ספרי על במדבר ו
<< · ספרי על במדבר · ו · >>
פסוק ב
פב. איש או אשה לעשות נשים כאנשים. שהיה בדין, מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים
כאנשים, כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים תלמוד לומר איש או אשה לעשות נשים כאנשים.
איש ולא קטן שהיה בדין ומה אם במקום שלא עשה נשים כאנשים עשה קטנים כגדולים, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים בגדולים תלמוד לומר (איש ולא קטן, כאן שעשה נשים כאנשים אינו דין שנעשה קטנים כגדולים תלמוד לומר) איש או אשה להוציא את הקטנים.
פג. (אם כן למה נאמר ) כי יפליא להביא את מי שיודע להפלות, מכאן אמרו [בן י”ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין] בן י”ג שנים ויום אחד נדריו קימים.
כי יפליא לרצונו ולא אנוס או אפילו אנוס הרי אתה דן. נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה מה הפלאה האמורה להלן בנדר ובנדבה אף הפלאה האמורה כאן בנדר ובנדבה. (מכאן אמרו בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים).
פד. כי יפליא לנדור נדר או אפילו נדר בקרבן יהיה נזיר תלמוד לומר לנדור [נדר נזיר] עד שידור בנדרו של נזיר. יכול אפילו יזיר את אחרים, תלמוד לומר נזיר אה עצמו מזיר ואינו מזיר את אחרים. א”כ למה נאמר נדר נזיר להזיר, לעשות כנוי נזירות כנזירות. אף בנדרים כיוצא בהם, מה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו, אף בנזירות כיוצא בהם. ר' יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים.
להזיר לה' המצוה להנזר לשם. אמר שמעון הצדיק לא אכלתי אשם נזירות מעולם אלא אחד. כשבא אחד מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו מה ראית להשחית שער נאה. ונם לו רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי, פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם נמתי לו רשע הרי את מתגאה בשאינו שלך של עפר ושל רמה ושל תולעת הוא, הריני מגלחך לשמים. מיד גלחתי את ראשי. ונשקתיו על ראשו נמתי לו כמותך ירבו בישראל, עושים דעת המקום ועליך נתקיים איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה'.פסוק ג
ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר, לפי שהוא אומר (דברים י"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך (במקום אשר יבחר לשכן שמו שם) [יכול] אף הנזירות במשמע, ומה אני מקיים (ואכלת לפני ה' אלהיך) [מיין ושכר יזיר] בשאר כל היינות חוץ מיין מצוה. או אף ביין מצוה ומה אני מקיים ואכלת (לפני ה' אלהיך) בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר. או אף בנזיר. תלמוד לומר מיין ושכר יזיר, לעשות יין מצוה כיין רשות.
אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר מיין ושכר יזיר, שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור ביין, אם למדתי בטומאה שלא עשה בה מת מצוה כמת רשות אף היין לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות [תלמוד לומר] מיין ושכר יזיר.
פו. והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שדבר התורה שתי לשונות. כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה וזביחה היא שחיטה קמיצה היא הרמה והרמה היא קמיצה עמוקה היא שפלה ושפלה היא עמוקה אות הוא מופת מופת הוא אות אלא שדברה תורה שתי לשונות, אף כאן אתה אומר מיין ושכר יזיר והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שתי לשונות דברה תורה. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי. אתה אומר יין זה מזוג ושכר זה חי, או אינו יין זה חי ושכר זה מזוג. (תלמוד לומר) הרי אומר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה', חי אתה מנסך ואי אתה מנסך מזוג. הא אין עליך, לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי.
פז. יזיר אין נזירה בכל מקום אלא פרישה הרי הוא אומר וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב) ואומר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור (שם כ”ה) ואומר והמה באו בעל פעור וינזרו לבשת (הושע ט') ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר (זכריה ז') הא אין נזירה בכל מקום אלא פרישה (של יין).
יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו תלמוד לומר (מיין ושכר יזיר) [לא ישתה, בשתיה הוא אסור] מותר הוא בסחורתו וברפואתו.
פח. חומץ יין וחומץ שכר מגיד שעשה בו חומץ יין כיין שהיה בדין הואיל ועובד אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתית יין, אם למדתי לעובד שלא עשה בו חומץ כיין אף נזיר לא עשה בו חומץ כיין. ועוד קל וחומר ומה אם עובד שנענש בו מיתה לא עשה בו חומץ כיין, נזיר שלא נענש בו מיתה אינו דין שלא נעשה בו חומץ כיין, תלמוד לומר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה. מגיד שעשה בו חומץ כיין. וכשם שעשה בו יין מצוה כיין הרשות כך עשה בו חומץ מצוה כחומץ רשות.
פט. וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. והלא כבר נאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה ומה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה. מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם. ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה, ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו היתר לאחר איסורו, עשה בו טעם כעיקר. שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם ואיסורם איסור הנאה ואין היתר להם אחר זמן איסורם אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר.
צ. וענבים למה נאמר, יש לי בדין עד שלא יאמר אם חייב על היוצא מן הפרי לא נחייב על פרי עצמו. אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. תלמוד לומר וענבים, ללמדך שאין עונשין מן הדין.
לחים להביא את הבוסר. אתה אומר לחים להביא את הבוסר, או לחים להוציא את היבשים. כשהוא אומר ויבשים הרי (כל) יבשים אמורים, הא מה תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. שהיה בדין הואיל וחייב ביין וחייב בענבים, מה יין פרי גמור אף ענבים פרי גמור, תלמוד לומר לחים להביא את הבוסר. איסי בן (עקביא) [יהודה] אומר אלו נאמר יבשים הרי כל יבשים במשמע כשהוא אומר לחים ויבשים במה ענין מדבר, ביוצא מן הגפן.פסוק ד
- ) זע”ז בכזית כצ"ל וכ"ה בילקוט.
צב. מכל אשר יעשה מגפן היין שומעני (מן) [אף] העלים והלולבים למשמע תלמוד לומר מחרצנים ועד זג מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא [להוציא] את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלים והלולבים במשמע א”כ למה נאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אלעזר בן עזריה.
צג. אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים. החרצנים אלו החיצונים והזגים אלו הפנימים דברי ר”י. ר'(יוחנן) [יוסי] אומר שלא תטעה, כזוגים של בהמה החיצונים זג, והפנימי עינבל.
מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער. שהיה בדין ומה כפורים חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו באכילת צער תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל.
צד. מחרצנים ועד זג לא יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר
חומץ יין וחומץ שכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזה פרי גמור שלא אמרו הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי . אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל, אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנזיר.
צה. בל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן (שיכול) [או] לא יהא חייב עד שישלים את נזירותו תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר”א.פסוק ה
צז. כל ימי נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלויה בנדרו.
צח. תער לא יעבור על ראשו לעשות המגלח כמתגלח.
צט. תער לא יעבור על ראשו אין לי אלא תער, תלש וספסף וסיפר מנין שהוא לוקה את הארבעים, תלמוד לומר קודש יהיה מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בתער הכתוב מדבר, הא אם תלש וספסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים.
ק. עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם שמגלח יום שלשים ואחד ואם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים אשר יזיר לה' וכבר מלאו ימי נזירותו. [או אפילו אמר הריני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדין לא מלאו.] או אפילו אמר הריני נזיר ק' יום אם גילח ביום שלשים ואחד יצא, תלמוד לומר עד מלאת הימים ועדיין לא מלאו ימי נזירותו. אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין. תלמוד לומר כל ימי נזרו קדוש יהיה להביא את נזיר עולם.
קא. קדוש יהיה זו קדושת שער. אתה שמר זו קדושת שער או אינו אלא קדושת הגוף, כשהוא אומר קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה זו קדושת שער.
קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור ואוסר, גלחוהו ליסטים מנין, תלמוד לומר קדוש יהיה מכל מקום.
קדוש יהיה למה נאמר. לפי שהוא אומר גדל פרע שער ראשו, אין לי אלא מי שיש לו שער שינהג בו קדושת שער מי שאין לו שער מנין תלמוד לומר קדוש יהיה מ"מ, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר כי נזר אלהיו על ראשו בין שאין לו שער ובין שיש לו שער, הא מה תלמוד לומר קדוש יהיה לענין שאמרנו (סתם נזירות שלשים יום שנאמר יהיה יהיה בגי' שלשים יום).
גדל פרע שיער ראשו למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא י”ד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו אף הנזיר במשמע. ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע. או אפילו מנוגע ומה אני מקיים יגלח את כל שערו בשאר כל המנוגעים חוץ מן הנזיר, או אף הנזיר תלמוד לומר (וגלח אע”פ נזיר) [קדוש יהיה] גדל פרע שער ראשו.
[גדל פרע] למה נאמר. לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, פרוע יגדל פרע, אתה אומר פרוע יגדל פרע, או אינו אלא פרוע כמשמעו. הרי אתה דן נאמר כאן פרוע ונאמר להלן פרוע, מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער.
קב. כל ימי נזרו (נזיר י”ד) לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב אלא עד שישלים נזירותו, הרי אתה דן הואיל ואסור ביין (ובשכר) ואסור בתגלחת, אם למדתי שעל היין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף תגלחת נעשה בה (שם מ"ד) ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. ועוד קל וחומר מה היין שאינו (מותר) [סותר] עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, חגלחת (שמותרת) [שסותרת] אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין (יבמות ה) שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.הרי טומאה תוכיח (נזיר מ"ד) שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, והיא תוכיח לתגלחת שאע"פ שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת בטומאה (שם) שהיא סותרת את הכל לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בתגלחת שאינה סותרת את הכל לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך הנזירות עד הבאת קרבן. לא זכיתי מן הדין תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין, אלא מופנה לדון להקיש גזירה שווה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
קג. גדל פרע שער ראשו . למה נאמר. לפי שהוא אומר עד מלאת הימים. שאם אמר הרי נזיר סתם, קורא אני עליו עד מלאת הימים. שומע אני מיעוט ימים שנים, תלמוד לומר גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול פרע, אין פחות משלשים יום. אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חדש ושני ימים.פסוק ו
פסוק ז
קז. לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם. אין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין, תלמוד לומר לאמו בכ”ג. שלא היא צריך שכבר קל וחומר הוא, ומה אם במקום טשכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו, אין כ”ג מטמא לאביו, מקום שאין כ”ה מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר לאמו בכ”ג. מופנה, להקיש ולדון ג”ש, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה, אמו האמור להלן מטמא בנגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בנגעם ובזיבתם.
לא יטמא להם במותם, במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה.
קח. כי נזר אלהיו על ראשו בין שיש לו שער בין שאיז לו שער דברי ר' (נתן) [יונתן].
כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין תלמוד לומר כל ימי נזרו להביא נזיר עולם. קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף. אתה אומר זו קדושת הגוף, או אינו אלא קדושת שער. כשהוא אומר קדוש יהיה הרי קדושת שער אמרה, הא מה תלמוד לומר קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף.פסוק ט
קי. בפתע (פתאום) להביא את האונס. שהיה בדין ומה אם במקום שעשה ספק כודאי לא עשה אונס כרצון, כאן שלא עשה ספק כודאי אינו דין שלא נעשה אונם כרצון. תלמוד לומר בפתע להביא את האונס.
פתאום להביא את השוגג. שהיה בדין (ומה אם במקום שלא חייב את המזיד) [ומה אם במקום שלא עשה בו אונס כרצון] חייב את השוגג מקום (שחייב את המזיד) [שעשה בו אונס כרצון] אינו דין שנחיב את השוגג. ומנין שחייב את המזיד, אמרת קל וחומר. ומה שבועת הפקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד, כאן שחייב את השוגג אינו דין שנחייב את המזיד. לא אם אמרת בשבועת הפקדת שכן אינו לוקה, תאמר בכאן שלוקה, והואיל ולוקה לא יביא קרבן, תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר בפתע זה שוגג, פתאום זה אונס
קיא. וטמא ראש נזרו במי שהוא טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בבית הקברות. שהיה בדין, ומה מי שהיה טהור ונטמא הרי זה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, מי שהיה טמא מתחילתו דין שיהיה חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן, תלמוד לומר נטמא ראש נזרו, במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר, הרי זה בהעברת שער ובהבאת קרבן, ולפטור את שנזר בקבר.
קיב. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו. שהיה בדין, הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן ונזיר מגלח ומביא קרבן, אם למדת למצורע שמגלח כל שערו אף נזיר יגלח כל שערו. לא אם אמרת במצורע שמגלח תגלחת שניה לפיכך יגלח כל שערו, תאמר בנזיר שאינו מגלח תגלחת שניה לפיכך לא יגלח בל שערו. לוים יוכיחו שאין מגלחין תגלחת שניה ומגלחים כל שערן והם יוכיחו לנזיר אע”פ שאין מגלח תגלחת ב' יגלח כל שערו. תלמוד לומר וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואינו מגלח כל שערו.
קיג. ביום טהרתו ביום הזיתו בשביעי, אתה אומר ביום הזייתו בשביעי, או בשמיני. תלמוד לומר בשביעי. אי בשביעי אע”פ שלא הזה תלמוד לומר ביום טהרתו. ביום הזייתו בשביעי.
קיד. אין לי אלא שביעי, שמיני תשיעי ועשירי מנין, תלמוד לומר יגלחנו. אין לי אלא ביום, בלילה מנין תלמוד לומר יגלחו. איו לי אלא תגלחת טומאה, תגלחת טהורה מנין תלמוד לומר יגלחנו.
קטו. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד, מגלח ואח”כ מביא ואם הביא ואח”כ גלח לא יצא.פסוק י
קיז. שתי תורים או שני בני יונה מכאן אמרו (קנים פ”ב) אין מביאים תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים.
אל הכהן אל פתח אהל מועד מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד.
ועשה הכהן אחד לחטאת. שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. אין לי (יומא מ”א) אלא הפרשה בכהן. הפרשה בבעלים מנין. אמרת קל וחומר הוא, אם מי שאין רשאי בהקדשתו רשאי בהפרשתו מי שרשאי בקדושתו אינו דין שיהא רשאי בהפרשתו. וכן הוא אומר ביולדת (שם יב) ולקחה שתי תורים או שני בני יונה. נמצינו למדים הפרשה בכהן והפרשה בבעלים נמצינו למדים קן סתומה וקן מפורשה.פסוק יא
פסוק יב
קכא. כי טמא נזרו (שם מד) הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותר את הכל. שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור בתגלחת אם למדתי לטומאה שסותרת את הכל אף התגלחת תסתור את הכל. ועוד קל וחומר אם טומאה שלא עשה בה המתטמא כמטמא הרי הוא סותר את הכל, תגלחת שעשה בה המתגלח כמגלח אינו דין שתסתור את הכל. תלמוד לומר כי טמא נזרו, הטומאה סותרת הכל ואין התגלחת סותרת הכל (שם יז). אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין, ימי חליטה מנין. ודין הוא הואיל וימי טומאתו טעון תגלחת ומביא קרבן וימי חלוטו טעון הגלחת ומביא קרבן, אם למדתי לימי טומאתו שאין עולים לו מן המנין אף ימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי טומאתו שמבטל בהם את הקודמים לפיכך אין עולים לו מן המנין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים לפיכך יעלו לו מן המנין. אמרת קל וחומר הוא אם מי שנזר בקבר ושערו ראוי לתגלחת (ימי) נזירות אין עולים לו מן המנין, ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת זוירות אינו דין שלא יעלו לו מן המנין. הוא הדין לימי ספרו. או כשם שאין ימי חלוטו (אין) עולים לו מן המנין, כך ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. והדין נותן, הואיל וימי חלוטו מטמא משכב ומושב אם למדתי לימי חלוטו שאין עולים לו מן המנין אף ימי הסגרו לא יעלו לו מן המנין. לא אם אמרת בימי חלוטו שטעון הוא תגלחת ומביא קרבן לפיכך אין עולים לו מן המנין, תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ומביא קרבן לפיכך יעלו לו מן המנין. מכאן אמרו (שם י”ד) ימי חלוטו של מצורע וימי ספרו כיוצא בהם אבל ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע (וימי ספרו כיוצא בהם) הרי אלו עולים מן המנין.
קכב. (והזיר לה' את ימי נזרו) [כל ימי הזירו לה'] לעשות ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. או לא יהיה חייב על הטומאה עד שישלים את נזירותו. הרי אתה דן, הואיל ואסור ביין ואסור לטומאה אם למדתי ליין שעשה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף טומאה נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה היין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נוירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת (שם מ”ד) ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי תגלחת תוכיח שהותרה מכללה ועשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. היא תוכיח לטומאה שאף על פי שהותרה מכללה נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה תגלחת שאינה סותרת את הכל עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאה קרבן. לא אם אמרת בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח לפיכך עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שלא עשה בה המטמא כמתטמא לפיכך לא עשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. והרי היין יוכיח שלא עשה בו המשקה כשותה עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. (ועוד קל וחומר) והיא תוכיח לטומאה שאעפ"י שלא עשה המטמא כמתטמא נעשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
ועוד קל וחומר ומה יין שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת אינו דין שנעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן. לא אם אמרת ביין שלא הותר מכללו לפיכך עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן, תאמר בטומאה שהותרה מכללה לפיכך לא נעשה בה ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.
הואיל וחור הדין חלילה, תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין. וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון גזירה שוה. נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר, מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים שלאחר נזירות בימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן.פסוק יג
קכד.
והביא אותו - אחרים מביאים אותו? והלא הוא מביא את עצמו!
זה אחד משלשה אתים שהי' ר' ישמעאל דורש בתורה.
כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כב) והשיאו אותם עון אשמה וכו' - אחרים משיאים אותם? והלא הם משיאים את עצמם!
כיוצא בו אתה אומר (דברים לד) ויקבור אותו בגי - וכי אחרים קברו אותו? והלא הוא קבר עצמו!
אף כאן אתה אומר הביא אותו - הוא יביא את עצמו, ואין אחרים מביאים אותו.פסוק יד
פסוק טו
פסוק יח
כמשמעו. אם אמרת כן הרי זו דרך בזיון, הא מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר.אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו. אמרת אמרה תורה (שמות כ) ולא תעלה במעלות על מזבחי קל וחומר שלא יגלח (הוא) מה תלמוד לומר וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. ר' יצחק אמר בשלמים הכתוב מדבר אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו, תלמוד לומר ולקח את שער ראש נזרו [וכו'] מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר וגלח הנזיר פתח אהל מועד הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח.
קכט. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים מכל מקום. אין לי אלא תחת זבח השלמים תחת חטאת מנין, תלמוד לומר תחת זבח מכל מקום. אין לי אלא במקדש בגבולים מנין, תלמוד לומר ונתן על האש מכל מקום.פסוק יט
קלא. וחלת מצת אחת אם נפרסה או נחסרה פסולה.
ורקיק מצת אחת מן הסל היה, שאם נפרס או נחסר פסול.
קלב. ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו זה אחר התגלחו את נזרו, ואין הבאת קרבנות אחר התגלחו את נזרו.פסוק כ
לפני ה' במזרח (מנחות סא) שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרוט לך הכתוב.
קלד. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה, למה נאמר. לפי שאתה אומר (ויקרא ז) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי, אף שלמי נזיר במשמע הרי הכתוב מוציאם מכללם. שמענו הפרשת זרוע, איו לי אלא הפרשת הזרוע הפרשת חזה ושוק מנין. ודין הוא ומה אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת הזרוע טעונין חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונין הפרשת זרוע אינו דין שיהיו טעונין הפרשת חזה השוק. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר קדש הוא לכהן על חזה התנופה אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול לההזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו דברי ר' אליעזרפסוק כא
קלו. קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו.
קלז. קרבנו לה' על נזרו , ולא קרבן אחר על נזרו.
מלבד אשר תשיג ידו (מנין אתה אומר) שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים קורא אני עליו כפי נדרו (אשר ידור) כן יעשה (על תורת נזרו) או אפי' אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות קורא אני עליו כפי נדרו [תלמוד לומר] אשר ידור (תלמוד לומר מלבד אשר תשיג ידו) לא אמרת אלא בקדשים הבאים בנדר ונדבה. או אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו אשר ידור תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו או אפי' אמר הרי עלי.חמש נזירות שאגלח תגלתת אתת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו, תלמוד לומר כן יעשה על תורת נזרו.
קלח. שאלו ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחאי, הרי שהיה נזיר [טהור] ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמר להם וכי אפשר אלו זה מגלח לגדל שער וזה מגלח לגדל שער יפה אתם אומרים אלא שהמצורע מגלח לגדל שער והנזיר מגלה להעביר שער. איך אפשר לו לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. אמרו לו אם כן (לא עולה לו בטהור עולה לו בטטא) [לא תעלה לו לימי חליטו ותעלה לימי ספרו] א”ל וכי אפשר אלו זה מגלח לפני דמים וזה מגלח לפני דמים יפה אתם אומרים, אלא שהמצורע מגלח לפני דמים ונזיר מגלח לאחר זריקת דמים, איך אפשר שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו. [אמרו לו ולא תעלה לימי צרעתו ולנזירות טהרה, ותעלה לימי צרעתו ולנזירות טומאה. א”ל נזיר טמא בימי ספרו זה לגדל וזה להעביר, נזיר טמא בימי חלוטו זה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים]. תקון הדבר לא עולה בימי גמרו [לא] עולה בימי ספרו לא עולה בטהור ולא עולה בטמא.פסוק כג
קמ. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקודש שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה [וכה] בלשון הקודש. כה תברכו את בני ישראל בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה תלמוד לומר ואלה יעמדו לברך את ישראל (דברים כ) נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך שכבר אמר (ונגשו הכהנים בני לוי לשרתו ולברך בשם ה') [לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו] מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.
כה תברכו את בני ישראל בנשיאת כפים אתה אומר בנשיאת כפים או בנשיאת כפים ושלא בנשיאת כפים, תלמוד לומר וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם] מה אהרן בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. ר' יונתן אומר [או] מה להלן ראש חודש וקרבן צבור וכ”ג אף כאן ראש חודש וקרבן צבור וכ”ג תלמוד לומר כי בו בחר ה' אלהיך (וגו') מקיש בניו לו מה הוא בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים.
קמא. כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי תלמוד לומר ושמו את שמי על בני ישראל בשם המפורש ובמדינה בכנוי דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ) זה מקרא מסורס בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהיה מזכיר את שמי היכן אני נגלה עליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולים.
קמב. כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל ברכה לגרים מנין לעבדים ולנשים מנין תלמוד לומר (ואני אברכם) [אמור להם] ברכה לכהנים מנין תלמוד לומר ואני אברכם.
קמג. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים או מול כנגד פנים, תלמוד לומר אמור להם פנים כנגד פנים. כה תברכו את בני ישראל שיהיה כל הקהל שומע. או בינו לבין עצמו תלמוד לומר אמור להם שיהיה כל הקהל שומע. ומנין שחזן צריך לומר להם אמרו, תלמוד לומר אמור להם.פסוק כד
"יברכך ה' בנכסים". "וישמרך" בנכסים.
רבי נתן אומר: "יברכך" בנכסים "וישמרך" בגוף.
רבי יצחק אומר: "וישמרך" מיצר הרע. וכן הוא אומר (משלי ג): "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד".
דבר אחר: "וישמרך" שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר (תהלים קכא): "יומם השמש לא יככה וירח בלילה". ואומר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". ואומר "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". ואומר "ה' ישמרך מכל רע". ואומר "ה' ישמר צאתך ובואך".
דבר אחר: "וישמרך" מן המזיקים. וכן הוא אומר (תהלים צא): "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך".
דבר אחר: "וישמרך" - ישמור לך ברית אבותיך, שנאמר (דברים ז): "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
דבר אחר: "וישמרך" - ישמור לך את הקץ, וכך הוא אומר (ישעיהו כא): "משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה".
דבר אחר: "וישמרך" - ישמור את נפשך בשעת המיתה, וכך הוא אומר (שמואל א כה): "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". שומע אני בין הצדיקים בין הרשעים? תלמוד לומר "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע".
דבר אחר: "וישמרך" - ישמור רגליך מגיהנם. וכך הוא אומר (שמואל א ב): "רגלי חסידיו ישמור".
דבר אחר: "וישמרך" - ישמרך בעולם הבא. וכן הוא אומר (ישעיהו מ): "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים".פסוק כה
רבי נתן אומר: זה מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ט) קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (תהלים ס”ז) אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. ואומר (שם קי”ח) אל ה' ויאר לנו.
דבר אחר: "יאר" זה מאור התורה, שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור.
"ויחונך" - במשאלותיך, וכן הוא אומר (שמות ל”ג) וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם.
דבר אחר: יתן חנך בעיני הבריות, וכך הוא אומר (בראשית ל”ט) ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ואומר (אסתר ב) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. ואומר (דניאל א) ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים. ואומר (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
דבר אחר: "ויחונך" בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה.
דבר אחר: "ויחונך" - יחנך בתלמוד תורה. וכך הוא אומר (שם ד) תתן לראשך לוית חן, ואומר (שם א) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.
דבר אחר: "ויחונך" - במתנת חנם, וכך הוא אומר (תהלים קכ”ג) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ואומר (שם) חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. ואומר (ישעיה לג) ה' חננו לך קוינו.פסוק כו
כתוב אחד אומר "ישא ה' פניו אליך", וכתוב אחד אומר (דברים י יז): "אשר לא ישא פנים", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
- כשישראל עושים רצונו של מקום "ישא ה' פניו אליך", וכשאין עושים רצונו של מקום "אשר לא ישא פנים".
- דבר אחר: (ר"ה י”ח נדה ע') עד שלא נחתם גזר דין "ישא ה' פניו אליך", משנחתם גזר דין "אשר לא ישא פנים".
כתוב אחד אומר (תהלים סה): "שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו", וכתוב אחד אומר (איכה ג): "סכותה בענן לך מעבור תפלה". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
- עד שלא נחתם גזר דין "שומע תפלה", משנחתם גזר דין - "סכותה בענן לך".
כתוב אחד אומר (תהלים קמה): "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת", וכתוב אחד אומר (תהלים י): "למה ה' תעמוד ברחוק". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
- עד שלא נחתם גזר דין "קרוב ה' לכל קוראיו", משנחתם גזר דין הוא "ברחוק".
כתוב אחד אומר (איכה ג): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" וכתוב אחד אמר (דניאל ט): "וישקוד ה' על הרעה". כתוב אחד אומר (ירמיהו ד): "כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי" וכתוב אחד אומר (ירמיהו ב): "אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם [עונך לפני]". כתוב אחד אומר (ירמיהו ג): "שובו בנים שובבים", וכתוב אחד אומר (ירמיהו ח): "אם ישוב ולא ישוב". כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
- עד שלא נתתם גזר דין "שובו בנים שובבים", משנחתם גזר דין "אם ישוב ולא ישוב".
כתוב אחד אומר (ישעיהו נה): "דרשו ה' בהמצאו", וכתוב אחד אומר (יחזקאל כ): "חי ה' אם אדרש להם", כיצד יתקיימו שני כחובים הללו?
- עד שלא נחתם גזר דין "דרשו ה' בהמצאו", משנחתם גזר דין "חי ה' אם אדרש לכם".
כתוב אחד אומר (יחזקאל יז): "כי לא אחפוץ במות המת", וכתוב אחד אומר (שמואל א ב): "כי חפץ ה' להמיתם". כתוב אחד אומר (במדבר ו כו): "ישא ה' פניו אליך", וכתוב אחד אומר (דברים י יז): "אשר לא ישא פנים", כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
- "ישא ה' פניו" בעולם הזה, "אשר לא ישא פנים" לעולם הבא.
דבר אחר: "ישא ה' פניו" - יעביר כעסו ממך.
"וישם לך שלום" בכניסתך שלום וביציאתך שלום עם כל אדם.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: "וישם לך שלום" בביתך.
רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): "למרבה המשרה ולשלום אין קץ".
דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר (בראשית יח) ואני זקנתי. גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה ע"י המים (מפני שלום) בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (סוף עוקצין). ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מחויק ברכה אלא שלום. שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו'. ר' אלעור הקפר אומר גדול השלום שאין חותם בו הברכות אלא בשלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ר' אלעזר בנו של ר”א הקפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי עבודת גלולים ושלום ביניהם כביכול אין (השטן) נוגע בהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר (שם י) חלק לבם עתה יאשמו. הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום שנא' (דברים כ) כי תקרב אל עיר, להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. (שם ב) ואשלח מלאכים ממדבר קריות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת. (שופטים יא) וישלח יפתח מלאכים. מהו אומר ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר (בראשית ט”ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ואומר (ירמיה לד) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וכו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר (ישעיה נז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים שנאמר (שם) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים שנאמר (שם) אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לאוהבי התורה שנאמר (תהלים קי”ט) שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים שנאמר (שם לז) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר (ישעיה נ”ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום שניתן אל עושי צדקה שנאמר (שם ל”ב) והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום ששמו של הקב”ה קרוי שלום שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום. ר' חנינא סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית שנאמר (עמוס ד) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. (ישעיה מ”ה) עושה שלום ובורא (רע) [כל]. גדול השלום שהרי עליונים צריכים לו, שנאמר (איוב כה) המשל והפחד עמו עושה שלום במרומיו. והרי דברים קל וחומר, ומה במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבו צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המידות הללו.
(כתוב אחד אומר (שם) עושה שלום במרומיו) (חגיגה יג) כתוב אחד אומר (שם) היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר (דניאל ז) אלף אלפים ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי. כיצד יתקיימו הפסוקים הללו עד שלא גלו מארצם היש מספר לגדודיו משגלו מארצם אלף אלפים ישמשוניה, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר משום אבא בן יוסי כתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתוב אחד אומר אלף אלפים ישמשוניה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלף אלפים ישמשוניה זה גדוד אחד, וכמה הן גדודיו היש מספר לגדודיו.
כתוב אחד אומר (תהלים קמ”ו) מונה מספר לכוכבים וגו' וכתוב אחד אומר (ישעיה ס) שאו עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, כשהקב”ה קורא הכל עונים מה שאי אפשר לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחד. וכה”א (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ואומר (תהלים סב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. ואומר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה'. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם וכתוב אחד אומר מונה מספר לכוכבים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו מגיד שאין (אדם) שם שינוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן. וכה”א (שופטים י”ג) ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף.(זבחים קטז)
כתוב אחד אומר (שמואל ב' כד) ויקן דוד את הגורן בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר (דברי הימים א' כא ) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. מקום הגורן בשש מאות ומקום המזבח בחמשים. רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר ויקן דוד את הגורן וכתוב אחד אומר ויחן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל, שש מאות. כיצד יתקימו שני כתובים הללו. הן שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמשים שקל מכל שבט ושבט נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר אומר ויקן דוד את הגורן (ואת הבקר) כמפורש בענין ומהו מפורש בענין ויתן דוד לארנן. אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמשים שקלים. (סנהדרין כא)
כתוב אחד אומר (מלכים א' ד) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים וכתוב אחד אומר (ד”ה ב' ט') ארבעת אלפים ארוות סוסים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. ארבעת אלפים טסבלאות של ארבעים אלף. (עירובין יד) כתוב א' אומר (שם ד) מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל וכתוב א' אומר (מ”א ד) אלפים בת יכיל, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אלפים בלח שהן ג' אלפים ביבש. מכאן אמרו חכמים (שבת לה כלים פט”ו) ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש. וכה”א (ישעיה כג) בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי' בתולות. אמר הים ומה אני שאיני מתירא שמא אוחיל ושמא אוליד בנים ובנות ושמא אקבור חתנים וכלות, מה אמור בי (ירמיה ד) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (אמר הים) ומה אני שאין בי כל המדות שלו הריני עושה רצון ה', על אחת כמה וכמה בושי צידון.פסוק כז
"ואני אברכם" - למה נאמר? לפי שהוא אומר "כה תברכו", אין לי אלא ברכה לישראל, ברכה לכהנים מנין? תלמוד לומר "ואני אברכם".
"ואני אברכם" - שלא יהיו ישראל אומרים ברכותיהם תלויות בכהניהם, תלמוד לומר "ואני אברכם". שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך ישראל, תלמוד לומר "ואני אברכם". אני אברך את עמי ישראל, שנאמר (דברים טו): "כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך כאשר דבר לך". ואומר (דברים כח): "ברוך תהיה מכל העמים". ואומר (דברים כח): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים". ואומר (יחזקאל לד): "במרעה טוב ארעה אותם". ואומר (יחזקאל לד): "אני ארעה את צאני".
<< · ספרי על במדבר · ו · >>
ראו גם: התורה והמצוה על במדבר ו - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-bm-06