אבל לפירוש רש"י לא מצי קאי לפי האמה כל הנשום לרב נחמן כפשטה דהא איהו פירש דשור ופרה פירי נינהו ולדידיה פירי לא עבדי חליפין וכיון דצריך לומר יש דמים וכו' אז יתיישב כמו כן בטוב כל הנעשה כדפירש כמו כל הנשום ואם כן לא קאי הכי נמי מסתברא.
עוד כתוב בתוספות ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשי לרב נחמן וכו'. פירוש דלא מצית למימר דהא דאמר לא קנה היינו משום דפירי לא עבדי חליפין דאם כן למה ליה למימר פרתך בכמה בכך וכך וכל אותו אריכות לימא המחליף פרה בחמור לא קנה אלא על כרחך נקטיה לדקדק דוקא בכהאי גוונא לא קנה או משום דמקפיד או כדמסיק בפרה וטלה הא החליף פרה בחמור בפשוט קנה.
עוד כתוב בתוספות דלא מצי מיירי בדמים. היכי הוה מצי למימר היכא דאמר ליה בחמור פרה וטלה ומשך הפרה דלא קנה בעל החמור את הפרה כדקאמר בברייתא בשלמא אי לא איירי בדמים ניחא דכיון דבעל הפרה לא קנה את החמור עד שימשוך גם הטלה דהא חמור בפרה וטלה אמר לו ולא מצי קני חצי החמור בפרה לחודה לכך גם הפרה אין נקנית לבעל התמור אבל אי איירי בדמים שמכר לו פרה וטלה בדמים בסכום אחד ובאותן דמים רוצה לקנות את התמור אם כן כשמשך בעל החמור את הפרה אז מיד קנה הפרה ונתחייב לזה דמיה דמי הפרה.
עוד כתבו בתוספות בדיבור המתחיל: ולרב נחמן. אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתא וכו' ואין להקשות אם כן למאן דאמר פירי עבדי חליפין אז לא יצטרך לפירי אם כן נימא דלמטבע אתא למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין ונימא דלדידיה שוה בשוה אהני אפילו במטבע ואם כן לקמן מריש לקיש דאמר אפילו כיס מלא מעות הא אסיקנא דריש לקיש כרב ששת סבירא ליה דאמר פירי עבדי חליפין אם כן לוקמה בשוה בשוה וכך משמע דלמאן דאמר פירי עבדי חליפין דאפילו אי אין מטבע נעשה חליפין מכל מקום שוה בשוה מהני חדא דמוכח כדפירש ועוד מאחר שהקשה תוספות למאן דאמר בין פירי בין מטבע עבדי חליפין קרא למאי אתא משמע אבל למאן דאמר מטבע לא עבדי חליפין ניחא. ועוד דסברא הוא דלא גרע מטבע שאינו מסויים דמרבינן שוה בשוה כדפירשו תוספות.
ונראה דלכך לא אוקמיה בסמוך בשוה בשוה משום דקיימא לן כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין וקיימא לן נמי אין מטבע נעשה חליפין ואילו אוקי מתניתין אפילו לריש לקיש כל הנשום כפשטה כגון שור בפרה דהוי כלו וכיון וסבירא ליה דפירי לא עבדי חליפין אם כן צריך קרא לשוה בשוה דפירי אבל מטבע אפילו שוה בשוה לא לכך צריך לאוקמי באניקא ואניגרא. והא דקאמר דריש לקיש על כרחך כרב ששת סבירא ליה היינו דוקא למאי דקסלקא דעתין כדפירשו תוספות. עד כאן.
כתב הרמ"ך וזה לשונו: באתרא דלא סאגו בין דינרי זהב בין דינרי כסף בין פסלתו מלכות בין פסלתו מדינה כדין פירי דיינינן להו לכולהו ומקנו בחליפין והן נעשין חליפין דבר זה צריך עיון. וכן נראה כמ"ש לפי מה שכתב רבינו הגדול בתשובה דפירי דקאמר רב נחמן דלא עבדי חליפין אפירי דמתאכלי הוא דקאמר אבל לא קאמר הכי בפירי דלא מתאכלי ונראה שדעתו לומר דכל ממון מטלטל פירא מקרי הילכך מטבע פסול פירא דלא מתאכיל הוא ואפילו לרב נחמן נעשה חליפין. עד כאן.
וזה לשון התשובה הנזכרת: מה שאמרו פירי לא עבדי חליפין פירי אלו הן הנאכלין ואין הפרש בזה בין אם ינתנו במקום הקנין או להחליף אותם באחרים שאין האחד נקנה במשיכת האחר והראיה שמה שאמרו פירי שלא כוונו בו אלא הפירות הנאכלין מה שאמרו בפירוש דבר זה כיצד החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור ומאמר רב ששת שאמר כמנעל מה מנעל דבר מסויים אף כל דבר מסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא. יורה אותך גם כן שהפירות שנחלק בהם עם רב נחמן הם הפירות הנאכלים. הנה נתברר לך ממה שהקדמנו שהפירות הנאכלים אין קונין בהם ואין נעשה חליפין מן הראיה שזכרנו החליף בשר שור בפרה וכו'. עד כאן. מכלל תשובות הריא"ף המועתקות מלשון ערבי.
ויש דמים שהן כחליפין כיצד וכו': פירשו הגאונים הראשונים כגון שמכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות ואמר לו לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי וכן כתב רבינו חננאל בפירוש ורבינו בהלכות. וקשיא לן עלה הא דגרסינן בקידושין המקדש במלוה וכו' אלמא לא מקניא ארעא במלוה וכל שכן מטלטלי וכל שכן דהכא לא בעינא היא דלא קנה כלל שאין כאן דמים. ויכולני לפרש דמים שהן כחליפין כגון שמכר לו פרה בדמים וזקפן עליו במלוה ולא משך את הפרה ואתר כך אמר תן לי מעותי ומשוך פרתך שאני רוצה ליקח בהן חמור אמר לו חמור יש לי שאני נותן לך בדמי הפרה משך את הפרה ואמר לו קנה חמור בכל מקום שהוא בדמי פרה זו קנה דהשתא פרה גופא דיהיב ליה דמים נינהו ולאו מלוה היא.
ורש"י כתב כלשון הזה: שם לו השור בדמים על מנת שיתן לו זה פרה באותן מעות וכו' פירוש לפירושו מתחלה שם לו שור בדמים ממש ואחר כך נמלך ליתן לו פרה באותן מעות ואינו נכון. ואף בלשון רבותינו המפרשים שכבר משך ונתחייב בדמים. וכתב וכן ראיתי בנוסחא ראשונה בהלכות שהיה רבינו מפרש דמים שהן כחליפין כגון ששמו השור במאה זוז והפרה במאה זוז ואמר לו משוך אתה את השור במאה זוז ואמשוך אני את הפרה כיון שמשך בעל הפרה את השור נתחייב בעל השור בפרה וכו' הרי נתברר לך דפירי בפירי לא מיקנו אלא אם ישומו בכסף דלאו בתורת חליפין קנו להדדי אלא בתורת דמים כטעמא דרבי יוחנן וכו'. כל זה היה כתוב תחלה בהלכות. וחזר הרב ומחקו וחזר לדרך הפירוש שכתבנו למעלה. וכן בדין שזה הענין אינו דמים שהן כחליפין אלא חליפין גמורין ומקפיד עליהן הוא והרי מכל מקום עדיין לא נתחוורה שמועתינו וראינו לכתוב בכאן מה שמצינו בירושלמי בענין זה בקידושין ובפרקין דהזהב איתיה אבל משובש הוא. רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה אמר ליה הב לי אילין פריטי. אמר ליה ומאי את בעי מנהון. אמר ליה ליקח לי בהם חמור. אמר ליה הרי חמור לפניך משך בעל הפרה את החמור לא נקנה הפרה. פירוש בשלא משך בעל החמור את הפרה שאין כאן חליפין שהרי מתחלה לדמים נתכוונו ודמים קבל עליו ליתן. עד כאן.
חמור מהו שתקנה רבי בא אמר נקנית רבי יוסי אמר אינה נקנית: סבר רבי בא דאינון חליפין וליתינון חליפין. רבי מנא בשם רבי יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה והיך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי טרפזיטא למחר אתא אשכחיה קיים תמן אמר ליה מאי את עבד הכא אמר ליה בעי אינון פריטי אמר ליה ומה את בעי מזבון מנהון אמר ליה ליקח לי בהן חמור אמר ליה הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו.
נוסחא אחרינא כל אחד ואחד נקנה בגופו. פירוש סמכיה גבי טרפזיטא המחהו אצל השולחני. ובבראשית רבה פרשה י"א (בר"ר, יא) פעם אחת זמנני בדלוסקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בט"ז מוטות ופירש הערוך שלחן כך נקרא השלחני טרפזיטא. ושוב מצאתי במדבר סיני רבה בפרשה ד' (במדבר רבה, ד) שקורא השלחני טרפזיטא כפירושו ומכיון שסמכו אצל השלחני נתחייב לו באותן דמים מעתה ונעשית מלוה ואין זה חליפין ולא דמים שהן כחליפין אלא כל אחד ואחד נקנה במשיכתו. נראה עכשו מן הענין הזה שאם לא סמכו אצל השלתני אלא שזקפן על עצמו במלוה לא קנה לעילם אלא אם כן משך את הפרה ואף בעל הפרה שמשך החמור לא קנה החמור שלא הקנה לו חמורו אלא על דעת שיקנה לו הפרה שהוא סבור שהן חליפין ואינן חליפין וכשסמכו כל אחד ואחד נקנה במשיכת גופו אבל שיקנה באותן דמים של הלואה לא.
ואף על פי כן לא נתברר דיננו שאין זו דומה לזו דהתם בירושלמי כיון שלא משך ממנו כלום אין כאן דמים אלא הלואה גרידא הוא ואפילו קנו מידו וכל שכן כשלא קנו שאין כאן לא הלואה ולא דמים וכשסמכו אצל שלחני אין אלו דמים אלא הלואה לפיכך הוא תחלת מקח לכל אחד. ומכל מקום אנו יכולין לקיים שטה דגמרא דילן בדמים שהן כחליפין במושך פרה והסמיכו אצל שלחני בדמים ולאחר זמן מכר לו חמורו באותן דמים וקבלן מיד השלחני דהוו בעין. וזה שלא האריכו בגמרא לפרש כן משום דמלוה להוצאה נתנה פלוגתא היא ומיפרשא בדוכתה להכי אמרינן סתם דקני בדמים דלא שכיחי כדקני כסף בקרקעות. ולפי מה שפירשו רש"י ורבינו יצחק ז"ל בקדשה בהנאת מלוה מקודשת שהוא באומר לה התקדשי לי בהנאה זו וכו' אף כאן אפשר לאוקמה באומר לו בהנאת אותה מלוה וכו' הרמב"ן.
ולדידי לא קשיא לי ואין צורך לזה אלא הכא במאי עסקינן כגון דאית ליה לשמעון ברשותיה הנהו חמשין זוזי שנתחייב לו מדמי השור ולא דמי למלוה דאית ליה רשות לאפוקה אבל הכא מעת שנתחייב לו דמי השור ואית ליה לא מצי לאפקינהו לא מחייב למיפרעינהו ליה מיד הילכך הוו כפקדון גביה והוי כנתינת מעות בעין. כן נראה לי. שיטה.
וזה לשון הריטב"א: הכי קאמר יש דמים שהן כחליפין פירש רש"י מכר לו שור וכו'. ואינו מחוור דאם כן היכי קאמר דהא מילתא דלא שכיחא. ועוד דבירושלמי פירשו היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה וכו' כלומר המחהו אצל שולחני למחר אשכחיה תמן וכו' עד אמר ליה הרי חמורי לפניך. עד כאן.
ומיהו בירושלמי פסקו דלא קנה ולא חשבי ליה להא מילתא דלא שכיחא אליבא דהלכתא וכן עיקר דהא לא עבדינן האי אוקמתא בגמרא דילן אלא למאי דסלקא דעתין מעיקרא ולהאי פירושא אתי שפיר מאי דקרי ליה מילתא דלא שכיחא. ע"כ.
רש"י פירש בתחלה שנתרצה ליתן לו הפרה אחר משיכת השור ואפילו הכי קנה כי הפרה נקנית לו בדמי שורו שהוא חייב לו אף על גב דהמעות בהלואה אצלו וכו'. כמו שכתבו בתוספות. ואחר כך פירש רש"י שנתרצה ליתן לו הפרה קודם משיכת השור ולא שיקנה הפרה במשיכת השור בחליפין דאין זה דמים שהן כחליפין אלא חליפין ממש אלא לעולם בדמי השור הוא קונה הפרה ולא פירש כן אלא ליישב הלשון כל הנשום דמים באחר כיון שזכה זה דמשמע דבשעת זכיית הראשון בשור נקנית הפרה לשני. הרא"ש.
מה שפירש רש"י דרישא וסיפא חדא מילתא היא ואיירי הכל בדמים שהן כחליפין לא נראה לי שהרי בא ליישב גם למאי דקסלקא דעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין. לכך נראה יותר כפירוש בעל הלכות גדולות דבתרי עניני איירי רישא בקנין חליפין וסיפא בדמים שהן כחליפין. הרא"ש.
יש דמים שהן כחליפין בשערים דרבינו האי בשער י"ג פסק דהחליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור לא קנה משום דכולה סוגיא למאי דקסלקא דעתין מעיקרא ודברי רב יהודה עיקר כדקא דייקא נמי ופסק דהחליף שור בפרה או חמור בשור קני. משאנץ.
תנן כל המטלטלים קונין זה את זה ואמר ריש לקיש וכו': אלמא מטבע נקנה בחליפין. אבל למטבע נעשה חליפין לא מצי לאקשויי דהא איכא כיס שהוא כלי ואי אמרת דהאי כיס מלא מעות דקאמר שיעורא הוא כאלו אמר צבור מעות בצבור מעות אם כן מלא למה לי וכיון דאמר קונין משמע בתורת חליפין. ועוד כיון דבעינן משיכה לפירות או מטלטלין אף על פי שמשך זה חמורו של זה אם האחר לא משך פרתו של זה אמאי קנה והלא הפרה גם היא מטלטלין ואם לא נמשכה במה תקנא הלא היא מחוסרת משיכה אלא ודאי כשהמטלטלים קונין זה את זה מפני שהן כחליפין שאין מקפיד על שווייהן ומשום הכי איבעיא לן לקמן חליפין ומקפיד עליהן בדמים מאי קנו או לא וקא פשיט רבא ואף על גב דמקפיד עליהן קנו מתורת חליפין שכל אחד נעשה כאומר לחברו לקנותו. הראב"ד.
הא דאמרינן מכור לי באלו כיון דלא קפיד כחליפין דמי לאו למימרא דמדין חליפין קני דדמים נינהו וכדאמרינן בסמוך דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני ומדרבי יוחנן הוא דקנה כדאיתא במסקנא. וכן נמי לא דמו לחליפין לומר שחליפין לא קפיד בהו קאמר אלא משום דקיימא לן דחליפין קנו ודמים לא קנו אמרינן הכא דדמים כאלו קונין כמו שחליפין דעלמא קונין וכענין שאמרו לעיל יש דמים שהן כחליפין. הרשב"א.
ויש מביאין ראיה מכאן שאין אונאה בחליפין כי אולי הוא רוצה באותו חפץ ואף על פי שאינו שוה כשלו ואין זה טעם נכון דאטו בשופטני עסקינן דמחליפין ולא קפדי הא כל חליפין מקפד קפדי כדאיתא לקמן. וכי תימא דבמכר אמר רחמנא ולא בחליפין אם כן כל דבר שנקנה בסודר לא יהיה בו אונאה וזה לא אמרו אדם מעולם והכא הכי קאמר דאף על גב דאמר לו באלו דמשמע דחייתא דקטרי סבר וקביל יש לו עליו אונאה דהא מכור לי קאמר ועל דין מכירה ירד ולאפוקי מאידך דאמר שאין לו עליו אונאה משום דאמר לו באלו. מפי רבי. הריטב"א.
אבל הריא"ף כתב בתשובות שאלה מועתק מלשון ערבי: וששאלת אם יש בחליפין אונאה אם לא. מה שנראה מן התלמוד הוא שאין בהן אונאה וזה במה שאמרו מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה ואמרו קנה דבחליפין קנו ומחזיר אונאה דמכור לי באלו קאמר כלומר לפי שהיה בלשון מכירה מחוייב להיות בו אונאה והתורה גם כן מעידה על זה באמרה וכי תמכרו ממכר וגו' בממכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא אלא הדבר תלוי בהיותם מתרצים זה לזה ומה שנתרצו בו וקבלו אותו על עצמן נתקיים.
וכתב תלמידו ה"ר יהוסף הלוי אבן מיגש בתשובת שאלה וזה לשונו מועתק מלשון ערבי: מי שהחליף עם חברו סחורה בסחורה מבלי שישומו אותם בדמים כלל אין אחד מהם יכול לטעון על חברו טענת אונאה לפי שהעיקר בידינו חליפין אין בהן אונאה. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה