תנחומא על סדר וירא ה' כי רבה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · בראשית · יב · >>

יב וירא ה' כי רבה רעת האדם. שנו רבותינו: בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים. ור' עזריא אומר: הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה. ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב? ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. מה כתיב אחריו? וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. וכן בסדומים (בראשית יט, ד): טרם ישכבו וכל אותו הענין. (בראשית יט, יב) ויאמר האנשים אל לוט וגו', (בראשית יט, יג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה, למה ה' ה' ב' פעמים? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי. רש"א: יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בזמה קאמר לו (בראשית מא, מ): ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא הרכין לעבירה: (בראשית מא, מב) וישם רביד הזהב על צוארו. היד שלא נגעה בעבירה: (בראשית מא, מב) ויסר פרעה את טבעתו וגו'. הגוף שלא נדבק בעבירה: (בראשית מא, מב) וילבש אותו כגדי שש. רגל שלא עלה עליה: (בראשית מא, מג) וירכב אותו במרכבת המשנה. המחשבה שלא חשב: נקרא נבון וחכם. לב שלא הרהר: ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח. אבל הסדומיים, המטיר עליהן אש וגפרית שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדום וגו', (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים האל וגו'. נאמר כאן אמחה את האדם וגו', הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפי' עליהם הוא שאמר (איוב, כד): המה היו במורדי אור המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (איוב, כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אר"י למה היו מורדין שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה, א"ל הקב"ה וכך אתם עושים עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, ור' שמואל בר אבא אמר למה היו מורדין שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין, אמר הקדוש ברוך הוא וכך אתם מורדין מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקר וחם שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · יג · >>

יג מעשה בתלמוד אחד מתלמידי רבי עקיבא שנאמר לו בחלום באדר אתה מת וניסן אינך רואה ומה שזרעת לא תקצור, והיה מיצר על החלום הרבה וספר חלומו לפני ר' עקיבא, א"ל באדר אתה מת בהידורה של תורה אתה מת, וניסן אין אתה רואה שוב אין אתה בא לידי נסיון ומה שזרעת אין אתה קוצר בניך אין אתה קובר, ותו ר' יונתן בן עכסאי ור"י בן גרים היו תנו פרשת נדרים קמיה רשב"י, אפטרו מיניה באורת', בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה, אמר להו מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול, אמרו לו למדתנו רבינו תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר צריכין להפטר ממנו, דכתיב (מלכים א, ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו' א"ל רשב"י לבריה הללו בני אדם של צורה זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, אזל אשכחינהו דקא רמי קראי אהדדי, כתיב (משלי, ד) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, וכתיב (שם, ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, לא קשיא כאן במצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים כאן במצות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים, הדר יתבי וקא מיבעיא להו כתיב (שם, ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכל חפציך חפצי שמים, לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים וכאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, א"ל מאי בעית הכא, אמר להו אמר לי אבא זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי, כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן אלא צעורי קא מצערי לן, א"ל אבוה מאי אמרו לך, א"ל הכי והכי אמרו לי, א"ל ברכתא מעליתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון, תעיל ולא תפיק תעיל כלתא ולא ימותו בנך, תפיק ולא תעיל תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, ליחרוב ביתך ביתא דהאי עלמא, וליתוב אושפיזך ביתא דהאי עלמא, דכתיב (תהלים, מט) קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור אל תקרי קרבם אלא קברם, לבלבל פתורך בבני ובבנתא, ולא תחזי שתא חדתי לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי, ר"ש בן חלפתא אפטר מיניה דרבי א"ל לבריה זיל לגביה כי היכי דליברכך אזל א"ל יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש, אתא לגבי אבוה א"ל מלתא בעלמא הוא דא"ל, א"ל ברכך ברכתא דברכינהו קב"ה לישראל ושנה בה דכתיב (יואל, ב) ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' כן יהי רצון ונאמר אמן: