תרומת הדשן/א/דיני נטילת ידים
מתוך: תרומת הדשן/א/רנט (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רנט[עריכה]
מי שלא נטל ידיו ונגע בידו במים כשרים - אותם המים כשרים הם לנטילת ידים או לאו:
תשובה: יראה דלכאורה משמע בכל פסקי הגאונים דלא כשרין הם, שהרי כתבו שאם נטל ידו אחת לא ישפשפנה בחבירתה, מפני שהמים שעל יד הנטולה יטמא מחמת היד שאינה נטולה ויחזרו ויטמאו את היד, וכן אחד שלא נטל אם נגע ביד של חבירו שנטלו ועדיין הם מוכשרים - טמאים, וצריך לחזור וליטול, הא קמן דסתם ידים פוסלים המים שעל גבי יד הנטולה. ולכאורה דכל שכן שיפסלו המים שבכלים בנגיעתם לנטילת ידים. ולפי זה, הא דכתב רמב"ם וסמ"ג ואשירי דאם נתן מים לחבירו בחפניו אין עולה לנטילת ידים מפני שלא נטל מן הכלי - משמע דווקא מטעם זה אין עולה, הא מטעם דנגע בהו חביריו [צ"ל חברו] לא קפדינן, וכן הא דכתבו מים שהנחתום מדיח בהן את ידיו כשרים - כל הני צריך לומר דאיירי בידים הנטולים.
אמנם מצאתי אחר כך בתוספות דמסכת סוטה וזה לשונו: "ועל מנהג העולם שזורקים מן הכלי לידו אחת, ואחר כך משפשף בחבירתה - שפיר דמי, כיון דמתחילה נטל מן הכלי, כדתניא בתוספתא דמסכת ידים: אבל הנותן מים לחבירו בחפניו - ידיו טמאות, שמתחילה לא נטל מן הכלי. הא אם מתחילה נטל מן הכלי - טהורות. והא דתניא במסכת ידים: נטל ידו אחת ושפשף בחבירתה - טמאה. התם איירי שאין מתכוין אלא ליטול ידו אחת, ולכך שפשף בחבירתה טמאה", עד כאן לשונו. מלשון התוספות הללו משמע דסתם ידים אין פוסלין המים בנגיעותם, כההיא דנותן המים בחפניו דלא בעי לאוקומי בידים שנטל אותם.
אמנם נראה דדוחק הוא קצת מה שהן מחלקים בין מתכוין ליטול ידו אחת או שתים, ואין לסמוך עליו לענין שפשוף ידה בחבירתה, דהא כל הגאונים דלעיל כתבו בהדיא לאסור.
אבל אם נגעו סתם ידים במים שבכלי - המקיל להכשירו לנטילת ידים לא הפסיד, דההיא דנחתום שהבאתי לעיל משמע דלא איירי בידים שנטלו, ואפילו הכי כשרים, ושפיר יש לחלק בין פסול טומאת המים שעל הידים בשעת נטילה מבטומאת המים שבכלי לצורך נטילה, דבקל נטמאו על הידים בשעת נטילה, ולכך שפשף בחבירתה טמאה:
מתוך: תרומת הדשן/א/רס (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רס[עריכה]
מים ששתו מהן תרנגולין - כשרים הן לנטילת ידים או לאו?
תשובה: יראה דלכאורה היה נראה דפסולין, משום הא דתנן במסכת פרה, ובפרק אלו טריפות מייתי לה: "כל העופות פוסלין (בימי) [מי] חטאת, חוץ [מן] היונה, מפני שהיא מוצצת". ופירש רש"י דשאר עופות אינם מוצצות, אלא מגביהין פיהן לאחר שלקטו מן המים והמים נופלים מפיהם, והרי הן נעשים כמים שנעשה בהן מלאכה, וקיימא לן במסכת גיטין שהמלאכה פוסלתן, עד כאן. וכן פירש פרק קמא דחולין אהא ד"אם יכולה חולדה לשתות הימנה או נחש לדברי רבן גמליאל". ולפי זה - שתו תרנגולין מן המים פסולין גם כן לנטילת ידים, משום דנעשה בהן מלאכה, והמלאכה פוסלת, כדתנן במסכת ידים, ובפסקי הגאונים בענין נטילת הידים מייתי לה: "הדיח בהן את הכלי או שמיחה בהן את המדות - פסולין לנטילת ידים, משום דנעשית בהן מלאכה.
אמנם התוספות בפרק קמא דחולין פליגי ארש"י בהך סברא, ומקשים: דמה מלאכה שייכי בשתייה?! ופירשו ההיא דפסול דשתיית עופות ושרצים במי חטאת מטעם אחר. וכן נראה להוכיח מאור זרוע הגדול, דכתב מפירוש רבינו חננאל דמים שלקק מהן כלב פסולין לנטילת ידים. משמע הא שאר בהמות וחיות - לא היו פסולין. ואי שייכא פסול מלאכה בשתייה - שאר בהמה וחיה נמי לפסלן לנטילת ידים בשתייתה, כי היכי דפסלי במי חטאת, כדתנן במסכת פרה, ובסמ"ג מייתי לה: "מי חטאת ששתו מהן בהמה וחיה וכל העופות - פסולין, חוץ מן היונה"!
ותו נראה, דאפילו לפירוש רש"י - דווקא במי חטאת פסלי שאר עופות בשתיה, משום דמה שנפלו מפיהם אל המים הנשארים בכלי אין בטילין במיעוטן, משום חומרא דמי חטאת, אבל לעניין נטילת ידים בטילין ודאי במיעוטן. והכי מוכח, דתנן: "נפל לתוכו דיו קומוס וקנקנתום, אם נשתנו מראיהן - פסולין". הא לא נשתנו - כשרים, ואף על גב דודאי דיו וקומוס פסולין לנטילת ידים, דלא מים מיקרי, אלא משום דבטלין במיעוט! וצריך עיון בסברא זו בגיליון בתוספות פ' המגרש.
ובפירוש משניות דסדר טהרות שפירש רבינו יצחק מסימפונ"ט מצאתי דכתב במסכת ידים: "טבל בהן את הספוג; אם נשתנו מראיהן - פסולין, אבל לא נשתנו - כשרין, דספוג חשיב כאלו שתה מהן יונה", עד כאן לשונו. משמע דאי הספוג נחשב כשאר עופות - הוה פסול, ולא אמרינן בטילין במיעוטן. אמנם יש לומר דאיירי כגון דלא הוי בטלין במיעוטן, והא דתלי ביונה - לאו למימר דשאר עופות פסלי במים לנטילת ידים, אלא לסימנא בעלמא נקט, ורוצה לומר דהספוג מוצץ כמו שהיונה מוצצת, אבל אי הוה הספוג אינו מוצץ - היה פסול לנטילת ידים. הנראה לעניות דעתי כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רסא (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רסא[עריכה]
כלי שניקב כמוציא משקה אבל לא ככונס משקה - כשר לנטילת ידים או לאו?
תשובה: יראה דצריך לדקדק יפה בדבר כמו שאבאר:
בסמ"ג וסמ"ק כתב דאם ניקב ככונס משקה שהוא נקב גדול ממוציא משקה פסול לנטילה לגמרי, משום דלאו כלי חשוב. אבל אם ניקב כמוציא משקה, אם מחזיק רביעית למטה מן הנקב - שרי ליטול הימנה, ודוקא כששופך מן הנקב על ידו, אבל שופך מפי הכלי - הואיל והמים עוברין למעלה מן הנקב פסול, דמה שלמעלה מן הנקב לא חשיב כלי. וכן כתב בהגה"ה במיימון.
ומדברי הרמב"ם נמי משמע דסבר ניקב ככונס משקה פסול לגמרי, שכתב: "וכלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאה - פסולין לנטילת ידים שהרי הן כשברי כלים", עד כאן. וטהרתן מידי טומאה בכלים העשויים למשקין היינו ככונס משקה, כדאיתא בתוספות פ' המצניע קרוב לסופו (שבת צו, א). אמנם אפשר התם איירי דניקב ככונס משקה בשוליו, שאינה מחזקת רביעית למעלה מן הנקב, וצריך עיון. ובמרדכי פרק אלו דברים במסכת ברכות כתב גם כן דברי סמ"ג, וכתב עלה: "אבל התוספות פרק כל הבשר כתבו דבין ניקב ככונס משקה ובין ניקב כמוציא משקה אם שופך דרך הנקב נטילה טובה היא, ובלבד שיחזיק רביעית למטה מן הנקב", עד כאן. והנה בדקתי בכמה תוספות פרק כל הבשר, ולא מצאתי פסק זה מכל וכל.
ובאשירי שם משמע כדכתב מרדכי פרק אלו דברים בשם התוספות, דכתב מימרא דרבא דאמר התם "כלי שניקב ככונס משקה אין נוטלין הימנו לידים". וכתב עלה: "וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מן הנקב - מותר ליטול הימנו מן הנקב, אבל לא דרך פיו, דלמעלה מן הנקב לאו כלי הוא", עד כאן. משמע דקאי אניקב ככונס משקה דלעיל מיניה. וכן כתב בטור אורח חיים בהדיא.
והשתא נראה לדקדק: דלדברי התוספות ואשירי, אם ניקב רק כמוציא משקה - כשר ליטול הימנו אפילו דרך פיו, דהא על כרחך אפילו בכונס משקה אינו אסור אלא דרך פיו לדברי התוספות ואשירי. והא דכתב מרדכי לדברי התוספות דבין כונס משקה ובין מוציא משקה אם נוטל דרך הנקב נטילה טובה היא - משמע דאפילו במוציא משקה בעינן דרך הנקב! יש לומר דמשום כונס משקה נקט לה, ו'כשם' קאמר; כי היכא דמודה סמ"ג במוציא משקה דמהני דרך הנקב - הכי נמי מהני לדברי התוספות בכונס משקה.
וכיון דאשכחן פלוגתא דרבוותא בהני חלוקים - נראה דאזלינן בתר המקילין בנטילת ידים, דהכי כתב הרמב"ם, וכן שנינו במשנה במסכת ידים: "מים שנסתפק לו אם נעשה בהן מלאכה או לאו; אם היו טמאים או טהורים; אם היה בהן כשיעור או לאו; ספק נטל ידיו ספק לא נטל - ספיקו טהור, שכל ספק שבטהרת ידים טהור", עד כאן. ונראה דהוא הדין פלוגתא דרבוותא, דהתם נמי ספק הוא כמאן קיימא לן, מדכייל ותנא שכל ספק שבטהרת ידים טהור. אך מאי דאשכחן בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור ולא אשכחנא בפסקי גאון אחד בהדיא להתיר אלא דדייקין מיניה בהוכחה דהכי סבר - קשה לסתור בזה דברים המפורשים להדיא. הנראה לעניות דעתי כתבתי: