ביאור:משלי כא י
משלי כא י: "נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע, לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ."
תרגום מצודות: אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים, אבל יודע הוא ברעתם ונפשו איוותה (חשקה) להם; ולזה לא יוחן (ימצא חן) בעיניו רעהו הרשע כמותו, כי אם חשבה לטובה, אם כן מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק.
תרגום ויקיטקסט: נפש רשע מתאווה לעשות רע לזולת; הוא אינו מרגיש כל אמפתיה כלפי הזולת, אף אדם אחר לא מוצא חן בעיניו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא י.
דקויות
[עריכה]רשע הוא אדם שנפשו מתאווה, משתוקקת לעשות רע. הוא יודע שמעשיו רעים, ובכל-זאת משתוקק לעשותם: "מידת הרשע, כי ייתן מחשבתו לכסוף ולהתאוות רע. כי אמנם יתר בני אדם, הבינוניים, גם כי ירעו לבבם ולא ידאגו לצרת חבריהם, אך לא יתנו מחשבתם ולא ישלחו רעיון לבם להתאוות לרע..." (ר' יונה).
מיהו רעהו?
[עריכה]1. רעהו = הזולת, אדם אחר כלשהו; לא יוחן בעיניו רעהו = הרשע אינו מגלה אמפתיה כלפי הזולת.
הפסוק בא לאבחן מאפיינים נפשיים ההופכים אדם לפושע. אחד המאפיינים הנפשיים של הפושע הוא יחסו הקר והמניפולטיבי לזולת: "... אבל זה הרשע, לא יוחן בעיניו רעהו - אף על פי שייראה כאוהב את חברו - לא ירחם עליו לעולם, ולא יחון אותו בבוא אליו רעה. ואף על פי שייתכן שהוא מבקש טובתו להנאת עצמו, מפני שנעזר בחברתו ויסכון בה וימצא בה תועלת, אבל מצד החנינה - לא יחון עליו ביום אידו." (ר' יונה, שם); "מפני שיודעים בעצמם שכבר הם אבודים, מפני שמסרו את נפשם אל הסטרא-אחרא, ולכן מבקשים תמיד לאבד גם אחרים עמהם" (רמ"ד וואלי).
כך בספר משלי, וכך התגלה גם במחקרים פסיכולוגיים מודרניים. לרשעות יש שורשים נפשיים - יש אנשים שהנפש שלהם מתאווה לעשות רע, ואינה מרגישה רחמים ואמפתיה עם הזולת: "חלק מהחוקרים העוסקים בפושעים פסיכופתים חושדים, כי המניפולטיביות הקרה שלהם, היעדר זה של אמפתיה ואכפתיות, אולי נובעים מליקוי עצבי... אין פירוש הדבר, שכל הפושעים פגומים מבחינה ביולוגית, או שיש סמן ביולוגי לפשע... היעדר אמפתיה צריך להיות מובא בחשבון יחד עם כוחות אחרים - פסיכולוגיים, כלכליים וחברתיים - התורמים לווקטור שכיוונו פשיעה" (דניאל גולמן, "אינטלגנציה רגשית" פרק 7 "שורשי האמפתיה", עמ' 128).
2. רעהו = הדומה לו, רשע כמותו: נפש רשע מתאווה למעשים שהוא עצמו יודע שהם רעים; ולכן, לא ימצא חן בעיניו גם רעהו, המתנהג כמותו (מצודת דוד).
אימרה עממית ידועה אומרת "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". האם מי שעושה מעשים רעים מתוך כוונה טובה הוא רשע? לפי פירוש זה, לא תמיד.רוב האנשים חושבים שדרכם היא טובה, לפחות מנקודת המבט שלהם, כמו שנאמר ב(משלי כא ב): "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'"*.
גם אדם אויל ושטחי - שאינו רשע - חושב שדרכו היא ישרה, כמו שנאמר ב(משלי יב טו): "דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם"*.
אדם העושה מעשים רעים מתוך כוונה טובה, אוהב את האנשים הנוהגים כמוהו, כי הוא חושב שמעשיהם טובים.
אבל הרשע, אפילו מנקודת המבט שלו יודע שדרכו רעה, ולכן "לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ" - הוא אינו אוהב את האנשים המתנהגים כמוהו.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/21-10