באר היטב על חושן משפט שיז
סעיף א
[עריכה](א) ראיה: דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. סמ"ע.
(ב) יטעון: לשון הטור או יטעון עליו לאחר שפרעו כו' וישביענו שבועת היסת ע"כ וכן כוונת המחבר ואין להקשות ממה שכתב בטור לעיל סי' ע"ח דקודם שיפרענו ישביענו שלא פרעו כבר די"ל שאני שכירות דאין דרך העולם לפרוע כלל תוך הזמן דשמא יוציאנו המשכיר מביתו קודם שיכלה הזמן ולא יהיה ביד השוכר לעכבו כיון שכבר סילק לו דמי השכירות ומן הסברא שלא שילם לו להכי אינו נאמן להשביעו תחלה משא"כ בהלואה דהחוב מוטל עליו לפרוע ואף שלא הגיע עדיין ז"פ מ"מ ירא שמא יפזר הממון ולא יהיה בידו לזמנו ממה לפרוע חובו ופורע תוך זמנו עכ"ל הסמ"ע (בקצת תוס' ביאור ע"ש) וכתב הש"ך דסברא זו רחוקה ולא נמצא בשום פוס' ואף שהתוספות ונ"י ריש ב"ב כתבו לחלק בין שכירות להלואה היינו לרבא אבל לא לר"ל דקי"ל כוותיה ואף לרבא היינו לענין אי נאמן או לא אבל לענין שבועה דקודם או אח"כ אין סברא לחלק בכך ונ"ל דמעיקרא לק"מ דמ"ש הטור בסי' ע"ח נמי ר"ל אחר פרעון שהרי בשם הרא"ש כ"כ והרא"ש כתב להדיא דישבע היסת ואין היסת קודם פרעון וכ"כ בב"ח שם דדעת הרא"ש דישבע לאחר פרעון ועיין מ"ש שם עיין בתשובת מהר"מ פדואה סי' ל"ט עכ"ל.
(ג) ביום: והא דכתב הטור והמחבר בסוף סימן ע"ח דאינו נאמן כי אם באומר כן בסוף היום היינו כשטוען ביומא דמשלם זמניה פרעתיך בתוך זמני דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתיך עכשיו דבזה אמרינן דלא אמרינן מיגו רק בטוען כן בסוף היום אבל בתחלת היום ה"ל מיגו דהעזה דהרי הלה עומד בפניו ומכחישו לומר לא פרעתני משא"כ בסוף היום דאין בו העזה כ"כ די"ל פרעתיך אתמול בתחלת הלילה ושכחת בטרדתך כל הלילה והיום וכ"כ התוספו' בב"ק משא"כ זה שטוען פרעתיך היום ועביד אינש דפרע אפי' בתחלת היום נאמן בלא מגו. סמ"ע.
(ד) השוכר: ול"ד למ"ש הט"ז בסי' שי"ב סט"ו בהזכיר לו חדש ושנה דאפילו כבר דר שם צריך ליתן לו השכירות מחודש העיבור הא כתבתי שם הטעם דהספק שהוא בין הלשונות כבר היה מתחלת החדש משא"כ בזה דלא היה הספק עד השתא דהא ודאי היה חייב לו אלא שטוען עתה פרעתיך ואמרו היכא דקאי הממון תיקום כ"כ הסמ"ע והש"ך כתב דבלא"ה ל"ד דהתם אינו טוען ברי משא"כ הכא טוען ברי וכמ"ש הרא"ש להדיא פ"ק דב"מ ופ"ב דכתובות ע"ש.
סעיף ב
[עריכה](ה) י"א: כתב הש"ך דהרב כ"כ בל' י"א משום דאזיל לטעמיה שכת' בד"מ כו' ע"ש שהאריך בזה.
(ו) מעולם: וה"ה תוך הזמן אם יש לו מיגו כגון שהשוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר רק ג' שנים דנאמן במיגו דלקוח הוא בידי וכ"כ הנ"י פרק המקבל בשם הר"ן בהדי' וכ"כ בעל העיטור ומ"ש הרמ"א לאחר זמן היינו משום דמיירי שהמשכיר בא להוציא מעות מן השוכר והשוכר מחזיר לו קרקע וזה לא שייך רק לאחר הזמן. ש"ך.
סעיף ג
[עריכה](ז) וקדם: משמע שקדם בעדים שאכילתו ידוע דאל"כ אפילו היכא דלא אפשר לברורי אין מוציאין מידו מטעם דאית ליה מיגו דלא אכלתי וכן מיירי בענין דלית ליה מגו דלקוח דאל"כ נאמן במיגו כדלקמן ס"ס זה ואף שהרא' השטר בב"ד מ"מ אי בעי כביש לשטרי' וכ"כ הריב"ש סוף סימן של"ו ושמ"ג ע"ש וגם לא שייך לומר דכיון שכתו' בשטר שנין סתמא לסייע ללוה דמשמע ב' כמ"ש בסי' מ"ב סי"ב גבי סלעין דינרין דכבר כתבתי בספרי תקפו כהן בשם הנ"י וחדושי ריטב"א דכיון דהניחו לוה למלוה לאכול פירות של שנה ג' איתרע ליה סהדותא דשטרא ועוד דבסי' מ"ב נמי אית ליה מיגו נאמן וכמ"ש בסמ"ע שם ועמ"ש. שם.
(ח) אוכליהם: כתב בחדושי הריטב"א פ"ק דב"מ דהיינו דוקא הכא שתפס קצת ברשות דאף כשאכל יותר מב' שנין לא עיכב עליו הלוה א"כ ה"ל כמאן דתפס ברשו' לענין שאין מוציאין ממנו ואפ"ה אם חזר הלוה והוציא ממנו ג"כ אין מוציאין מידו ואפילו תקפו בעדים וכל דאלים גבר אבל היכא דתפס לגמרי שלא ברשות אפילו במלתא דעבידא לגלויי מפקינן מיניה ע"ש וכתב בסמ"ע דאם כתו' בשטר לג' שנין ואין בו זמן דאין מוטל על העדים לאדכורי מתי יתחיל זמן השכירו' בכה"ג ליכא לברורי מיקרי וכ"נ עיקר עכ"ל והב"ח כתב דבהך דינא שכתו' בשטר לי' שנין אפילו ליכא לברורי כגון שמתו העדים ויראה לב"ד שלא יוכל לברר אין מוציאין מידו דהשוכר נאמן אצל שטרו ול"ד לכאן שכת' בו שנין סתמא דמסייע למשכיר שלא השכיר לו אלא לב' שנין עכ"ד ואני אכריע דדינו שוה לכאן דהיכא דאיכא לברורי אין מוציאין מידו ואם לאו מוציאין מידו והכל תלוי בראיית עיני הדיין ואם אפשר להתברר או לא וכן יראה לכאורה מהרי"ף והרא"ש והנ"י פרק השואל שכתבו על דר"נ ודוקא במלתא דלא עבידא לגלויי כדאיתא לקמן פרק המקבל ע"כ ולאיזה צורך כתבו כן והלא כבר מבואר זה בפרק המקבל אלא ר"ל דה"ה בכל דוכתא דאיכ' לברורי לא מטרחינן בי דינא ודו"ק. שם.
(ט) יראה: לשון הרא"ש והטור אם מתו העדים ויראה לב"ד שלא יוכל השוכר לברר עוד דבריו עכ"ל משמע אע"פ שמתו העדים צריך ג"כ שיראה לבית דין שלא יוכל לברר וכ"כ בהגהת אלפסי פרק המקבל וז"ל כתב ריא"ז אע"פ שמתו העדים אפשר שיתברר הדבר כי שמא העדים או בע"ד גילו הדבר ברבים ועשוי להתגלות. שם.
(י) מוציאין: נראה דהכא מוציאין מידו אפי' אכל ג"ש קודם שתבעו לדין דאין טעם לחלק בכך ועוד דדמי לדלעיל סי' שי"ב סט"ו דאפי' בא בסוף חדש כולו להמשכיר מהטעם שפירש רש"י והרשב"א שם דהספק נולד בתחלת החדש ה"ה הכא ואע"ג דהתם טוען שמא והכא ברי כבר כתבתי שם דברי דהכא כשמא דהתם וכן משמע לכאורה מלשון חדושי הריטב"א שהבאתי (כמ"ש בס"ק ח') והא דנקט הטור והמחבר ברישא קדם ואכול אחר בעל הפירות אומר ג' כו' משום דלישנא דש"ס נקטי ובש"ס המעש' כך היה א"נ לרבותא דרישא נקטי הכא דאפי' קדם ואכל אחר שתבעו לדין לא מפקינן מיניה במלתא דעבידא לגלויי ודו"ק. שם.
סעיף ד
[עריכה](יא) לקוחה: כן הוא מסקנת הטור ג"כ לעיל בשם הרי"ף והרא"ש דאפי' השכינו בשטר וטען שאבדו אין מוציאין מידו מכח האי מיגו ודלא כי"ח בשטר ע"ש וכת' שם בשם רבי' יונה ז"ל הא דלא חשבינן זה למיגו להוציא לפי שכבר זכה בקרקע לפי טענתו משעה שירד בה והחזיק בה לה' שנים בחזקת דנעל גדר ופרץ עכ"ל הסמ"ע וכת' הב"ח דהטור נמשך כאן לשיטת הרי"ף והרא"ש ודלא כרבי יונה ואני כתבתי בסוף סימן ק"נ דגם ר"י מודה כאן ע"ש. שם.
(יב) ודווקא: קשה דכאן סתם הדברים ובסי' ק"נ ס"ג הביא י"א דאם אכלה ג"ש אח"כ דנאמן והיה אפשר לומר דמיירי כאן שיש עדים שמשכונה היא אצלו ואינן יודעין לכמה שנים דבכה"ג לכ"ע אינו נאמן וכמ"ש שם אך דין זה הוא מהה"מ ובב"י סי' ק"נ כת' שהרשב"א חולק על הה"מ ולפ"ז לא היה הרשב"א חולק ודו"ק וצ"ע. שם.