לדלג לתוכן

תרומת הדשן/א/דיני סוכה ולולב

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פט

[עריכה]

הא דילפינן פ"ק דסוכה מקרא מחובר פסול לסכך אי הוה תלוש ולבסוף חברו כגון קורות הבתים המחוברים במסמרים לכותלי הבית פסולין נמי או לאו:

תשובה יראה דכשר הוא וכן מוכיחות ההלכות פ"ק דסוכה גבי מפקפק או נוטל אחת בנתיים דלא פסול מחובר כה"ג והא דמחובר מעיקרו או נטוע ולבסוף השריש אע"ג דלענין שחיטה כתב אשירי דדינו כמחובר משום דבעיא היא בפ"ק דחולין ולא איפשיטא ליה י"ל כיון דלענין ע"ז הוי כתלוש וכן לענין הכשר זרעים לחד תנא לענין סוכה נמי הוי כתלוש. הנלע"ד כתבתי:


<< · תרומת הדשן · א · צ · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צ

[עריכה]

סוכה שרצו להשים למעלה סולם או כדי להניח הסכך על גביהן כשר הדבר או לאו:

תשובה יראה דשרי אפי' לסכך כל הסוכה בסולמות שלנו דאין סכך פסול אע"ג דכלי הוא מ"מ לא מקבל טומאה דכלי עץ שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה וא"ת מ"מ טמא מדרס ומוכח שילהי פ"ק דסוכה דאפי' פשוטי כלי עץ אם ראויין הן למדרס אין מסככין בהן הואיל וטמאין טומאת מדרס וסולמות נמי ראויין למדרס דעולין ויורדין בהן י"ל דמ"מ לא מטמאו מדרס והכי איתא בתוס' פ' בכל מערבין ובתוס' פ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ רבה דתניא בתו"כ סולם וקולב אע"ג דעולים ויורדים בהן אינן מטמאין מדרס ומפרש הטעם משום דאין עשוים להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן והכי איתא פ' הקומץ בתוס' ומפרשים התוספו' בב"ב ובעירובין לחד פירושא דאפילו לטומאת דרבנן ליכא בסולם וקולב ולפר"י התם היינו יכולים לומר דאית ליה דיש טומאה מדרבנן ומ"מ נראה דאפי' אי נמי דסבר הכי ר"י מ"מ נוכל לומר דאפ"ה שרי לסכך בו הואיל ומדאורייתא לית לי' שום טומאה בעולם*). ולא דמי למטלניות דפחותים מג' על ג' דכתבו התוס' פ' במה מדליקין בשיטת שלש על שלש שאין מסככין בהן דהתם כדפי' טעמא הואיל ובאות מבגד גדול שהיה ראוי לקבל טומאה מדאורייתא ולא דמו נמי לאניצי פשתן דכתבו תוס' בההיא שיטה בסופה דאין מסככין בהן דהתם נמי כדפי' הואיל וקרובים הן לטוי דפסול מדאורייתא אבל כגון סולם דאפי' אי מטמא מדרס מדרבנן הואיל ולא אשכחן דמקבל טומאה מדרבנן דפסול לסכך בו ליכא נמי למיגזר בגופו אטו דאורייתא דאינו בא מן המקבל מדאורייתא וגם איננו קרוב לקבל מדאורייתא שרי לסכך בו ואף כי המדקדק בתוס' ב"ב ובעירובין לא מוכח לו כלל במידי דר"י או שום שנויים חילוקים אהא דסולם וקולב טהורים אפילו מדרבנן כמדומה שתמצא כתוב שאחד מהגדולים דרש דאין לסכך בסולם ואנא הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צא

[עריכה]

מהו לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל או לקושרם בבלאות מפני שהן מקבלים טומאה יש קפידא בהכי או לאו:

תשובה יראה דאין קפידא בדבר ואע"ג דאיתא בפ' הישן אהא דתנן הסומך סוכתו בכרעי המטה כשירה רי"א אם אינו יכול לעמוד בפני עצמה פסולה וקאמר עלה בגמ' מ"ט דר"י חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה וא"כ נמי נ"ד מעמידין בדבר המקבל טומאה. וכתב אשירי התם דמוכח מדברי רב אלפס דסבר הלכה כר"י מ"מ הא פסק אשירי נמי דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי רב אלפס דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא מייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו נעץ ד' שפודין של ברזל וסיכך עליהן דלמ"ד משום קבע כשר ולאידך פסול אלא ע"כ סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר ופירוש דקבע היינו משום דאין מן המטה עד הגג עשרה. ולפי טעם זה אין חילוק בדברי רבי יודא לפי דאין הפסול אלא משום דאין מן המטה עד הגג עשרה וא"כ דווקא בכרעי המטה פסול ולא בנעץ ד' שפודין לכך לא הביא רב אלפס רק דברי רבי יודא בכרעי המטה דווקא וק"ל ואין קשי' מ"ש נ"ד מהא דתניא בתוספתא סוכה שפרס עליה סדין מפני הנשר פסולה וכפר"ת ור"י וכן בתשובת הגאונים הטעם משום דפריס הסדין לדעת כן שאם יפול העלין תהא חמתה מרובה מצילתה והסדין יחזיק העלין התלושים שלא יפלו ולכך פסולה מיד משעת פריסות הסדין שהרי הסדין נפרס להחזיק הסכך ומקבל טומאה הוא הא קמן הכא דבדבר המקבל טומאה מחזיקה פסולה. וי"ל דשאני התם דהסדין נמי עושה צל ואע"ג דבלא צילתה צילתה מרובה מחמתה כיון שאותו הצל גופיה הסדין מחזיקתה שלא יהא פחות מחמתה חשיב שהסדין עושה רוב הצל אבל בנידון דידן דלא קעביד הצל מידי בשביל המעמיד לחודא לא מיפסל:



שאלה צב

[עריכה]

מי שצר לו המקום בסוכה לשינה, בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט גופו ורגליו, מיקרי כהאי גוונא מצטער או לאו?

תשובה:

יראה דלא מיפטר בשינה מסוכה מפני מצטער זה. ונראה להביא ראייה לזה מהא דקיימא לן דשיעור סוכה לפחות הוא ז' טפחים. ושיעור גופו של סתם בני אדם הן ג' אמות, שהוא י"ח טפחים, כדאיתא פרק מי שהוציאוהו. ובפרק המצניע (שבת צב א ד"ה אישתכח) גבי המוציא משא למעלה מי', הוכיחו התוס' דגופו של אדם בלא ראשו הוי י"ח טפחים, וכן משמע התם מפירוש רש"י. ואם כן, אפילו כשתחשוב ז' על ז' באלכסון, הוי ליה י' טפחים פחות חומש, ובעינן בין באכילה ובין בשינה דלהוי ראשו ורובו בסוכה, וראשו ורובו של אדם הוי טפי מי' טפחים לפי חשבון דלעיל, והיאך שיערו חכמים שיעור סוכה שלא יוכל לישן בה בראשו ורובו? ואף על גב דהוי ראוייה לאכילה, הא כתב רא"ם במרדכי פרק הישן, דסוכה שאינה ראויה לשינה, אפילו שראויה לאכילה ולשתייה, אינו יוצא בה ידי חובה כלל. אלא על כרחך אורחיה הוא לפעמים לישן בכפיפת גופו ואיבריו, ולא מיקרי מצטער בהכי.


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צג

[עריכה]

בליל שבת בחג הסוכות כבו לו הנרות ויש לו נר בביתו שרי לצאת מן הסוכה כדי לאכול בביתו במקום הנר או לאו:

תשובה יראה דהדעת נוטה דשרי והכי משמע פ' ער"פ דקאמר התם רב הונא קדש ובעי למיטעם מידי אתעקר ליה שרגא עיילי ליה למנאי לבית גנונא דרבה בריה והוא שרגא אלמא רגילתא הוא לצאת מדירה לדירה בשביל הנר וכתב מרדכי פ' הישן בשם רא"ם דמי שאין בקי ישער הצער שאם היה יוצא מביתו בשביל צער כיוצא בזה חשיב צער ומיפטר בה ממצות סוכה והרי הוכחנו לעיל דמשום כיבוי הנר אורחיה דמילתא לצאת מדירה לדירה וא"כ חשיב צער. ותו משמע התם בערבי פסחים דלאו אורחיה למיכל בלא נר דקאמר טעימו מידי דילמא אדאזילתא מתעקר לכו שרגא וכ"כ התוספות וכן האשירי שם דלמא הקפיד על הקידוש ולא הקפיד על הסעודה משום דיכולים הוו לקיים ג' הסעודות למחר אלמא סבירא להו דלאו אורחיה הוא לאכול בלא נר דאל"כ. מאי קשה להו מן הסעודה יכולין היו לאכול בלא נר. והכי מפרש שם בגמ' ונראה דיתכן נמי דמרדכי מודה דיש צער לאכול בלא נר מ"מ נפיק ידי ג' סעודות אבל ידי קדוש לא נפיק אלא במקום הנר כך סבר מרדכי בהדיא ודלא כרשב"ם ותוס' ואשירי שם דכולהו לא מפרשים כדמפרש מרדכי ופ' במה מדליקין פרש"י נמי דאין סעודה חובה בלא נר ומייתי ראייה מפ"ב דיומא וכן בשמעתא קמייתא דברכות תנינא משעה שהעני אוכל פתו במלח ופרש"י שהעני אין לו נר לסעוד ולכך אוכל קודם שתחשך אלמא אפילו עני קפיד מכל הני מוכח דיש קפידא טובא לאכול סעודת קבע בלא נר. ונראה נמי דאפי' יש לחבירו נר בסוכתו אין אומרים לזה לך הבא סעודתך לסוכת חבירך ואכול שם לאור הנר דהא נמי חשיב צער משום דאין ערב לאדם אלא בשלו והכי איתא במרדכי ובהגה"ה במיימון מן הירושלמי ואע"ג דאין מפנין במועד מחצר לחצר מחצר חבירו לחצר שלו מפנין אפילו מן היפה לכיעור משום דאין יפה לאדם אלא בשלו אפס יש לחלק בראייה אם אפשר לו בלי טורח גמור לבא לסוכת חבירו ולאכול שם אין לו להקל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צד

[עריכה]

קטן שאין לו אב והוא צריך לאמו מחייב במצות סוכה לאכול ולישן בה או לאו:

תשובה יראה דצריך להתיישב בדבר כמו שאבאר בתוספות שאנץ פ"ב דיומא מקשה אהא דתנן מחנכים את הקטנים לשעות והא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו והשתא חנוכי מחנכי אפרושי מבעיא ותירץ ר"י דחינוך קטנים ליתא אלא באב אבל באדם אחר לא ולכך אין מצווין להפרישו ומקשים מההיא דפ"ק דסוכה דהילני המלכה ישבה עם ז' בניה בסוכה אלמא אי ליכא אב שייך נמי חינוך ומתרצי דשמא היה להם אב דמחנכם לכך ואפילו לא היה להם אב היתה מחנכתן למצוה בעלמא עכ"ל התוס' לפי שינוי דר"י וכן כתב בהגה"ה במיימוני בהלכות י"ד כתב בשם ר"י דחינוך קטנים ליתא אלא באב והשתא לדעת ר"י קטן דלית ליה אב ואם טורח לו לישן בסוכה אין להזקיקו לכך כדמוכח מההיא דהילני המלכה כדמוקים לה ר"י ומוכח נמי מדברי ר"י שהאב חייב להפריש בנו שהגיע לחינוך מן האיסור וכ"כ התוספות פ' כל כתבי וכן פסק הרמב"ם בסוף הלכות אסור מאכלות ובשם הר' אליעזר כתוב בתוספות שאנץ דלעיל דתירץ דדווקא במצות עשה חייב לחנכן ובמצות לא תעשה לא ולהכי אין ב"ד מצוין להפרישו וה"ה האב ולפי תירץ זה אין לפטור קטנים שאין להם אב ממצות עשה דסוכה ואין להקשות מסברת הר' אלעזר אהא דכתב מהר"ם בהלכו' ברכות שלו איפכא בקטן דאסור מצות עשה ספינן ליה לקטן בידים בההוא דטעימא קודם קידוש ודווקא איסור לאו לא ספיק ליה בידים דיש ליישב שפיר דודאי איסור לאו חמיר מאיסור עשה כדאיתא בהדיא פ"ק דיבמות בשמעתא דעליה וכדמוכח נמי פ"ב דיומא מ"מ לא שייך חינוך אלא במצות עשה שצריך אזהרה טפי מאיסור לאו שהוא שב ואל תעשה אמנם שינוי דר"י נראה קצת דוחק מההיא דהילני המלכה דלכאורה מוכח התם דלאו למצוה בעלמא היתה מחנכתן וגם משמע דלא הוה להו אב ותו דבריש פ' כיצד משתתפין מקשים התוס' התם היאך מערבים בשביל הקטן למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ומתרצים דבקטן נמי איכא מצוה כדי לחנכו והספר מוקי לה התם בקטן דליכא לאבוהי במתא אלמא איתא לחינוך אפילו שלא באב. ואין נראה לחלק בין היכא דאית ליה אב וליתא גבי' ובין לית ליה אב כלל דמ"ש הא מהא לענין זה ותוספות דלעיל בשינוי דר"י קאמר ושמא היה להם אב סתמא קאמר אלמא דדוקא האב עצמו צריך לחנך ולכך אין להקל בפשיטות כלל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צה

[עריכה]

ירדו גשמים בליל שני דסוכות חייב לאכול כזית בסוכה או לאו:

תשובה יראה שאם ירדו גשמים כ"כ עד זמן שינה שא"א לו לאכול סוכה בלא מצטער אין לו לאכול כלום בסוכה כמו שאבאר בסמ"ק כתב בשם רבי יודא דלילה ראשונה חייב לאכול בסוכה כזית אפי' ירדו גשמים וכן אשירי כתב משום דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות אף כאן כו' ע"כ הא איירי אפילו ירדו גשמים דאי בלא ירדו מכאן ואילך נמי חובה בי"ט בשחרית דחייב לאכול פת משום כבוד יו"ט וא"כ ממילא יתחייב לאכול בסוכה אע"כ בירדו גשמים איירי וכה"ג ליכא חובה רק בלילה ראשונה עוד כתב סמ"ק מדילפינן מג"ש דמצה והתם א"א לפטור מאכילת מצה בלילה ראשונה בשום עניין ה"ה אכילה בסוכה. כתוב באלפס פ"ג שאכלו וכתב בשם רבינו יודא בענין אחר ליישב ההוא דמכאן ואילך רשות דאיירי בירדו גשמים ואכלו סעודת יו"ט בביתו ופסקו גשמים וכה"ג לילה ראשונה חובה וצריך לחזור ולאכול כזית בסוכה אבל מכאן ואילך אפילו ביו"ט שחרית כה"ג רשות ע"כ. ולפי שינוי זה אם ירדו גשמים כל הלילה כל זמן האכילה אינו חייב לאכול כלום בסוכה במצטער דליכא הוכחה לזה כלל מההיא דמכאן ואילך רשות דמתרצו שפיר כדלעיל אמנם לפי טעם שני דבסמ"ק אמרינן דומיא דמצה לגמרי שאינם יכולים לפטור בשום עניין א"כ לעולם מחייב אפי' לא פסקו גשמים ובסמ"ג וא"ז מוכיחים אדרבה מההיא דמכאן ואילך רשות דאיך חובה לאכול פת ביו"ט ולא בעי לאוקמיה בירדו גשמים בשום צדדין דלעיל דאל"כ מנ"ל להוכיח ומתוך כך נראה לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא ויום ראשון עיקר הוא אם ירדו גשמים לילה שנייה כל זמן האכילה נובל לסמוך על ההיא דתוס' באלפס דמוקים לה בירדו גשמים ופסקו משמע בפשיטות אבל לא פסקו לא וכ"ש דסמ"ג וא"ז לא ס"ל כלל וכה"ג כתב במרדכי פ' כל שעה בחטה שנמצאת בתרנגולת ביו"ט אחרון דוקא הואיל והוא רק מדרבנן לדידן סמכינן אגאונים המתירים וכן אנו נוהגין כמו שכתב אחד מהגדולים שמכשירים פסולים באתרוג ולולב ביו"ט שני דסוכות משא"כ מכשירים בראשון לגמרי לעניין פסולים דלא נהגינן הכי ונראה נמי דאפי' אם באנו להחמיר לאכול כזית בסוכה כה"ג בליל שני יעשה הקדוש בביתו ויאכל כל צורכו ושוב יאכל כזית בסוכה והוי שפיר דומיא דמצה כדאמרינן בפסחים הדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אבל ביו"ט ראשון לאו שפיר דמי כולי האי למיעבד הכי משום דהיה דחוק לברך זמן פעמים חד אקידוש ויו"ט ואידך אאכילת סוכה אח"כ בכזית שאוכל בה ושמא אפילו בכה"ג אין להרבות בברכות אבל ביו"ט שני דלא צריך זמן אסוכה כלל כי היכי דנהיגינן דלא מברכינן זמן אלולב ביו"ט שני וכן כתבו מקצת רבוותא דיש לברך בליל שני זמן קודם סוכה ונהי דלא נהגינן הכי היינו מטעם דראבי"ה דכתב יקנה"ז יוכיח דזמן נמי לא קאי אהבדלה ואפ"ה אומרים אותו לבסוף אבל כ"ע מודו דזמן לא קאי אסוכה בליל שני וא"כ שפיר למיעבד קידוש בבית במקום עונג כדפי' רשב"ם בפ' ערבי פסחים וקראת לשבת עונג. במקום עונג שם תהא קריאה:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צו

[עריכה]

נחלקו התיומות דלולב רבו בו פתרונים היאך אנו נוהגים בו:

תשובה יראה דיש לנהוג כפי' אחד דרש"י כמו שכתב בסמ"ק דעלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלקת לשנים זהו נחלקו התיומות ולא מיקרי לחלקת אא"כ נחלקת עד למטה מן העלין ובא"ז הוסיף להקל דבעי נחלקה השדראות ג"כ עד העלין שלמטה הימנה והיינו נחלקה התיומות לפרש"י וכתב עלה ר"י וא"ז דעל פרש"י אני סומך הלכה למעשה ולשון סמ"ק נמי משמע להכשיר כפרש"י וכן ראיתי אחד מהגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין שהיו סדוקים בעלה האמצעית בראשיהן ברוחב אצבעו יותר. הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צז

[עריכה]

הא דתנן מנענע בהודו תחלה וסוף ויש פי' אחר דמפרש דס"ל תחילת הפסוק וסוף הפסוק וכן בסמ"ק דיש להחמיר ג"כ כאותו פירוש נהגינן הכי או לאו:

תשובה יראה דלא נהגינן להחמיר בהכי וכן לא ראיתי גדולים שהיו מנענעים הכי ואע"ג דבההיא בעיא דא"ר זירא הכא חד והכא חד כתב אשירי בשם תוס' ור"ח דאע"ג דניענוע אינו אלא מדרבנן אפ"ה משום חביבה מצוה אזלינן לחומרא בההיא בעיא דלא איפשיטא וא"כ הוי לן נמי להחמיר לפי כל הפירושים. אפשר משום דהך הפירוש לא פרש"י כן וכן א"ז ואשירי ומרדכי כולם דחו ליה וכתבו דלא נהירא להו ולכך לא חיישינן לה מ"מ נהגינן לחלק הניענוע מל"ו כוחות בכל הפסוק מקצתן בתחילה בהודו כי טוב ומקצתן בכל"ח והכי שפיר דמי וליכא מאן דפליג ואפשר דאותו פי' דלעיל סבר כראבי"ה דניענוע דל"ו כוחות אינו אלא ניענוע בעלמא כי היכי דלא תיקשי עליה קושיא משום דאיך שייך לנענע ב' פעמים בפסוק אחד ומסתמא דוקא ניענוע גמורים לא שייכים בפסוק אחד אבל לנענע מעט בכל תיבה למה לא יהא שייך ואם נאמר הכי א"כ אנן שמחלקין הניענוע בכל הפסוק נפקינן נמי ידי אותו פי' וק"ל. ועוד נראה דבהודו שבסוף המזמור שכופלים אותו צריך לנענע ניענוע גמור ל"ו כוחות בראשונה כשכופל אותו ג"כ וראייה מאנא ה' הושיעה נא דאינו ג"כ אלא פסוק אחד ואפ"ה מנהג פשוט לנענע בכל פעם ניענוע גמור:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צח

[עריכה]

בחג הסוכות כשמקיפים את הבימה עם הד' מינים שבלולב נוהגים לסבב מדרום לצפון כל אותם שיושבים במזרח בצד הש"צ והא כל הפונות לא יהו אלא דרך ימין ודרום הוא לצד ימין לכל הפונה למזרח:

תשובה יראה דטעם יפה בדבר במה שמקיפים הבימה היינו כשס"ת על הבימה והוי במקום מזבח דכל הצבור צריכים להפוך פניהם קודם שילכו להקיף כלפי ס"ת שעל המגדל והש"צ שבהן ג"כ וא"כ כשכלם פונים פניהם (קודם שילכו להקיף) כלפי ס"ת היושבים בכל הרוחות מאז ההליכה מדרום לצפון וממזרח למערב תהא דרך ימין וכ"ש לאותן שיושבין בצפון ובמערב וק"ל הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה צט

[עריכה]

אתרוגים שיש להם נקבים גדילים שנראה בהם חסרון אלא שאותם נקבים נעשים בעודן באילן בשעת גידולן ע"י קוצים יש להכשירן למצוה או לאו:

תשובה יראה דנהגו בפשיטות להכשיר ואע"ג דכתב בסמ"ק דנהגו פסול בחסרון כ"ש הך חסרון דמתחילת ברייתו הוא לא פסלי ונראה קצת. סמך מזה מן התלמוד פ' לולב הגזול דמוקי ההיא דגדלו בדפוס ועשאו כברייתא כשר דעבדינהו דפי דפי ואין חסרון גדול מן ההפרש דאיכא ביני דפי ואפ"ה הואיל דמתחילת ברייתא כך הוא שרי וכשר. עוד נראה ראייה מהא דמדמה תלמוד התם פסולי אתרוג לטריפת הבהמות דקאמר אי נקלף תניינא פי' תניינא גבי טרפות הגלידה טריפה אי נסדק תניינא פי' כגון נסדק הגרגרת ולא נשאר אפילו חוליא אחת למעלה ולמטה ואי ניקבה תניינא פי' ניקב קרום של מוח כך פי' רש"י אבל אשירי פי' דניקב תניינא בפנים אחרים אמנם כתב דמדמין פסולי האתרוג לטרפות וכן כתב בהגה"ה במיימון דכי היכי דגבי טרפות אם נשתייר בגלודה כשירה ה"ה גבי אתרוג אם לא נקלף כולו כשר ולא כפרש"י הא חזינן דלפסול ולהכשיר מדמינן לטריפה וגבי טרפות כתבו התוס' אילו טריפות דריאה שנראה חסירה שיש בה קמט וסדק אם עולה בנפיחה ועור ובשר קיים כשירה והיינו כנ"ד שחסרון של האתרוג הנעשה לו בשעת גידולו עורו ובשרו קיים כשירה אבל לכל מה שיחסר לו לאחר שנתלש א"א שיהא עורו וגופו קיים וק"ל ואע"ג דאם חסרה האונה אחת אפילו מתחילת ברייתא טריפה התם משום דבהמה חסירה אבר אחת כי כל בהמה נחלקה לכמה איברים אבל אתרוג שאין בו איברים והכל גולם אחד אין חסרון שעור ובשר קיים פוסל בו. אפס איך להכשיר מטעם זה אותם חזזין שקורין פלא"ט מא"ל שבאים מן העלים ובאילן משום דשכיחים ורגילים לבא באתרוגים כי היכי דמכשרין לגבי יותרת דביני וביני הואיל וכל הני חיוי ברייתא הכי אית להו. וכן אונה העליונה שדרכה להתפצל לא מטרפינן דנראה דלא מדמינא ופסולים משום דסוף האתרוג לירקב בשביל כך כגון נקלף וניקב וחסר דהיינו מעין טריפות דמטרפי נמי משום דסופו למות אבל פסול דחזזית באתרוג מטעם הדר איפסל כך כתב אשירי ואין לחלק בזה משום דמתחילת ברייתו כך היה דאינו מהודר. מעיקרו נמי לאו הדר מיקרי וק"ל. אמנם העולם נוהגים בפשיטות להכשיר אותו פלא"ט מא"ל ואפי' שהן מורגשים במשמוש יד ואפשר דסמכינן אהא דכתב אשירי חזזית דפסול היינו חברבורות שמורגשים במשמוש היד וכתב אח"כ בשם הראב"ד דחזזית איכא ממראה האתרוג כשר והני פלא"ט מא"ל שכיחי ורגילי חשיבי מראה האתרוג ולא מיקרי אינו הדור משום כך וצ"ע:


<< · תרומת הדשן · א · ק · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה ק

[עריכה]

אחד רוצה לילך לדרך בחוה"מ בסוכות ובא בהשכמה לבהכ"נ לברך את הלולב ולא מצא לולב ואתרוג של צבור אבל לולבים ואתרוגים של חביריו מצא יכול ליטלם ולברך עליהם או לאו:

תשובה יראה דשפיר דמי לברך על אחד של היחידים כיון דקיי"ל בשאר ימים בר מיום ראשון יוצאים בשאולה אפי' לכתחילה וא"ת הך שאילה לא מדעת הוא ורב אלפס פסק פ' המפקיד דשאולה שלא מדעת נקרא גזלן וא"כ גזול הוא ולא שאול וכתב א"ז וסמ"ג בשם ר"א וכן באשירי וכן בסמ"ק ויש אומרים דגזול פסול אף בשאר ימים. מ"מ נראה דכה"ג ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה וכעין זה כתב באשירי פ' כל הבשר דנהגו להתעטף בטלית של חבירו אפילו שלא מדעתו וסמכינן אהא דניחא ליה לאיניש לקיימא מצוה בממוניה ואם מצא המקופלת יחזור ויכפלם דבעניין אחר לא ניחא ליה עכ"ל. הא קמן דכל היכא דנראין הדברים דלא מחסר ממונא דחבריה כל עיקר בהשתמשו בו אמרינן לא קפיד וניחא ליה לקיימה ביה מצוה ובנטילת אתרוג ולולב רק לברך ברכת הלולב ולנענע כהלכתה הדעת נוטה דליכא שום קפידא וניחא ליה כמו בטלית ולא דמי להא דאמרינן בפ' אלו מציאות מצא ספרים לא ילמוד בהן ולא אמרינן ניחא ליה לאיניש דשאני ספרים דמטשטשים ומתקלקלים כשלומדים בהם וא"ת סתמא קאמר לא ילמוד בהם ואפילו מעט י"ל דכיון דאין שיעור לתלמוד קפסיק וקאמר הכא משא"כ בעטיפת הטלית ובנטילת האתרוג והלולב דגבול יש להו וק"ל. ואין להביא ראייה אנ"ד מפסק ראבי"ה במרדכי פ' אלו מציאות שכתב דכל מאן דמכוין למצוה לא מיקרי גזלן אפילו שלא מדעת דהתם קאי אגברא גופא דלא מיפסל בהכי לשבועה אבל מ"מ דבר הגזול מיקרי ולא נפיק בהו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/תרומת_הדשן/א/דיני_סוכה_ולולב"