אלשיך על שיר השירים ה ד
<< | אלשיך על שיר השירים • פרק ה' • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן־הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו׃
אז מה עושה הוא יתברך בראותו שאחר התעוררות לבי אשר נמשך אלי מפאת השמיעה בסיני, כי מאז נשאר בי דבקות עם קולו יתברך אשר דבר בי ותמיד נוקף ונוקש על לבי להתעורר כמדובר, ועם כל זה אני מתעצלת מלשוב, מה עושה הוא יתברך, "שולח ידו מן החור" הוא חור האזן, שנותן בלבנו לשמוע למוכיחים ומלמדי תורתו יתברך למען נשכיל. כי זה לא הוסר מעם אלהי אברהם, כי לכלם תערב תוכחת מגולה על תיקון מעשינו הרעים, כי בזה נשתבחו ישראל שהם שומעי תוכחת, כמו שאמרו ז"ל (ילקוט שמעוני תשפט) על אשר הוכיחם משה רבינו ע"ה במשנה תורה. ואין הכנה ופתח אל התשובה למתעצלים בה כפתוח אזנם למוסר, כמאמר הכתוב (איוב לו י) ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון:
ועל ידי כן "ומעי המו עליו", כענין מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני ישעיה תפ) על פסוק שמעו ותחי נפשכם (ישעיה נה ג), הרופא מרפא מכות רבות באברים רבים על כל מכה רטיה, אבל הקדוש ברוך הוא מרפא מכות כל הגוף ברטייה אחת, באחד מכל האברים, שהוא באזן, שעל ידי השמיעה מרפא כל האברים מהעונות שנעשו בהם, הדא הוא דכתיב שמעו ותחי נפשכם. וכן בכל התורה תלה כל השלמות בשמיעה, שמע ישראל כו' (דברים ה א), אם שמוע תשמע כו' (שמות טו כו), כי תשמע לקול ה' כו' (דברים כח ב), וכאלה אין מספר, כי מהשמיעה תבא העשיה: