ביאור:משלי כו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mjly/mj-26-03)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כו ג: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר - וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים."

תרגום מצודות: הנה, שוט (שרביט ושבט) הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך, ומתג (רסן) הוכן לחמור להנהיגו ולמשכו בו אל מקום הנרצה - ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו, כי לא יוסר בדברים.

תרגום ויקיטקסט: שוט מדרבן את הסוס לרוץ מהר יותר; מתג מוביל את החמור לכיוון הנכון; כך גם יש להשתמש בשבט (מקל המסמל סמכות ומנהיגות) על גו הכסילים - לדרבן אותם שיזוזו ולהוביל אותם לעשות את הדבר הנכון.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ג.


דקויות[עריכה]

סוס וחמור[עריכה]

בכל אדם יש צד בהמי, "נפש בהמית" (בלשון החסידות) המושכת אותו לאנוכיות ונהנתנות, ויש לדעת איך "לאלף" אותה.

הפסוק בנוי כהקבלה בין שלושה זוגות: בכל זוג, בצד ימין יש כלי, שמשמש להשפיע על התנהגותו של צד שמאל:


שוט לסוס = השוט משמש לרסן את הסוס כדי שלא ירוץ ויתפרע, (ירמיהו ח ו): "כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה"*;


מתג לחמור = המתג משמש למשוך את החמור ולהוביל אותו לאן שרוצים שהוא יילך.

שבט = מקל המשמש להכאה, וגם סמל לשלטון והנהגה; כסילים = אנשים השונאים ללמוד.

ושבט לגו כסילים = אדם הרוצה להשפיע על אנשים ששונאים ללמוד, שהנפש הבהמית שלהם שולטת בהם, חייב להשתמש בשבט של מנהיגות, להנהיג אותם בתקיפות:

שוט לסוס... ושבט לגו כסילים[עריכה]

אם הכסילים מתפרעים כמו סוס ורומסים אנשים אחרים שבסביבתם, צריך להכות אותם בשוט, כלומר לייסר אותם בייסורים גופניים כדי למנוע מהם להזיק. כאן שבט הוא מקל המשמש להכאה.

אם עונשים גופניים אינם באים בחשבון, אז יש להשתמש במילים קשות ותקיפות כמו שוט, על-מנת להכות ולייסר את הנפש הבהמית הנמצאת בהם, כמו ב (ישעיהו יא ד): "וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".

מתג לחמור... ושבט לגו כסילים[עריכה]

אם הכסילים מתעצלים כמו חמור, צריך להוביל אותם במתג, כלומר לקחת אותם ולגרום להם לעשות מעשים.

כשמחנכים אנשים חכמים, צריך קודם להסביר להם את ההגיון והטעם שבכל מעשה, ואז הם יעשו אותו ברצון; אבל כשמחנכים כסילים, אין טעם לדבר איתם, (משלי כג ט): "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ"*. צריך להוביל אותם לעשיה, כמו מתג לחמור, ומתוך כך הם יגיעו גם להבנה - "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" (ספר החינוך). כאן שבט הוא משל לשלטון והנהגה.

כסיל = הנפש הבהמית[עריכה]

כסיל הוא גם משל ליצר הרע, "הנפש הבהמית" שלנו. הפסוק יכול ללמד אותנו איך צריך להתנהג כשהנפש הבהמית משתלטת עלינו:

  • אם משתלט עלינו יצר שהוא כמו סוס, מלא תאוה לעשות מעשים רעים, יש לרסן את עצמנו כמו שמייסרים סוס בשוט - בייסורים גופניים.
  • ואם משתלט עלינו יצר שהוא כמו חמור, כבד ומתעצל לעשות מעשים טובים, יש למשוך את עצמנו בכוח כמו שמושכים חמור במתג - להכריח את עצמנו לקום ולעשות למרות שאין חשק.

שוט ומתג[עריכה]

בפסוק יש שני משלים - שוט ומתג - וניתן לפרשם בכמה דרכים:

1. שוט מסמל את הייסורים המרסנים את הסוס השועט, ומתג מסמל את ההכוונה וההובלה. שוט מסמל את העונש על מעשה רע, ומתג מסמל את ההנחיה למעשה טוב, (תהלים לד טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (ראו "מצודות").

2. שוט מסמל את האיוּם, כי בדרך כלל אין צורך להכות את הסוס ממש אלא רק להראות לו את השוט והוא מבין לבד; ומתג מסמל את הכפיה הפיסית על החמור, שהוא טיפש יותר ואינו מבין איומים, ולכן צריך למשוך אותו ביד (הגאון מווילנה, ודומה לזה מלבי"ם).

3. שוט מסמל את ההמרצה לעשיה, ומתג מסמל את ההנחיה לעשיה נכונה. השוט מסמל את המאבק בעצלות, והמתג מסמל את המאבק בפיתויים. ואולי יש לכך רמז בשמות החיות: סוס כמו "זוז!", חמור כמו "חומרנות".

הקבלות[עריכה]

1. שבט לגו נזכר גם ב(משלי י יג): "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב" - המחנך הנבון אינו צריך להשתמש בשבט, הוא אומר דברי חכמה וכך תלמידיו כלל לא מגיעים לכסילות. רק מחנך שיש פגם וחיסרון בתבונת-ליבו נאלץ להשתמש בשבט*.

2. כאן נאמר שהייסורים מועילים לכסילים, ובפרק יט נאמר שהתענוג אינו מועיל להם, (משלי יט י): "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-03