תשובות ריב"ש/שלו

עוד שאלת בהא דאמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא קי.) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר שתים וקדם מלוה ואכל וכו' וא"ר ירמיה פירות בחזקת אוכליהן דמטעם אטרוחי בי דינא וכתב הרא"ש ז"ל דאם מתו העדים דהא ליכא למיחש לאטרוחי בי דינא דהוי קרקע בחזקת בעליה ואמרת דמלשון וקדם משמע דאכילתו ידועה כדאמרינן בעלמא ואי קדם ותפס לא מפקינן וכו' אבל אם אין אכילתו ידוע כי אם על פיו ליהמניה במגו דאי בעי אמר לא אכלתי ויש מחבריך ישמרם צורם אומרים דאפי' אין אכילתו ידועה פירות בחזקת בעל הקרקע כיון דליכא טעמא דאטרוחי בי דינא והביא ראיה מההיא דפרק חזקת (בבא בתרא לג.) דקריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושביק דיקלא וכו' אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא כיון דאודי אודי אלמא אע"ג דבהודאתו נודעה אכילתו מ"מ קרקע בחזקת בעליה ואתה אמרת כי לא דמיא כלל דהתם א"א להיות הקרקע לזה ופירות לזה כיון דאייתי רב אידי סהדי ראיהו קריב בתר ארעא גרירי פירי והכל שלו שעל הכל היו חולקין וכיון דאין לו ראיה על הקרקע אין לו זכות על הפירות והוי כמגו במקום עדים וכ"ש למאן דגריס דאיהו קריב טפי דהוי ממש מגו במקום עדים שהרי יש עדים לרב אידי שהוא יורש ולא בעל דינו ואדרבה דמיא הא לאידך עובדא דהתם (שם:) דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמד ליה מינך זבינתה ואכילתה שני חזקה אזל ואייתי סהדי דאכל תרתין שנין וכו' ופירשו בחדושין דפירות שנה שלישית לא יחזיר במגו דאי בעי אמר לא אכלי כי אמר אכלי ודידי אכלי נאמן אלמא דכשיש לו מגו באכילת הפירות גבי טענת פירות לבדם נאמן והכא נמי כיון דלא טען כי אם על אכילת פירות שנה שלישית ואית ליה מגו יהא נאמן:

תשובה אין ספק שהדין כמ"ש שאם אין עדים על אכילת פירות של שנה ג' נאמן מלוה לומר שלש במגו דאי בעי אמר לא אכלתי אלא שתים שהרי אין לך מגו גדול מזה ואע"פ שטענת קרקע בחזקת בעליה מסייעת ללוה לגבי ספק לשון השטר אינה מסייעת כ"כ שלא יהיה נאמן המלוה במגו גמור להעמיד ממון שבידו ושלא נוציא ממנו וכ"ש לדעת האחרונים ז"ל שהעלו והוכיחו בראיות ברורות דאמרינן מגו אפילו לאפוקי ממונא ^*(ד"מ ח"מ סי' פ"ב אות ב ועי' בש"ך שם סי' קל"ט סק"ה) דלדעת זו אף אם נאמר דמשום דקרקע בחזקת בעליה היא כאלו הלוה מוחזק חזקה דממונא נאמן המלוה כיון שיש לו מגו והרי זה דומה למאן דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא וא"ל מינך זבינתה ואכילתה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאבהתיה והאי לא אייתי סהדי דאכלה כלל דאע"ג דארעא הדרא פירי לא הדרי דהא אפילו איכא חד סהדא על אכילת פירות לא מחייבינן ליה לאהדרינהו משום מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כדאמרינן התם (ל"ד.) דלא דמי לנסכא דרבי אבא כיון דהכא חד סהדא לסיועי קא אתי ואי הוה אחרינא הוה מוקמינן לארעא בידיה ולא דמי לנסכא דרבי אבא אלא בחד סהדא לתרתין שנין ולפירי דהתם כיון דאיכא חד סהדא המעיד על תרתין שנין ה"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם שהרי אין כאן מגו דאי בעי אמר לא אכלי אי משום שאין אומרים מגו שהיה יכול להכחיש העד דלא חציף איניש לאכחושי סהדא אי משום דהתורה האמינה עד אחד כשנים כל זמן שאין הבעל דבר נשבע להכחישו כמ"ש המפרשים ז"ל אבל כל היכא דליכא עדים על אכילת הפירות לעולם הוא נאמן לומר אין אכלי ודידי אכלי במגו דאי בעי אמר לא אכלי והראיה שהביאו מקריביה דרב אידי וכו' לאו ראיה היא דהתם טעמייהו דאביי ורבא משום דס"ל דהתם ליכא מגו אי משום דהוה ליה מגו במקום עדים כפי גרסת דאיהו קריב טפי אי משום דאין אומרים מגו להוציא ספק מידי ודאי לפי הגרסא דלא גרים טפי כמו שכתבת גם אתה. ומיהו גם הראיה שהבאת מההוא דאייתי סהדי דאכלה תרתין שנין וכו' שלא יחזיר פירות שנה שלישית אינה כ"כ ראיה דהתם איכא למימר דלאו משום מגו אלא דעל כרחין לא יחזיר ממה נפשך דאם אתה מאמינו שאכל שנה שלישית א"כ הרי אכלה שני חזקה ולא הדרא ארעא ולא הדרי פירי ואם אין אתה מאמינו שאכל לגבי הקרקע גם הפירות לא ישלם אלא שהדין מבואר בעצמו אין ספק בו ומי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות כלום:

עוד הקשית לשאול הכא אפי' איכא סהדי דאכל אמאי אינו נאמן בפירות שנה שלישית במגו דאי בעי כביש ליה לשטרא ואמר לקוחה היא בידי כדאיתא גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"ג.) אי נמי כיון דקאמר לפירות ירדתי יהא נאמן כדאמרינן התם בעובדא דלעיל (שם:) אמר רב זביד ואי טעין ואמר לפירות ירדתי נאמן מי לא אמר רב חסדא וכולי והכי נמי הא לפירות ירדתי קאמר זולתי אם נאמר דשטר זה מסייע ללוה כדאמרינן בפ"ק דמציעא (ד':) גבי סלעין דינרין אפילו תימא רבי חייא שאני התם דהא מסייע ליה שטרא וא"כ הוי נמי כמגו במקום עדים ויש להתישב בדבר שאם הדבר כן יש לשאול שובר שכתוב בו קבל המלוה דנרין ולא פירש כמה מי הוי שנים או איתרע כוליה שטרא ואם להוציא פירות שלישית מיד המלוה שאכלן הוי סיוע השטר כעדים א"כ שובר לא לתרע ובחשן משפט (סי' נ"ד ס"ח) כתוב דאיתרע כולי שטרא עכ"ד. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דהכא השטר משכנתא הוא לפנינו אלא שהם חולקין על מה שכתוב שנין סתמא וכיון שבשעת טענתו כבר נראה בב"ד אין אומר מגו שקודם שיבא לב"ד היה יכול להעלימו יהא נאמן שאם כן בעדי פקדון וראה יהיה נאמן לטעון עליו במגו שהיה יכול להעלימו שלא יראוהו העדים והיה אומר החזרתי אלא שאין הולכין לעולם אלא אחר שעת טענתו וזהו לשון הגמרא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא שנראה שהשטר היה נגלה ומפורסם לב"ד אבל ההיא דבסמוך דמלוה אומר חמש ולוה אומר שלש הוא שאין השטר לפנינו דהא אמר אירכס ומשום הכי אמר רב יהודה דמלוה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ולזה כתב רש"י בההוא דמלוה אומר לחמש שנין וכו' מלתא אחריתי הוא מלוה ולוה שבאו לדין מלוה אומר לחמש שנים משכנתה לי ואין השטר לפנינו עד כאן וההיא דרבה בר שרשו' הכי נמי הוא העלים השטר ולא הראה אותו לאביי דהכי קאמר ליה אמינא אכבשיה לשטר משכנתא וכולי ומש"ה מהימן אי לאו משום דכבר נפיק עלה קלא דמשכנתא היא. גם הקושיא האחרת שהקשית שיהא נאמן לומר לפירות ירדתי גם זו אינה קושיא דהתם ר"ל אי טען ואמר לפירות ירדתי מתחלה נאמן לגבי פירות שכבר אכל משום דרב חסדא דלא חציף איניש וכולי אבל בכאן שכבר ירד ברשות בתורת משכונא והוא מוחזק בה אין להאמינו בפירות שנה שלישית משום האי טעמא דלא חציף אדרבה עביד איניש להחזיק במה שבידו וכיון שאין מגו להאמינו במה יהא נאמן ומעתה אין אנו צריכין למה שתרצת דמשום דמסייע ליה שטרא ללוה הוי כמגו במקום עדים דהתם נמי אמרינן דסיוע השטר הוי כעדים אלא שאף אם הילך חייב משום סיוע השטר פטור משבועת מודה מקצת בלוה אמר שתים ומיהו שבועת היסת בעי לאשתבועי וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל דלאו סיוע גמור הוא דהא לרבי שמעון לא חשיב ליה משיב אבדה בלוה אומר שלש אע"ג דאי בעי אמר שתים פטור משום דלא היה יכול להעיז פניו לומר שתים כדאמרינן גבי מודה מקצת דעלמא דאינו נאמן במגו דכופר בכל דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואע"ג דהכא אי אמר שתים מסייע ליה שטרא והוה לן למימר דמעיז ומעיז אלא שאין סיוע השטר סיוע גמור דלהוי כעדים ומש"ה נמי אמרינן הכא דפירות בחזקת אוכליהן עומדין כל היכא דעביד לאגלויי ואם היה סיוע השטר כעדים לא היה לנו לומר כן ולדבריך אף אם אין אכילתו ידועה לא ליהמניה דהוי מגו במקום עדים ואתה אמרתי שהוא נאמן וקשיא דידך אדידך אלא שאין סיוע השטר כעדים ומעתה צדקו דברי ספר חושן משפט דשובר שכתוב בו דינרין סתמא אתרע ליה כולי שטרא ^*(עי' ב"י ח"מ סי' נ"ד ס"ח וד"מ סי' נה אות ב וב"י סס"י ס"ד וסי' קנד ססע"י ח'):