בבא מציעא יט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא בבריא והא בשכיב מרע אמתניתין דקתני הא אמר תנו נותנין בשכיב מרע דבר מהדר הוא דאמרינן מאי איכא למימר דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה אי במתנת בריא יהבה ליה לית ליה פסידא דכי נפקא תרתי בתרייתא זכי דהא הדר ביה מקמייתא אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה לית בה פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה מקמייתא בכי קתני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא דלאו בר מהדר הוא דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה וסבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה ביה הוא אלא אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקדים זכי מתקיף לה רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קא תני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא קשיא הא ביה והא בבריה מתניתין דקא אמר תנו נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן א"נ יהבה לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמא כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה גבבריה דאמרינן דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה מההוא סבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אלא אי קושטא קא אמרת דיהב ליה אבוך זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא קמא זכי:
ת"ר דמצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין אמר רבא
רש"י
[עריכה]הא בבריא - שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה כדקציר ורמי בערסיה כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע:
דבר מהדר הוא - שיכול לחזור במתנתו אם כתב שני שטרות השני זוכה שהרי חזר בו מראשון:
אי במתנת בריא יהבה ניהליה - לההוא בתרא:
לית ליה פסידא - בהאי שטרא דמהדרא ליה להאי:
בבריא - כגון שהיה השטר זה הנמצא מתנת בריא שהוא זכה לשטר המאוחר לו שאינו יכול לחזור במתנתו:
דאי יהבתיה לאיניש אחרינא לית ליה פסידא - בשטרא דכתבת השתא דמאן דקדים שטריה זכה:
ביה - שעדיין הוא קיים ואמר תנו לזה:
הא בבריה - שמת מחליו וזה בנו אומר החזירהו:
דבר מהדר הוא - ממתנה זו אם חזר בו לאחר שיצאו שני שטרות בב"ד יזכה האחרון:
א"נ יהבה - שוב לאיניש אחרינא במתנת בריא:
לית ליה פסידא - לההוא בתרא בהאי שטרא דמהדרינא ליה להאי:
כתבה איהו - הבן:
דהוא קדים - שיהא שטרו קודם דכיון דמת אביו מחליו זכה משנתנה לו:
ונפלוג בהדיה - אחלוק עמו בקנוניא זו:
קמא זכה - מאחר ששני השטרות יצאו משמך הקודם זכה שמתנת בריא הם והשתא דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום דלמא כתבה להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ליכא למרמי אמתנות ולא תידוק מתני' גבי מתנות הא אמר תנו נותנין דכי נמי אמר תנו שייך למימר טעמא דלא יחזיר משום שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן והדר כתבה לאיניש אחרינא וגבי דייתקאות ע"כ אם אמר תנו נותנין אם הוא קיים דהא תלה תנא דידן טעמא משום שאני אומר נמלך עליהן שלא לתנן ואי נמי הכי הוה דנמלך השתא אם אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי וה"ק מצא דייתיקי או מתנה לא יחזיר שאני אומר כו' והיכא דאמר תנו שייך למימר לא יחזיר משום טעמא דשאני אומר כגון מתנת בריא או בשכיב מרע ומת ובריה קאמר תנו שמעי' ממתני' דלא יחזיר ולא דייקינן האמר תנו נותנין והיכא דלא שייך למימר שאני אומר כגון בשכיב מרע שלא מת מחליו דייקינן האמר תנו דבטל שאני אומר הלכך נותנין:
מצא שובר - שכתבה אשה לבעלה התקבלתי כתובתי ועודה תחתיו:
ולא נתנה עד תשרי - והוא לא פרע עד תשרי:
ואזלה - איהי בעודה תחתיו בין ניסן לתשרי:
וזבנתה לכתובה - לאחר:
בטובת הנאה - כלומר בזול לפי שנותן מעותיו בספק שאם תמות היא יירשנה בעלה ויפסיד מי שלקחה ואם ימות בעלה או יגרשנה יהיה לוקח במקומה ויגבה כתובתה ושוב לא היה לבעלה לפרוע לה הכתובה אלא ללוקח ושובר שנכתב בשמה אינו כלום:
ומפיק לשובר - שכתוב בניסן ויקדום לשטרו של לוקח ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה שלא כדין:
תוספות
[עריכה]ברייתא בבריא דלמא כתבה להאי ולא יהביה ליה. היינו דלא כאביי דלדידיה אמאי לא נהדר כיון שהוא רוצה דעדיו בחתומיו זכין לו היכא דמטא שטרא לידיה ואביי יתרץ כדרב זביד דבסמוך:
והא אידי ואידי דייתיקאות קתני. וא"ת ולפרוך נמי והא מתנות קתני ואור"ת דמיירי מתני' שפירש שנותן לו גוף ופירי מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמצי הדר ביה ורש"י דחק לפרש דגבי מתנות אפי' אם אמר תנו אין נותנין וה"פ דמתניתין שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ויהיב לאיניש אחרינא ועתה רוצה לחזור בו מן השני וליתנה לראשון לפיכך. אפילו אם אמר תנו אין נותנין אבל דייתיקי אם אמר תנו נותנין דאפילו נמלך ונתן לאחר יכול לחזור וקשה לפירושו דא"כ פירוש דנמלך דמתני' יהיה בשני עניינים ותו לעיל גבי גט דדייק הא אמר תנו נותנין אפילו לזמן מרובה לפרש"י ז"ל מנ"ל לפרושי הכי דלמא ה"פ משום דנמלך איכא למיחש שמא לא ניתן הגט עדיין ולכך אפילו אם אמר תנו אין נותנין אלא לשון ונמלך משמע שעתה אינו רוצה כדפרישית לעיל (י"ח. ד"ה הא):
ובתר אבוה כתבה איהו לאיניש אחרינא. תימה אמאי לא אמרינן נמי שנתנה האב תחלה במתנת שכיב מרע ואח"כ האב עצמו כתבה להאי ולא יהבה ליה ומת האב ונתקיימה המתנה לראשון והבן רוצה שתהיה לשני:
מצא שובר כו' וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו'. וא"ת לפרוך על מתני' דגט פשוט (ב"ב דף קסז.) דכותבין שובר לאשה וכ"ת לא חיישינן אלא היכא שנפל ואתרע הא פריך לעיל (יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע"ג דליכא ריעותא וי"ל דמצי לדחויי בשטרי הקנאה אבל הכא אי בשטרי הקנאה מיירי כי אין האשה מודה נמי יחזיר לבעל דאין אשה מודה משמע אפילו אינה אומרת שהוא מזויף אלא אומרת שכתבה ליתן ולא נתנה ואומרת עתה אל תתנו לפי שנמלכה דומיא דמצא שוברין דמתניתין דלא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך כו':
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קסד א ב ג מיי' פי"ח מהל' גזילה ואבידה הלכה ט' והלכה י ועיין במגיד משנה, סמ"ג עשין עד, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף י"ד:
קסה ד מיי' פי"ח מהל' גזילה ואבידה הלכה י"א, סמג שם, וטור ושו"ע חו"מ סי' ס"ה סעיף י"ח, וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"י סעיף ב':
ראשונים נוספים
הא אמר תנו נותנים ורמינהי דיתיקאות אפותיקאות ומתנות אע"פ ששניהן מודין לא יחזיר לא לזה ולא לזה ופרקינן מתני' דדייקת מינה הא אמר תנו נותנין במתנת שכיב מרע שאפי' נתנם לאחר אי הדר ביה בר מיהדר הוא וליכא פסידא כלל.
ברייתא בבריא דלאו בר מיהדר הוא דחיישינן דלמא כתביה להאי מעיקרא ולא יהב ליה שטרא והדר כתביה לאיניש אחרינא ויהב ליה שטרא והשתא בעי למיהדר במה דיהב לבתרא ועבד קנוניא בהדי קמא ומשום הכי מודה ליה לפיכך תני לא יחזיר ואתקיף עלה רב זביד והא מתניתא נמי דיתיקאות קתני אלא הא והא בשכיב מרע ולא קשיא מתני' בדידיה דבר מיהדר הוא ברייתא (באבוה) [בבריה] וכו' ופשוטה היא.
ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל וניחוש דלמא כתבה בניסן ולא נתנה לו השטר עד תשרי וזבנתה לכתובה ביני וביני ומפיק לשובר דכתב בניסן ומבטיל לה לכתובה.
הפירוש המועתק בנוסחאות מן הגאון מר יהודאי דקאמר אי במתנת שכיב מרע יהבתיה לית ליה פסידא וכו' אינו נכון בעיני, שהכותב דייתיקי וקשרה על ירכו וכתב דייתיקי אחרת ומסריה ליד מקבל ואחר כך מסר את הראשונה למקבל זה המקבל השני שקבל דייתיקי ראשונה קנה הילכך כי אמר תנו ודאי אית ליה פסידא אלא שהדין נותן דבר מהדר הוא וליכא למימר דאמר תנו דקאמרינן שהוא מודה דמיד מקבל נפל ולא שהוא נותן לו דמ"מ חזרה היא בדייתיקי שנתן לאחר ועוד דכולא שמעתא אמר תנו כנותן וכמגרש עכשיו הוא :
הא בבריא הא בשכיב מרע: ואם תאמר לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו, מאי איכא למימר. יש לומר דאביי מתרץ להו כרב זביד, הא ביה הא באבוה. וקושטא נמי הכין הוא אפילו לדידן, משום דאידי ואידי דייתיקאות קתני.
הא ביה הא בבריה: ואיכא למידק תינח דייתיקאות, מתנות מאי איכא למימר. ומיהו מה שפירש רבנו תם ז"ל (ד"ה והא) איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, כלומר שכתוב בה בפירוש מהיום תהא מתנה, ואם ארצה לחזור בי עד לאחר מיתה, הרשות בידי, מתנות נמי לא קשיין, דהא בר מהדר הוא, ומתניתין ביה וברייתא בבריה, אבל לפירוש רש"י ז"ל קשיא דאידי ואידי מתנות קתני, ולאו בר מהדר הוא. ותירץ הוא ז"ל, דכיון דאוקימנא טעמא השתא דלא יחזיר, משום שמא כתבה לאחר ונמלך ולא נתנה, והשתא הדר ביה, הלכך כל היכא דאיכא למיחש במתנת בריא, אי נמי במתנת שכיב מרע ובבריה חיישינן, דלא בר מהדר הוא, אבל לעולם דייתיקי דליכא למיחש ביה, אי אמר תנו נותנין. ומתניתין הכי קאמר, לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא יתנם לזה אלא לאחר, והילכך אי לא אמר תנו אין נותנין, הא אמר תנו, [אי] איכא למיחש אין נותנין, הא ליכא למיחש נותנין. וברייתא בלחוד הוא דקשיא להו, דקתני דייתיקי מתנה וכו' אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר, ואמאי [הא] בר מהדר הוא.
ואם תאמר אם כן למה להו למרמי ברייתא אמתניתין, לא הוה להו לאקשויי אלא ברייתא גופה, דהיא היא דתקשי להו אמאי לא יחזיר. יש לומר דאין הכי נמי אלא דאלימא להו למסמכה אדוקיא דמתניתין.
ולדעת אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו, בכל המתנות אי אמר תנו נותנין, דמכי מטי שטרא לידיה השתא, זכי ביה למפרע משעת חתימה, ואף על גב דכתב ביני ביני לאחריני. ודוקא ביה, אבל בבריה לא, דכיון דלא מטא לידיה דמקבל בחייו, תו לא זכי בה, והילכך כולה מתניתין וברייתא בין דייתיקי ומתנות, מתרצי במאי דתרצינן הא ביה הא בבריה. והוא הדין בשטרי הקנאה לדברי רבנו חננאל והרי"ף ז"ל, וכמו שכתבנו למעלה (יט,א ד"ה ובשטרי) (ולדעתם) [דלדעתם] בעינן דמטא שטרא לידיה. אלא שאין דינו נראה כן, וכמו שכתבנו למעלה במקומה.
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
כי קתני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה. בבריא דלאו בר מיהדר היא כו' עד דכי מפיק האי כתבא דקדים זכי בי' אי קשיא לאביי דאמר עדי' בחותמין זכין לו . אי זכי בה שפיר קא זכי בה ומ"ט תני אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר י"ל דאביי מוקי לה בלא עדי חתומה בעדי מסירה כרתי ואי קשיא תירצנו דייתיקו מתנה דתנן דהיא מתנת בריא ומשמע הא אמר תנו נותנין מאי איכא למימר נ"ל שיש לתרץ דהכי קתני מתני' דייתיקי של מתנה וחדא מילתא היא ובשכיב מרע מיירי כולה. ומאי דתני בברייתא איזו היא דייתיקי ואיזה היא מתנה. לאו לפרושי מתנה דמתני' אתא אלא הכי קאמר דייתוקי דתנן במתני מה פי' לשון דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות וכשאמר אי זהו מתנה הכי קאמר ואיזהו מתנת בריא הדומה לשכיב מרע דקניא לאחר [מיתה] כל שכתב בה מהיום ולאחר מיתה ודוקא דכתב בה מהיום אבל לאחר מיתה בלחוד לא קניא דאין מתנה לאחר מיתה אבל מתנת ש"מ אע"ג דסתמא לאחר מיתה היא בלא מהיום קניא דדברי ש"מ ככתובין וכמסורים דמי ומפני זה נקראת דייתיקי שהיא קיימת לאחר מיתה אע"ג דלא אמר מהיום משא"כ בבריא. ובעבור זה שנה אי זהו מתנת בריא הדומה לשכיב הרע להודיענו מה כח למתנת ש"מ יותר מתנת בריא שקורא אותה דייתיקי וכל עיקורו של תנא לא בא אלא לפרש לשון דייתיקי ולעולם אין במשנה מתנת בריא ותי' המורה נראה לי דחוק ביותר:
כאן בבריא כאן בשכיב מרע: פירוש מתניתין בשכיב מרע וברייתא בבריא וכדקא מפרש בספר ואזיל מתניתין דקתני וכו' והכל הוא מלשון רב יהודאי גאון ואריכות הלשון מוכיח עליו. ואם תאמר והיכי מצי לאוקומי מתניתין בשכיב מרע והא מתנות קתני. בשלמא לפירוש ר"י ז"ל מתניתין בשכתוב בה מהיום ולאחר מיתה כדקתני מתניתא דתנא ברא אמתניתין קאי וכיון שיכול לחזור בו מחיים הויא לה כמתנת שכיב מרע אבל לפירוש רש"י קשיא. ויש לומר דכיון דמתניתין לא קתני בהדיא אמר תנו נותנים כי דייקינן הכי יכילנן לומר דמשום דייתקאות בלחוד הוא דקתני תנא ונמלך עליהן שלא ליתנן וכן פירש רש"י ז"ל. עד כאן.
וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו: איזו היא מתנת וכו'. פירש רש"י ז"ל גוף הקרקע קנוי לו מהיום ואין לו עוד רשות למכרה וליתנה והפירות אוכל כל ימי חייו וכן עיקר. והא דאוקימנא לברייתא בבריא לאו בריא ממש דכיון דקתני דייתקאות ומתנות על כרחך מתנות בבריא דייתיקי בשכיב מרע אלא בכגון בריא כגון מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין ואם עמד אינו חוזר. ואסיקנא הא והא בשכיב מרע הא ביה והא בבריה.
ואיכא למידק והא מתנות קתני דהיינו מהיום ולאחר מיתה דלאו בר מהדר הוא וכדפירש רש"י ז"ל והיכי דייקת הא אמר תנו נותנין. ותירץ הרב ז"ל דהכי תנן שאני אומר נמלך עלייהו שלא ליתנן לזה ונתנן לאחר וממילא שמעת מינה דגבי בריא אף על פי שהוא אומר עכשיו תנו אין נותנין וגבי שכיב מרע דבר מהדר הוא אם אמר תנו נותנים זהו תורף פירוש רש"י.
ואם תאמר אי הכי מעיקרא דקא סלקא דעתין דדינא הוא דגבי דייתיקי נמי אם אמר תנו אין נותנין כמו ששנוי בברייתא שהקשו ממנה אמאי קשיא לן מתניתין נימא הכי דהכי קתני אף על פי שאמרו תנו אין נותנין שאני אומר וכו' יש להשיב דמעיקרא לא קשיא לן גופא דמתניתין דאיכא למימר כדקאמרינן אלא ההיא ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר קשיא לי אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא והכי קאמר כיון דתנא דידן תלי טעמא בשאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן כלומר לזה אלא לאחר ושכיב מרע בר מהדר הוא על כן דייקינן מינה הא אמר תנו נותנים הילכך קשיא הך ברייתא דקתני לא יחזיר. ובדין הוא דהוה ליה לאקשויי בהדיא אההיא ברייתא אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא אלא אלימא ליה למסמכה אדוקיא דמתניתין. ועוד דאי מגופה דההיא ברייתא דילמא לא הוה ידעינן מאי דייתיקי אבל השתא דקתני מתניתין דייתיקי ופריש ברייתא דהיינו מתנת שכיב מרע דייקינן עלה דכיון דדייתיקי מתנת שכיב מרע לגמרי היא אם אמר תנו ודאי נותנים דבר מהדר הוא אם כן קשיא הך ברייתא ודייקי נמי מדמייתי עלה דמתניתין הכא ברייתא דקתני איזו היא דייתיקי וכו' דאנן השתא לא בדיני שכיב מרע עסקינן ואמאי איצטריך לאיתויי הכא הך ברייתא אלא משום דקשיא אאידך ברייתא אמאי לא יחזיר דבר מהדר הוא כן נראה לי לפי פירוש רש"י ז"ל.
ויש מי שכתב דלהכי לא הקשה והא אידי ואידי במתנת שכיב מרע דכתב ליה קנה מהיום אבל אם ארצה לחזור וכו' ואפשר שזה הפירוש יספיק לתרץ מתניתין גבי מתנות אמר תנו נותנין במתנה שכתוב בה כך דוקא קתני אבל ברייתא דקתני איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע פירושה כדברי רש"י ז"ל וכך היא שנויה במקומה בתוספתא ובגמרא נמי לפירוש משנתנו הביאו כאן לפיכך בטל פירוש זה ועיקר הדברים כמו שפירשנו.
ולפי מה שכתבו רבינו חננאל ז"ל ורבינו הגדול ז"ל דבשטרי הקנאה בעינן דמטי שטרא לידיה לא קשיא כלל דמתניתין במתנות שיש בהם קנין וכי אמר תנו נותנין דהא השתא ממטי להאי שטרא לידיה דמקבל וקנה למפרע כמי שלא נפל השטר ומסרו לו מיד נותן ליד מקבל כדאמרינן בשחרורי עבדינן ושוברים לאביי וכדמוכח בשמעתא דמצא שטר חוב וכדפרישית בה. והוי יודע דלאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לה בכל מתנות אמר תנו נותנין וברייתא כולה מוקי לה בבריא דכיון דלא מטא שטרא לידיה מידא דאבוה לא קני ובעידנא דמית ליה אבוה פקע שעבודייהו. עד כאן.
אי במתנת בריא יהבה ניהליה: פירוש לאותו שני לית ליה פסידא דכי נפקי תרתי בתרייתא זכיא פירוש בתרייתא בזמן הכתיבה דהיינו מתנתו של שני. ואי במתנת שכיב מרע יהבה ניהליה לאותו שני לית ליה פסידא פירוש לא עבדינן ליה פסידא שלא כדין דמאי דמפסיד כדין הוא דבתרייתא זכיא לה כלומר כי זו הראשונה נעשית אחרונה בנתינה ואיהו זכיא. הריטב"א.
הפירוש המועתק בנוסחאות מן הגאון מר יהודאי דקאמר אי במתנת שכיב מרע יהבתיה לית ליה פסידא וכו'. אינו נכון בעיני שהכותב דייתיקי וקשרה על ירכו וכתב דייתיקי אחרת ומסרה ליד מקבל ואחר כך מסר את הראשונה למקבל זה המקבל השני שמקבל דייתיקי ראשונה קנה הילכך כי אמר תנו ודאי אית ליה פסידא אלא שהדין נותן דבר מהדר הוא. וליכא למימר דאמר תנו דקאמרינן שהוא מודה דמיד מקבל נפל ולא שהוא נותן לו דמכל מקום חזרה היא בדייתיקי שנתן לאחר ועוד דכולה שמעתא אמר תנו כנותן וכמגרש עכשיו הוא. הרמב"ן.
כי קתני בברייתא אף על פי ששניהם מודים לא וכו': כתוב בתוספות דלא כאביי וכו'. ולשמא נתן בו ביום לא חיישינן. פרכי לקמן תוספות. גליון.
וכי מפיק ליה כל דקדים זכי: פירוש והיינו שלא כדין שהרי אינו מודה לו. ואם תאמר לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. אם כן קשה דהא הראשון זכי שפיר בדין מהאי טעמא דעדיו בחתומיו וכו'. יש לומר דהאי שנויא דשני לית ליה לאביי. ועוד אומר מהר"פ ז"ל דאתי שפיר כאביי מיהו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו וכו' היינו דוקא בשחזר בו מכי מטא גיטא לידיה והכי פירושה איכא למיחש שיחזור קודם דמטא שטרא לידיה אף על גב דמטא לידיה אחר כך. תלמיד הר"פ ז"ל.
והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו: דכי היכי דכי מפיק האי כתביה דקדים זכי ביה. פירוש ואולי לא הגיע לידו עד עכשיו ויטרוף מלוקח שני שלא כדין ומיירי בשטרא דלאו אקנייתא ודלא כאביי דאלו לאביי עדיו בתתומיו זכין לו ובדין טריף. ויש שפירשה דאפילו לאביי אם חזר בו קודם שיגיע שטר לידו שוב אין עדיו בחתומיו זכין לו למפרע והכא איכא למיחש דילמא הדר ביה מהאי קודם שיגיע שטר לידו. ואין זה כלום דאם כן היכי אמרינן בפירקין דלעיל בהמוצא שטר דלאו אקנייתא אם הלוה מודה יחזיר לאביי כל היכא דליכא למיחש לפרעון ניחוש דילמא הדר ביה קודם שיגיע לידו אלא ודאי הא ליתא. עד כאן.
הא דאמרינן דילמא יהבתה לאיניש אחרינא הוא הדין דאיכא למיחש שמא לוה ושעבד נכסים לאחרים אלא דחדא מינייהו נקט ופשוט הוא. הריטב"א ז"ל.
ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וזה לשונו: האי כתבא לא יהבינן ליה דדילמא יהבתיה את לאיניש אחרינא. ואם תאמר תיפוק ליה אפילו לא יהביה לאיניש אחרינא מכל מקום איכא חששא למיתן ליה להאי דדילמא להכי הוא אומר שהוא שלו משום דהוא חייב לבעל חוב או לכתובת אשתו או למזונות מאותו זמן של שטר משום הכי אומר שכבר נתן במתנה לזה מקודם שעבוד כדי שלא יטרפו ממנו. ויש לומר דלפירוש ר"י ניחא דפירש מהיום ולאחר מיתה רצה לומר מהיום אי לא יהיבנא לאיניש אחרינא דהשתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאם היה מחויב לבעל חוב או לכתובת אשה או למזונות כיון דמכל מקום אינח נגמרת עד לאחר מיתה כדפרישית שפיר יטרפו מינה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאינה נגמרת עד לאחר מיתה. עד כאן.
והא אידי ואידי דייתקאות קתני: הקשה ר"מ ואמאי לא שני ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר מיירי כגון שזאת הדייתיקי כתב לאחד שדה אחת במצוה מחמת מיתה דלא קניא אלא לאחר מיתה ואימליך ולא יהבה ליה והדר כתב שדה אחרת שיש לו עדיין וכל מטלטלין שלו לאיניש אחרינא במתנת שכיב מרע במקצת בקנין שהיא כמו מתנת בריא ואחר כך נתחרט שנתן לשני ובעי למהדר בזה ואמר ומהדר לא מצי למהדר לפי שמתנת שכיב מרע במקצת היא שהרי שיירתי לעצמי שדה שכתבתי לתת לראשון ולא נתתי לו השתא אימא דיהיבתיה להאי כי היכי דתהוי מתנה דיהבית לאידך מתנת שכיב מרע בכולה ואוכל לחזור בה ומתניתין דדייקא הא אמר תנו נותנין בדייתיקי שכתוב בו בהדיא דליכא למיחש למידי.
וצריך לומר דמתנה לא שכיחא ולא חיישינן שמא כתב שאר כל נכסיו לאחר ואף על גב דחיישינן דילמא יהבה לאיניש אחרינא היינו דוקא זה השדה דחזינן דיהביה להאי ואיכא למימר כי היכי דיהבה להאי יהבה לאיניש אחרינא אבל לא חיישינן דילמא יהב כל שאר נכסיו דלא שכיח וכן פירש הקונטרס בסמוך. וצריך עיון דהני מילי בבריא אבל שכיב מרע שסבור למות רגיל הוא לחלק נכסיו. הרא"ש.
הא בבריה: ומפרש בגמרא דחיישינן דשמא נתנה הבן לאחר. ומשמע שאם לא זזה ידינו מתוך ידו משמת אביה דמהימן וליכא למיחש כלל. ותימה דסוף סוף איכא חששא אחרינא דילמא יהבה אבוה מתנת שכיב מרע לאחר קודם זה וכתבה אחר כן לזה ולא נתנה. ואפשר דכתיבה הוי בחזרה ואף גם זה לא יזכה הראשון נסתלק וחזרה ליורשיו דהיינו הבן. שיטה.
הא ביה הא בבריה: קשיא לי מתנת בריא אמאי לא יחזיר אפילו בבריה ואפילו ביה נמי אף על פי שאינו אומר תנו דלמאי ניחוש להו אי שטרי הקנאה נינהו משעת הקנאה זכה מקבל מתנה אף על גב דלא מטא לידיה כמו שביארנו למעלה. ואי בשטרי דלאו הקנאה הא ודאי לית להו לסהדי למכתב לנותן אלא אם כן מקבל מתנה עמו ומסר ליה לידיה דבלאו הכי איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל ומזבין או יהיב לאחרינא מניסן עד תשרי ובתר הכי ממליך בההוא בתרא ויהיב ההוא שטרא דכתבו ליה לקמא ופסיד בתרא שלא כדין דכיון דאמרינן בסוגיין דהיכא דנפל חיישינן דילמא הכי הוה לאותו חשש עצמו יש לעדים לחוש בשעה שעושין השטר וכדמוכח ההיא סוגיין דלעיל דאמרינן אלא הא דתנן כותבין וכו' לכתחילה היכי כתבינן כלומר דהיכא דנפל חיישינן אף לכתחילה יש לעדים לחוש ובסוגיין נמי כיון שאתה חושש לזה היכא דנפל אף לעדים יש לחוש להם שלא יכתבו שטר להנותן אלא אם כן מקבל מתנה עמו.
בשלמא למה שכתבנו למעלה בשם הריא"ף דאפילו בשטרי אקנייתא בעינן דלימטי לידיה מתוקמי מתנות דמתניתין ודברייתא שפיר בשטרי אקנייתא ומתניתין דתנן יחזיר ביה שהעדים בדין כתבוה ואף על פי כן לא זכה בה מקבל וכיון שעכשיו נותן אומר תנו נותנין. אבל ברייתא בבריא דכיון דלא מטי שטרא למקבל מידא דאבוה פקע ליה לגמרי אף על גב דבריא אומר תנו אין נותנין. אבל למה שאמר שהסכמנו למעלה דבשטרי הקנאה לא בעינן דלימטי לידיה אמאי לא יחזיר אי בשטרי הקנאה כבר זכה בה ואי בשטרי דלאו הקנאה כיון דהיכא דנפל חיישינן להכי ודאי שמתחלה לא כתבוהו אלא אם כן היה מקבל עמו וזכה בו. וכי תימא בשטרי דלאו הקנאה עסקינן וכיון דנפל חיישינן דילמא איקרו עדים וכתבו שלא כדין. הא ליתא דלמסקנא דסוגיין דלעיל משמע דלא חיישינן לאיקרי וכתיב דכיון דמשום חששא דפרעון וקנוניא מסקינן לה לית לן למימר ההוא טעמא כלל. ואביי נמי משום דלא ניחא ליה בההוא טעמא נדי מאוקמתיה דרב אשי לפום לישניה דמר רב יהודאי גאון כדאיתא בההיא סוגיא דלעיל.
ומתוך הדחק יש לומר דאף על גב דבההיא סוגיא דלעיל משמע דבכל מאי דחיישינן היכא דנפל יש לעדים לחוש לכתחילה מדמקשינן בפשיטות לכתחילה היכי כתבינן אפילו הכי הני מילי כגון ההיא חששא דלעיל בשטרי חוב דשכיחא דעביד איניש דכתיב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ומזבין נכסים ביני ביני דכהאי גוונא עביד דאתי תדע דלעיל חיישינן לה דאתיא ממילא אף על גב דאכתי לא הוה סלקא דעתין דעביד הכי משום קנוניא כלל וכדמוכח בההיא סוגיא וכיון שהדבר קרוב יש לנו לחוש בו לכתחילה אבל דבר רחוק הוא שיחזור בו נותן זה בדבר אחד שתי פעמים שמתחלה ירצה ליתן אותה לראובן ואחר כך יתן אותה לשמעון ואחר כך יחזור בו משמעון וירצה לחזור ולזכותה לראובן ובכהאי גוונא אף על גב דהיכא דנפיל חיישינן לכתחילה לא חיישינן. וכי תימא אכתי לכתחילה ניחוש דילמא יזיף ביני ביני ואית להו לבעלי חוב למגבי מהאי ארעא ולא מצו גבו מינה והא שלא כדין וכההיא חששא דלעיל דאמרינן דאתי בעל חוב וטריף מלקוחות שלא כדין. לא דמי דהתם אי טריף שלא כדין בגזילה ממש היא בידו אבל מקבל מתנה זה אף על פי שהוא מונע בעל חוב בשטר מוקדם זה שלא יטרפנה ממנו ושלא כדין הוא עושה מכל מקום שדה שלו הוא מעמיד בידו. כן נראה לי.
ולפי זה כותבים שטר לנותן אף על פי שאין מקבל מתנה עמו אפילו בשטרי דלאו אקנייתא וסלקא שמעתין שפיר. ומן הטעם הזה נראה לי דהיינו הא דתנן בפרק גט פשוט דכותבים שובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה ולא חיישינן להאי חששא דחיישינן בסמוך היכא דנפל דאמרינן ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' לפי שאין הדבר מצוי מאותו טעם עצמו שפירשנו בשטר מתנה. ולא מצית אמרת דהיינו טעמא דכותבים שובר לאשה משום דאיתא לשמואל דאמר חזר ומחלו מחול הילכך אפילו לכתחילה ליכא למיחש. דהא אביי אמר בסמוך דאפילו תימא ליתא לדשמואל ובדנפל לא חיישינן בששטר כתובה יוצא מתחת ידה והאי טעמא לא סגי דלא ניחוש לכתחילה אלא על כרחך כדכתיבנא.
ומן הטעם הזה הוא ששנינו כותבים גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ולא חיישינן למאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה שמא כתב ליתן בניסן וכו' נהי דהיכא דנפל חיישינן כדאיתא לעיל לפי שחשש רחוק הוא משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ונהי דהיכא דנפל חיישינן לכתחילה לא חיישינן וכמו שאמרנו למעלה. הר"ן.
ונפלוג בהדיה: ואם תאמר אמאי לא קאמר נמי לעיל כדקאמר מתניתין בבריא ולאו בר מהדר הוא אמאי לא קאמר ונפלוג בהדיה כדקאמר הכא. ואומר הר"פ ז"ל דלעיל לא שייך למימר ונפלוג בהדיה דהא מיירי בדידיה ואי לאו דעבד ליה נייח לא היה נותן לו כלום ומדנתרצה ליתן לו מתנה שמע מינה דעבד ליה נייח נפשא והא דאימליך היינו משום דברים שהיו ביניהם השתא דקא הדר ביה מההוא דיהבה ליה ורוצה ליתן לקמא היינו משום דנזכר במה שעשה לו מן הטובה ועכשיו הוא רוצה לגזלה לו אבל הכא מיירי בבריה שלא עשה לו שום טובה ואם כן בודאי אין בדעתו ליתן לו כלום ואם כן מה שהוא אומר דאבוה יהביה ניהליה היינו משום קנוניא שעושין שניהם כדי להוציא ממון. תלמיד הר"ף.
וזה לשון הריטב"א: ונפלוג בהדיה. פירוש דוקא לגבי ברא איכא למימר האי לישנא וכיון דאבוה הוא דיהיב להאי אם איתא דאיהו יהב לאיניש אחרינא ההוא עבד ליה נייח נפשיה ובדידיה הוה ניחא ליה טפי אלמלא דפליג בהדי האי. אבל לעיל דאוקימנא באבא ליכא למימר הכי אלא דכיון דאיהו יהב נמי להאי ועבד ליה נייח נפשא מעיקרא אף על גב דהדר יהבה לאחרינא מפני קטטה שהיה לו עם זה כשנסתלק כעסו חזר לאהבתו הראשונה ורוצה לעמוד במתנתו כי זכר ברית ראשונה. עד כאן.
דאי נמי לא יהביה אבוך לי וכו': פירש רש"י שלא נדקדק הא אם אמר תנו נותנים בכל הנך בבי דמתניתין. וקשה לפי' דאם כן היכי דייק לעיל גבי גט דמתניתין הא אם אמר תנו נותנין ולא חיישינן בגט לשני יוסף בן שמעון. ולמאי דפרישנא לעיל דמתנה היא כמתנת שכיב מרע ניחא דמתרצה נמי הא בבריה הא ביה. ונראה לי דלא קשה דהא פרישנא לעיל דמיתורא דנמלך צריכין למימר אפילו לזמן מרובה אם אמר תנו נותנים. הרא"ש.
ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: מצא דייתיקי שהיא מתנת שכיב מרע וזמנה כתוב מניסן ונמצאת בסיון ועדיין הנותן קיים והוא שכיב מרע וכל שכן אם עמד מחליו ואמר תנוהו למקבל מתנה נותנים דליכא למיחש דילמא כתבה באייר לאיניש אחרינא ואתי האי וטריף לה מיניה בהאי שטרא דקדים דהא לא מצי טריף לה מיניה דשכיב מרע מצי לשנויי תפקידתיה ואי כתבה לקמא ובתרא בתרא קנה ואף על גב דהשתא אמר דליתבו ליה ההוא שטרא לאו מתנה היא שהרי נתבטל השטר במסירת השטר לשני ואי בעי השתא למהדר ביה מבתרא לכתוב ליה שטר אחרינא לקמא כיון דשטרא קמא איבטיל. כן נראה.
ואם מת הנותן ואמר הבן תנוהו לזה המקבל אין שומעין לו דחיישינן דילמא איהו כתבה לאיניש אחרינא בתר דמית אבוה והאי מתנתא דאבוה לא איקיימא ומתנתא דידיה איקיימא והשתא הוה דקא בעי למהדר בה אלא אמרינן ליה אם איתא דאבוך יהבה ליה כתוב ליה את שטרא בשמך מהשתא ואי כתבת את לאיניש אחרינא מקמי הכי קמא ליקני והאי בתרא לא ליקני ועל הא מתנתא דאבוך לית לן למסמך דילמא כתבה ניהליה ונמלך שלא ליתנה. וכן הדין במתנת בריא אם נמצא שטר המתנה שזמנו כתוב בניסן ונמצא בסיון לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאיכא למיחש דילמא באייר כתבה לאיניש אחרינא והשתא קא בעי למהדר ביה אלא אמרינן ליה אי קא בעית דתיקום בידיה כתוב ליה שטרא מהשתא ואי כתבה לאחר באייר קמא ליקני והאי לא ליקני. ולא מיבעיא בשטר מתנה דלית ביה קנין דלא ניהדר דהא ליתא לדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא זכה בה מקבל מתנת אלא אפילו בשטר מתנה שיש בו קנין לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאפשר דקנו מיניה ואתני בהדי סהדי דליתבוה ניהליה לשטרא דלא ליזפי מקבל מתנה במתנתו עד דתימטי לידיה דמקבל הילכך כיון דאין הנותן מודה לא יחזיר למקבל כן נראה. וצריך עיון ושאלה. ואף על גב דקיימא לן דכותבים שטר הקנאה ללוה אף על פי שאין המלוה עמו משום דמההיא שעתא דקנו מיניה שעביד ליה נפשיה והרי הוא מודה. (חסר כמו חצי שורה). עד כאן.
מצא שובר וכו'. וליחוש דילמא וכו': ואם תאמר לפרוך על מתניתין דגט פשוט וכו' ככתוב בתוספות. ובגליון תוספות תירצו וזה לשונם: ועוד יש לומר דבכותבים שובר לאשה אין לחוש דתמכור דמסתמא בטוחה היא לגבות כתובתה כיון דכותבים שובר ולא תמכור בטובת הנאה דכל זמן שהיא תחת הבעל לא יתנו לה רק דמים מועטים ולא פריך אלא היכא דנפל דמוכחא מילתא שנתייאשה מלגבותה ונזהרת לשמור השובר. ואין לחוש שמא תמכרנה אחר הגירושין בדמים יקרים כמו שמפרש בסמוך. עד כאן.
ואזלא זבינתה לכתובתה בטובת הנאה וכו': אין להקשות דנוקי כגון שנכתב השובר ונמצא אחר הגירושין דהתם לא חיישינן דילמא זבנה לכתובתה כדפירש תוספות לקמן דהא בלאו הכי מוקי לה לקמן בגליון דאיירי דוקא בעודה תחת בעלה והשתא נימא איפכא דאיירי דוקא בנתגרשה. ויש לומר מדקתני יחזיר לבעל משמע דנכתב לבעל ומשמע דנכתב בעודו בעל דידה דאי בנתגרשה לא לימא יחזיר לבעל אלא לימא יחזיר לאיש דהא לאו בעל דידה הוא. והא דקאמר לעיל בגט בזמן שהבעל מודה משום דנכתב בעודו בעל ועוד דפירש תוספות לעיל דתתגרש בחזרה זו אם כן עודנו בעל. גליון.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה