אלשיך על שיר השירים ה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< אלשיך על שיר השירים • פרק ה >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • 


ועל ידי כן מה עושה הוא יתברך, אין צריך לומר מיד בהחילנו לעשות מצות ומעשים טובים טרם תיקון העבירות, כי אם גם אחרי כן כאשר באחרונה הרגשתי ושבתי מעונותי ופתחתי אני לדודי, כי הכרתי ואדע כי על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות אשר באו עלי, כי דודי הוא ששלח ידו והכני, אחרי כן בפתחי הסתיר פניו ממני. וזהו "דודי חמק עבר" על התעצלי עד כה, כי אחר היותו דופק ומעוררני לא קמתי לפתוח עד אחרי כן כמדובר:

ויתכן כי עד כה דודי ישלח ידו ויכני, עד ארגיש בעקוץ אותי אקיצה מתרדמתי. ואחרי כן בהקיצי ופתחתי שער במסך עונותי, הסתיר פניו ממני לנכות עונותי בצרות המתרגשות ובאות. ואני לא בעטתי בו חלילה לשוב מאחריו יתברך על הסתירו פניו ממני, כי הלא מאז הייתי במעמד הר סיני כל כך דבקתי בו שנפשי יצאה בדברו אלי כנודע שפרחו נשמותינו (שבת פח ב). והוא כמדובר למעלה, שמרוב תשוקה ודבקות נמשכו ודבקו בשכינה למעלה. ומה גם עתה אנו כי היינו נפשות בלי גופים כי היה הדבקות אז יותר, וזהו "נפשי יצאה בדברו". ועל כן מרוב הדבקות שנשקע בנו מאז, נמשך שלא בעטתי ונמנעתי מלבקשו עוד, כי אם שבקשתיהו. ועם שלא מצאתיהו שהסתיר פניו, שבתי וקראתיו בתפלה ושועה "ולא ענני", כי הסתיר פניו עד אקבל יסורין ראויים לי כפי אשמותי: