לדלג לתוכן

ביאור:משלי יג יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/13-11)

משלי יג יא: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה."

תרגום מצודות: הון הבא מהבל, ר"ל לא מיגיע כפים כי-אם מגזל וחמס, ההון ההוא ימעט בכל עת ולא תתקיים; אבל הקובץ הון עם מלאכת היד, ההון ההוא יתרבה. (על יד - ביד, וכן עמדתם על חרבכם ומשפטו בחרבכם).

תרגום ויקיטקסט: הון שנוצר מהבל, "יש מאין" וללא מאמץ, יתמעט ויתבזבז במהירות עד שיאבד; רק מי שמקבץ פרוטה לפרוטה, על-ידי מעשי ידיו ועבודתו, ירבה את הונו לאורך זמן.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג יא.


דקויות

[עריכה]

הבל = רוח, אויר שיוצא מהפה; ובהשאלה - אין, דבר שאין בו ממש; הון מהבל = הון שמגיע מהבל, הון שנוצר "יש מאין"; הון מהבל ימעט = כשאדם זוכה בהון מהבל, יש מאין, בלי להתאמץ, הוא אינו יודע להעריך אותו כראוי ולהשתמש בו כראוי, וסופו שההון מתמעט.

קובץ = אוסף; על יד = בידיים (יד = משל למעשים); וקובץ על יד ירבה = מי שאוסף וצובר את הונו במו ידיו, בהדרגה, יידע להעריך אותו ולהשתמש בו נכון, וסופו שהונו ירבה.

1. פשוטו של מקרא מתייחס להון חומרי, וממליץ לצבור אותו במעשים קטנים ובהדרגה. מכאן, שגם אם אדם זוכה בהגרלה בבת אחת ובלי מאמץ, עדיף שיקבל את הסכום בתשלומים חודשיים. ואכן כך מקובל בחלק מההגרלות הציבוריות בעולם. אחת הסיבות לכך, כפי ששמעתי, היא, שאנשים שזוכים בהרבה כסף בבת-אחת, במקרים רבים אינם יודעים איך לנהל אותו, ונוטים לבזבז את כולו תוך זמן קצר.

2. חכמי התלמוד פירשו שהרעיון נכון גם להון רוחני: "אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות (דגריס הרבה יחד, אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות, ומשכח) – מתמעט, ואם קובץ על יד (מעט) -""ירבה" (רבא בשם רב סחורה בשם רב הונא, בבלי עבודה זרה יט א, בבלי עירובין נד, רש"י). במקום לנסות לסיים ספר שלם ביום, עדיף ללמוד כל יום פרק אחד או שניים, ולמחרת לחזור עליהם עד שיודעים אותם טוב, ורק אז לעבור לפרק חדש.

אמנם, לפעמים התשוקה ללמוד עוד ועוד היא כל כך גדולה, עד שקשה לקיים את העצה הזאת; גם רוב חכמי התלמוד לא קיימו אותה: "אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה! אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי" (שם).

-

מי שיקיים את העצה בפסוק זה, יצטרך להמתין זמן רב עד שיזכה להון גדול; הפסוק הבא מייעץ איך להתמודד עם ההמתנה הממושכת, (משלי יג יב): "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה"*.

הקבלות

[עריכה]

1. גם ה', כשנתן את ארץ ישראל לעם ישראל, לא נתן אותה מייד אלא בהדרגה, כמו שנאמר בפרשת ערי המקלט: בהתחלה קיבלו בני ישראל את עבר הירדן המזרחי והפרישו בו שלוש ערי מקלט, ואז קיבלו את עבר הירדן המערבי ונצטוו להפריש בו עוד שלוש ערי מקלט, ובעתיד, (דברים יט ח): "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאֶת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים - וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה". וכך נאמר גם לגבי הגויים היושבים בארץ, (דברים ז כב): "וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט, לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה".

2. יש שדרשו, שגם ההבטחה שהבטיח ה' ליעקב היתה הדרגתית, (בראשית כח יג): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ": "ישנם שני שלבים בנתינת הארץ: תחילה הארץ אשר אתה שוכב עליה, ואחר כך ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. מדוע" "הנתינה מחולקת לשני שלבים?... רק אחרי שהשלב הראשון נקנה על ידי האדם, הוא יכול להתקדם לשלב הבא... הצורך שהשפע יתקבל בהדרגה אינו רק כדי לחלק אותו לכמה חלקים, אלא יש בכך גם עניין של יצירת קביעות. תחילה הארץ אשר אתה שוכב עליה, היא מקומו של האדם, ואחר כך אפשר לפרוץ קדימה" .

3. רעיון דומה נמצא ב(משלי כג ד): "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. התעוף[הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם, כְּנֶשֶׁר ועיף[יָעוּף] הַשָּׁמָיִם": מי שאינו מתייגע כדי להתעשר, ואינו מפעיל את תבונתו כדי להתעשר, עושרו יאבד כהרף עין, כמו ציפור שעפה לשמים*.

-

4. הבל נזכר גם ב(תהלים צד יא): "ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי הֵמָּה הָבֶל. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ"*. לפי זה דרש רמ"ד ואלי, "כי התורה ניתנה ממנו ית' כדי לגרש את ההבל ממחשבתו של אדם, שהרי כל מי שהולך אחרי הבלי העולם, ממעט ודאי ההון של הנכסים וההון של החכמה... אבל מי שקובץ על ידו כל אותן המעות שהיה רוצה להוציא במותרות של הבלי העולם, בוודאי שירבה ויעשיר, כי הוא יותר מאד מה שמוציא האדם במותרות ממה שמוציא על פרנסתו ההכרחית" (רמ"ד ואלי על משלי יג11).

5. הבל נזכר גם ב(משלי לא ל): "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"*. לפי זה דרש ר' נחמן מברסלב: הון מהבל ימעט = מי שחומד את יופיין של נשים, הונו מתמעט, אבל מי שיש בו יראת ה' ניצל מהבלים אלו ומצליח לשמור על הונו (לקוטי מוהר"ן ס).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-11