תוספות יום טוב על שבת יט

<< · תוספות יום טוב · על שבת · יט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

אם לא הביא כלי. פי' הר"ב איזמל למול את התינוק. ומסיים רש"י וקאי אמתני' דפירקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

מביאו בשבת. וכתבו התו' וא"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו [כדלעיל פרק עשירי מ"ה] וי"ל דאחר המילה היה צריך להחזירה לאמו דקטן צריך לאמו הוא ואז הוא חולה והוי כפות דאינו נושא עצמו [ועי' ספ"ק דר"ה] וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועי"ל כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א למהר המצוה כדמוכח בגמ' וכו' ועי' במ"ב [* פרק דלעיל ובמ"ב] פ"ד דסוכה. [* ומ"ש הר"ב מגולה להודיע כו'. גמ']:

[על פי עדים. בגמ' איבעי להו אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא"ה לתני ע"פ א' דאיצטריך לומר שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר]:

כלל אמר ר"ע. ושנוי בפסחים פ"ו מ"ב. ומשולש במנחות פי"א מ"ג ועיין בפי' מי"ג פרק בתרא דעירובין ובפי' רפ"ו דפסחים ומ"ש במ"ח פרק בתרא דר"ה:

משנה ב

עושין כל צרכי מילה בשבת. גמ' מכדי קתני כולהו כל צרכי מילה לאתויי מאי. לאתויי הא דת"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין וכו'. בס"ט. וכתבו בתוספות דאע"ג דבשילהי פרק דלעיל נמי קתני. התם תני ליה אגב גררא דמילי דתינוק אבל הכא עיקר:

ופורעין עיין בפי' סוף פרקן:

משנה ג

ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. רמב"ם. ולשון ארמי הוא דיזוקו מטר איוב ל"ו כ"ז מתורגם יזלפון מטרא ועיין משנה ג' פרק ו' דפרה:

אגדרוגיגוס. ענינו ושמו מפורש בספ"ח דיבמות:

ביום השלישי. עיין מ"ש בס"ד במשנה ג' פרק ט'. [* ומ"ש הר"ב והלכה כראב"ע. גמרא]:

משנה ד

חייב. לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא. הרמב"ם:

ורבי יהושע פוטר. עיין מ"ש בריש מכילתין וכן עיין במשנה ה' פרק ו' דפסחים:

משנה ה

יום טוב לאחר שבת. ומילה שלא בזמנה אינה דוחה יום טוב כי המילה מ"ע ויו"ט עשה ול"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. הרמב"ם:

שני ימים טובים של ראש השנה. עיין מ"ש בס"ד בספט"ו:

משנה ו

ואינו אוכל בתרומה. כתב הר"ב מה פסח אסור לערל. דכתיב ביה (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו:

מל ולא פרע וכו'. תימה אמאי איצטריך למתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב עטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה. תוספות. [* ודבריהם נ"ל שהוא ע"פ גי?רס ר"ת בתוס' דר"פ הערל [דף ע"א] וכן רש"י ז"ל שם הזכיר ג"כ לאותה גירסא. ואליביה קרא דביהושע [ה'] ומול את בני ישראל שנית לציצין המעכבין את המיל' ולגירסא ההיא קאי בקושיא מ"ד שלא נתנה פריעה לאברהם אבינו עליו השלום. וראיתי ברבות פרשת נשא (פרשה י"א) משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה ע"כ ופלוגתא זו לענין המוהל. עוד ברבות סוף פרשת בא ע"ש וכבפרשת נשא איתא בשיר השירים רבה [פ"א ופ"ג] אבל לגירסא קמייתא שכתב רש"י ז"ל אינו מקשה כלום על האומר שם שלא נתנה פריעה לא"א ע"ה השתא מתני' טובא קמ"ל במאי דחזר ושנה מל ולא פרע דלא תימא כיון דא"א ע"ה נצטוה במילה לבדה אף שאנחנו בהל"מ נצטוינו אף בפריעה מ"מ כי מל ולא פרע לא ליהוי כאילו לא מל לגמרי מכיון שאברהם אבינו עליו השלום מל ולא פרע עד שנתחדשה הל"מ קמ"ל דמכיון שנתחדשה ההלכה לפרוע כך היתה ההלכה דאם לא פרע שהוא כאילו לא מל לגמרי]:

משנה שבת, פרק י"ט:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב