תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף כל הדורות, בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו מאמו ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא הי' בעולמו וכלתו הרי אלו פוטרת צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם וכלן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או נמצאו יילנות צרותיהן מורתת שאין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ובאם חמיו שנמצאו או שמיאנו, כיצד פוטרת צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשאוה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה, כיצד אם מתיהן צרותיהן מורתות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת אחיו צרתה מותרת, וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת, שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו אחות אביו אחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ב"ש מתירין הצרות לאחיו וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתיבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין אע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש כל הטהרות והטומאות שאלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו ע"ג אלו:

פי' ט"ו נשים הן שהן מותרת לראובן והן עריות לשמעון אחיו מצד האב ומפני שהן מותרת לראובן והן עריות לשמעון אחיו מצד האב ומפני שהן מותרת לראובן קוראן התנא נשים, אבל שש עריות דסיפא שהן אסורות לכל האחין ואין קדושין תופסין בהן לשום אח קוראן עריות, בתו של שמעון מותרת לראובן וכן בת בתו ובת בנו וכן בת אשתו שאם נשא שמעון אשה והולידה לו בת יכול ראובן ליקח אותתה הבת וכן בת בתה ובת בנה לשמעון הן עריות, וכן אם נשא שמעון אשה יוכל ראובן ליקח אם אותה האשה שהאי חמותו של שמעון ואם אמה שהאי אם חמותו של שמעון ואם אביה של אותה האשה שהיא אם חמיו של שמעון, וכן נמי יכול ליקח ראובן אחות שמעון ממצד האם כגון יעקב שנשא לאה והוליד ממנה ראובן עוד נשא רחל שהיתה לה בת מאיש אחר והוליד ממנה ראובן עוד נשא רחל שהיתה לה בת מאשי אחר והוליד ממנה שמעון ואותה הבת היא אחות שמעון מצצד האם והיא נכרית לראובן וכן נמי יכול ראובן לישא אחות אחל שהיא אשת אביו ולשמעון האי אחות אמו וכן נמי יכול ראובן ושמעון לישא שתי אחיות ואשת ראובן היא לשמעון אחות אשתו וכן נמי יכול ראובן לישא אשת אחיו של שמעון מצד האם כגון יעקב נשא לאה והוליד ממנה שמעון עוד נשא רחל והוליד ממנה ראובן ורחל כשנשאה יעקב הי' לה בן מאשי אחר ואותו הבן הוא אתח לשמעון מצד האב ולראובן הוא נכרי הלך אותו הבן ונשא אשה ונתאלמנה ממנו או נתגרשה אותה האשה האי אסורה שהאי אשת אחיו מאמו ומותרת לראובן, וכן נמי יכול ראובן לישא אשת אחיו שלא הי' עולמו כגון יעקב שהוליד ראובן ואח אחד והלך אותו האח ונשא אשה ומת בלא בנים ונפלה אשתו לפני ראובן ליבום ואח"כ נולד שמעון אותה היבמה נקראת לשמעון אשת אחיו שלא הי' בעולמו וכתיב כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה א' בעולם אותו האח ראוי ליבם פרט לזה שלא היתה להן ישיבה א' בעולם הלכך אותה היבמה אשת אותו האח האחר אסורה לשמעון ומותרת לראובן, דכשימות ראובן אע"פ שמכח ראובן נופלת לפניו שזיקת אותו האח פקעה כשיבמה ראובן ועכשו מכח ראובן היא נופלת עליו אפ"ה כיון שנאסרה עליו שעה א' היא אסור הלו עד עולם וכן נמי יכול ראובן לישא אשת בת שמעון אחיו אם מת או גרשה ועל שמעון היא אסורה מפני שהיא כלתו אלו הן ט"ו נשים שהן אסורות לשמעון איסור ערוה ולראובן אחיו הן מותרת ואם נשא ראובן א' מהן ומת בלא בנים פטורה האי מן החליצה ומן היבום, א' מהן ומת בלא בנים פטורה היא מן החליצה ומן היובום, וכן נמי אם נשא ראובן אשה אחרת עם ערות שמעון כמו שהערוה פטורה מיבום ומחליצה כך צרתה פטורה, שהערוה פוטרות צרתה הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף כל העולם:

דף ב עמוד ב

וכולן אם מתו או מיאנו לומר בחמותו ואם חמותו ובאם חמיו שנמצאו איילנות או מיאנו, פי' אם מתו ט"ו נשים או שנתגרשו קודם מיתת בעליהן שבשעת נפילת הצרה ליבום אין הערוה צרתה אע"פ שהיתה צרתה מתחילה כיון שבשעת נפילה אינה צרתה מותרת להתיבם, וכן נמי אם היתה הערוה יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחי' ומיאנה בו בחיי' צרתה מותרת אע"פ שלא נתן לה גט שבמיאון נפטרת ועקרה כל הקדושין כאילו אינן, וכן נמי אם נמצאת הערוה איילנות צרתה מותרת מפני שקדושי איילנות הן קדושי טעות כדאמרינן לקמן וכאילו לא היתה הערוה צרתה. ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שהרי יש להן בנים איילנות היא דוכרניתא דלא ילדה ממאנת נמי כיון שהביאה שתי שערות א"י למאן ובנים א"א להיות בלא סמנים כדאמרי' בגמ' אר"ס בנים ה"ה כסמנין ור"ז אמר אין בנים בלא סמנים ואע"ג דבדקנוה ואין בה שתי שערות, משום צער לידה חיישינן שמא נשרו:

כיצד פוטרת צרותיהן היתה בתו או א' מכל העריות נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים כשם שהיא פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן ק' כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרת היתה בתו או א' מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת הוא צרתה מותרת וכל היכולה למאן ולא מיאנה חולצת ולא מתיבמת פי' היתה הערוה קטנה ויתומה שהשיאוה אמה ואחי' שאין קדושיה אלא מדרבנן ולא הספיקה למאן עד שמת בעלה צרתה חולצת ולא מתיבמת שלהתיבם אינה יכולה מפני שנשאות צרות ערותה מדרבנן ובאל חליצה נמי לא נפקא דכיון דקדושין מדרבנן לא אלימי לאפקועי צרה בכדי הלכך חולצת ולא מתיבמת ואי קשיא הכא תנן שאי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו וכו' ואמרי בפ' המדיר שאפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה היכא דהוי קדושי טעות, י"ל דהכי אמרי' התם אר"כ משמי' דעולא המקדש ע"ת ובעל צריכה הימנו גט זה הי' מעשה ואל הי' כח לחכמים להוציאה בלא גט ולאפוקי מהאי תנא דתניא והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפסה מותרת ואיזהו זו, זו שקדושיה קדושי טעות שאפי' בנה מורכב ע"כ ממאנת והולכת לה, אלמא חכמים פליגי על ר"י ואמרו כיון דבעלה ולא מיאנה אחולי' אחלה להנאה, ואע"ג דאיכא לאקשויי לחכמים נמי כגון שקידש אחיו את חמותו על תנאי ולא נתקים התנאי וקדושין קדושי טעות שהרי לא אחלה להנאה שהיא ממאנת ויוצאה אע"פ שיש לה בנים ולא ממאנת, אין זה כלום דקדושין על תנאי ולא נתקים התנאי אינן קדושין כלל ופשיטא דצרתה מותרת ולא איצטריך לתנא למיתני אלא קדושי איילנות שהי' בסתם בלי תנאי ועמדה עד עכשו בחזקת אשתו ועכשו נמצאו למפרע קדושי טעות, וכן נמי הממאנת שעמדה עד עכשו בחזקת אשתו מדרבנן ועכשו מינה ועקרה הקדושין אבל המקדש ע"ת לעולם לא נתקיימו הקדושין עד שיקים התנאי הלכך כי לא קיים תנאו לא הי' קדושין כלל ומ"ה דלא איצטריך לאתנא:

שש עריות חמורות מאלו מפני שנשאת לאחרים צרותיהן מותרות אמו אשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו, פי' אלו שש עריות חמורות מהן בזה הענין שהן אסורות לכל האחים והלכך אם נשאת א' מהן לאשי זה ולו אשה אחרת ומת צרתה מותרת לא' מן האחין שאין צרתה אסורה אלא הנופלת לפניו עם הערוה ליבום. אמרי' בגמ' מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביו וקתני מפני שנישאת לאחרים, לאחרים אין לאחים לא מאן שמעת לי' האי סברא ר"י דתנן נישא אדם אנוסת אביו ומפותח אביו ואנוסת בנו ומפותח בנו ור"י אוסר באנוסת אביו ומפותח אביו וסתם מתני' ר"י הוא ומ"ה לא תנאי י"ו נשים, פי' לרבנן י"ו הן שפוטרין צרותיהן הרי יכול ראובן לישא אם שמעון שהיא אנוסת אביו והיא נופלת לפניו ליבום ופוטרת צרתה ואשת אחיו מאביו הוא כגון שגירשה או שמת ויש לו בנים שהיא אסורה לכל האחים:

דף ג עמוד ב

ואמרי' מנה"מ, פי' שאלו ט"ו נשים פוטרות צרותיהן דאלו שש עריות צרותיהן מותרת, דת"ר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עלי' בחיי' מלי' מה ת"ל לפי שנאמר יבמה יבא עלי' שומע אני אפי' בא' ממכל עריות האומורות בתורה הכתוב מדבר נאמר כאן עלי' ונאמר להלן יבמה יבא עלי' מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח אין לה אלא היא צרתה מנין א"ק לצרור ואל לצור פי' אלא תקח קאי, וה"ק אשה אל אחותה לא תקח לצרור דהיינו צרתה הבאה עלי' לצרור אותה וכמו שהערוה אסורה ליבם גם צרתה אסורה שהיא ערוה להתחיב לע זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם אף כל שהיא ערוה וחייבים ע"ז כרת ולע שגגתה חטאת אסורה ליבם, אין לי אל אהן צרותיהן מנין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבים עז"כ עש"ח ואסורה ליבם וצרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבים עז"כ ועש"ח ואסור הליבם וצרתה אסורה מכאן אמרו ט"ו נשים פוטרות צו"ל מן החליצה ומן היבום ע"ס כל העולם, יכול שאני מרבה שש עריות חמורות מאלו שיהי' צרותיהן אסורין אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבן עז"כ ועש"ח ואפשר להנשא לאחין צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבן עז"כ ועש"ח ואפשר להנשא לאחין צרתה אסורה יצאו שש עריות חמורות מאלו הואיל וא"א להנשא לאחין צרותיהן מותרות. שאין צרה אלא מאח, אזהרה שמענו פי' שאסור ליבם עונש מנין א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה:

ואקשי' טעמא דכתוב רחמנא עלי' הא לא"ה הו"א אחות אשה מיבמה מ"ט דאתי עשה ודחי את ל"ת, אימור דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת, ל"ת גרידא, ל"ת שיש בו כרת מי דחי ותו ל"ת גרידא מנין דדחי.

דף ד עמוד א

ומהדרי' דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וסמוך לי' גדילים תעשה לך, ואב"א סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם, ולמה כ' רחמנא להאי גדילים תעשה לך גבי ציצית למאי כתבי הכא למדרש סמוכים ולהתיר כלאים בציצית לומר גדילים תעשה לך משעטנז והוא שהתורה התירה תכלת שהוא עמרא בסדין של פשתים פי' שעושה כל החוטים מפשתים כדי לקיים הכנף מן כנף ושני חוטין מתכלת ותולה אותו בכנף הסדין שמונה חוטין וקושרן:

דף ה עמוד ב

ומקשה אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכי אשכחן דדחי דאצטריך עליה לאוסרה.

דף ח עמוד א

ואסיק רבא ערוה ל"ל קרא דאין עשה דוחה את ל"ת. שב"כ כי איצטריך למיסר צרה, פי' ברייתא דקתני אין לי אלא היא וכו' משום צרתה, ומ"ש ערוה דל"צ קרא דאין עשה דוחה ל"ת שד"כ צרה נמי ל"ת שב"כ היא פי' דכתיב או לצרור דפרש"י לא תקח הבאה לצרור והיינו צרה א"ל ר"א בר מרימר לרבינא הכי אמרי' משמי' דרבא למיסר נמי צרה לא צריך קרא כי איצטריך קרא למישרא צרה שלא במקום מצוה מ"ט א"ק עלי' במקום עלי' הוא דאסורה צרה, שלא במקום עלי' שרי' צרה פי' אי לאו עלי' הוה דרשינן הכי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לא אחות אשה ואל צרתה והייתי אוסר הצרה אפילו שלא במקום מצוה כגון אם נשא זה אחות אשתו ויש לו אשה אחרת ומת כמו שאחות אשתו אסורה גם צרתה נמי אסורה קמ"ל עלי' דדוקא במקום מצוה פי' כשנפלה לפניו ליבום אז אסורה הצרה בל שלא במקום מצוה כגון שנשאה נכי הצרה מותרת:

דף ט עמוד א

א"ל ר' מאי אריא תני ט"ו נשים ליתני י"ו נשים ת"ל כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו מאי דעתך אמו אנוסת אביו, פי' שנישאת לאחיו מאביו מת האח ונפלה לפניו ליבום אמו אנוסת אביו פלוגתי' דר"י ורבנן היא דתנאי נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וכו'.

דף י עמוד א

ואסיק ר"א דהכי קאמר להו מ"ט לא דייקת מדקתני דמתני' ר"י הוא דאסר ר"י באנוסת אביו דקתני סיפא, שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותי' מותרין אמו ואשת אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא "י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב פי' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה הוי כמתניתא דתני לו אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרהת פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי ברא ר"י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב י' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה לוי כמתניתא דתני לוי אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרתה פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו נישאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה.

דף י עמוד ב

מ"ט, כיון דתפשי בה קדושין פוטרת צרתה, פי' ואפי' לר"י דאסר אינו אלא בלאו וקדושין תופסין בקדושי לאוין וצרתה היא מה"ת צרת ערוה ואע"פ שמנו חכמים במשנתם ט"ו נשים יש לך להוסיף י"ו כגון זו, ואע"ג דהך סתמא דשש עריות אזלא כר"י לית הל' כוותי' דהוי לי' סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם, וקלמן בפ' נושאין על האנוסה הוי פלוגתא דר"י ורבנן וקתני התם נושא אדם אנוסת אביו וכו' וקתני לי' בהדי פסיקות הדי כל האנוסות שהן מותרות ור"י הוא דפליג ואסר באנוסת אביו, ויחיד ורבים הל' כרבים וכך פסקינן:

איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ר"ל אומר הוא אינו חייב על החליצה כרת והאחין חייבן על חליצה כרת ובין הוא ובין האחין חייבין על צרתה כרת ור"י מר בין הוא בין האחים אין חייבין לא על חליצה כרת ולא על צרתה כרת, מ"ט דר"ל א"ק אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה פי' דהו"ל למיכתב אשר לא בנה, מאי לא יבנה אזהרה למי שחולץ ליבמתו ולא בנה שוב לא יבנה וקיימא עלי' בלאו איהו הוא דקאי בלא יבנה הא אחין כדקיימי קיימי עלה דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקייי קיימי פי' באיסור אשת אח, ור"י אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חולץ ואי בעי להאי מיבם והשתא קאי עלי' בכרת אלא אינהו שליחותא דאחין עביד ואיהי שליחותא דצרה עבדא, פי' כמו שוהא אינו חייב על החליצה כרת אלא לאו כך האחים אין חייבים עלי' אלא לאו, וכמו שעל החליצה אין חייבים עלי' אלא לאו כך על צרתה אין חייבים עלי' אלא לאו:

דף יא עמוד א

ר"א סבר לה כר"ל ורבינת ס"ל כר"י וקי"ל כל היכא דפליגי ר"ל ור"י הלכה כר"י בר מהנך תלתא: ואיתמר הבאר על בימתו וחזר הוא או א' מן האחין ובא על צרתה פליגי בה ר"א רבינא ח"א בעשה ס"ל בית א' הוא בונה ואל שתים ולוא הבא מכ"ע עשה, וח"א בכרת פי' איהו בלחודי' קאי על הצרה בעשה אבל כל האחים בכרת ומ"ד בעשה כר"י דאמר שליחותי' דאחים קעבדי הלכך כולן שני' בעשה ומ"ד דכרת כר"ל דאמר אחים קייי באיסור אשת אח שלא במקום מצוה וקי"ל דכל היכא דפליגי ר"א רבינא הלכה כדברי המיקל וכ"ש דמיקל קאי כר"י וש"מ נמי הלכה כר"י דקאי כמאן דמיקל:

אר"י א"ר צרת סוטה אסורה מ"ט טומאה כתיב בה כעריות פי' מי שהי' נשוי שתי נשים וזנתה הא' תחתיו בעריות אעפ"י שאינה אסורה עליו אלא בלאו היכן דכתיב בה ונתפסה והיא נטמאה ה"ה כעריות דכתיב בהו טומואה אל תטמאו בכל אלה וכמו שהערוה פוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום אף סוטה נמי פוטרת צרתה מתחייב ר"י נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת פי' המקנא לאשתו וא"ל אל תסתרי עם פלוני והלכה ונסתרה עמו בעדים אם שהתה כשעור טומאה אסורה לבעלה שמא זנתה שרגילים לדבר ואם כהנת היא אסורה בתרומה כדמפרשי' טעמא בסוטה נטמאה, נטמאה, נטמאה ג"פ א' לבועל וא' לבעל וא' לתרומה ואם מת חולצת וכו' כדמפרשי' טעמא בפ"ק דסוטה, אמר רבא ק"ו אם נאסרה במותר לה פי' בבעל באסור לה לא כ"ש פי' ביבם קתני מיהא חולצת וקשיא לרב דמשוי לה ערוה ופטר לה אף מן החליצה.

דף יא עמוד ב

א"ל אמינא לך סוטה ודאית ואת אמרת לי סוטה ספק פי' ספק סוטה בעי חליצה אבל סוטה ודאי היא וצרתה יוצאת בלא חליצה, ומ"ש סוטה ודאי דכתיב בה טומאה ספק סוטה נמי כתיב בה טומאה דתניא ר"י בן כיפר ומר משום ר"א המחזיר גרושה מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה וח"א א' זו וא' זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנאסרה פי' ר"י סבר דוקא מחזיר גרושתו שנישאת לאחר אסורה אבל מת האי מותרת דכתיב אחרי אשר הוטמאה דוקא אם נבעלה לשני אסורה אבל אם לא נבעלה לשני מורתת היא לחזרו לו וחכמים סברי אף מן האירוסין אסורה דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר והויה היינו קדושין וכתיב בתרי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה והיא דכתיב אשר הוטמאה לא אמחזיר גרושתו קאי אלא לרבות סוטה שנסתרה, אלמא סוטה שנסתרה טומאה כתיב בה ותיפוק בלא חליצה ומשני מאי נסתרה נבעלה ואמאי קרי לה נסתרה לישנא מעליא, פי' ולעולם ספק סוטה לא כתיב בה טומאה, ומקשה נבעלה טומאה כתיב בה בהדיא, ונסתרה והיא נטמאה ומשני למיקום עלה בלאו פי' להכי אתא אשרר הוטמאה ליתן לאו על בעלה ולעולם כשנבעלה בודאי מיירי ור"י בן כיפר דמוקי ולה קרא במחזיר גרושתו או בסוטה המזנה תחת בעלה לית לי', ואפילו פשיטא לן דזנאי מ"ט הוי' ואישות כתיב בה באותה הנאסרות לבעלה, הוי' דכתיב והיתה לאיש אחר אשיות דכתיב אשר לקחה לו לאשה משנשאת לאחר ע"י קדושין ואשיות ומת או שגירשה הוא דקאי בלא יוכל אבל מזנה תחתיו לא וה"ל כר"י א"ר דסוטה ודאית היא וצרתה יוצאת בלא חליצה ובלא יבום, אבל ספק סוטה חולצת ולא מתיבמת, ולענין מחזיר גרושתו ה"ל כחכמים וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ואפי' מן האירוסין אסורה כדכתיב והיתה לאיש אחר והאי הויה דקדושין משמע ואמרי' נמי בשלהי מס' גיטין לא מצוא דבר על בורין מהו אומר ר"ה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא גזירה שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין אלא אף מן האירוסין לא, וגרושה שזנתה לאחר שנתגרשה מותר להחזירה דדוקא ע"י הוי' אסרתה תורה אבל בלא הוי' לא, ודוקא אשתו שזנתה אסורה לבעלה וקיימא עלי' בלוא כדאמר אחרי אשר הוטמאה ולרבות סוטה שנבעלה שנאמר שנסתרה אבל גרושותו שזנתה מותרת:

אר"ח ב"א בעי ר"י המחזיר גרושתו משנישאת צרתה מהו א"ל ר"א ותבעי לך היא גופא, היא גופא לא קמבעי לי' דאמרינן ק"ו אפילו במקום מצוה, פי' כשגירשה בעלה היתה מורתת לבעלה ואסורה ליבמה וכשהלכה ונישאת לאחר נאסרה לבעלה המורת בה כ"ש ליבמה שהי' אסורה בה, כי קא מבעי' לצרתה מאי אלים ק"ו למידתו צרה או לא.

דף יב עמוד א

ת"ש המחזיר גרושתו משנישאת היא וצרתה חולצת, היא וצרתה חולצת ס"ד אלא או היא או צרתה חולצת ולא תירוצי מתרצת תרוץ ואיא הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת וה"ל כי האי תירוצא בתרא דהכי אמרי' לקמן, כי אתא רבין אמר ר"י צרת מחזיר גרושתו מורתת פי' וכבר פסקנו הל' כחכמים דהאי אחרי אשר הוטמאה לא קאי במחזיר גרושתו אלא בסוטה ודאית ודין הי' שהיא בעצמה תתיבם אי לאו משום ק"ו:

אר"ל ב"א אמר מ' עוקבא אמר שמואל צרת ממאנת אסורה פי' נפלו לפניו שתי יבמות מאת א' א' גדולה וא' קטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה ואמי' למאן היא אסורה אי לימא לשאר האחין השתא היא גופא שריא לאחים דאמר שמואל מיאנה בזה מורתת בזה, צרהת מיבעי' פי' היבמה שהיא יתומה קטנה אם מיאנה דוקא לאותו שמיאנה בו אסור האבל לשאר האחין שריא וטעמא דאיסורא הוא שמום דמילפי הממאנת בבעלת הגט דכי היכי דאם נתן לה גט אסורה לו מדרבנן משום לא יבנה ה"נ לגבי מיאון, ומשום דלא דמי מיאון לגט מ"ה לא אסרינן לה לאחין כי היכי דאסרי' בעלת הגט צרתה נמי לא סרי' כי היכי דאסרי' צרת בעלת הגט אי לאו דמיחלפא בצרת בתו ממאנת, ולקמן בפ' ב"ש אמרי' בפירוש ממאנת מיחלפא בבעלת הגט אלא לאו לדידי' אמר שמואל דצרת ממאנת אסור הדכי היכי דממאנת גופא אסור הלי' ה"נ צרתה, ומקשה מ"ש ממאנת דשריא לאחין משום לא עבידא בה מעשה צרה נמי לא עבידי בה מעשה, פי' ממאנת דעבידי בבה מיאון סורה משום צרת בתו ממאנת שנפלה לפניו ליבום ומיאנה דמחלפא בבעלת הגט אבל רה דלא עבדא בי' מידי תשתרי ומהדר גזירה מושם צרת בתו ממאנת פי' דאתי למישרי צרת בתוממאנת שנפלה לפניו ליבום ומאינה בו דאמרי' נשואי קאמאי קא קרה ואין זו צרת ערוה, וה"ה מיאון בבתו הואיל והוא קיים ואין מיאון אלא ערוה, וה"ה מיאון בבתו הואיל והוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה שאל קבל אבי' קדושין משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן בפ' ב"ש, קטנה שהשיאה אבי' ונתגרשה ה"ה כיתומה בחיי האב דפקע לי' זכותי' מינה משיצאה מרשותו ואם הלכה ונישאת לאחי אבי' יכולה היא למאן ביבים פי' באבי' וה"נ אמרי' בירושלמי גבי מנתי' דתנן וכולן אם מתו או מיאנו וכו' ובתו ממאנת לאו נישואין דאורייתא הכי תיפתר בקטנה שהשיאה אבי' ונתגרשה בחייו שהיא כיבמה הכי מפרשי נמי בפ' האיש מקדש:

ומקשה וצרת בתו ממאנת מי אסורה והתנן וכולן אם מתו או מיאנו או שנמצאו איילנות צרותיהן מותרת, לא לעולם בבעל ותרי גווני גירושין, ומ"ש מיאנו בבעל דשריא דקעיקרינהו לנישואין קמאי לי מיאנו ביבים נמי נישואי קמאי קעקרה משום דדתני רמי ב"י מיאנה בבעל מותרת לאביו ממיאנה ביבם אסורה לאביו אלא משעת נפילה נראת ככלתו ה"נ משעת נפילה נראה כצרת בתו פי' יתומה קטנה שמיאנה בבעלה מותרת לאביו שהוא חמי' לפי שעקרתן לקדושין והרי היא כמפותה ולאו כלתו היא, אבל אם מיאנה ביבם אסורה לאביו דכיון דאהני נישואין דקמאי לזקוקה ליבום נראת כאשתו גמורה ונראת ככלתו של זה, ה"נ בבתו ממאנת משעת נפילה שנפלה לפניו ליבום והוצרכו למאן בו נראת כאשת אחיו וצרתה צרת הבת:

אמר רב אשי צרת איילנות אסורה שנאמר והי' הבכור אשר תלד פרטי לאיילנות שאינה ילדה פי' מי שהי' לו שתי נשים והא' היא איילונית אינה בת חליצה ויבום כדילפי' מאשר תלד הראוי' לילד פרט לאיילונית שאינה יולדת וכמו שהאי אינה בת חליצה ויבום והיא אסורה עליו דהוי לו אשת אח שלא במוקם מצוה וה"ה כערוה עליו צרתה נמי אסור הויוצאת באל כלום, תנן וכולן אם מתו או מיאנו או שנתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרת, פי' אלמא צרות איילוניות מותרות ואע"פ שהיא ערוה פי' אם היא נכרית ל"ק כאן שהכיר בה כאן שאל הכיר בה, דייקא נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהי' פי' כשהכיר בה כשנשאה שהיא איילונית ורחמנא פטרי' מאש תלד, ומתני' כשלא הכיר בה כשנשאה שהיא איילונית ואין כאן מקח טעות אז הוי אשתו וצרתו היא צרת איילונית ורחמנא פטרי' מאש תלד, ומתני' כשלא הכיר בה כשנשאה שהיא איילונית והי מקחו מק"ט ולאו אשתו האי לפיכך צרתה מותרת דלאו צרת איילונית היא, עיין בפ' השולח גט ובס' המכריע:

דף יב עמוד ב

אמר רבא צרת איילונית מותרת אע"פ שהכיר בה, ואפי' צרת בתו איילונית פי' אע"פ שהכיר בה שהיא איילונית וקדושיה הן קדושין גמורין וזו האי צרתה אפ"ה מותרת ליבם דאין זוהי צרת ערוה אסר רומנא ההוא דאלו לא הות ערוה הוה חזיא ליבומי השתא דהיא ערוה אסורה היא ואסורה צרהת, אבל בתו איילונית אפילו לא הות בתו לא חזיא לי' ליבומי דהיא איילונית ולא אסורה לי' משום ערוה הלכך צרתה מותרת דמחזאי כצרת ערוה שלא במקום מצוה דהא ערוה גופא לא רמיא קמי' דהיא איילונית ולא בת יבום היא, והא קתני שנמצאו נמצאו אין אלו מעיקרא לא תני' שהי' פי' קודם הנישואים, כי אתא רבין אר"י אמר א' צרת ממאנת וא' צרת איילונית וא' צרת מחזיר גרושתו כולן מותרת, וה"ל הכי, לב ממאנת גופא אסרהו לי' משום דמחלפא בבעלת הגט:

תני ר"ב קמי' דר"נ ג' נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שאם תעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה, איזוהי קטנה מבת עשר שנים ויום א' ועד בת י"ב שנה ויום א' פחות מכאן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכות דברי ר"מ וח"א א' זו וא' זו משמשת כדרכה והולכת ומן שמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה':

ואי קשיא האיך התירו חכמים להוציא זרעו לעשות כמעשה ער ואונן: תשובה איזה הוא מעשה ער ואונן שאסרה תורה כל שכוונתו שלא תתעבר כדי שלא יכחיש יופי' ואניו רוצה לקיים פו"ר ממנה, אבל אם כוונתו שלא תבא לידי סכנה מותר וכן נמי אם מתכוין לתאות יצרו ואינו מתכוין שלא תתעבר מותר כדאמרי' בפ"ק דכתובות ההוא דאתא לקמי' ד"ר א"ל ערכתי לו שלחן והפכו והתירו, והא ער ואונן שלא כדרכה שמשו כדאמרי' לקמן במס' א"ו הם שהיתה כונתם שלא תתעבר היו עוברים אבל מי שכונתו להשלים תאות יצרו אינו עובר, שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה ולא יקרא משחית זרעו שאלו כן אל ישכב אדם עם הקטנה והמעוברת ועקרה וקטנה:

וקטנה מבת י"א ועד י"ב שנים ויום א' יש לחוש שמא תתעבר ותמות אלב פחות מכן לא תתעבר ויתר על י"ב שנים אם מעברא לא תמות, ומעוברת שמא תעשה עיבורה סנדל שיאן לו צורת פנים שכשהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק הא' את חברו ופותחת צורתו ואע"ג דאמרי' אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ה"מ לעשות ולהשלים בלי מום אבל חוזרת ומתעברת ועושה סנדל, ומניקה שמא תתעבר ויעכר חלה ותהי' צריכה לגמול את בנה ושמא ימות וחכמים סברי אע"פ שכונתו שלא תתעבר היא משום סכנה אפ"ה דומה למעשה עו"א אלא משמש כדרכה ויבטח בה' ואל ישחית זרעו והלכה כחכמים ולא כר"מ דהוא יחיד:

דף יג עמוד א

כיצד פוטרת צרותיהן היתה בתו וכו' מנה"מ פי' דצרותיהן פוטרת צרותיהן אמר ר"י א"ר דאמר קרא לצרור התורה רבתה צרות הרבה פי' דהו"ל ליכתב לציר ר"א אמר צרת צרה לא צריכת קרא סבא היא, צרה מ"ט אסורה דבמקום ערוה קיימי צרת צרת נמי במקום צרה קיימא:

כיצד אם מתו הן ואפילו כנסו ולבסוף גירש, ורמינהו ג' אחים נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו האי דאמרו וכולן אם מתו או מיאנו צרות צרותיהן מותרת טעמא דגירש ולבסוף כנס אבל כנס ולבסוף גירש לא, אר"י תברא מי ששנה זו לא שנה זו האי תנא סבר מתה מפלת והאי תנא סבר גיטא מפילות רבא אמר לעולם חד תנא הוא וזו אצ"ל זו קתני וה"ל כרב"א:

וכל היכולה למאן וכו' פי' אע"ג דגדלה והביאה ב' שערות ששוב אינה יכולה למאן חולצת דדוקא אם בא עלי' אחר שגדלה פטרה צרה שהם קדושי תורה אבל אם לא בא עלי' אחר שגדלה כגון שהיתה אסורה אע"פ שכבר אינה יכולה למאן וקדושי' דרבנן הן צרתה חולצת ול אמתיבמת ומקשה ותמאן השתא ותתיבם פי' תמאן השתא ותאמר א"א בקדושין שקדשוני אמי ואחי לבעלי המת ותעקור קדושין הראשונים ותתיבם צרתה שלא תהי' צרת ערוה אחר שעקרה קדושי', לימא מסייע לי' לר' הושעיא דא"ר הושעיא ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו פי' יתומה קטנה שנפלה לפניו ליבום ועשה בה מאמהר מיאנה בו מהני ההאי מיאון להפקיע המאמר שעשה בה והיום ומחר כשתגדל א"צ ממנו גט כ"א חליצה ואע"ג דכל יבמה גדולה ומעשה בה מאמר ואניו רוצה לכונסה צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקו זאת א"צ כ"א חליצה לזיקתו שהמיאון עקר את המאמר אבל אינה ממאנת לזיקתו ולא מהני מיאון לעקור נישואי המת להפקיע הזיקה ולצאת בלא חליצה כדמפרשי' בפ' ב"ש מאמר דאיהו עבדי בה מצי עקרה זיקה דרחמנא רמי עלי' לא מצי עקרא, אלמא אין המיאון מפקיע הזיקה שאינה יכולה למאן ולעקור נישואין הראשונים להתיר צרתה ומהדר לא צרת ערוה שאני:

תני רמי ב"י מיאנה בבעל, מותרת לאביו מיאנה ביבים אסורה לאביו אלמא משעת נפילה נראית ככלתו ה"נ משעת נפילה נראי' כצרת בתו, פי' לעולם ממאנת לזיקתו דכל יתומה קטנה שנפלה לפני יבם יכולה למאן ולעקור נישואי' הראשונים של מת ולומר א"א בהן ומפקיעה זיקתה ויוצאת בלא חליצה כדאמר עולא לקמן בפ' ב"ש דממאנת אף לזיקתו אבל הכא משום דהוה צרת ערוה וכל צרת ערוה הוא בכרת ובני' ממזרים גזרו בה רבנן כדתני רמי ב"כ גבי כלה שהיא ערוה ואמר שאם מיאנה ביבם אסורה לאביו, ואע"ג דמדינא מצי למיעקר נישואי המת והו"ל אצל האב כמפותת בנו דשרי' לי' דקי"ל כרבנן דאמרי נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו אפ"ה גזרו בה רבנן כיון בשעת נפיהל נראית ככלתו ולא מיאנה בבעלה בעודו בחיים לא התירו לה למאן השתא בנישואי המת ולישא לחמי' שמא יאמרו הדיוטות כלה שמת בעלה מותרת לחמי' וירבו ממזרים בישראל ואע"ג דלהתי' בלא חליצה מועיל מיאונה והאי נישאת לעולם בלא חליצה דאמרי' נישואי קמאי קעקרה ולא גזו דילמא לימרו יבמה מותרת לשוק בלא חליצה, התם ליכא כרת אלא לאו דלא תהי' אשת המת החוצה ואין ממזר מחייבי לאוין, אלב לחמי' לא הועיל מיאונה דלגבי כרת גזרו רבנן, וה"נ בצרת ערוה דאיכא כרת גזרו רבנן שכיון שלא מיאנה בו בחייו שלא תוכל למאן בו אחרי מותו להתיר צרתה שמא יאמרו הדיוטות צרת הערוה מותרת וירבו ממזרים בישראל הוי פלוגתא ר"י ורב ור"י דכי סובר ממאנת ביבם לעקרו זיקת המת ולהתיר צרה לאבי' וכלה חמי' ורב ור"י סברי אין ממאנת ואמרינן התם מה אנן קיימים אם באומרת עוקרת, אם באומרת א"א בנשואי אבל בנשואי אחיך רוצה אני כ"ע מודי שאינה עוקרת אלא כאן אנן קיימים באומרת א"א בנשואיך, ר"י אמר באומרת לא אפשי לא בנשואיך ולא בנשואי אחיך, רב ור"י דאמרי תרוויהו אמרי' באומרת א"א בנשואים אבל בנשואי אחיך רוצה אני ומתני' דתנן וכל דשיכולה למאן ולא מיאנה מוקמי ר"י התם כגון שמתה דשוב א"י למאן ור"א אמר אפי' תימא בקיימת תפרוש שאין שם יבם אחר אלא אבי' פי' לאבי' אינה זקוקה כלל וא"צ לעשות שום מיאון כלל שתהי' צרתה בו מותרת במיאונה אבל אם הי' שם יבם אחר שהיתה זקוקה לו והיתה רוצה למאן בנשואי המת ולעקור זיקתה להפטר לשוק בולא כלום היתה צרתה מותרת לאבי' במיאנוה, אבל כשאין שם יבם אחר אלא האב ה"ה מותרת לשוק בולא כלום ומה מיאון היא צריכה אפי' אם תמאן בנושאי המת יאנן אלא דברי הבאי ואינו חשוב מיאון שתהי' צרתה מותרת בו:

דף יג עמוד ב

מתניתין ב"ש מתירין את הצרות לאחין וב"ה אוסרין חלצו ב"ש פוסלין אותן מן כהונה וב"ה מכשירין נתיבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין ואעפ"י שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא מנמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש וכל הטהרות והטמאות שאלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו מלעשות טהרות אלו ע"ג אלו ואלו ע"ג אלו, אר"ש בן פזי מ"ט דב"ש א"ק לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר החוצה מכלל דאיכא פנימי ואמר רחמנא לא תהי' פי' החוצה הוא קרא יתירא דהו"ל למיכתב לא תהי' אשת המת לאשי זר למ"ל תו למיכתב אחוצה אלא למידרש החוצה כמו החיצונה זו היא הנכרית מכלל דאיכא פנימי בהדה דהיינו הקרובה שהיא ערוה, ואמר רחמנא אע"ג דפנימית נפקא ושריא לזר החיצונה לא תהי' לזר לא תתייבים, וב"ה האי לא תהי' החוצה מבעי' לכדר"י א"ר דאר"י א"ר מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהי' לא תהי' בי' הוי לזר פי' אע"ג דקי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין דליכא כרת. ביבמה לשוק לא תפשי וב"ש הא דר"י א"ר מנ"ל נפקא להו מאיש זר, ולקמן בפ' האשה רבה אמרי' דפליג עלי' שמואל ואמר צריכה גט ופסיק התם אמימאר הל' כשמואל וב"ה נמי תיפוק לי' מלאיש זר, ה"נ אלא החוצה למ"ל לרבות את הארוסה. פי' שעדיין היא חיצונה לו לא נתקרבה עמו בביאה ומהכא מוכח טעמא דכ' החוצה הא לאו הכי אשת המת נשיאה משמע. וא"כ הכותב גט לארוסתו לא יכתוב אשתו אלא ארוסתו ואידך מחוצה החוצה, ואידך חוצה כחוצה לא דריש:

רב אמר טעמא דב"ש דאין איסור חל על איסור פי' אין איסור ערוה חייל על איסור אשת אח, ומיהו אין לומר דבר זה על הערוה דכי מייתי ופקע איסור אשת אח חייל איסור ערוה אלא זה ראוי לומר גבי צרה דערוה אסרה צרה דכותה, וכיון דלא חייל איסור ערוה על איסור אשת אח לא חייל איסור ערוה על הצרה וכי מייס אח דפקע איסור אשת אח חייל איסור ערוה אז אינה צרהת נמצא שאי כח בערוה לאסור צרהת, תינח נשא מת ואח"כ נשא חי דמעיקרא קדים איסור אשת אח ולא אתי איסור אחות אשה חייל על איסור אשת אח אלא נשא חי ואח"כ נשא מת איסור אחות אשה קדים ואע"ג דאיסור אחות אשה קדים כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל על איסור אחות אשה הו"ל צרת ערוה שלא במקום מושנה ושריא. פי' תחלה רצה רבא לומר שלא יחול איסור ערוה על איסור אשת אח כדי שלא תהא צרת ערוה ואחר שהשוהו חזר ואמר דאין איסור אשת אח חייל והוי צרת ערוה אבל מיהו לא הוי במקום מצוה וכל צרת ערוה שלא במקום מצוה שריא:

חלצו ב"ש פוסלין וב"ה מתירים פשיטא לאפוקי מדר"י ב"נ דאמר בואי ונתקן לצרות שיהי' חולצת ולא מתייבמות פי' דמספקא לי ה"ל קמ"ל דאפי' חליצה מדרבנן לא בעי, שאם הי' צריכות חליצה אפי' מדרבנן לא הי' כשרים לכהונה:

נתייבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין פי' אם נתייבמו ונתאלמנו ב"ש מכשירין אותה לכהונה דבכשרות נבעלו וב"ה פוסלין דלחייבי כריתות נבעלו וה"ל זונה ופסולה לכהונה ונפסלה מלאכול בתרומה דכארי' לקמן בפ' אלמנה לכ"ג ואמרי' הא תו למ"ל איידי דתני חלצו תני' נמי נתייבמו:

תנן התם מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר א"ל ר"ל לר"י קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והאי לא תתגודדו מבע"ל לגופי' דאמר רחמנא לא תעשו חבורה למת. א"כ לכתוב רחמנא לא תגודדו מאי תתגודדו ש"מ להכי הוא דאתא, ואימא כולה להכי הוא דאתא פי' שלא יעשה אגודות אגודות מדלא כתיב תגודדו א"כ לימא קרא לא תגודו פי' שהוא לשון אגוד מאי תתגודדו ש"מ תרתי. א"ל ב"ש מתירין את הצרות לאחין וב"ה אוסרים פי' ואי חיישת אל אתתגודדו האיך הי' עושים אלו כדבריהם ואלו כדבריהם הו"ל לישא ונתון יחד עד שישוי לדעת א' מה יעמדו על הענין ויגמור ה"ל או להקל או החמיר ולא יהי' אלו מקילים ואלו מחמירים ואם לא יוכלו לגמור ה"ל לא יהי' סומכים על דבריהם אלא ה"ל עד שיגמור הל' אלא מדלא חשו לדבר ש"מ ליתא ללא תתגודדו ומהרבה חלוקות שנמצאו בין היהודים אין להקשות שי"ל לא הי' עושים הצבור כאלא כ"א מהן אבל אלו שהי' רבים יהי' נראים כאגודות ועל היחיד אין לחוש:

דף יד עמוד א

א"ל מי סברת עשו ב"ש כדבריהם פי' לא תימא דלא עשו ב"ש כקוליהון מפני שלא רצו לסמוך על דעתן אבל בחומריהון עשו. וכיון דחיישינן ללא תתגודדו אם עשו כחומרי' כדפרי' עוברים בלוא. לכך הוא אסור להחמיר בפני רבים בשום לא תתגודדו כמו שאסור להקל, הילככך לא עשו ב"ש לא קולי' ולא כחומרי' והכי מוכח בהל' דמ"ד לא עשו אפי' בחומריהון לא עשו. ור"י אמר עשו ועשו. כתנאי רב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו ב"ש דבריהם אימת אלימא קודם ב"ק לא עשו מ"ט דמ"ד לא עשו ואלא לאחר ב"ק מ"ט דמ"ד עשו. איבע"א קודם ב"ק ואיבע"א לאחר ב"ק איבע"א קודם ב"ק מ"ד לא עשו הא ב"ה רובא, ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו, הכא ב"ש מחמירי טפי ואיבע"א לאחר ב"ק מ"ד לא עשו דהא נפיק קלא ומ"ד עשו ר"י הוא דאמר אי משגיחין בב"ק, ומקשא למ"ד עשו קרי כאן לא תגודדו ואסיק רבא כי אמרי' לא תתגודדו כגון ב"ד א' בעיר א' פלגי מורין כב"ש ופלגי מורין כב"ה אבל ב' בתי דינין בעיר א' לית לן בה:

ת"ש ואע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש אא"כ לא עשו מ"ה לא נמנעו אלא א"א עשו אמאי לא נמנעו, בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו דחייבי לאוין נינהו ובני חייבי לאוין כשרים נינהו אלא ב"ה אמאי לא נמנע מב"ש בני חייבי כריתות נינהו אל אלאו ש"מ לא עשו. לעולם עשו דמודעי להו ופרש"י, ה"נ מסתברא דקתני סיפא כל הטהרות שהי' אלו מטהרין ואלו מטמאין כי אא"ב דמודעי להו מ"ה לא נמנעו אא"א דלא מודעי להו אמאי לא נמנעו אלא לאו ש"מ דמודעי להו:

דף יד עמוד ב

ת"ש בית ר"ד בן הורקנוס הותרה צרת הבת לאחין ש"מ עשו ש"מ, ואין כל הל' אלא כי האי דאמרי', גופא בית ר"ד בין הורקנוס הותרת צרת הבת לאחין והי' הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול הי' ועיניו קמו מלבוא לבהמד"ר אמרי מי ילך ויודיענו א"ל ר"י אני אלך ואחריו מי ר"א בן עזריה. ואחריו מי ר"ע הלכו ועמדו על ביתו נכנסה שפחתו וא"ל רבי חכמי ישרלא באים אצלך א"ל יכנסו כו' התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת כיון שהגיעו לצ"ה א"ל הצרת הבת מה הוא א"ל מחלוקת ב"ש וב"ה והל' כדברי מי א"ל הל' כב"ה והלא משמך אמרו הל' כב"ש א"ל דוסא שמעתם או בן הורקנוס שמעתם א"ל חייך סתם שמענו א"ל אח קטן יש לי ויונתן שמו ובכור שטן שמו ומתלמידי ב"ש הוא ושלש מאות תשובות יש לו להשיב על צרת הבת. הזהרו שלא יקפח אתכם בהל' אבל אני מעיד עלי שמים וארץ על מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסורה, עמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויי' ומן התמרודיים:

דף טז עמוד ב

אר"י א"ר אסי גוי שקידש בזה"ז חוששין לקידוש' חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא פי' שבאו על הגויות וולד הולך אחר האב והו"ל ישראל מומר וקידושיו קידושיו, והא כל דפריש מרובא פריש בדוכתא דקביעי דכתיב וינחם בחלח וחבור ונהרי גוזן וערי מדי.

דף יז עמוד א

כי אמריתי' קמי' דשמואל א"ל בנך הבא מן הישרלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה פי' שבשפחה והנכרית ולדה כמוה ולא אזיל בתר האב, ואי קשיא אטו לית לי' לרב מתני' דתנן חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אלמא נכרית ולדה כמוה, ותנן נמי בקידושין בס"פ האומר וכל שאין לה ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזה זה זה ולד שפחה ונכרית י"ל דרב ס"ל מתני' דולדה כמוהו ה"מ לענין יבום שאין לה זיקה ליבם ולא פטר מן היבום, אבל מ"מ צד ממזרת יש בו שנתערב ישרלא מן הגויות לחוש אתו צד ממזרות ולומר שקידושיו צריכים גט משום צד ממזרות דאית בי'. וזה דומר קצת למאי דאר"י גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואמאי הוי ממזר והרי מקרא מלא הוא דרחמנא אפקרה וזרעי' דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ולמה נחוש לזרעו שלא יהא ישראל גמור אלא אע"ג דלא חיישי' לזרעי' דאב מ"מ מפני שנתערב הגוי עם בת ישראל עושה אותו ממזר ה"נ הכא אע"ג דולדה כמוה ואין לחוש לזרע ישראל מ"מ מפני שנתערב ישראל עם הגוי יש בו צד ממזרת והא איכא בנות, והאמר רבינא בת בתך הבא מן הגוי קרוי בנך פי' אע"ג דבנות אותו הדור ובניהן כלו יש לחוש לבנות אותן והבנות שנולדו מן הגוים ועוד באו גוים על הבנות שנולדו מן הגוים ועוד באו גום על הבנות והולידו בנות עד דור האחרון, והבנים הבאים עכשיו מהן הן ישראל מומר וניחוש לקידושיו, גמירא דבנתא דההיא דרא איצטרויי' איצטרא, פי' בנקט רחמן מללקוט הריון כמו שיליא חריפי' דמצרי זיקא. וי"ל מחמת רוב הביאות שבאו עליהן קלקלו רחמן ולא ילדו: