אלשיך על שיר השירים ה ב
<< | אלשיך על שיר השירים • פרק ה' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃
"אני ישינה ולבי ער" וכו'. ממשל משל למלך שעזב זה ימים את חשוקתו על עוברה מאמרו. אחר ימים או עשור, באחת הלילות והיא ישינה על מטתה ולבה ער באהבתה אותו והדלת סגרה בעדה, והנה המלך בא לשקוד על דלתותיה באישון לילה ואפלה, ויתן את קולו ודופק, "פתחי לי אחותי רעיתי" כו' "קווצותי" כו':
והיא בהיות לבה ער, התעוררה משנתה ואמרה לו, עם שאהבתיך מתעצלת אנכי מלמהר לקום לפתוח לך, כי הנה פשטתי את כתנתי היא החלוק שעל בשרי, כי הוא הנקרא כתונת כנודע, "איככה אלבשנה" עתה בטרם בקר כי מתעצלת אני, ובלי לבוש אבושה לפניך ללכת ערומה. וגם"רחצתי את רגלי" בשכבי, "איככה אטנפם" בדרוך בהם על הארץ ממטתי עד פתח ביתי, כי התענגתי ואצטער:
אז הוא לעורר לבה לקום לפתוח לו, שלח ידו מן החור אשר בדלתה. ויהי כי ראתה את ידו, מעיה המו עליו באהבתה אותו ותחשוק אותו, ותקום לפתוח לו. וטרם תסיר המנעול, שתה לבה להתעכב עד תתבסם ידיה ואצבעותיה להראות ביופיה אליו, עד שנטף המור מידיה ועבר"על כפות המנעול", למען יריח טוב ריחה ותערב לפניו. והוא עודנו מיחל חוצה עד אשר תפתח והיא התמהמהה בהתבסמה, ולא זו הדרך בחר לו הוא, רק שתסיר המנעול הנועל בינו לבינה ותפתח, ואחרי כן תתבסם. על כן כאשר פתחה לו, הסתיר פניו "וחמק עבר" מנגד פניה, למען תצטער על הסתר פניו לעומת מה שצערתו בהסתיר פניה עד התבסמה ולא פתחה לו מיד. ויהי כראותה כי כן, חרה לה עד מות, אך עם כל זה לא בעטה בו על עברו מלפניה, כי הלא מאז שמעה קולו באומרו פתחי לי כו' נפשה יצאה ונקשרה בנפשו, ולא נחה ולא שקטה מללכת לבקשו ולא מצאתו, ותרם קולה ותקרא אולי יעננה בדבור גם שלא ימציא עצמו אליה, ולא ענה:
והנמשל, כי דרך כל איש ישראל עם אלהי אברהם, שעם היותם ישנים על מטת עצלות תשובה ומעשים טובים לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה', כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לידבק בשורשם. וכמה פעמים לבם נוקפם לפעולות תשובה, ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעול פעולת התשובה. והן זאת תשובת ישראל אליו יתברך על כל הכתוב למעלה מאמריו יתברך האומר אלינו נשוב וישיבנו ויגאלנו וישקנו מנשיקות פיהו כמאז. וזאת נשיב אליו, אל נא תתייאש ממנו כי לא שבנו אליך עד כה, כי הנה"אני ישנה" במטת עצלות תשובה, עם כל זה"לבי ער" בתשובה לשוב ולידבק בך. והטעם, כי הלא"קול דודי" אשר השמיע לנפשותינו במעמד הר סיני - כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה א יג) שקול ה' שבכל דבור ודבור מן דברותיו יתברך היה מדבר עם כל אחד מישראל ואחרי כן נושקו על פיו ומתדבק בנפשו - עודנו הקול ההוא דבק בי ודופק בלבי, כי כל דבור התורה קדוש מאד דבקותו בי בלתי עובר לעולם, ועל כן "לבי ער:"
ומה הוא הדפיקות שדופק כמדבר בי, הלא הוא"פתחי לי" כותל עונותיך פרוץ ופתח שער אבא בו להשפיע ולידבק בך ואעזרך לשוב, וזהו"פתחי לי" שער שאבואה אליך. או "פתחי לי"שער השמים אשר הוא סגור בעונותיך המבדילים. ואל תתייאש על רוב עונך פן אעזבך, כי הלא"אחותי" את מפאת הנפש תמשך אחרי בפותחך. וגם "רעייתי", כי עד כה שותף אני בך בברייתו של עולם, כי קול ה' הדובר היא התורה שבה ברא את העולם כנודע, וישראל מקיימים אותה, באופן ששותפי את. וכן"יונתי", שלא המרתני, כיונה שלא תמיר בן זוגה (שיר השירים רבה א סב), וכמה דאת אמר (תהלים מד כא) אם שכחנו שם אלהינו כו'."תמתי", סובלת גלות וייסורין בתמימות לב בלי בעיטה, כי הן אלה הכנות גדולות לדבקך בי מיד בפותחך בל תמוט:
ועוד אומרת "קול דודי" - היא התורה - מהרי כי כאשר לך ארבע הכנות לדבקך בי כך מוכנת אנכי להטיב לך, "שראשי" היא ראש התורה הרוחני, הוא שורשה העליון נורא,"נמלא טל" להחיות מתיך. למה, שקווצתי הם כל קוץ וקוץ מאותיות התורה והלכותיה, נמלאו"רסיסי לילה", הם הרסיסים הנעשים בעסק התורה בעולם הזה, בגלות הדומה ללילה. שהוא שעל ידם, גם אם לא נהיה כדאים מצד אשמותינו, יעשה חסד עמנו בבקר אור העתיד, כמאמר הכתוב יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט) בעולם הבא, בזכות מה שבלילה שירה עמי (שם), היא התורה שעמי שאני עוסק בה. באופן שתורתך תשים בלבי כל ההבטחות האלה, ושלא תרצה ממני רק שאפתח לו יתברך, ושאם אין אני שב בגינו יתברך אעשה בגין כל האושר העתיד לתת לי אשר הזכיר: