אלשיך על שיר השירים ה יד
<< | אלשיך על שיר השירים • פרק ה' • פסוק י"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃
ושמא תאמר, אם הדבור ברוגז הוא במקום הפורעניות, אם כן למה לא יעדרו היסורין לגמרי. דע איפה כי "ידיו גלילי זהב", כי כאשר תראה ידיו פועלות דין שהם "גלילי זהב" שהוא רמז אל הדין, הוא שהם "ממולאים בתרשיש", והוא כי התרשיש הוא אבן מסוגל לעכל, כדברי הרב רבינו בחיי (שמות כח טו). והענין כאשר "ידיו גלילי זהב" פועלות דין, לא להנקם מעוברי רצונו כדרך המלך בשר ודם, רק "ממולאים עיכול", שהוא לעכל ולהתיך ולהתם חלאת העון. באופן שעל ידי הדבור הקשה והרוגז, הוא עובר על פשע מלפעול הרוגז, אך אחרי כן מתיך טומאת העון לאטו. כאשר קרה בעון העגל, שאמר הניחה לי וכו' ואכלם כו' (שמות לב י), ואחרי כן וינחם כו' (שם פסוק יד), ולא פעל הרוגז, אמנם רצה להתיך אחר כך ואמר וביום פקדי כו' (שם פסוק לד), שאין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל (סנהדרין קב א). והטעם הוא כאשר הוא יתברך פועל הרוגז, אין רע רק לפי מראה עיני הרואה, אך פנימיות רצונו וכונתו אינו רק לטוב, כמאמר הכתוב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, כי הרגע שהוא באפו לא מלבו רק חיים ברצונו וכוונתו. וזהו "מעיו עשת שן" כו', כאשר ידיו גלילי זהב שפועל הדין והרוגז כמדובר, הוא "מעיו" ותוכיותו אינו לינקם חלילה אף בייסרו את הצדיק, רק שמה שהוא "עשת שן" שהוא לבניות, אך מעין צד ירקון, כי למה שהוא צדיק הפך לבן אך לא לגמרי. ולמה לא ירוחם בלובן רחמים, אך הוא כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), באופן שלבניותו נוטה לירקון מה כעשת שן ועל ידי יסורין מתלבן כספירים, וזהו אומרו "מעיו" וכו' כי תוכו יתברך הוא לעשות מהעשת שן, תהיה "מעולפת ספירים", שהוא לבן וספיריי מאוד, כמעשה אבן ספיר שהוא לבן ובהיר. וכמאמרם ז"ל (תנחומא תשא כט) על הלוחות שהיו של סנפרינון כאשר למד רשב"י מגזירה שוה, נאמר כאן אבן ספיר (יחזקאל א כו), ונאמר להלן לוחות אבן (שמות לא יח), מה להלן ספיר כו'. ואמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד י, הובא בתוס' שבת פח ב ד"ה מה), שהסנפרינון הזה מכים בה בקורנס והוא על הסדן ונבקע הסדן, והוא הנקרא בלעז דימאנטו והוא לבן וספיריי מאד: