משנה ידים א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הדיח בהם את הכלים או שמיחה בהם את המדות, פסולים.

הדיח בהם כלים מודחים או חדשים, כשרים.

רבי יוסי פוסל בחדשים.

נוסח הרמב"ם

הדיח בהן כלים או שמיחה בהן את המדות פסולין הדיח בהן כלים מודחים וחדשים כשרין רבי יוסי פוסל בחדשים.

פירוש הרמב"ם

מיחה בהם את המדות. שיכשך בהן את המדות עד שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש רבינו שמשון

או שמיחה בהן את המדות. בדבר שנדבק יפה ויוצא בדוחק שייך לשון מיחוי כי ההיא דפרק הספינה (דף פח.) החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת וכי ההיא דתנן בפסחים בפרק אלו דברים(דף סח.)מיחוי קרביו ואמרי' בגמ' שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא דסכינא כדכתיב (ישעיה ה) חרבות מחים גרים יאכלו ומתרגם רב יוסף נכסי רשיעיא צדיקיא יחסנון:

פוסל בחדשים. דאע"פ שהם נקיים אין רגילות להשתמש בהן עד שידיחם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

או שמיחה בהן את המדות - לחלוחית שנדבקה בהן, ואינה יוצאה אלא בדוחק. להכי תני לשון מיחוי, כמו מיחוי קרביו דתנן בפסחים פרק אלו דברים [דף ס"ח]:

פוסל בחדשים - דאע"פ שהם נקיים, אין רגילות להשתמש בהם עד שידיחום תחילה. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תפארת ישראל

יכין

או שמיחה:    ר"ל שפשף:

בהם את המדות:    אין להקשות היינו הדיח. נ"ל דכיון דכל עיקר טעמא דנעשה בהן מלאכה פסולין. היינו משום דמחשבו כשופכין [רמב"ם פ"ו מברכות ה"ח]. א"כ שפיר קמ"ל דלא מבעיא הדיח בהן כלים מלכלוכן. שפיר מחשבו שופכין. מדהתכוון לנקות הכלים על ידי שיתלכלכו המים. אלא אפילו מיחה בהן המדות. שאינו מתכוון להעביר הלכלוך. אלא להעביר הדבוק במדה שלא תהיה חסרה. אפ"ה מיקרי שופכין. ולהרמב"ם בפירושו כאן מיחוי מדות היינו משום דבמדה רגיל אדם למדוד בהן מינים נפרדים. ויש מהן שנשאר בהן ריח. ומיחה המדות להסיר מהן הריח ההוא. [ובמרדכי גרס או שמדד בהן המדות. ר"ל שמילא בהן כלי לראות אם מחזקת כפי מדה הראויה. וכן משמע לפענ"ד מש"ס [גיטין נ"ג ב'] מדלא התיר רק בשקל בהן משקלות כנגדן שלא עשה מעשה בגוף המים. וכמ"ש רש"י התם. הא בבדק בהן עצמן את המדה פסולה]:

פסולים:    מדהו"ל שופכין. וה"ה בהדיח בהן ידיו או ירקות מלוכלכים. רק נקט כלים מדבעי לאתויי פלוגתא דרבנן ור' יוסי בחדשים. וכ"ש בהניח בהן ירקות כמושין שיחזרו וירטבו. שעשו המים פעולה רבה. אבל בהניח בהן ירקות לחים שלא יכמושו. או דגים חיים שלא ימותו. כל אצולי משום פעולה. לא מחשב פעולה [כספ"ד דשבת. וכ"כ לענין הכשר. אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן [מכשירין פ"ג מ"ד] ועוד בדוכתי טובא. ולפיכך נ"ל דמותר להעמיד הלולב והדסים הלחים תוך המים שמוכנים להטיל מהן ידיו. מדאין כוונתו שיחזרו לרטיבתן. אלא שיתקיים בהן רטיבתן שלא יכמושו. וכה"ג רק אצולי הוא ולא מחשב מלאכה. וכן כתב בא"ר. ודלא כרבינו מג"א [סי' ק"ס סק"ד]. ואפשר עוד דמלאכה שאסרו היינו דוקא בתשמיש שנהנה ממנו. אבל בלולב והדסים. אפילו בהתכוון שיחזרו לרטיבתן. לא מחשב תשמיש להנאה. דמצוה לאו ליהנות ניתנה [כר"ה כ"ח א']:

ר' יוסי פוסל בחדשים:    מדאורחא להדיחן וקיי"ל כת"ק:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים