אילת השחר (מלבי"ם)/כלל רמב
פרשיות כפולות -- דרשו חז"ל כל המלות שבפרשה השניה כאילו הם כפולות בפרשה הראשונה.
- כמו פרשת עולת הצאן, שהיה יכול לכללה בפרשת עולת בקר, דרשו כל מ"ש בעולת הצאן בפרשה הראשונה, רוצה לומר כאילו כתוב בכפל "זכר זכר", "תמים תמים", וכו'
- וכן כל השנויים שבין פרשת עולת בקר לפרשת עולת הצאן נדרשים. ( ויקרא ס' כב, וסימן כג, וסימן לד, וסימן מב, וסימן מג, וסימן נה. ועיין ויקרא ס' נט )
וזה שורש גדול לתורה שבעל פה ועצה עמוקה. שעי"ז כלל הלכות רבות, אין ספורות למו, בתורת הכתוב.
- וכן בחמשת מיני חטאת, דרש מה שכתוב שם ד' פעמים "מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" לד' דרשות ( ויקרא ס' קצה ).
- ומ"ש בחטאת הפנימית ב' פעמים 'קרנות' ( ויקרא ס' רכד )
- ומ"ש בחטאת החיצונית ג' פעמים 'יסוד מזבח העולה' ( ויקרא ס' רכט )
- ומ"ש בפר כהן משיח ופר העדה ובפרשת צו ג"פ "מחוץ למחנה" דרש לג' מחנות ( ויקרא ס' רלד )
- ומ"ש בג' חטאת חיצונית ובאשם מצורע, ד' פעמים שישחט במקום העולה במקום העולה, למד ד' דברים ( ויקרא ס' ער ).
- ומ"ש ג' פעמים "וכפר עליו הכהן" וג' פעמים "וכפר ונסלח" ג' דרשות ( ויקרא ס' רעו, ויקרא ס' רצב )
וכן לשון שנזכר בענין או בתורה כמה פעמים,
- כמו ד' פעמים "על העצים אשר על האש" ד' דרשות ( ויקרא ס' נד )
- ג' פעמים "ירחץ במים" ( ויקרא ס' נו )
- ג' פעמים "מסלתה ומשמנה" ( ויקרא ס' קו )
- ה' פעמים 'אזכרתה' בתורה ( סימן קח, סימן קט )
- ג' פעמים "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" ( סימנים: קי, קיא, קיב, קיג )
- ג' פעמים שכפלה התורה "בשמן...בשמן" ( סימן קיח )
- ה' פעמים מיותר "את כל החלב" ( סימן קסו )
- ג' פעמים מיותר שתי הכליות ( סימן קסז )
- מה שנאמר בעולה ויורד ג' פעמים "לאחת מאלה" ותשע פעמים מיותר "חטאתו אשר חטא". ז' דרושים וט' דרושים ( סימן שטז ).
- מה שנמצא אצל בגדי כהונה ז' פעמים שם 'בד' ( צו ס' ח ),
- ג' פעמים שכתוב "כל זכר בכהנים יאכל" ( צו ס' לו ).
- ומה שכפל אזהרת מינים טמאים בפרשת שמיני ובפרשת ראה ( שמיני ס' סז, וסימן סט, וסימן ע )
- ומ"ש שם ששה פעמים "טמא הוא", ששה דרושים ( שמיני ס' עא )
- ומ"ש ג' פעמים "הנוגע בנבלתה" ( שמיני ס' צו )
- וד' פעמים "יכבס בגדיו" ( כלל צט )
- י"א פעמים כתוב 'בנבלתה', י"א דרושים ( כלל קנט )
- ג' פעמים "אל מים חיים" ( מצורע ס' יט )
- ב' פעמים 'בבית' גבי ראיה ( מצורע ס' פב )
- וד' פעמים 'בבית' גבי פישיון ( מצורע ס' צב )
- ד' פעמים מיותר שם 'הזב' ( מצורע ס' קל )
- ג' פעמים "את פר החטאת אשר לו" ( אחרי ס' יט )
- ג' פעמים 'המדברה' ( אחרי ס' נט )
- שש עינוים ביוה"כ ( אחרי ס' עב )
- ה' פעמים איסור מלאכה ביום הכיפורים ( אחרי ס' עג )
- ג' כריתות בדם וה' לאוין ( אחרי ס' קז )
- ה' פעמים "אשר בו מום" ( אמור ס' מה[1] )
- ג' פעמים "בסוכות" חסר ( אמור ס' רג )
וכבר הזכרתי עוד הרבה כאלה בתוך הכללים הנזכרים בפרקים הקודמים, ובתוכם מה שבפרשת נגעי בגדים כתוב שמונה פעמים 'בגד', וז' פעמים 'עור', וז' פעמים 'שתי וערב'. ובכל אלה שחשבתי באו דרושי הספרא מכוונים תמיד כמספר הכפולים, בלא עודף ומגרעת.
ודרך הספרא לדרוש תמיד כל הדרושים על המלה הראשונה אשר פגע בה בתחלה. למשל, בפעם הראשון שכתוב "על העצים אשר על האש" דרש ד' דרשות. ובפעם הראשון שכתוב "ירחץ במים" דרש ב' דרשות. ומפרשי הספרא חשבו שדרש כל הדרושים מאותו מלה. למשל ממה שכתוב "על העצים אשר על האש" דרש ד' דרושים. ונדחקו מאוד להוציא הדרושים ולא יכולו. וסמכו רוב הדרושים על ה"א ועל וא"ו וכדומה. עד שידמה כי יסודי הקבלה בנוים על קורי עכביש. והאמת שהספרא לא דרש בשום מקום רק דרוש אחד, וכשיש הרבה דרושים על מלה אחת ידענו בטח שהמלה הזאת נכפלה בענין או בספר או בתורה כ"כ[2] פעמים כמספר הדרושים הנמצאים. והספרא קבצם וסדרם תמיד בפעם הראשון להיות לאחדים בידו.