תרומת הדשן/א/דיני חלה וחדש וכלאי הכרם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: תרומת הדשן/א/קפח (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קפח· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קפח[עריכה]

אשה בעלת הבית לשה לה משרתת שלה עיסה והלכה לחוץ קודם שהפרישה חלה וקודם שחזרה נתחמצה העיסה כל צרכה שאם תשהה עוד שלא תאפה תתקלקל העיסה ובשביל כך רוצה המשרתת להפריש החלה בלי רשות בעלת הבית שרי למיעבד הכי או לאו:

תשובה יראה דשפיר דמי למיעבד הכי דכיון דמתקלקלת העיסה זכות הוא לה לבעלת הבית וזכין לאדם שלא בפניו וקי"ל זכייה מטעם שליחות איתרבי ולענין תרומה רבינן שליחות מאתם גם אתם וה"נ המשרתת נעשה שלוחה אפי' שלא מדעתה מטעם דזכות הוא לה ואפי' אם אין כאן אלא חשש קילקול העיסה אמרינן דזכות הוא לה כיון דרגילות הוא לפעמים שבעלת הבית נותנת רשות למשרתת להפריש חלה אפילו בפניה וכן יש לה כח לעשות שליח כדאיתא ביבמות פ' יש מותרות לימד על נשואת בת ישראל שנותנת רשות לתרום תרומת מעשר ויליף לה מדכתב אתם וביתכם ומקיש ביתכם לאתם ונרא' נמי דה"ה לענין תרומה גדולה וחלה וכן כתב בהדיא בא"ז דלכתחילה האשה עושה שליח להפריש חלה בלא בעלה ולענין גט נמי מרבינן שליח לאשה ולאיש כדילפינן מושלח ושלחה וביבמות פ' האשה שלום בעי תלמודא המזכה גט לאשתו במקום יבום או במקום קטטה מהו ומוכח בהדיא התם דאי הוה זכות לה היה מועיל משום דזכין לאדם שלא בפניו אע"ג דבעינן ונתן בידה או ביד שלוחה היכא דזכות הוא לה נעשה המקבל שלוחה אף שלא מדעתה וה"ה לעניין הפרשת חלה ואי ק"ל הא דתניא בפ"ב דב"מ כיצד התורם שלא מדעת תרומתו תרומה כו' עד הרי שמצאו ואמר ליה כלך אצל ב"ה לא שווייה שליח לא משום דבעי שלוחכם דומיא דאתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אלמא אע"ג דידעינן בתר הכי דניחא ליה במה שתרם אפ"ה לא הוי שליח כיון דמעיקרא לא לדעת הוי. לא דמי כלל דהתם בשעה שנעשה שליח לא ידעינן כלל דניחא ליה אלא דאח"כ שמעינן מיניה או דחזינן מיניה דניחא ליה ובעינן למימר דלמפרע הוי שפיר שליח הא לא מהני משום דבעינן למידע בשעה שנעשה שליח דזכות הוא וניחא ליה וכה"ג הוי דומיא דאתם דאנן סהדי אי הוי הכא הוה ניחא ליה אבל היכא דבשעה שנעשה שליחות לא ידעי לן לא הוי דומיא דאתם:


מתוך: תרומת הדשן/א/קפט (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קפט· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קפט[עריכה]

אשה לשה שתי עיסות באחת עירבה כרכום ובאחת לא עירבה בה ואין בזו ולא בזו שיעור חלה יש לצרפם ע"י נשיכה כדי ליטול מהן חלה או לאו:

תשובה יראה דלכאורה היה לדקדק מתוך דברי הגאונים דיש לצרפם ע"י נשיכה כדי לחייבם בחלה (כגי') [כנראה] בתוס' פ"ק דנידה וסמ"ג ובספר התרומה והמרדכי ואשירי בהלכות חלה ובמרדכי פ' אלו עוברין מתרץ ההיא דפרק כשם דאמר רבי אליעזר נוטל מן הטהורה על הטמאה כיצד עושה עיסה כו' עד ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף אלמא דצירוף סל לא מהני אלא בעינן חוט בצק המחברן ובפ' אלו עוברין סבר ר' אלעזר דמהני צירוף סל ומתרצי דהא דלא מהני צירוף סל גבי עיסה טמאה וטהורה משום דהוי דבר המקפיד על תערובתו ומייתי ראייה מירושלמי דקאמר התם דבר המקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף והשתא מוכח מהך שינויא דווקא כלי אינו מצרף דבר המקפיד על תערובתו אבל חיבור ע"י נגיעה וכ"ש נשיכה מהני. אמנם (בסימן) [בס'] אשירי וביורה דיעה כתב בהדיא דדבר המקפיד על תערובתו לא מהני לא נגיעה ולא נשיכה אפילו באשה אחת וכן מוכח מדברי אשירי בהלכות חלה וכן מצאתי בפי' משניות דרבינו שמשון במס' חלה פ"ד ונראה לחלק דודאי היכא דבתרוייהו יש שיעור חלה אע"ג דמקפיד על תערובתו מהני נשיכה או אפי' נגיעה כדי לפטור מאחת את חברתה דחשיב שפיר מן המוקף בהכי ובהא איירי ההיא דעיסה טמאה וטהורה דבתרוייהו יש שיעור חלה אבל הא דאמרינן לעיל דלא מהני נשיכה בדבר המקפיד על תערובתו איירי שאין בכל אחת שיעור חלה ובאין לצרפם כדי לחייבם בחלה כה"ג לא מהני נשיכה דהואיל ומקפיד על תערובתו אין לנו בידינו לעשות ולהחשיבה כעיסה אחת לחייבו בחלה. איך תימא לפי סברא זו דהתוס' פ"ק דנידה ורא"ם במרדכי פ' אילו עוברין ורבינו שמשון בפ' משניות לשינויא קמא דיליה מיישבין ההיא דרבי אליעזר בפ' אלו עוברין אההיא דפ' כשם ממש איפכא מסברא זו וקאמר דר"א דסבר דצירוף סל לא מהני היינו דווקא היכא דבא לפטור אחת מחבירתה ובתרווייהו שיעור חלה אבל כל היכא דאין בכל אחת שיעור חלה מהני צירוף סל לחייבו בחלה ונהי נמי דאינהו לא מחלקין בין מקפיד על תערובתו בין אינו מקפיד מ"מ דוחק לומר דסברא הפוכה ונראה דאין סברא הפוכה אלא הא ודאי סברי דאין סברא לחלק בין מקפיד לאינו מקפיד אבל מודו דאם יש לחלק אז ודאי הסברא היא דקיל טפי צירוף הכלי לענין שיחשב מן המוקף מלצרפו לחיוב חלה לעשות העיסה אחת כדפרישית אבל לפי מאי דלא מחלקים בין מקפיד לשאינו מקפיד סברא היא לומר אדרבה לענין לפטור אחת מחבירתה דקולא היא אמרינן דלא מהני צירוף סל אבל היכא דאין בכל אחת שיעור חלה והוי מן הדיו שתיהן פטורות אמרינן לפוטרה דמהני צירוף סל כדי לחייבם בחלה ומהשתא בנ"ד דודאי מקפיד על תערובתן הוא דאין הכרכום מספיק בחזותא וטעמא לשתי העיסות ורוב הדיעות סברי דיש לחלק ובדבר המקפיד אפי' אשה אחת לא מהני אפי' נשיכה כדברירנא לעיל אין לצרפן אפילו לחומרא ואפילו בנשיכה כדי לחייבם דהוי ברכה לבטלה ונשיכה שאמרו כתב בפירוש משניות דהיינו שמדבק כ"כ כשיפרדו יתלשו אחת מחבירתה מעט ונפקא מינה אם בא לפטור אחת מחבירתה דכתבו התוס' פ"ק דנידה דשמא בעי נשיכה לא סגי בנגיעה אמנם אם נילושה כבר כל העיסה שיעור חלה ביחד ואח"כ נתחלק או נאפת ושכחו כבר ליטול ממנה חלה כה"ג ודאי מהני צירוף סל לכ"ע בחלת ח"ל הכי איתא בתוס' פ"ק דנידה. הנראה לע"ד כתבתי:


מתוך: תרומת הדשן/א/קצ (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קצ· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצ[עריכה]

לאחר הפסח שרגילים ללוש בשאור של נכרים היאך נוטל החלה שלא יפרישו מן הפטור:

תשובה יראה דלהך עיסה שנילושה בשאור של נכרים הרבה תקנות יש בדבר והמה מפורשים בדברי רבותינו המחברים. אשירי מסיק בהלכות חלה דיכול להפריש מיניה ולא חיישינן דילמא איתרמי לידי דשל נכרים וקמפריש מן הפטור על החיוב דקי"ל יש בילה בדבר לח וכ"כ בסמ"ק דחומרא יתירה היא הא דנוהגים להפריש ממקום אחר אמנם במרדכי בהלכות א"י וחלה כתב בשם מהר"ם דאין להפריש כה"ג מיניה וביה משום דקי"ל דאין בילה אלא ביין ושמן בלבד ומצריך להפריש חלה גדולה יותר ממה שהיתה עיסה של נכרי שנתערבה והשתא ממ"נ יש באותה חלה מעיסה של ישראל וכן כתב בדרשות הר"ח א"ז והרא"ש כתב בתשובה שיעשה עיסה קטנה וישים אותה על העיסה גדולה ויפרוש מן העיסה הקטנה שהיא ודאי של חיוב אע"ג דשאור לטעמיה עבידא לא בטילה העיסה לגבי השאור ע"כ. ואע"ג דאשירי כתב לעיל דיכול להפריש מיניה וביה נראה די"ל דבשאור מודה הרא"ש דאין בילה וההיא דכתב בספרו בהלכות חלה לא איירי בשאור אך בסמ"ק כתב בהדיא אשאור דיש בילה מ"מ נראה דודאי דיש להחמיר ולעשות באחד מן הדרכים דלעיל אמנם לא ידענא כלל היאך לתקן מכאן והלאה שלא יצטרך לעולם לעשות תקנות הללו שהרי רגילין הנשים ליקח מעט בצק מן העיסה הגדולה ומשהין אותו בצק לשאור להחמיץ בו עיסה אחרת ונוטלת אותו בצק מן העיסה קודם הפרשת חלה כדי שיהא אותו בצק מן החיוב ולא מן הפטור שאם היו נוטלין לאחר הפרשה היתה כל העיסה פטורה ונמצא שאור זה ג"כ של פטור והוי כמו שאור של נכרים דצריך תקנה והשתא בנ"ד אף אם יטלו קודם הפרשה איכא למיחש דילמא איתרמי לידיה אותו שאור של נכרים שנתערבו ולא ניטלה ממנו והיא של פטור וכשתחמיץ משאור זה שנעשה מבצק זה יתערב ג"כ בעיסה האחרת וכשבא להפריש חלה מאותו עיסה איכא למיחש ג"כ דילמא איתרמי אותו בצק שניטל כבר מעיסה ראשונה והיא של פטור אפס י"ל דכולי האי לא חיישינן דתתרמי תרי זימנין ממש אותה של נכרי הנראה לעניות דעתי כתבתי:


מתוך: תרומת הדשן/א/קצא (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קצא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצא[עריכה]

יש שנים נמצאו בזמנינו שהשלג והקרח שוהה על פני הארץ סמוך לימי פסח ואי אפשר אפי' למיעוטיה דעובדי אדמה לזרוע השעורים ושבולת שועל קודם יום הנף העומר יש לחוש באותו שנה שלא לאכול אותם זרעים ושלא לשתות השכר שעושין מהן משום איסור חדש או לאו:

תשובה יראה דבכה"ג כל ירא שמים יחוש לעצמו אבל למחות בהמון העם לאו שפיר דמי וכן מצאתי שהעתיק אחד מהגדולים מתשובת הרא"ש וז"ל מה ששותין שכר סמכינן ארובה שנזרעו קודם לעומר ועוד דאיכא שעורים של אשתקד ושנה זו נתתי על לבי כי מיעוטא דמעוטא לא יכלו לזרוע קודם לעומר ולא אסרתי דמוטב שיהו שוגגים ואל יהו מזידים וכן ראיתי בכה"ג רבים נוהגים איסור אבל לא הורו הלכה למעשה ע"כ. ואע"ג דאשירי מפרש וכן רב אלפס וסמ"ג פסקו דחדש דאורייתא בזמן הזה ואפ"ה כתב אשירי דאין להורות לאיסור ובא"ז הגדול ראיתי דכתב דמדרבנן היא אכן נדחק מאד ליישב לפי שהעולם אין נזהרין בדבר ונראה דהיכא דאיתרמי שנה כה"ג שהשלג והקרח כה"ג הוה עד סמוך לימי פסח דבעו שיזרעו כדי שישרש קודם יום הנף היינו ג' ימים כדמוכח בהדיא פ' מקום שנהגו גבי הא דתניא המנכש בשלשה עשר כו' וגם אם הוא כה"ג שבכל הסביבות שמשם מביאים תבואה הוי השלג והקרח כמו במדינה זו וכמו שהמדינה רוב שתייתם שכר שאז קשה להפרישם בכה"ג אין להורות לאיסור דמוטב יהיו שוגגין כו' כי לא ישמעו כלל הואיל ורוב השתייה אינם עושים אלא משעורים וכיוצא בהם שנזרעו סמוך ליום הנף אבל אם רוב שתיית המדינה יין ואינם צריכין לשעורים ולשבולת שועל רק לפעמים למאכל ובשאר תבואה שאינה מה' המינים אין חדש נוהגים בו ולכך לית דוחק דציבורא במידי להפרישם מאיסור חדש היכא דליכא אלא חדא ספיקא שמא של אשתקד שמא של שנה זו מצוה למחות בהמון העם ולהורות להם לאיסור דספק ספיקא אין כאן דנימא ספק של אשתקד ואת"ל של שנה זו שמא תבואה זו מן המיעוט שנזרעו קודם יום הנף ומופלג מיום הנף דכיון דמיעוטא הוא לא עבדינן מיניה ספק ספיקא דמיעוטא לגבי רובא כמאן דליתא כדאיתא בהדיא בתוס' בשמעתא דפתח פתוח פ"ק דכתובות הנראה לע"ד כתבתי:


מתוך: תרומת הדשן/א/קצב (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קצב· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצב[עריכה]

נטע רבעי וכרם רבעי מה משפטו והיאך יפדה אותו בזמן הזה:

תשובה יראה דבכרם רבעי צריך לנהוג בו בחוצה לארץ וכן כתבו התוספות פ' כיצד מברכין. וכן מסיק אשירי וכן סמ"ק דלא כרמב"ם שכתב דאפילו כרם רבעי אין נוהג בסוריא וכ"ש בחו"ל אבל נטע רבעי דהיינו שאר כל אילנות כתבו התוספות וסמ"ג וסמ"ק בשם ר"י דאינו בחו"ל משום דקי"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וחד קאמר כרם רבעי דוקא. אך בתוס' בריש מסכתא דקדושין איתא דיש מפרשים דאפילו מאן דתנא כרם רבעי מודה דנטע רבעי נוהג וחייב לפדותו מדרבנן לפיכך חייב אפילו בחו"ל מדרבנן וכן מצאתי שהעתיק אחד מהגדולים בשם גדול דמידות חסידות לפדות נטעי רבעי בזמן הזה בשויו עכ"ל נראה קצת דעיקר מה שבא להשמיענו היינו לפדות בשויו ואפשר לא דק במאי דכתב נטע רבעי דלא אתי לאשמועינן הא אלא רוצה לומר מה שחייבין לפדות מידת חסידות לפדות בשויו וכעין זה מוכח קצת בהגה"ה באשירי פ"ב דראש השנה דנקט נמי נטע רבעי לפי פי' ר"י ור"י ודאי לא סבר דנהגה בחוצה לארץ והכי משמע בסמ"ג במצות מעשר שני דכתב וז"ל מידת חסידות לפדות מעשר שני בשויו שלא בזמן הבית כמו בזמן הבית כו'. ונראה דמזה דקדק אותו גדול ג"כ אנטע רבעי משום דילפינן בתלמוד קדש קדש ממעשר שני. אמנם נראה לחלק דההיא דמעשר שני בארץ ושלא בזמן הבית וההוא חמור טפי מנטע רבעי בחו"ל בזמן הזה כדמחלקינן בכמה דוכתא הכי לענין חלה ותרומה וכן ראיתי מורה הלכה למעשה לפדות כרם רבעי על שוה פרוטה כגון מחצה ווינע"ר שהיא יותר מפרוטה ולשוחקה ולהטילה לנהר. והכי כתב סמ"ג במצות ערלה בשם ר"י דכתב אחרי דשאלתות דרב אחאי שהיו קדמונים ובהלכות גדולות מייתי ראייה בכמה מקומות מדבריהם וכתבו דיש לחלל שוה מנה על פרוטה ראוי לסמוך על דבריהם ע"כ וכן אשירי וסמ"ק כתבו הכי וכן משמע בפשיטות מא"ז וכן בהגה"ה באשירי בשם מהרי"ח פ"ב דראש השנה. וגם בנטע רבעי יש לסמוך אכל הני מחברים דלעיל דסברי דלא נהגו בחוצה לארץ וכתבו עוד בסמ"ג וסמ"ק וכן אשירי פ' כיצד מברכין דאין פודין במחובר אלא לאחר שיתלשו הפירות וביאר בסמ"ג הטעם משום דילפינן ממעשר שני וז"ל התוספות פ' מרובה אימא כל המתלקט משמע דחל פדיון במחובר לקרקע. ותימא דבתוספתא משמע דאין חילול במחובר דתניא כרם רבעי כו' עד הכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע וכל טעמייהו משום דילפינן קודש קודש ממעשר וי"ל דהתם לא הוי טעמא אלא משום דמחובר אין דמיו ידועין ולכך אין פודין אפילו על פי שלשה ע"כ משמע דהתוספות סברי במסקנא דלא ילפינן ליה ממעשר אלא משום דאין דמיו ידועים ומחללין במחובר מ"מ נראה כיון דסמ"ג וסמ"ק ואשירי כתבו בפשיטות דאין פודין במחובר אין לסור מדבריהם:


מתוך: תרומת הדשן/א/קצג (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קצג· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצג[עריכה]

רגילות באשכנז בעובדי כרמים שמבריכים הגפנים בכל שנה וא"כ אמאי אין חוששין משום ערלה:

תשובה יראה דיש לחלק בין הברכה להברכה כדאשכחן בפסקי הגאונים בסמ"ג ואשירי כתב דר"י גמגם ג"כ בדרך זה ותירץ ר"י דבכרמים של נכרים יש להתיר אע"ג דקי"ל דערלה נוהגת בשל נכרים מ"מ קי"ל דספק ערלה בא"י אסור בסוריא מותר א"כ שרי לשתות היין הבא מכרמי הנכרים דבכולהו איכא לספוקי שמא אינה משל הברכה. אמנם כתב עוד סמ"ג בשם ריצב"א שחקר בעובדי אדמה ואמרו שרוב הכרמים מוברכין הן וכמו עשר ידות מן הברכה נגד חלק אחד שאינו מוברך וכה"ג לאו ספיקא היא אבל הגידו לי ג"כ שאינן מבריכין בענין זה שנועצין ראש במקום אחד ולאחר שהשרישם חותכין הגפן באמצע לשנים ונעשו שתי גפנים. וכה"ג היינו צריכין למנות שני ערלה משעה שנפסקה אלא כך דרכה להבריך דרך הגפן להיות לו ד' או ה' ענפים נוטלין הגפן וכופפין אותו ומניחין אותו בחריץ בקרקע ושופכין עפר על פני כל החריץ ואין מניחין מגולה רק ראשי ענפים והם נעשית כל ענף גפן בפני עצמו וכה"ג לא מיקרי הברכה כיון שכל הגפנים הילדות מחוברים בגפן הזקנים ומשום דכיסה בעפר לא גרע כלל וכן הוא הדרך עדיין בכל גבולינו שמבריכין רק בדרך זה ולכך אין חוששין לאיסור ערלה אפי' בכרם של ישראל ואע"ג דכמה פעמים תוך שנה או שתי שנים קצת הגפן שעל ידה מחוברים גפנים היולדות אל הזקנים נרקבות ונפסקות הזקנים. וכן לפעמים מפסיקין אותן העודרים בכרם בעבודתם במרא וחצינא מ"מ אין זה אלא ספיקא. וכבר ביארנו דספיקת ערלה בחו"ל שרי ואשירי כתב עוד טעם להתיר משום דראב"י סבר במס' סוטה פ' משוח מלחמה דדווקא נוטע חוזר ממערכי המלחמה אבל לא מבריך ומרכיב משום דאינו בכלל נוטע וא"כ ה"ה לענין ערלה דאינו בכלל איסור של נטיעה ואע"ג דלא קי"ל כראבי"ה מ"מ בחו"ל עבדינן כוותיה כדפסק ר"י לענין כרם רבעי דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ע"כ. ובמרדכי פ' קמא דראש השנה משמע נמי דסבר דהלכה כמותו לענין ערלה ולכך נראה דכל היכא דאיכא רק ספיקא בהברכה יש להתיר ולסמוך אדברי אשירי ומרדכי דלעיל. הנראה לע"ד כתבתי:


מתוך: תרומת הדשן/א/קצד (עריכה)

<< · תרומת הדשן · א · קצד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קצד[עריכה]

יש היתר לכתחילה לזרוע ירקות בגנות שהרבה גפנים נטועין בהן או לאו:

תשובה יראה דנהגו העולם שלא ליזהר וכן כתב באשירי דעמא דבר הכי ואע"ג דנמצאו לנו דעות רבות דסבירא להו דהא דקי"ל כרבי יאשיה דאינו חייב עד שיזרע חיטים ושעורים וחרצנים במפולת יד היינו דווקא לענין מלקות אבל איסורא איכא ואית דסבירא להו דמ"מ הירק אסור באכילה, נראה דסמכו העולם על האשירי בהלכות כלאים דמייתי דברי כולם ומייתי בהוכחה גמורה דבחו"ל שרי לכתחילה לזרוע בין הגפנים וגם מותרין באכילה, דפי' דברי הרמב"ם דכתב דהירק אסור באכילה רוצה לומר אם רואה ירק זרוע בכרם וספק אם נזרע עם חרצן במפולת יד אסור לאוכלו אם רואהו לוקט משם משמע אבל אי ידעינן שלא נזרע במפולת יד מודה דשרי ונראה דהאידנא בארצותינו לעולם שרי דלא שכיח כל עיקר לזרוע חרצנים. ובסמ"ק כתב וכן בהגה"ה באשירי פ' לא יחפור דאסור לזרוע סמוך לגפנים מטעם הרכבה משום דשרשי הזרע נכנסים בגפן שהיא רכה תחת העפר והוי הרכבה דאפילו רבי יאשיה מודה דלענין הרכבה אפילו חד מינא אסור ולא בעינן נמי במפולת יד ובאשירי מסיק והוכיח בהדיא מתלמוד דאע"ג דכלאי הכרם לא אסרי בחו"ל אלא מדרבנן לכ"ע הרכבת האילן אסור מדאורייתא אפילו בחו"ל וא"כ אע"ג דכתב אשירי בהוכחה דאין לחוש להרכבה בענין זה היינו דווקא אם אין הזרע נכנס רק בשרשי הגפן אבל בזמורה שהבריכה בקרקע אסור וכרמים שלנו רובם מוברכים כן ואף הואיל ואיסור דאורייתא הוא אית לן למיחש וצריך ליזהר שיהא העפר יותר מג' טפחים בין הזרעים ובין שרשי הגפנים אבל באיסור כלאים דבחו"ל מד"ס הוא הולכים אחר המיקל: