בבא בתרא ק ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דרך הרבים שש עשרה אמות אדרך ערי מקלט שלשים ושתים אמות א"ר הונא מאי קראה דכתיב (דברים יט, ג) תכין לך הדרך דרך הדרך:
דרך המלך אין לה שיעור:
בשהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו:
דרך הקבר אין לה שיעור:
משום יקרא דשכבא:
המעמד דייני ציפורי אמרו בת ד' קבין כו':
ת"ר גהמוכר קברו דרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו משום פגם משפחה:
ת"ר דאין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד (קהלת א, ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי עבדי א"ל כדתניא אמר רבי יהודה ביהודה בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת הכגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו אמרו לו א"כ אף בשבת מותר לעשות כן אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא שכיבא עבד לה מעמד ומושב א"ר יוסף טעה בתרתי טעה ושאין עושין אלא בקרובים והוא עבד אפילו ברחוקים וטעה זשאין עושין אלא ביום ראשון והוא עבד ביום שני אביי אמר בהא נמי טעה חשאין עושין אלא בבית הקברות והוא עשה בעיר רבא אמר בהא נמי טעה טשאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהוג מיתיבי אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן ואי אמרת בבית הקברות וביום א' בית הקברות בשבת מאי בעי בעיר הסמוכה לבית הקברות דאמטיוהו בין השמשות:
מתני' יהמוכר מקום לחברו לעשות לו קבר וכן המקבל מחברו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושנים מכנגדן וכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבע
רשב"ם
[עריכה]דרך הרבים - כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה:
דרך - מצי למיכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות דמשכן ועוד דאפילו לא הוה כתיב אלא דרך הוה אמינא ט"ז אמה דסתם דרכי ערי מקלט רה"ר הם כדי שיוכלו מכל עיירות לנוס שמה:
שהמלך פורץ - משנה היא בסנהדרין (דף כ:) ואגב גררא נקטה במתני':
משום יקרא דשכבי - שאין זה כבוד המת להבריח את המלוים אותו מכאן:
המוכר קברו - מערות היו עושין להן בחייהן לקבור שם מתי משפחה כדתנן במתניתין:
מקום מעמדו - שעומדין ויושבין שם סמוך לבית הקברות בשובם מן הקבר כדלקמן:
על כרחו - של לוקח ותקנת חכמים היא:
משום פגם משפחה - גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום קבורה הלכך אמור רבנן לישקול דמי וליהדר והכי אמרינן בהדיא בבכורות בשלהי פ' יש בכור לנחלה:
משבעה מעמדות ומושבות - בחזירתן מן הקבר הולכין מעט ויושבין לנחם האבל או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל ועומדין והולכין מעט וחוזרין ויושבין מעט כך עושין ז' פעמים כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל והיינו דמפרש לקמיה כנגד שבעה הבל הבלים שכתובין בראש ספר קהלת כן נראה הטעם בעיני וראיתי כתוב מפני שהשדים מתלוים עם החוזרים מבית הקברות לכך תקנו מעמדות ומושבות כדי שבתוך כך יסתלקו השדים מעליהן ולא נהירא דא"כ יהיו עושין כן בכ"מ ולקמן אמרינן דבמנהגא תליא מילתא ועוד מאי כנגד הבל הבלים:
היאך עבדי - היאך היו רגילין לעשות במקום שנהגו:
עמדו יקרים - לאחר שישבו מעט היה הממונה אומר להן עמדו ולכו אל מקום אחר כך נראה בעיני:
אמרו לו - חכמים א"כ אף בשבת היכא דקברו את המת סמוך לחשיכה כדלקמן יהא מותר לעשות כן מאחר שלא היו עושין כי אם עמידות וישיבות ומדרבי יהודה מייתי ראיה ולא מרבנן שהם לא פירשו כלום:
אלא בקרובים - קרובי המת שאינם מתאבלים באים למעמדות ומושבות לכבוד המת:
ביום ראשון - שנקבר המת:
ומשני בעיר הסמוכה לבית הקברות והוא דאמטיוהו כו' - ולאחר שהחשיך היה להם לעשות מעמד ומושב בחזירתן דאכתי יום ראשון קרינא ביה דהא לענין אנינות נמי אמרינן אנינות לילה דרבנן שהלילה הולך אחר היום:
מתני' לעשות לו קבר - והם לא היו רגילים ליקבר אחד אחד בפני עצמו אלא כל בני משפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו הלכך המוכר לחבירו מקום קבר מכר לו מקום לב' מערות וחצר ביניהן ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כותלי המערות כדלקמן ולר"ש ד' מערות:
עושה תוכה של מערה - כלומר עושה חללה של מערה ד' אמות רחב באורך שש וגובה המערה מפורש בתוספתא ארבע אמות:
ופותח לתוכה - חופר בכותלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה:
שלש מכאן - בכותל הארוך שש אמות שמימין הפתח וכן בכותל השני שמשמאל הפתח:
ושנים כנגדו - של פתח בכותל אמצעי שרחבו ד' וכן סדרן מרחיק חצי אמה מזוית הכותל הארוך של צד הפתח וחופר כוך רחב ששה טפחים דהיינו אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שני אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שלישי אמה ומניח חצי אמה בזוית פרנסת כותל של ו' אמות לשלשה הכוכין ג' אמות לשני אוירים שביניהם שתי אמות לשתי הזויות חצי חצי אמה דהיינו [אמה והיינו] ו' אמות וכן יעשה לכותל הארוך שכנגדו וכענין זה יעשה שני הכוכין בכותל הקצר שכנגד הפתח דהוי ד' אמות מניח חצי אמה בזוית מכאן וחצי אמה בזוית השני וחופר ב' כוכין של ב' אמות וריוח ביניהן אמה הרי ארבע אמות:
והכוכין ארבע אמות ארכן - שהמת ארכו שלש אמות ובשביל ארון שהוא מונח בו צריך אמה רביעית:
ורומן שבעה - להכניס הארון בריוח וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברים דרך המערה:
תוספות
[עריכה]והכוכין ארכן ד'. פי' רבינו שמואל שהמת ג' אמות ובשביל הארון צריך אמה רביעית ואין נראה דבפרק המצניע (שבת צב. ושם ד"ה אישתכח) משמע בהדיא דעד כתפיו של אדם ג' אמות דאמרי' התם ארון ט' וכפורת טפח הרי כאן עשרה וגמירי כל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת ואישתכח דלמעלה מעשרה הוה קאי דמכתפיו עד למטה י"ח טפחים ותרי תילתי ששה טפחים ושני שלישים אישתכח דלמעלה מי"א ושליש קאי ואי מראשו לא הוי אלא י"ח לא הוה קאי למעלה מי' דמראשו ועד כתפו מחזיק הרבה יותר מטפח ושליש ובתרגום אחשורוש אספתא איצטליב על ג' אמות כו' וחתוכי ראש היו והכוכין דארכן ארבע משום צוארו וראשו ודפי הארון:
ורומן שבעה. פירש רבינו שמואל כדי שיהא פותח טפח בארון שלא תהא הטומאה בוקעת ועולה ומטמא העובר על גביו שאמר בפ' מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' ומפ' התם טעמא משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ומיהו לא היה מועיל אלא לענין טומאה דאורייתא אבל מדרבנן מיהא טמא העובר עליהן כדאמר התם דגזרו עליהן ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה לקראת מלכים ומפרש ריב"ם שהכוכין שלהם היו פתוחים מן הצד שהיו מניחין את המתים לתוכן דאילו היו סתומין היתה בוקעת טומאה ועולה ואדרבה יותר יש טומאה כשהוא פותח טפח כיון שהוא סתום דאילו לא היה פותח טפח לא היתה טומאה בוקעת ועולה אלא כנגדה והשתא כשהוא פותח טפח הוי כאילו כל ארכו ורחבו מלא טומאה ובוקעת ועולה אפי' שלא כנגד הטומאה והביא ראיה מדאמר בפ"ק (לעיל דף יב: ושם) פרץ פצימיו מטמא כל סביביו ומטמא במגע מן התורה הנוגע כל סביביו אע"פ שאין המת ממלא כל הבית כולו ומסתמא כמו כן יטמא על גביו אע"פ שיש פותח טפח ואין להאריך כאן וא"ת כיון שגזרו בקבר אפילו יש שם פותח טפח א"כ גם בבית אפי' לא פרץ פצימיו יטמא סביביו כי היכי דבית סתום יש לו דין קבר סתום ה"נ פתוח יש לו דין קבר פתוח וי"ל דבקבר גזרו יש בארון פותח טפח אטו אין בו כו' אבל בית אין בית שלא יהא בו פותח טפח ובית אטו קבר לא רצו לגזור ור"י הביא ראיה דבסתום אפי' פותח טפח בוקע ועולה דתניא גבי אהל דנזיר (נזיר דף נג: ושם) או בקבר לרבות קבר סתום ומדקאמר סתום ולא פתוח א"כ הוי כפותח טפח ואפ"ה מרבה סתום ומיהו מה שפירש דאם אין בו פותח טפח אין בוקע ועולה אלא כנגד הטומאה לא ידע ר"י מנא ליה דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפי' אין בו פותח טפח ועוד יש ראיה (מדתניא) באהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הבית טמא כו' דכיון דאין ביציאתו פותח טפח חשיב כסתום אע"פ שיש בו פותח טפח בוקעת ועולה ומיהו קשה לר"י מתני' באהלות (פ"ד מ"ב) ומייתי לה בהעור והרוטב (חולין דף קכה:) [תיבת] המגדל [שיש בה פותח טפח] ואין ביציאתו פותח טפח (ויש בה כוך) טומאה בתוכה מה שבבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור לפי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס פי' שדרך להוציא מן השדות והמגדל דרך הבית והשתא קשה ל"ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק ליה דבוקעת ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח ורבי יוסי נמי אמאי פליג התם ומטהר לפי שיכול להוציא חצאין חצאין פי' כחצי זית שאין מטמא באהל או מפני שיכול'. לשרפה במקומה וכן קתני סיפא העמידה על פתחו פתח לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור ואמאי והא טומאה בוקעת ועולה וי"ל דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]פא א מיי' פ"ח מהל' רוצח ושמירת נפש הלכה ה':
פב ב מיי' פ"ה מהל' מלכים הלכה ג':
פג ג מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה י"ז, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ז סעיף ז', וטור ושו"ע יו"ד סי' שס"ו סעיף א':
פד ד מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה ד', סמג עשין מד"ס ב, טור י"ד סי' שעו, [ וברב אלפס מ"ק פ"ג דף רצו ]:
פה ה ו ז ח ט מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה ד':
פו י מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ו', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ז סעיף ו':
ראשונים נוספים
תכין לך הדרך. דרך מצי למכתב למה לי דכתב הדרך הרי מרבי עוד כשיעור דרך אחר דהיינו ב' דרכים ששיעורן ל"ב אמה:
משום דזילותא דשכבא. צריך הרחקה יותר שלא יריחו הכל ריחו:
מעמד. מקום שעושין בו הספד לנחם אבל:
וקוברין למוכר בעל כרחו של לוקח משום פגם משפחה. של מת כלומר שלא יאמרו לא היה לו מקום לקבור ומחזירין דמיו ללוקח:
הבל הבלים ג' הבל הבלים ג' הכל הבל אחד הרי כולן ז'. כלומר מה שנברא בז' ימי בראשית הבל הוא סופו ליבלות:
אמרו לו אם כן. דלא עבדו טפי אלא כי האי גוונא דעומדין ז' פעמים. אפי' בשבת יהא מותר לעשות כן דאין בו שום איסור ולא שום מלאכה ואמאי לא עבדו הכי בשבת:
עבד לה. רב אויא בעלה אפי' ברחוקים של המת העמיד והושיב. ביום ראשון כשקברו המת. ס"ד דלא עבדו אלא ביום ראשון ובבית הקברות ביום ראשון בשבת היכי משכחת לה והא לא מצי למיקבר בשבת אלא שמע מינה אפי' בעיר וביום שני מצי עבדו. ומשני לעולם בבית הקברות וביום ראשון ולא ביום שני והכא במאי עסקינן בעיר הסמוכה לבית הקברות ואמטייה למת בין השמשות וכשקברוהו מבעוד יום ולא הספיקו לבוא עד שחשיכה ומשום הכי הואיל דליכא איסור שבת מצי למיעבד התם בבית הקברות. כך אמר המורה מפני מה היו עושין המעמד ויושבין כשחוזרין מבית הקברות מפני ששדין מלוין אותן וכשיושבין ועומדין הצבור במקום אחד הולכין להם השדין ומפני מה לוקחין עפר ומריחין אותו ואחר כך משליכין על ראשם ואחריהם מפני שנזכור כי עפר אנחנו:
פיס' המוכר לחבירו מקום לעשות בו קבר. כלומר לעשות בו מערה וכוכין עושה תוכה של מערה ד' אמות על ו' אמות ופותח לתוכה של מערה שכורה בג' כתליה בסלע ה' כוכין ג' מיכן בכותל הארוך וג' מיכן בכותל הארוך השני וב' כנגדן בכותל הרוחב ובאותו כותל שכנגד הפתח ובכותל הרחב שהפתח של מערה שם אין עושין בו כוכין וכן דין השיעור הכוכין של כל אחד ארכו ד' אמות ורומו ארבעה טפחים ורחבו ששה ומכניסין בתוכה המת עם ארונו וכיצד מחלקין ג' כוכין בכותל הארוך של מערה מרחיק הכוך הראשון מכותל רוחב המערה חצי אמה והכוך עצמו רחבו אמה ובין כוך זה לכוך אחר צריך אמה הרחקה ומקום הכוך השני אמה ובין כוך שני לכוך שלישי אמה בינתים כי היכי דלא נגעי אהדדי והכוך השלישי אמה הרי בין תפישת ג' כוכין וביניהם ה' אמה ובין כוך שלישי לכותל המערה בסיום המערה חצי אמה הרי בין חצי אמה זו וחצי אמה אחרת אמה אחת[2]הוי פה על הו' הרי י' אמות והם הכי נמי שיש ג' כוכין לאידך כותל של אורך המערה הרי כאן י' כוכין ובכותל אחר של רוחב המערה חופר ב' כוכין כנגד של כוכין שבאורך הכתלים שפונים להללו ב' ועושה וחולק אותם באלו ד' אמות של רוחב המערה וכיצד. ירחיק חצי אמה מכותל המערה ועושה כוך אמה רוחב ובין כוך לחבירו אמה והכוך השני עצמו אמה ובין כוך שני לכותל המערה חצי אמה הרי כאן בין שני כוכין (בין מקומן) וביניהן שלש אמות ושני חצאי אמה הסמוכין לכותלי המערה הרי כאן ד' אמות ותוך המערה ד' אמות על שש הכל פנוי אבל בכתלים ולפנים מהם בתוך הסלע היו חופרין שיעור כוכין הללו ומכניסין בכוך המת בארונו:
ורומן שבעה. פי' עוביו ששה טפחים וטפח יתירא כדי שיהא לו חלל טמא שלא יטמא לדורס על הכוכין כך פי' הרב רבי שמואל ז"ל ותניא נמי בתוספתא הכי וטפח לפתח טפח ודוקא מדאורייתא דלא מטמא כיון שיש בו חלל טפח אבל רבנן גזרו יש בו אטו אין בו כדאיתא בברכות.
ופירשו מקצת רבותינו שבצרפת ז"ל דהני מילי בקבר פתוח אבל בקבר סתום אע"פ שיש בו פותח טפח לעולם בוקעת טומאתו ועולה ואפילו שלא כנגד הטומאה דהא אמרינן בפ' קמא פירץ פצימיו מטמא כל סביביו ואע"ג דאית ביה אהל ועוד דתניא בסיפרי כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא כל צדדיו כשהוא פתוח ומכאן אתה לקבר דן וכו' ותניא נמי התם או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא פתוח אמרת קל וחומר ומה אוהל שמקבל טומאה אינו מטמא כל צדדיו כשהוא פתוח וכו' ש"מ שקבר סתום מטמא כל סביביו וכן נמי מטמא באהל.
ובמסכת אהלות פ"ג שנינו ביב שהוא קמור פתח הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו והבית טמא. טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא מכאן אנו למדין דדוקא בקבר פתוח קאמרינן ולא בקבר סתום ופי' ביב ההוא קמו' שראשו אח' כנוס בתוך הבית וכי יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו אינה כנגד הבית אלא שראשו האחד שהוא חוץ לבית הבית טמא לפי שהטומאה מתפשט בכל הבית הואיל ויש בו פותח טפח ואם אין בו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא והוא שהיתה הטומאה תחת הבית כלומר בראשו שהוא כונס תחת הבית ולא בראשו האחד שהוא חוץ לבית שכך שנינו התם בפ' שביעי נפש הטומאה הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מ"מ טמא מפני שהוא כקבר סתום פי' נפש הטומאה ארון סתום או בנין סתום כדאמרי' בעלמא נפש שבנאו לשם חי.
למדנו ממשנתנו דכל היכא שאין שם פותח טפח הטומאה בוקעת ועולה מכנגדה ואינה מטמאה מן הצדדין כלל לא במגע ולא באהל וההיא דאמרינן בברכות מדלגין על ארונות של מתים וכו' דרוב ארונות יש בהן פותח טפח פתוחות היו ואם תאמר למה לא גזרו בית לא פירץ פצימיו אטו פירץ כמו שגזרו בארונות יש בהן פותח טפח אטו אין בהן זו אינה קושיא דכיון שכל הבתים יש להן מתחלתן פצימין אין גוזרין שמא יסלקם אבל ארונות שמתחלתן אין להם פותח טפח ועוד שאין אדם עשוי לפרוץ פצימי ביתו.
ואי אמרת בבית הקברות בשבת מאי בעי: ואם תאמר אם כן תקשי למאן דאמר ביום הראשון. י"ל דמשכחת לה דנקבר בערב שבת ולענין אנינות הלילה הולך אחר היום ולענין המעמד כן. וכן פירש ר"ש ז"ל.
אורכן ארבע: אמרו בתוספות, דמכאן יש ראיה שאין קומת האדם ארבע אמות, שהרי דופני הארון עבין, ועוד שלא יכנס הארון דחוק כל כך. ומקומו של אדם ארבע אמות שאמרו בכל מקום, היינו עם פישוט ידיו, וכדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו (מח, א) הני ארבע אמות היכא כתיבן שבו איש תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו.
ואם תאמר כיון שאין גובה קומתו אלא שלש, למה אמרו (עירובין ד' ב) במקוה ששיעורו אמה על אמה ברום שלש אמות, שאם כן כשיטבול יטבע. כתב הרמב"ן ז"ל, שכל גופו וראשו עולה בהן בעודן במקוה בעי, והיינו שלש אמות, ואם יטבול כשהוא כן מגביה ויוצא מיד.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
והכוכין ארכן ד' אמות ורחבן ששה ורומן שבעה תמיה לי והיאך יוכלו להכניס שם המת כיון שלא הי' רומן אלא ז' טפחים או היאך יכול החופר לעמוד שם ולחפור ואורך הכוכים היה מאריך לקרקע עולם חוץ לדפנות המערה וא"כ היאך היו נחפרים ונ"ל שהי' חופר הכוך מלא קומת אדם שיוכל לעמוד שם אדם ולהגביה קרדומו ולחפור וברוחב כדי שיוכל האדם להתגלגל שם וחופר עד שמגיע שוה לקרקע המערה ואח"כ מעמיק בארץ ז' טפחים וברוחב ששה שהוא הכוך ונמצא שיש עליו כמין כיפה ושם נכנסין קוברי המת ומשכיבין אותו על הכוך וגם בצדי הכוך מיכן ומיכן יש במעט קרקע שדורכין שם קברי המת ועושה חצר כו' נ"ל שהחצר הי' חופר ומעמיק שהי' שוה לקרקעות המערות שממנו היו נכנסין למערות ונמצא הסלע זקוף סביב לחצר מארבע רוחותי' והחצר חפורה באמצע ולת"ק עושה שתי מערות באותו הסלע מזרח ומערב או צפון ודרום ולר' שמעון עושה ארבע וע"י מעלות היו יורדין בחצר ומעמידין שם את המטה ומן החצר היו נכנסין קוברי המת לתוך המערות וגג המערות הי' שוה לקרקע עולם:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו (עריכה)
עט ת"ר דרך היחיד ארבע אמות וליתא דרך הרבים שש עשרה אמה דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמר רב הונא מאי קראה תכין לך הדרך דרך חד הדרך תרי, כלומר מדהוה סגיא ליה למכתב דרך וכתב הדרך ש"מ לרבויי שיעור, דרך שנייה דהוו להו תלתין ותרתי אמין:
פ ת"ר המוכר קברו ודרך קברו ומעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו שם בעל כרחו, של לוקח, משום פגם משפחה ואע"ג דאית ליה פסידא ללוקח, ואין צריך לומר שעומדים שם עליו בשורה במעמדו ומספידין אותו בבית הספדו דלית ליה ללוקח פסידא:
פא ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל [הבל] חד, הבלים תרי, הא תלת, הבל הבלים תלתא, הרי שיתא, הכל הבל, חד, הרי שבעה
אמר להו רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי עבדי אמר ליה כדתניא א"ר יהודה ביהודה בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו אמרו לו א"כ אף בשבת מותר לעשות כן כלומר אם אין אומרין במעמדות ומושבות הללו דברי הספד אלא עמדו יקרים עמודו והן עומדין שבו יקרים שבו והן יושבין, אף בשבת מותר לעשות כן:
פב אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא שכיבא ועבד לה שבעה מעמדות ומושבות אמר רב יוסף טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא בקרובין ואיהו עבד ברחוקין וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון ואיהו עבד ביום שני אמר אביי בהא נמי טעה שאין עושין אלא בקברות ואיהו עבד בעיר רבא אמר בהאי נמי טעה שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהגו מיתיבי אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן ואי אמרת אין עושין אלא בבית הקברות בית הקברות בשבת מאי בעי דקס"ד דקימי בית הקברות שלה חוץ לתחום דלא מצי למיזל התם בשבת ואוקימנא בעיר הסמוכה לבית הקברות דקימי בית הקברות דידה בתוך התחום דיכיל למיזל התם בשבת ואוקימנא בעיר הסמוכה לבית הקברות דקימי בית הקברות דידה בתוך התחום דיכיל למיזל התם בשבת מכאן אתה למד שמעמדות ומושבות הללו אין עושין אותן אלא בקרובין אבל ברחוקין לא ואין עושין אלא ביום ראשון דהוא יום קבורה, אבל מיום שני ואילך לא ואין עושין אלא בבית הקברות, אבל בעיר לא ואין עושין אלא במקום שנהגו, אבל במקום שלא נהגו לא ומדלא קאמרינן נמי טעה שאין עושין אלא לאנשים ואיהו עבד לאיתתא, ש"מ דאפי' לאיתתא נמי עבדינן מעמדות ומושבות, ביום ראשון בקרובין בבית הקברות במקום שנהגו ומדמקשינן מיהא דתניא אף בשבת מותר לעשות כן ומפרקינן, ש"מ דהלכתא היא, וש"מ דאי בעי למעבד קודם קבורה אם כן ביום ראשון בשבת היכי משכחת לה:
י המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד"א על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן רבי שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה י"ג כוך ארבעה מכאן וד' מכאן וג' מכנגדו ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו והכוכין ארכן ד"א ורומן שבעה ורחבן ששה ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלוא מטה וקובריה ופתח לתוכה שתי מערות א' מכאן ואחד מכאן רשב"ג אומר הכל לפי הסלע האי מתני' לא מיתוקמא אלא במקום שנהגו לקבור במערות תחת הקרקע, כדרך שהיו ישראל קוברין בארץ ישראל, שהיו חוקקין להם מערות בסלע, אחד מכאן ואחד מכאן וחצר באמצע כמלוא מטה וקובריה, ופתח החצר פתוח למעלה, ושתי המערות פתוחות לחצר, וחוקקין בכתלי כל מערה ומערה כוכין במדות האלו, רחבן אוכל בכותל המערה וארכן נמשך כלפי חוץ בחלל הסלע חוץ לחלל המערה מכאן ומכאן, ופיהם פתוח לחלל המערה והיו מכניסין ארונו לתוך הכוך וטחין את פיו והכוכין ארכן נמשך ד"א חוץ לחלל המערה כדי אורך הארון ורחבן ששה טפחים ורומן שבעה טפחים, כדי שיהא הארון נכנס בריוח בתוך הכוך לפיכך פותח לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדו בכותל האמצעי המכוון כנגד פתח המערה, כדי שיהא רוחב כל כוך וכוך אמה בת ששה טפחים ובין כל כוך וכוך ריוח אמה כדי ארכה של מערה ששה אמות ורחבה ד"א ולפתח המערה שני לחיים, א' מכאן ואחד מכאן בעובי חצי אמה, כדשמעינן משני כוכין לרבי שמעון דקתני א' מכאן ואחד מכאן, ומנה תימרה דעבין חצי אמה הוי, כדי שיהא חלל הכוך רחוק מחלל החצר אמה שיעור הרחקת החלל הכוכין זה מזה והכוכין שמונה, שלשה מכאן בכותל דרומי וג' מכאן בכותל צפוני ושנים מכנגדו נמצא מניח ריוח מתחלת כותל דרומי חצי אמה שהיא אמה מחלל החצר, ועושה כוך אמה, ומניח ריוח אמה, ועושה כוך אמה ומניח ריוח אמה, ועושה כוך אמה ומניח ריוח בסוף הכותל חצי אמה, נמצא הכל שש אמות שהוא שיעור ארכה של מערה וכן בכותל צפוני שכנגדו וחוזר לכותל האמצעי ומניח חצי אמה ריוח בתחלתו, ועושה כוך אמה ומניח ריוח אמה ועושה כוך אמה ומניח ריוח בסוף הכותל חצי אמה נמצא הכל ד"א שיעור משך כותל האמצעי שהוא רחבה של מערה נמצא בין חלל החצר ולכוכין אמה, וכל כוך וכוך רחבו אמה ובין כל כוך וכוך אמה, ובין הכוכין הסמוכים זל"ז בקרן זוית שני חצאי אמה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן, וזו היא צורתן כדי שתתברר למראית העין:
ורבי שמעון סבר דפותח לתוך החצר ארבע מערות לארבע רוחותיה, מערה אחת לכל רוח וכל מערה ומערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן בכותל דרומית וארבע מכאן בכותל צפונית ושלשה מכנגדו בכותל האמצעי המכוון כנגד הפתח ושיעור אורך הכוכין ורחבן ורומן הריוח שביניהן בין לרבי שמעון בין לרבנן חד שיעורא הוא ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו בקרן זוית ודוקא במעמיק כדי שיהא חלל הכוך שבקרן זוית מימין רחוק מחלל הכוך הקרוב לו בתחלת כותל דרומית ששה טפחים וכן משמאל, ושני כוכין הללו פתחיהן בקרן זוית, חצי רוחב פתחו של כוך אוכל בלחי שמימין פתח המערה וחצי רוחבו אוכל בתחילת כותל דרומי וכן הכוך שמשמאל הפתח חצי רוחב פתחו אוכל בלחי השמאלי וחציו אוכל בתחלת כותל צפוני ושנים נמשכים ויוצאים באלכסון חוץ לחלל המערה וחוץ לחלל
החצר, שהרי רוחב החצר ורוחב המערה לדברי רבי שמעון שיעור אחד יש להן, שהחצר שש על שש והמערה שש רוחב על אורך שמונה והאי דקתני ופותח לתוכה שתי מערות רבנן היא
וזו היא הצעה של משנה ועושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש, ופותח לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדו, רבי שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה שלשה עשר כוך כדאמרן והא דקתני והכוכין ארכן ארבע אמות כו', אתאן לדברי הכל, עד עושה חצר על פי המערה מיהו הא דקתני פותח לתוכה שתי מערות, אתאן לרבנן, ור' שמעון אומר ארבע על ארבע רוחותיה רשב"ג אומר הכל לפי הסלע, שאם היה סלע רך וראוי לחוק בו כל כך חוקקין בו ארבע מערות ואם לאו חוקקין בו כשיעור מה שהוא יכול לחוק ואמרי לה להאי גיסא, שאם היה חזק ראוי לחוק בו יותר ואינו חושש שמא יהרס, ואם היה רך אינו יכול לחוק בו יותר מדאי שמא יהרס אבל משום גודל הסלע וקטנו לא קאמר רשב"ג, דאם כן היינו רבי שמעון, דאטו מי ס"ד למימר דסבירא ליה לרבי שמעון דאע"ג דאין בסלע כדי ארבע מערות לעביד ארבע מערות, והא לא אפשר ליה, אלא לאו ש"מ כדקאמרינן
ומסקנא (דלהלן בגמ') ארבע אמות לרבי שמעון לא משכחת לה אלא במעמיק הכוכין בכל קרן זוית מפני שהכוך שבקרן זוית שבמערה זו נוגע בכוך שבקרן זוית שבמערה שנייה הסמוכה לה, וכן כל הכוכין שבמערה דרומית מימין נוגעין הן בכוך הראשון שבמערה מזרחית משמאל וכל הכוכין שבמערה דרומית משמאל נוגעין בכוך הראשון שבמערה מזרחית מימין וכל הכוכין שבמערה צפונית מימין נוגעין בכוך הראשון שבמערה מערבית משמאל וכל הכוכין שבמערה הצפונית משמאל נוגעין בכוך הראשון שבמערה מזרחית מימין לפיכך כל כוך שידוע לפי המדה שאם יחקק במשקולת שוה בקו שוה עם הכוכין (שהכוכין) [שסמוכין] לו אי אפשר שלא יגע בו צריך להעמיק את הא' כדי שיהא בינו ובין חבירו גובה ששה טפחים וזו היא צורת ארבע מערות לרבי שמעון כדי שתתברר שמראית העין:
ולית הילכתא לא כר' שמעון ולא כרשב"ג, דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים והני מילי במקום שנהגו לקבור במערות כסדר הזה, אבל מקום שנהגו לקבור בקברים העשויין כמין שחין וכל קבר וקבר בפני עצמו, אם מכר לו מקום לעשות לו קבר או שקבל על עצמו לעשות לו קבר עושה כמנהג המדינה, דקי"ל ככל כי האי גונא הכל כמנהג המדינה:
פג והא דתנן ר' שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, דיקינן עלה הני תרי כוכין להיכא שדי לה אי לחצר הא קא משתרשי ותנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור ואי איכא כוכין תותה אמאי טהור א"ר יוסי בר חנינא דעביד להו כמין נגר כלומר שאינן נמשכין חוץ לחלל המערה כדי שיהו צריכין לצאת תחת (ה) קרקע החצר, אלא חקוקין הן בקרקע המערה ממעלה למטה כעין בור צר ועמוק, וקוברין בהן את המת כשהוא עומד, כנגר שהוא קבוע ותלוי בדלת וראשו מגיע לארץ, שחוקקין לו מקום כנגדו לארץ כדי שיכנס בו אותו נגר, ונמצא הנגר עומד ראשו אחד קבוע בדלת וראשו נעוץ בארץ כמין יתד
מתקיף לה רבי יוחנן קבורת חמורים היא זו שקוברין מעומד מלמעלה למטה, ואין דרך העולם לקבור את המת מעומד אלא מוטל על הארץ ויש לפרש קבורת חמור היא זו, כענין שנאמר (ירמיה כב,יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך, שמשליכין אותן לבורות לשיחין ולמערות פעמים שנופלין מוטלין ופעמים שנופלין עומדין כשהבור צר ועמוק, אבל מת אדם אין דרך לקוברו כך, אלא מוטל דרך כבוד כאדם ששוכב על מיטתו
אלא א"ר יוחנן דעביד להו בקרן זוית ונמשכין ויוצאין אחורי החצר חוץ לחלל מערה והא קא נגעי כוכין בהדדי שהרי אין בין הכוך הראשון שבתחלת כותל דרומי לקרן זוית הסמוכה לו*, ואי עבד להו להנך תרי כוכין חד בקרן זוית מצד ימין וחד בקרן זוית מצד שמאל קא נגעי כוכין בהדדי, דהא כל כוך וכוך רחבו אמה, ואי עביד ליה בקרן זוית אשתכח דקא אכיל רחבו של כוך חצי אמה מכותל מערבי הסמוך לפתח (הפתח) המערה וחצי אמה מכותל דרומי ונמצא מגיע לחלל הכוך הראשון שבתחלת כותל דרומי וכן בכותל צפוני
א"ר אשי במעמיק כלומר כדי שיהא גגו של כוך זה העשוי בקרן זוית נמוך מן הכוך הסמוך לו בתחלת כותל דרומי אמה, שיעור הרחקת הכוכין זה מזה, דאלת"ה ארבע מערות לרבי שמעון היכי משכח להי הא קא נגעי כוכין בהדדי כדפרשינן במתניתין (לא) [אלא] במעמיק ה"נ במעמיק רב הונא בריה דרב יהושע אמר ארבע מערות לר' שמעון משכחת להי [דעבדי לה] כי חרותא והיא אחת מחריות של דקל, שאין הענפים נמשכין ביושר אלא נמשכין ועולין בעקמומית, ה"נ הני כוכין שבכותל מזרחי ממערה דרומית אינן נמשכין ביותר אלא כנגד החוט הנמתח באלכסון מקרן מזרחית דרומית של מערה מזרחית ועד קרן דרומית מזרחית ממערה דרומית כגון זה:
והא דרב הונא בריתא היא מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כמה הוו להו חד סרי וחומשא כוכין כמה הוו תמניא תמניא מחד סרי וחומשא היכי משכחת להי אלא בריתא היא כלומר הדבר ידוע שצלעות המרובע שבא מאורך שתי מערות הסמוכות זו לזו לטעמיה דרבי שמעון דאמר אורכה דמערה שמונה אמות הוי על שמונה אמות נמצא האלכסון אחת עשרה וחומש, ואי אפשר שיהו שמונה כוכין שיהו רוחב כל אחד ואחד מהן אמה ובין כל אחד ואחד מהן אמה אלא בשש עשרה אמות אלא לאו ש"מ הא דרב הונא בריה דרב יהושע ברותא היא, כלומר חיצונא היא מדרך האמת
איבעי תימא כדאמר רב שישא בריה דרב אידי, לקמן גבי המוצא מת, משכחת לה בנפלי הכא נמי בנפלי כלומר לא שנא הני תרי כוכין דקתני אחד מימין הפתח ואחד משמאלו ולא שנא בארבע מערות, לרבי שמעון לא אצטריך לאוקומינהו במעמיק אלא בנפלי, כלומר בכוכין קטנים העומדין לקבור בהן את הנפלים, שאין ברחבן אמה ואין בארכן ד"א כדי שיהו נוגעין זה בזה הילכך כולהי כוכין (ד) משכחת להו דנגעי בהדדי לטעמיה דר' שמעון עביד הני דחדא מערה כהילכתיהו, ועביד הנך דאידך מערתא דסמיכא לה כוכין זעירי למקבר בהו נפלי, כי היכי דלא ליגעו בהנך דהא מערתא אחריתי וכן הני תרי כוכין דקימי אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, ל"צ למעבדינהו בקרן זוית, אלא בשני כתלי החצר שמימין הפתח ומשמאלו והוי ארכן בעובי הכותל לרחבו ולא נפקי לחצר, דכיון קטנים נינהו סגיא להו למהוי אורחיהו כשיעור עובי הכותל
[ו]אע"ג דהני מילי לר' שמעון נינהו, דבעי ד' מערות ובעי שני כוכין אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, ולית הלכתא כותיה, ש"מ דלא שדינן כוכין לצד החצר כדי שיצאו תחת קרקע החצר ושמעינן נמי דאסור לקבור את המת מעומד כמין נגר הדומה ליתד, דהויא לה קבורת חמורים אבל אם בא להעמיק כוכין למטה מן הקרקע ולעשות כוכין למעלה זה בצד זה, בזמן שיש בין כוך לכוך גובה כשיעור כדי להרבות בכוכין שפיר דמי כדאמר רב אשי במעמיק וכן אם בא להרבות בכוכין ולעשותן קטנים כדי לקבור בהם נפלים קטנים, אין צריך להרחיקן זה מזה אמה אלא כשיעור רוחב כל כוך וכוך, מידי דהוה אכוכין גדולים שרחוקין אמה ובין זה לזה אמה:
כגון עמדו יקרים עמודו כו'. פירוש לא היו אומרים כלום אלא במעמד היו אומרים עמדו יקרים עמודו ובמושב היו אומרים שבו יקרים שבו אבל הספד לא היו אומרים במעמדות ובמושבות. אמר ליה אם כן כלומר אם אינם אומרים הספד אלא עמדו יקרים עמודו כו' אף בשבת מותר לעשות כן. שאין עושין אלא במקום שנהגו כו'. ואי קשיא לך הא דתני אין פוחתין משבע מעמדות כו' התם במקום שנהגו עסקינן דכיון דנהגו לעשות מעמדות ומושבות אין פוחתין כו'. מיתבי אמרו לו אף בשבת כו'. פירוש קא סלקא דעתך דבית הקברות חוץ לתחום נינהו ומשום הכי מקשי בשבת מאי בעי התם. ופריק הכא במאי עסקינן בעיר הסמוכה לבית הקברות והא דקתני אף בשבת מותר לעשות כן בבית הקברות דהא בתוך תחום שבת נינהו. הר"י ן' מיגש ז"ל.
ואי אמרת בבית הקברות כו'. ואם תאמר אם כן תקשי למאן דאמר ביום אחד. יש לומר דמשכחת לה דנקבר בערב שבת ולענין אנינות הלילה הולך אחר היום וכן לענין מעמד וכן פירש ר"ש ז"ל. הרשב"א ז"ל. ואין פירושו כפירוש ן' מיגש ז"ל.
מתניתין : המוכר לחברו מקום לעשות לו קבר כו'. פירוש קברי ארץ ישראל מערות היו חקוקות בסלע והיו חוקקים בכל מערה ומערה כוכין כו' בשלש רוחותיה פיהן של כוכין פתוחין אל המערה והם חקוקין ויוצאין חוץ למערה והיו מכניסים את הארון של מת לתוך הכוך וטמין את פיו והיה מנהג כל אחד ואחד שהיה חוקק לעצמו מערה וחוקק בה כוכין על סדר זה והיו מוכנים כדי שיקבר בהם הוא ובני ביתו והיו קורין לכל מערה ומערה קבר והיינו דגרסינן לעיל תנו רבנן המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו כו'. ועל זה שנינו המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר כו' עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין כו' אבל מצד הרוח שנכנסים ממנה אצל המערה לא היו עושין בה כוכין כלל מפני ששם היה פתח המערה וכיון שלא היה ברחבה של מערה אלא ארבע אמות בלבד לא היה נשאר בזויות שמימין הפתח ומשמאלו כדי לעשות בהם כוכין אבל לרבי שמעון כיון שרוחב המערה שש אמות גם ברוח שיש בו הפתח יתכן לעשות בו שני כוכין אחד מימין הפתח ואחד משמאלו לפי שכיון שיש בו שש אמות צא מהן שתי אמות ברוחב הפתח נשארו שתי אמות מכאן ושתי אמות מכאן לפיכך עושה מימין הפתח כוך אחד שהוא אמה אחד וישאר חצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן ומשמאל כוך אחד שהוא אמה אחד כו'. ועושין חצר על פי המערה. כלומר חוקק בסלע על פי המערה חצר שיש בו שש אמות על שש אמות כדי שיורידו בה המטה ונוטלים הארון ממנה ומכניסין אותו אל המערה ונותנים אותו בתוך הכוך.
והכוכין ארכן ארבע אמות. מכאן למדנו שקומתו של אדם אינה ארבע אמות דהא איכא בהני ארבע אמות ארון ותכריכין ואף על גב דגבי היזק ראיה בעינן ארבע אמות התם היינו טעמא כדי שלא יגביה עצמו ויראה. וכתבו בתוספות דנהי דלא הויא ארבע אמות טפי משלש הויא דאי לא משום ארון ותכריכי המת לא בעינן אמה יתירה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דגובהו של אדם שלש אמות מצומצמות. הר"ן ז"ל.
והניח בנים ובנות וטומטום כו'. דוחין אותו ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל ואמר אביי דוחין אותו ואין לו. פירש רבינו שמואל ז"ל דקסבר טומטום בריה הוי. וקשיא לי אם כן הא מותבינן ליה לאביי מהא דתניא טומטום כבן וניזון כבת לישני ליה דברייתא סבר לה כמאן דאמר טומטום ספיקא ומשום הכי ניזון כבת בנכסים מרובים דבמסכת בכורות פרק על אלו מומין אשכחן תנאי בהדיא דסבירי להו טומטום ספיקא הוי ורבנן נמי דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל ואמרי דקדושה חלה על טומטום ודאי סבירי להו דספיקא הוי ואביי דאמר דוחין אותו ואין לו אליבא דמתניתין אמר הכי דקתני ילדה טומטום אינו נוטל שמעת מינה דתנא דמתניתין סבירא ליה דטומטום בריה הוי ולפיכך אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה. ותו קשיא לי אלא הא דאמר רב חסדא במסכת בכורות פרק על אלו מומין מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא הוה תיקשי ליה הא דתנן הכא ילדה טומטום אינו נוטל. ותו מי מצית אמרת דקסבר תנא דמתניתין דטומטום בריה הוי והא מדקתני דוחין אותו אצל הנקבות אלמא משום ספק נקבות דוחין זכרים אותו ולא משום בריה. אלא הא דקאמר אביי דוחין אותו ואין לו אפילו למאן דאמר טומטום ספיקא קאמר דתנא דמתניתין על כרחין קסבר ספיקא הוי מדקתני דוחין אותו אצל הזכרים והיינו טעמא דילדה טומטום אינו נוטל דכי מתני איניש אם ילדה אשתו זכר ואם ילדה אשתו נקבה בזכר ודאי בנקבה ודאי מתני לפיכך אין טומטום בכלל הלכך לענין מזונות נמי ודאי דוחין אותו ואין לו שאינו בכלל נוקבן שתקנו לאו בית דין מזונות דלא תקינו רבנן אלא כפי מה שיש לשמוע מכלל תנאי הכתובה שכך שנינו לא כתב לה בנן נוקבן כו' חייב מפני שהוא תנאי בית דין אף על פי שלא כתב חייב כמו שכתב אבל אינו חייב יותר ממה שיש לחייבו מתורת הכתובה וטומטום הרי אין לחייבו מתורת מה שכותב לה בנן נוקבן דיהוין כו' דבנקבה ודאית מהני איניש ולא בספק ורבנן נמי אמדוהו לדעתייהו דאיניש שהם חפצים בתנאים אלו ועשאום כמו שהתנו על כך ואין דרך בני אדם להתנות על טומטום ומלתא דלא מסקי אדעתייהו היא והיינו דמותבינן ליה לאביי מדתניא טומטום ניזון כבת ולא משנינן דהא מני רבנן היא דאמרי ספק הוי משום דלדעתיה דאביי אפילו למאן דאמר טומטום משום ספיקא הוי דהכי מוכח לישנא דמתניתא וכדכתיבנא. כך פירש רבינו יצחק ז"ל. ואם תאמר לאביי כיון דאפילו למאן דאמר טומטום ספיקא הוי לענין תנאה דמתני איניש בזכר ונקבה אינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה מאי טעמא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם היא אין טומטום בכלל מה שמתנה זה האיש אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים דבזכר ודאי ונקבה וודאית מתני לכולי עלמא. וליכא למימר דרבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל סברי דאפילו בספק זכר ובספק נקבה מתני איניש והא דשני אביי דוחין אותו ואין לה היינו כרבן שמעון בן גמליאל. דאם כן כי מותיב עליה דאביי מדתניא טומטום ניזון כבת לישני ליה הא מני רבנן היא דפליגי עליה (י"ל) דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין קדושה חלה עליהם כלל דמשמע אפילו בקדושתה דאימיה לא מתפיס כדאיתא במסכת תמורה פרק כיצד מערימין ועל כרחין היינו משום דקסבר רבן שמעון בן גמליאל דבריה הוי שאלו למאן דאמר ספיקא הוי על כרחין קדושת בן כקדושת אמו ובהא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל וסבירי להו ספיקא הוי ומתפיס בקדושתה דאמיה כשאר ולדות קדשים שקדושין בהוייתן. מיהו מודו רבנן דקדושת פיו של זה שהתנה עליהם אם זכר עולה אם נקבה זבח שלמים אינה חלה עליהם דאף על גב דספיקא הוי לא מתנה איניש אלא בזכר ודאי או בנקבה ודאית כדמוכח מתניתין דהכא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל. כן נראה בעיני.
רבא אמר לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל. פירוש תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן פירש ר"י ז"ל. וקיימא לן כרישא דאתיא כרבנן דרבן שמעון בן גמליאל והויא ספיקא הלכך לענין מי שהתנה אם ילדה אשתו זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים ילדה טומטום נוטל מנה כן פסק הרב אלפסי ז"ל וסבירא ליה לרבא דכי מתני איניש בספק זכר וספק נקבה נמי מתני ורבן שמעון בן גמליאל דאמר טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם קסבר בריה הוה ואפילו בקדושתה דאמיה נמי לא מתפיס כדאיתא בתמורה והא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל רבן שמעון בן גמליאל היא ולפיכך אינו נוטל משום דבריה הוי. עוד יש לפרש דאליבא דרבא בהא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל דלרבנן בספק זכר ובספק נקבה נמי מתני ורבן שמעון בן גמליאל סבר לא מתני איניש אלא בזכר ודאי ונקבה ודאית. ולשון ראשון יותר מחוור דסליק כסוגיא דתלמודא בתמורה. ולרב חסדא דאמר במסכת בכורות פרק אלו מומין מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ספיקא הוי ואקשינן ליה ממתניתא טובא ופרקינן סמי מכאן טומטום להכי לא אקשינן ליה מדרבן שמעון בן גמליאל דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם משום דאמר לך רב חסדא הא דקתני אין קדושה חלה עליהם היינו קדושת פיו אי נמי אבהמת חולין קאי דאיירי במתניתין לעיל מינה ומשום הכי אין קדושה חלה עליהם לפי שאין דעתו של זה שהתנה ואמר אם זכר עולה ואם נקבה זבח שלמים אלא על זכר ודאי ועל נקבה ודאית ולא על טומטום שהוא ספק אבל בבהמת הקדש ודאי מתפיס בקדושתה דאימיה רק דספיקא הוי. ונראה בעיני דסוגיא דתמורה להכי מפרש תלמודא אפילו בקדושתה דאימיה לא מתפיס ולא מוקמינן לה בבהמה דחולין דוקא משום דאין דעתו של זה אלא על זכר ודאי על נקבה ודאית משום דסבירא ליה כרבא דאמר בשמעתין לעולם דוחין אותו ויש לה דודאי בכלל בנן נוקבן הוא אם היא נקבה לפיכך שקל כנקבות מספק וכשהוא מתנה אם זכר אם נקבה ודאי בכלל זכר או בכלל נקבה הוא וסבירא ליה לתלמודא דליכא מאן דפליג על סברא זו אלא משום שסובר וטומטום בריה הוי והכי מפרשינן טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום דקסבר טומטום ואנדרוגינוס בריה הוי הלכך על כרחין בבהמת הקדש נמי לא מתפיס בקדושתה דאימיה. וגם יש לומר דלאביי נמי דאמר דוחין ואין לו אפילו למאן דאמר ספיקא הוי קאמר כדברייתא להכי מפרשינן התם דלרבי שמעון בן גמליאל אפילו בקדושה דאימיה לא מתפיס ולא מוקמינן לה בבהמה דחולין משום דבהמה דחולין לא הוי פליגי רבנן דרבן שמעון בן גמליאל דלכולי עלמא כשאדם מתנה בזכר ננקבה אין טומטום בכלל דהא דקתני ילדה טומטום אינו נוטל דברי הכל היא. ויש מפרש דהא דאמר רבא סיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל לאו למימרא דפלוגתא ארישא דאם כן הוה ליה למימר תברא מי ששנה זו לא שנה זו אלא סבירא ליה לרבא דודאי טומטום הרי הוא בכלל בנן נוקבן דתקנו לה רבנן מזונות שאם היא נקבה אינו יוצא מכלל תקנת חכמים אבל ודאי אינו בכלל תנאי שאדם מתנה בזכר ובנקבה דבזכר ודאי ונקבה ודאית מתני איניש ולא בספק והיינו מאי דקאמר וסיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל ולא משום דקסבר בריה הוי דאם כן לענין מזונות נמי ודאי אינו בכלל בנן נוקבן. ולפי הפירוש הזה כיון דסתם מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל הלכתא כוותיה. ואין זה מחוור דכיון דתלמודא קא מקשי להדיא דוחין אותה ושקיל כנקבות והא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל אלמא פשיטא ליה דאיכא לדמויי דינא דרישא לדינא דסיפא אם איתא דרבא קא אתי לחלוק בין רישא לסיפא לומר דלא דמי אהדדי היה לו לפרש טעם ההפרש שביניהם ומפני מה אין תלויות זו בזו. ועוד דלפום סוגיא דתמורה ודאי קסבר רבן שמעון בן גמליאל דטומטום בריה הוי מדקאמר דאפילו בקדושתה דאימא לא מתפיס ואם כן ודאי אינו ניזון כבת דאינו בכלל בנן נוקבן והנה לזה הפירוש לדעת רבא מורה רבן שמעון בן גמליאל ברישא דדוחין אותו ויש לו דלא הוי בריה ואין לנו לומר דסוגיא דתמורה דלא כרבא.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה