תוספות חכמי אנגליה על הש"ס/ברכות/פרק א
פרק ראשון
[עריכה]דף ב'
[עריכה]V
לצורת הדף ראה כאן
[1]הקטר חלבים ואימורים[2] מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
פירש רש"י והן למטה [3][מן ה]מזבח [דכתיב][4] (ב)לא ילין [לבוקר][5] {שמות ל"ד, כ"ה}. הלשון קצר וה"פ, אינו עובר בבל ילין כשהם על המזבח אלא כשהם חוץ למזבח או למטה מן המזבח[6]. אבל אם [הלין][7] אותם על המזבח [אינו][8] בבל ילין.
[9]תנא אקרא קאי. ומיניה יליף תרויהו. דחובה לקרות ק"ש. ומדאקדים בשכבך קודם, ש"מ דערב קודם.
ואי [בעית אימא][10] יליף מבריתו של עולם. פירוש, הא דאקדים ערב לבקר יליף מבריתו של עולם. אבל חובה דלקרות ק"ש, יליף מובשכבך.
עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית וכו'. וקשה, אמאי לא [11](מ)פריש מילי דערבית ברישא, מדפרש (מילי דערבית ברישא)[12] (דקאמר)[13] מאימתי קורין שמע בערבין. [14][ו]י"ל דסמיך אקרא דכתיב ובשכבך.
V
לצורת הדף ראה כאן
ביאת אורו הוא.
פירוש למחר ביום שמיני. והאי וטהר קאי [15][א]גברא, כלומר יעשה דבר שיהא טהור בו. [ומשני][16], א"כ [דוטהר][17] קאי [18][א]גברא [19][ו]האי לשון ציוי, לימא קרא ויטהר. פירוש, שמזהיר לאיש שיטהר עצמו [20][ב]קרבן.
במערבא בעו ליה מיבעיא. פירוש, דעד השתא הוי פשיטא ליה דמתניתין דקאמרה [משעת][21] צאת הכוכבים, דהיינו בתר הערב שמש כדפרשינן לעיל. (אבל) [אלא][22] קרא [ממאי][23] פשיטא דהוי ביאת שמשו. אבל (תלמודא בעי) [במערבא דבעו][24] ממאי, [25](ו)הוי כמו[26] מילתא דפשיטא לבני בבל, מיבעיא במערבא.
מאי ואומר. לא הוי כמו מאי ואומר דכולה תלמודא. אלא ה"פ, מאי ואומר, כלומר היכי מצי למוכח [מוהיו][27] לנו הלילה [28](ל)משמר, והא לא כתיב עד צאת הכוכבים בהאי [קרא][29]. ומשני ודאי לא אתי האי קרא למוכח שום דבר, אלא לגלות על הפסוק דואנחנו עושים דהוי עד צאת הכוכבים1.
ואי סלקא דעתך דעני קדים ר' חנינא היינו ר' אליעזר. פירוש, דכהן שיעורו [משעת][30] צאת הכוכבים. [ואי][31] (ו)אמרת דעני קדים [32](ו)א"כ שיעור[ו][33] הוי בין השמשות, [34](א"כ) [35][ו]היינו ר' אליעזר. דע"כ[36] ר' אליעזר לא קאמר דקדש היום מבעוד יום, כי אם [37][ב]בין השמשות דהוא ספק וצריך לקדש היום מספק. [38][ו]א"כ הוי שיעור דר' אליעזר בבין [השמשות][39], ובין השמשות הוי קודם [זמנו][40] דכהן, והיינו ר' חנינא.
אלא לאו ש"מ דעני מאוחר. פירוש לאחר צאת הכוכבים. וקשה א"כ, [41][ד]ר' חנינא היינו ר' אחא. דר' חנינא אמר משעה שעני אוכל, והוי לאחר צאת הכוכבים דהוא מאוחר מכהן. ור' אחא אמר משעה שבני אדם נכנסין להסב, וע"כ היינו לאחר צאת הכוכבים דהוא מאוחר מכולם, דתנא בתרא לטפויי קא אתי. ויש לומר, תרויהו הוי שיעור[ם][42] לאחר צאת הכוכבים. אבל שיעור דר' חנינא הוי מיד לאחר צאת הכוכבים, דהא עני טרח כל היום ואוכל מיד אחר צאת הכוכבים. אבל שאר בני אדם מאחרין טפי, דאין להם [זמן][43] קבוע. (וע"ק) [אך קשה][44] אמאי לא קאמר ר' חנינא היינו ר' מאיר2. [45][ו]ע"ק [46][ד]ר' מאיר היינו ר' אחא2. צריך עיון.
ביאורים
[עריכה]1. דהיינו שבשאר מקומות "ואומר" משמעו בא להוכיח הוכחה נוספת לעניין, על צד ויש לך קושיה על ההוכחה הקודמת. אבל כאן הפסוק השני לא מוכיח לחכמים אפי' בתור זכר שהוא צאת הכוכבים שהרי לא כתוב בו צאת הכוכבים, אלא לילה. ולכן פירשו בעלי התוס' כאן שהכוונה פה היית לא להוכיח על עצם הזמן שהוא לילה, אלא לחזק הראיה הקודמת. דהיינו שמה שאמרנו "שאנחנו עושים במלאכה" הוא עד צאת הכוכבים, בא הפסוק הזה לחזק העניין ולהוכיח שמצאת הכוכבים לילה הוא, ולא קודם לכן. וזכר יש. 2. נראה לעניות דעתי בפירוש קושיותיו ז"ל שכך נתכוון לשאול: קושיא ראשונה: מדוע בשאלת הגמ' לגבי זמנו של עני לא אמרה הגמ' "א"כ ר' חנינא היינו ר' מאיר" שזמנו יותר סמוך לזמן צאת הכוכבים מכל הזמנים המוקדמים לצאת הכוכבים, והעדיפה במקום זאת לומר "היינו ר' אליעזר" שהוא מוקדם יותר. (ואכן כותב המאירי שיש גורסים בקושיא במקום ר' אליעזר, ר' מאיר. אך גם לגרסתנו יישב הדבר, ע"ש.) וקושיא השניה: היא קודם המסקנא שהסקנו שמשעה שרוב בני אדם וכו' מאוחר לכולם, שבשלב ההוא הבנו שבני אדם זמנם קודם צאת הכוכבים. לכך קשה, אם בני אדם אין להם זמן קבוע, שמחמת כך הם נכנסים להסב קודם צאת הכוכבים, א"כ ר' אחאי שאומר משעה שרוב בני אדם וכו' היינו ר' מאיר שאומר משעה שהכהנים טובלים וכו'. והכוונה בזה שאם אין לבני אדם זמן קבוע, א"כ הרי זמן בשעה שרוב בני אדם נכנסין וכו' יכול להיות כלול בכל השיטות שקודם צאת הכוכבים שהוזכרו בברייתא וכן בזמנים שבין לבין. וכיוון שאין להם זמן קבוע ומוגדר, ואפשר להעמיד זמנם על כל שעה, לא נדע זמנם של בני אדם לעולם. לכך בהכרח שבהווה אמינא הבינה הגמ' שזמנם הוא זמן קבוע מוגדר ומסוים. ולכן משעה שרוב בני אדם וכו' בהכרח זהה לאחד מהזמנים המוגדרים ומסוימים בברייתא, וא"כ ר' אחאי היינו ר' מאיר וה"ה לשאר הדעות החלוקות על ר' מאיר בקודם צאת הכוכבים, ומדוע לא הקשתה זאת הגמ'? וזה שנקטו התוס' חכמי אנגליה את שיטת ר' מאיר בקושיתו, מפני שהוא הסמוך ביותר לזמן צאת הכוכבים וכנ"ל.
דף ג'
[עריכה]V
לצורת הדף ראה כאן
תרי תנאי ואליבא דר' מאיר.
[ואם תאמר][47] אמאי לא משני דהכל חד שיעור. [48][ו]יש לומר, דלא מיסתבר לומר דרוב בני אדם ממהרין לאכול בערבי שבתות מזמן שהכהנים טובלין שהוא מבעוד יום.
אי קסבר ג' משמרות הוי הלילה. דהיינו המשמרות ד' שעות.
שאג ישאג. [קשה][49], והא ליכא אלא ג' שאגות. [50][ו]יש לומר, יתן קולו אחד מהם1.
חמור נוער.[51] מאליו, שאינו רואה כלום. כי מה [52][ש]נוער ביום, היינו מחמת הנקבה שרואה.
[ותחילת אחרונה][53]. לא ידענא למאי הילכתא.
ואמצע דאמצעית[54]. ואע"ג דלא פריך מיניה, מכל מקום קא תשיב כדי לידע חצות לילה בקדשים.
שמקלסין בביתו. פירוש אשריני אם היו מקלסין אותי בביתי עתה כמו שהיו עושין קודם שחרית.
ותיפוק לי[ה][55] משום מפולת. דקס"ד דהכי קאמר מפני הני ג' דברים. ולהכי פריך אמאי אמרת משום חשד, תיפוק לי[ה][56] משום מפולת.
V++_
לצורת הדף ראה כאן
חשד נמי ליכא.
שמתביישין זה מזה.
ופריך. ומפני מפולת אמאי איצטריך, הא לא הוה עייל ביה משום חשד [ומזיקין][57].
במקומן חיישינן. וקשה, והא אמר בתרי ופריצי דליכא אלא חשד ולא מזיקין. ויש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע לנו שמזיקין רגילין שם.
ראש האשמורת התיכונה. במחנה מדיין משתעי קרא, ומלכות[א][58] דרקיעא כעין מלכות[א][59] דארעא.
רב אשי אמר. פירוש, לעולם שלש משמרות הוי הלילה, וקרא דקדמו עיני אשמורות לא קאי אמלכים, אלא [60](ל)דוד קאמר קדמתי [ב'][61] (ב)משמרות קודם היום, ומשמרה ופלגא קרי ב' משמרות.
אלא לדברי תורה וכ"ש [מילי][62] דעלמא. פסק [63] דהני מילי(ן)[64] תוך ארבע אמות, אבל חוץ [65][ל]ארבע אמות הכל מותר.
נשף ליליא. פירוש2. וחצות ליליא כבר תירצנו לעיל כפר"ש[66].
כיון שהגיע חצות, רוח צפונית מנשבת. פירוש, בפני עצמ[ה][67]
ואין הבור מתמלא מחוליתו. קשה לפרש"י שאין המשל דומה לעניין, כיון שאין נוטלין ממון מעניים ונותנים להם. ע"כ[68].
ביאורים
[עריכה]1. רצונו לומר שלמ"ד ארבע משמרות הוי הלילה קשה, שהרי בפסוק זה מוכח שרק שלוש שאגות שואג הקב"ה. ועל זה תירץ שהמ"ד הנ"ל מחשיב אף את יתן קולו כשאיגה והרי כאן ארבע. וכן כותב תוס' הרא"ש בדף ג' עמ' ב' על מ"ד ארבע משמרות. 2. נראה שרצונו לומר, שיש לגרוס כפי שגרס רש"י: "אלא אמר רב אשי (לגרסתנו רבא) תרי נשפי הוו". וכוונת רב אשי לומר שנשף ליליא ואתי יממא וכן נשף יממא ואתי ליליא הם פירוש רק לפסוקים העוסקים בעניין הנשף. ואמר זאת רבינו, כדי שלא תטעה לחשוב שכוונת הגמ' בכך שאמרה "אלא", לחזור בה מתירוצה הראשון ולתרץ באופן אחר את הסתירה בין מה שכתוב "שדוד קם בחצות" לבין מה שכתוב "שהיה קם כבר מבערב (בנשף)". אלא כוונת הגמ' כאן לחזור בה ולפרש מחדש את עמדתה ביחס ל-"מהו זמן הנשף", ולתרץ בכך הסתירה שבין שני הפסוקים העוסקים בנשף, שמאחד משמע שנשף הוא ערב ומהשני משמע שהוא בוקר. אבל לעניין הסתירה ביחס לקימת דוד בחצות, כבר תירצה הגמ' לעיל איך הדבר מתיישב. וכך פירוש דברי התוס' כאן, כוונת הגמ' לומר שתירוץ נשף ליליא ואתי יממא, הוא רק פירוש בלבד למשמעות נשף הערב המוזכר בפסוק, ואינו בא לתרץ קושיא אחרת. ולגבי חצות ליליא שהקשנו סתירה לפני כן, לגבי זה כבר תירצנו לעיל את הסתירה בגמ', כן פירש רבינו שמעיה. ועוד אפשר לפרש בכוונת רבינו, שמה שכתב "וחצות ליליא כבר תירצנו לעיל" הוא עצמו הפירוש. והיינו שרבינו בא לפרש ולומר שהגמ' איננה מפרשת יישוב לסתירה של מחצות בתוך התירוץ של נשף ליליא וכו', כיון שלעניין הסתירה של מחצות כבר תרצנו לעיל, ופה היא מיישבת רק את הסתירה של נשף. ודברי התוס' כאן בקיצור נמרץ.
דף ד'
[עריכה]V+
לצורת הדף ראה כאן
על הכרתי.[69]
על, לשון קודם. דלא מצי למימר שהיה בניהו עליהם ונושא הכרתי והפלתי, דלאו כהן היה.
שכורתים דבריהם. שאינם פוחתים ואינם מוסיפין מראות האמת, ואומרים עלו.
עורה כבודי. זה כבודי, [שאני][70] (ש)ניעור בלילה להתפלל.
שליא. היא מראה לדוד אם יש בה טפח.
לולא האמנתי. (פירוש)[71] לעיל מיניה כתיב כי קמו בי עדי שקר [ויפח חמס][72]. פירוש, שמעידים שאין לי[73] תקוה לאחריתי ואומרים לי [להיבדל][74] מתורתך.
[75][למה נקוד על לולא]. [76](ו)אם לא היה נקוד על לולא, משמע הפירוש, לולא שהיה וודאי לי לראות באור [77][ה]חיים. ועתה [78][ש]נקוד על לולא, לומר הפירוש, לולא שהיה ספק לי לראות באור החיים. כי הנקודה ממעט[ת][79] הכתוב [מ]משמעות[ו][80].
חכמים כמאן סבירא [להו][81], אי כר' אליעזר. וקשה, הלא פליג [82][עליהו] [83](ל)ר' אליעזר במתניתין. ויש לומר [דהכי קאמר],[84] היכי [דרשי][85] רבנן קרא דושכבך, [86][ד]על כרחך[87] צרי[כי][88] למדרשי[ה][89] (כ)רבנן[90] אי כר' אליעזר [אי כרבן גמליאל][91].
לצורת הדף ראה כאן
וקורא קרית שמע ומתפלל. [92]
מכאן משמע שמיד שהגיע [זמן][93] ק"ש של לילה, שאסור להתחיל לאכול עד שיקרא קרית שמע ו[י]תפלל[94].
ובתפלת שחרית נמי בעי מסמך גאולה לתפלה, ואע"פ שבתחלה הוא אומר י"י שפתי שפתי תפתח. מכאן יש ללמוד שהאומר שומע תפלה וגו'[95] לפני שמנה עשרה, טועה. ר"מ.
במערב[א][96] מתרצי הכי נפלה ולא כו'. [97] [וכיון][98] דכתיב נפלה, לכך לא נאמר נו"ן באשרי.
דף ה'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
שנאמר ולחומי רשף. [99]
פרש"י ולחומי רשף נדרש לפניו למזי רעב [שהם][100] יסורים. ולאחריו לקטב מרירי, לידרוש מזיקין [101]הדרשה דלעיל.
אל תיקרי תְּלַמְּדֶנוּ אלא תִּלְמְּדֵ[י]נוֹ[102]. והיינו הק"ו דיכל למילף מדאוריתא.
לצורת הדף ראה כאן
הרי זה מזבח כפרה.
ומתכפר בהם כמזבח פירוש, אלמא ייסורין של אהבה [הן][103], וקשה לר' יוחנן. ומשני מזבח כפרה הוי כו'.
דין גרמא דעשירא ביר. וקשה, דמשמע לפי דקא מסיק, דהיכא דלית [ליה][104] בנים כלל, לא הוו ייסורין של אהבה. והרי כמה צדיקים שאין להם בנים כמו יהושע שלא היה לו בנים. י"ל דהכי פריך, והא"ר יוחנן דין גרמא כו', פירוש שמנחם אחרים בכך. ואי לא הוו ייסורין של אהבה לא היה מנחם אחרים בכך. ע"כ.
ה"ג אין כל אדם זיכה לשתי שולחנות. ולא גרסינן אין אדם, דהא כמה בני אדם זוכין לכך.
ואי משום בני. ואע"ג דהוה לי[ה][105] ר' פדת, עדיין לא [נולד][106].
שלא יהא דבר חוצץ בינו לקיר. ומן הארון והבימה אין לחוש כאן, שהם קבועים.
שנאמר טורף נפשו באפו. ונפשו הוי תפילה כמו ואשפוך [את][107] נפשי. ור"י[108] היה רגיל להמתין [109][ל]חבירו אפילו ביום, ודווקא כשהיה עומד ומתפלל.
דף ו'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
דלא ליגנבוה מיניה.
פירוש שלא יגנבוהו השדים.
ומחתים נפשיה. פירוש סוגר פיו, שלא יצא הנשימה מפיו. [ועוד][110] יש לומר[111], יעכב נפשו שלא ידבר כלל.
חדא לא מיכתבן [מיליה][112] בספר הזכרונות. פי' עם האחרים, אבל בספר עצמו נכתבים. דהא אמר {אבות פ"ב, מ"א} וכל מעשיך בספר נכתבים.
ובזרוע עזו אלו תפילין. והכי נמי אמרינן בנזיר {ג:} מנין לאומר ימינא שה[י]א[113] שבועה שנאמר נשבע [ה'][114] בימינו. שמלא [115][ש]היא שבועה שנאמר ובזרוע עזו, אלמא זרוע משמע שמאל.
כי שם י"י נקרא עליך [ויראו ממך][116]. וזהו שאמר הפסוק {תהילים כט, יא} י"י עוז לעמו יתן, וזה העוז היינו התפילין. ושמע מינה שנרמז כאן שי"ן של תפילין, [117][ו]היינו [118][ש]כי שם י"י נקרא היינו שי"ן של תפילין, (ויראו ממך)[119].
לצורת הדף ראה כאן
הקובע מקום לתפילתו.
כלומר אפילו בחד בית הכנסת צריך ליחד לו מקום, ולא לילך מזוית לזוית.
טמיא[120]. [טמא][121] הוי אבל, בא"[ט] ב"ח ובא"ל ב"מ1, [כדכתיב על שפם יעטה]2 [122] [וטמא טמא יקרא][123]. אי נמי לשון סתימה3.[124] ר' ברכיה נ"ע.
אגרא דתעניתא צדקתא. ושמעתי לפי דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך.
המתפלל אחורי בית הכנסת. פירש"י כל בתי כניסיות שלהם פתחיה[ם][125] למזרח ואחוריהן של בתי כנסיות למערב, ומתפללין למערב. והוא עומד, אחור[י]ו[126] לכותל מערבי ופניו למערב, והוי שתי רשויות כיון שאחור[י]ו[127] לארון. וקשה, דהיאך הוי שתי רשויות הואיל ומתפלל לרוח שהקהל מתפללין. ע"כ. ונראה דמתפלל אחורי בית הכנסת קרוי מי שעומד חוץ לפתח מזרחי ומתפלל, אעפ"י שפניו למערב כשאר העם. כדקאמר לקמן {ח:/סא.}, והני מיליה דליכא פיתחא אחרינא, פירוש, לפי שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס, משמע שבאותו צד שקורא אחורי בית הכנסת, שם הפתח. מיהו לשון אחור[י][128] בית הכנסת [דומה][129]לאחורי המשכן, משמע שקורין אחוריים אות[ו][130] צד שהופכים פניהם, כפרש"י. ולפרש"י הא דקאמר כי מהדר אפי לבי כנשתא לית לן בה. אע"פ שאינו הופך פניו לרוח שהקהל מתפללין, לא מיחזי ב' רשויות, כיון שכולם הופכין פניהם כלפי הארון. כדאמרינן במכילתי[ן][131] {שם ל.}, שמארבע רוחות הופכין פניהם כלפי בית המקדש, ואפילו אותם שאחורי בית [המקדש][132] הופכין פניהם כלפי הכפורת. מיהו יש לפרש [משום][133] ששם [134][ה]שכינה על הכפורת. ר"מ.
תפילת המנחה. וקשה למה נקראת תפילת מנח[ה][135]. אי משום [מנחת][136] הערב, הכי נמי יש מנחה בבקר. וי"ל משום דנענה בו אליהו.
ביאורים
[עריכה]1. טמא הוא אבל בחילוף אותיות. בחילוף אטב"ח, האל"ף נעשית טי"ת, ובחילוף אלב"ם המ"ם נעשית בי"ת והלמ"ד אל"ף.
2. ותרגום מילים אלו הוא "ועל ספם כאבילא יתעטף" (ועל שפם כאבל יתעטף).
3. כמו שמצינו בבא קמא {דף כט:}, "לא דמי אלא למוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה" שמכאן רואים שטימום הוא סתימה.
דף ז'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
תחת גערה במבין.
פירש רש"י שהוא שם דבר. פירוש, הפחד שיש ב[אדם][137] (ב)מבין שמכניע עצמו, הוי[138] גערה, טובה מהכות כסיל מאה.
כשרציתי לא רציתה. וקשה, למה הענישו על כך.
לצורת הדף ראה כאן
עד שבא אברהם וקראו אדון.
וקשה, והא כתיב ברוך י"י אלהי שם. עיין בפירוש רבינו שמעיה1.
ביאורים: 1. הוא מה שתירצו תוס' על הדף בשאלה זו. ובדברי תוס' רבינו יהודה שירליאון, וכן בתוס' הרא"ש הובא אותו התירוץ בשם רבינו שמעיה.
דף ח'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
אימא שיעור שני פתחין.
ודוקא שלא ימהר להתפלל כשנכנס, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש הרב רבינו [יצחקי][139].
שערים המצויינים. משערי ציון דייק, מדלא כתיב שערי ירושלים.
ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור[140]. בכל שבת קודם אכילה. ואם השלים לאחר אכילה שפיר דמי, וכן צוה רבי לבניו.
לצורת הדף ראה כאן
ואפילו עטרות ודיבון.
וקשה הוה ליה למימר ראובן ושמעון. וי"ל אפילו עטרות ודיבון שאין צורך [141][ב]תרגום כי הוא תרגום ירושלמי, אפילו הכי צריך לומר שנים מקרא ואחד תרגום. ומ"מ אנו מחמירין כפרש"י לומר במקום שאין תרגום ג' פעמים מקרא. אבל אין לע"ז כמו תרגום, כי התרגום מפרש יותר מן הלע"ז.
כאילו התענה תשיעי ועשירי. פירוש אם נצטוה.
הלכה כרבן גמליאל. אע"ג דרבנן אמרי עד חצות, מ"מ הלכה כר"ג. ומ"מ צריך למהר לכתחילה מתחילת הלילה כדאמרינן בריש פירקין {ד:} שלא יאמר אוכל קימעא [וכו'][142].
לעולם ליליא הוא. וקשה, כיון דלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א"כ [היה לו לומר][143] פעמים שאדם קורא קריאת שמע ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא בו אחד של לילה ואחד של יום. י"ל הא דקאמר ליליא הוא לעניין תפילין וציצית ולא לעניין ק"ש.
דף ט'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
לא לעולם יממא.
אפי' קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר [עמוד][144] השחר מיד, דהא ר' עקיבא קאמר לקמן בין חמור לערוד.
יכול יהא נאכל כקדשים, ת"ל לילה. וקשה [לראב"ע][145] דאיצטריך [ליה][146] לילה לג"ש, האי דרשא מנא ליה. וי"ל הג"ש שאומר [ראב"ע][147] אינ[ו][148] אלא מה[ז]ה[149].
והני תנאי כי הני תנאי. אין חולקות הדרשות זו על זו, אלא כל אחד דורש לפי סברתו.
לצורת הדף ראה כאן
אחרים אומרים כדי שיראה.
בכל מקום דאמרינן אחרים הינו ר' מאיר, [והכא][150] פליג על ר' מאיר, עיין בפירוש רבינו שמעון[151].
כדי שיראה חבירו [ברחוק][152] ד' אמות. מיירי ברגיל ואינו רגיל בו, דאזיל לאכסניא ומייתי לקיצין.
לתפילין כאחרים. פירוש, לתפילין שזמן הנחת[ן][153] [צריך][154] להיות ביום, דכתיב והיה לך לאות ובלילה אינן נראין, וכתיב וראו כל עמי הארץ.
ותיקי[ן][155] היו גומרין [אותה][156] עם הנץ החמה. היינו לחומרא, אבל אי לא קרא, עד ג' שעות שפיר דמי.
מאי קראה. דזמן תפילה לא הוי עד זריחת [157][ה]שמש.
יראוך עם שמש. זו תפילת [השחר][158]. ולפני ירח, זו תפלת המנחה דזמנה קודם שתאיר הלבנה. ושתיהם בע[י]נן[159] עם דמדומי חמה, בשחר עם [160][הנץ ה]חמה, ובמנחה עם הערב [161][ה]שמש, דמשתשקע החמה עבר זמנו.
מכדי יהיו לרצון אמרי פי כו' [נימריה][162] מעיקרא. ואע"ג דכתיב י"י שפתי תפתח מעיקרא בספר תהלים, מ"מ נאה לומר יהיו לרצון קודם, לפי דמוכחינן סמי[כת][163] גאולה לתפילה מדכתיב יהיו לרצון אמרי פי {תהילים י"ט, ט"ו} ואחר [כך][164] יענך י"י ביום צרה {תהילים כ', א'}.
דף י'
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
כל פרשה שהי[ת]ה[165] חביבה [על דוד] פתח [בה] באשרי.
לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא קמייתא נקט, כלומר, חתימה מעין פתיחה.
מעשה דשאול [הוה][166] ברישא. שמא היה יודע [שיש הרבה][167] (ד)אין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא הני תרי עובדי [168][ד]הוו [בחד עניינא קא בעי][169]
[170]במקום בינה. זה כנגד הלב שמשם בא לו הבינה.
[171]ליתי ישעיהו. פירוש, להוכיח על חזקיהו שלא נשא אשה.
לצורת הדף ראה כאן
[172]שסמך גאולה לתפילה
משום הך מילתא מייתי כולה מילתא דחזקיה.
[173]אפילו בשעה שנ[י]צלתי[174] מר לי מר. על שאמר ל[ו][175] למעני [ולמען דוד עבדי][176] וכו'. כ"ש[177].
[178]אכסדרא. פירוש, היה בארץ.
[179]שלא ראתה קרי עליהם. וקשה, מאי הא דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מ[ה]איש[180], דילמא היינו לפי שראתה בו הכי. [181][ו]י"ל מ"מ נתנה לב לראותו ולהכירו [יותר][182] מן בעלה.
[183]כדי. אתה ראוי.
לחוב בעצמך. פירוש, לפי שהטית אחר הזקיפה. שאעפ"י שאמרו בית הלל מטין וקורין, היינו קודם הזקיפה[184].
[185][ש]עברת על דברי [בית הילל][186].
וחייב מיתה משום ופורץ גדר ישכנו נחש.
דף י"א
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
לאופקי שלוחי מצווה.
דההיא לא מצי מוכח מ(ו)בשבתך[187] [בביתך][188], כיון דלא ישיב [בביתו][189] ועביד מצוה דומיא ד(ו)בשבתך[190].
אי הכי אפילו אלמנה נמי. [יהיה][191] פטור [מק"ש][192] כיון דעוסק במצוה (ק"ש)[193], דלא גרע מהולך (על)[194] לעשות מצוה.
אחת ארוכה ואחת קצרה. פירש רש"י דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. וקשה הלא לפעמים השכיבנו ארוכה בזמן שאומר אור יום הנף. ע"כ.
ובערב שתים לאחריה. פירוש, גאל ישראל ושומר עמו ישראל לעד. והמולך בכבודו [195] אינו מן המניין, אלא תיקנו לפי שתפלת ערבית רשות, ועושין [צרכיהם][196] בנתיים ואינן חוששין לסמוך גאולה לתפילה. ותקנו אותה ברכה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה ולא מתוך דברים בטלים.
לצורת הדף ראה כאן
ר' יוחנן אמר הערב נא.
ברכת הערב נא סיום ברכת אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעסוק בדברי תורה, ונמצאת אותה ברכה פותחת בברוך וחותמת בברוך. ואשר בחר
אע"פ שסמוכה לברכת התורה, מ"מ פותחת בברוך כי לפעמים אומר אותה בקריאת התורה.
דף י"ב
[עריכה]V
לצורת הדף ראה כאן
והיכא דנקיט כסא דשכרה.
וכיון דלא [איפשיט][197] בעיין, אזלינן לחומרא.
כל ברכה שאין בה מלכות. וברכה דמגן אבות בדבר[ו][198] אע"פ שאין עמה מלכות, מ"מ הא"ל הקדוש שאין כמוהו הוי מלכות, כמ'[199] דאמרינן בראש השנה {לב:}, שמע ישראל י"י [אלוקינו י"י][200] אחד זה מלכות, לפי שהוא אחד ואין זולתו.
V
לצורת הדף ראה כאן
בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים
אם לא אמר המלך הקדוש והמלך המשפט, לא יצא וצריך לחזור. ואם ספק אם אמר או לא, [בתוך שלשים יום][201] מה שהוא למוד [202][ה]זכיר (בתוך שלשים יום)[203], מכאן ואילך מה [204][שצריך הזכיר]. וכן בכל דבר שצריך לחזור. ר"ם.
דף י"ג
[עריכה]לצורת הדף ראה כאן
כל הקורא לאברהם אברם.
לכך לא נשתנה שמו של יצחק כמו האחרים, לפי שהקב"ה קראו כן, מה שאין כן באחרים.
- ^ דיבור זה כתוב בכת"י באמצע העמודה בתוך חלל איזור הכתיבה (שהמעתיק השאיר חלל ריק בצד שמאל בתוך העמודה לכתוב דיבור זה, והמשיך את יתר הדיבורים מצד ימינו של דיבור זה). ומעליו כתוב "כותרת" במתניתי' דהיינו "במתניתין" (במשנה).
- ^ גרסתנו היא חלבים ואברים. ומכל מקום פשוט שגם כאן התכוונו לאברים גם כן. וכן הביא "המגיה" מהתוספתא של חולין {פ"ט, מ"ג} שאומרת וז"ל: "ואלו הן אימורין. שתי כליות ויותרת הכבד ואליה. ואלו הן החלבים. החלב המכסה את הקרב, זה הוא חלב החופה את הכרס. ואת כל החלב אשר על הקרב, זה חלב שעל הדקין". עכ"ל התוספתא. ומכאן שאימורים מתייחס גם לאברים. אך חז"ל נוקטים "אמורים" הרבה פעמים גם ביחס לחלבים.
- ^ הגהת "המגיה" על ספר תוס' חכמי אנגליה, ונראה נכון.
- ^ כך הוא לשון רש"י אצלנו, ולכך הגהתי (אם להוסיף ואם להקיף) בהתאם ללשונו עד המילה "לבוקר" כולל. ובכת"י הוא בלא כל התיקונים הללו.
- ^ עיין הערה קודמת.
- ^ כפי הנראה ההבדל בין השתים הוא: שחוץ למזבח הכוונה היא על הקרקע של העזרה שהוא מחוץ למבנה המזבח לגמרי. ולמטה מן המזבח, כפי הנראה הכוונה היא כשנמצא על היסוד שהוא למטה מאזור ההקרבה, אך לא על הקרקע ממש. אבל הסובב, דינו כעל המזבח ואינו בבל ילין.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה. ובכת"י כתוב כאן "לן", ואינו נכון לשונית בהתאם למבנה המשפט.
- ^ כך נראה להגיה. ובכת"י כתוב כאן "אין", ואינו נכון לשונית בהתאם למבנה המשפט.
- ^ דיבור זה מובא בכת"י אחר הדיבור שאחריו, וכתבתיו במקומו הראוי לו.
- ^ בכת"י חסר ובמקום כתוב בשיבוש ואי' אי' וכנראה שהכוונה פה ל"ואי אימא", מה שאומר שחסרה פה המילה "בעית" באמצע.
- ^ בכת"י כתוב כאן מפרי'. אך נראה דהכוונה ל-"פריש", שהלא "מפריש" הוא מלשון הפרשה ואין לו שייכות כאן. ו-"פריש", עניין כוונתו הוא "לפרט ולכתוב". וה-מ' שבתחילת המילה שהקפתי, כנראה נשתרבבה לכאן מחמת המילה הדומה לה בסמוך.
- ^ מיותר לשונית לענ"ד. וכנראה מילים אלו נשתרבבו לכאן מחמת הלשון הדומה קודם לכן בסמוך.
- ^ נראה מיותר, ואף אינו מסתדר לשונית גם בלא הגהותי.
- ^ כך נראה לגרוס ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', ובכת"י חסר.
- ^ כך נראה להגיה. אך בכת"י כתוב כאן "לגברא", ואינו נראה.
- ^ כך נראה להגיה כיוון שתירוץ הוא זה, וכך הוא הרגל לשונו כשמביא תירוץ. אך בכת"י אינו.
- ^ כך הגיה "המגיה". ובכת"י כתוב "ויטהר", ואינו נכון לפי עינינו.
- ^ כך נראה להגיה. אך בכת"י כתוב גם כאן "לגברא", ואינו נראה.
- ^ כך נראה לענ"ד ע"פ לשון המשפט, אך אינו בכת"י.
- ^ בכת"י כתוב "כקרבן", ופשוט שטעות סופר הוא.
- ^ בכת"י כתוב כאן עד, והגהתיו כיון דאינו נכון. דמשמעות המילה "עד", משמעותו סוף הדבר ופה מתכוון לתחילת הזמן.
- ^ כך נראה לי להגיה, דהלא הוא אומר בסמוך עוד הפעם אבל, ואינו מסתדר לשונית לומר פעמיים "אבל אבל" אחד אחרי השני. ומכל מקום השארתי את הגרסא המקורית מוקפת, דשמא טועה אני.
- ^ בכת"י כתוב כאן "מא'", ואמר "המגיה" שכנראה זה קיצור של ממאי או מאין.
- ^ כך נראה בעיני יותר נכון ,שלשון כת"י אינו ברור. ומכל מקום השארתי את גרסת כת"י מוקפת, דשמא טועה אני.
- ^ הוגה לפי הנראה נכון מבחינה לשונית.
- ^ בכת"י כתוב כאן כמ', והשלמתיו לפי הנראה.
- ^ כך הוא בלשון הפסוק, ובכת"י כתוב "מוהיה" כנראה בשיבוש.
- ^ מוגה ע"פ לשון הפסוק.
- ^ כך נראה לענ"ד לתקן להשוות לשון רבינו להרגל לשונו, ועוד, דהלא בארמית הוא מדבר כאן. אבל בכת"י כתוב "פסוק".
- ^ בכת"י כתוב כאן "עד" והוגה ע"י "המגיה" כיון שאינו נכון, דהזמן מתחיל בשעת צאת הכוכבים ולא מסתיים בו.
- ^ כך נראה דצ"ל אך בכת"י חסר. ובהתאם לזה הוקפה האות ו' בתחילת המילה שאחרי כן.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה בהתאם למבנה הלשון.
- ^ כך תיקן "המגיה", ובכת"י אינו.
- ^ נראה לענ"ד מיותר.
- ^ כך נראה לענ"ד נכון יותר לשונית לומר כאן.
- ^ בכת"י מסומן מעל מילה זו להערה בצד שמפרשת מילים אלו בתור "דעד כאן", ולפי צורת הכתב ניכר שאינו מדברי המעתיק אלא הגהה מאוחרת יותר. אך הנראה בעיני יותר לפרשו בתור "דעל כרחך" שיותר מסתדר לשונית לפי לשון המשפט. ומ"מ אם נפרשו כדעת המעיר עלינו להגיה הלשון ולגרוס "דעד כאן לא קאמר ר' אליעזר" בכדי להתאים הלשון.
- ^ כך תיקן "המגיה" ונראה. אך בכת"י אינו.
- ^ כך נראה להגיה, דהלשון נראית חסרה בלא זה. ובכת"י אינו.
- ^ מילה זו מובאת בצד הגליון בכתב השונה מכתב המעתיק, וכנראה הגהה מאוחרת היא. אך ברור שנשמטה מילה זו בטעות מכתיבת המעתיק.
- ^ כך נראה להגיה דהלשון נשמעת חסרה בלא זה. ובכת"י חסר.
- ^ כך נראה להגיה לענ"ד. ובכת"י כתוב כאן "מר' חנינא" כנראה בשיבוש.
- ^ בכת"י כתוב בלא זה. אך כיון דאמר "תרויהו", צריך לומר גם מילה זו בלשון רבים. כך נראה לע"ד.
- ^ כך תיקן "המגיה", ובכת"י חסר.
- ^ כך נראה לי לומר, דלא נראה לשונית שיאמר "עוד קשה" "עוד קשה" פעמיים. והלשון "ועוד קשה" כאן, כפי הנראה השתרבבה בטעות מלשון הקושיא שאחרי.
- ^ כך נראה לי לענ"ד להגיה, ובכת"י אינו.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ ע"פ לשון כל בעלי התוס'. אך בכת"י חסר.
- ^ ע"פ הרגל לשון בעלי התוס' בכל מקום, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכת"י חסר.
- ^ בכת"י כתוב כאן "וקי" בסוף שורה, והנראה שהתכוון ל-"וקשה" או "וקשיא", ובהתאם לזה הגהתי אך בלא "ו".
- ^ ע"פ הרגל לשון בעלי התוס' בכל מקום. ובכת"י חסר.
- ^ דיבור זה מובא בכת"י אחר ד"ה ואמצע דאמצעית, והובא למקומו הראוי לו.
- ^ בכת"י הוא בלא זה, אך מוכרח שכך צריך לגרוס.
- ^ ע"פ גרסת כת"י פירנצה-לורנציאנה שניכר שזהה לגרסת התוס' בחלק זה של הגמ'. ובכת"י של רבינו כתוב "ואחרונה בתחילה, אך יותר נראה לי שרבינו גרס כגרסת הכת"י של הגמ' הנ"ל ונשתבש.
- ^ אפשר שצריך להוסיף כאן א' בסוף.
- ^ בכת"י כתוב רק "לי", והגהתי בתהאם למה שנראה לענ"ד.
- ^ כנ"ל בהערה קודמת.
- ^ כך הוא בגמ' לפנינו וכן נראה להגיה גם כאן. אך בכת"י אינו.
- ^ בכת"י כתוב ומלכותי' שהוא קיצור של "מלכותיה" וכמו שכתב בהמשך דיבור זה. אך קשה א"כ, דמשמעותו היא "המלכות שלו" ואינו נכון לפי הענין. לכך הגהתי בהתאם לגרסאת תוס' ר"י שירליאון שנכונה יותר.
- ^ כנ"ל בהערה קודמת.
- ^ ע"פ הגהות המגיה, ונראה.
- ^ בכת"י כתוב "במשמרות", ושיערתי שזה בעצם חיבור של שני מילים "ב' משמרות". וכן נראה ממבנה הלשון, והמעתיק שלא הבין טעה וחברם.
- ^ כך הוא בגמרא שלפנינו, וכן הוא בתוס' ר"י שירליאו ןוהרא"ש, וניכר החיסרון. אך בכת"י חסר.
- ^ המגיה כתב שדברים אלו הם דברי בה"ג וא"כ יש להגיה ולכתוב "פסק בה"ג" או "פסק ה"ג". אך אין לומר דהכוונה להרי"ף כמו בתוס' שבדף, דהלא הרי"ף אמר שתוך ד' אמות זהו דווקא בדברי תורה בלבד, וכפי שאמרה הגמ' לקמן בפרק שלישי. אך לעניין מילי דעלמא פסק כלישנא קמא דמותר בכל עניין, ולא כדברי רבינו כאן. אך אפשר שיש חיסרון דברים בדברי רבינו, וצריך להוסיף בדבריו את העניין דפסק הרי"ף כרב האי גאון ודלא כלישנא בתרא, ועל זה כתב דכל הדברים אמורים דווקא בתוך ארבע אמות וכדברי התוס' שבדף.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה, דאין הרגל לשון בעלי התוס' לדבר באופן זה.
- ^ כך צ"ל לענ"ד, וכן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון והרא"ש. ובכת"י כתוב "חוץ מארבע אמות", ואינו נכון לשונית.
- ^ המגיה כתב שהכוונה "כפר"ש" הוא כפי הנראה קיצור של "כן פירש רבינו שמעיה", כיוון שאינו ברש"י.
- ^ כך צ"ל כיוון שרוח נקבה היא, וכן הוא בתוס' ביבמות עב. בד"ה לא נשבה וכו' (המגיה). אך בכת"י כתוב "עצמו" בלשון זכר.
- ^ אפשר שפרושו "עד כאן", ואפשר שפרושו "עיין כאן" (המגיה).
- ^ בכת"י נמצא דיבור זה אחר הדיבור הבא.
- ^ בכת"י כתוב "שניעור" ולענ"ד הוא קיצור של שני מילים "שאני ניעור". כי הלא אמר לפני כן בלשון מדבר "זה כבודי".
- ^ נראה שבטעות נוסף פה, דהלא הוא אומר בהמשך "פירוש", ובשלב זה רק מניח את הבסיס לפירוש שיאמר בהמשך.
- ^ בכת"י כתוב כאן "ויפיח" בסימני מחיקה, ולכך השלמתי לשון הפסוק.
- ^ אפשר לקיימו, אך נראה מיותר.
- ^ הגהתי לפי הנראה לשונית. ובזה אתיא שפיר במה שפירש רש"י, שאמרו לו "לך ועבוד אלוקים אחרים". ובכת"י כתוב "להבדילני", והלשון מגומגמת ומשובשת.
- ^ כך הגיהו בספר שיצא כבר, ונראה.
- ^ נראה מיותר לענ"ד.
- ^ כך נראה לענ"ד להוסיף כאן, ובדומה ללשון שמשתמש בהמשך דיבור זה. ובכת"י חסר.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה, אך בכת"י אינו.
- ^ כן צריך לומר דהלא "נקודה" נקבה היא. ובכת"י כתב בלשון זכר.
- ^ כן נראה דצריך לומר, דאם לא כן אינו מתיישב לשונית יפה. ובכת"י כתוב רק "משמעות", והיא לשון משובשת.
- ^ כך צריך לומר, דהלא "חכמים" לשון רבים הם, וכן הוא בגרסת הגמ' שלפנינו. אך בכת"י כתוב "ליה" בלשון יחיד.
- ^ כך נראה לומר, דיותר מתיישב לשונית מאשר הגרסא בכת"י שהיא "פליג להו" שפירושו "חולק להם". ולכך הגהתי "פליג "עליהו" שפירושו "חולק עליהם", שיותר נכון.
- ^ נראה מיותר כאן ע"פ לשון המשפט.
- ^ כך נראה להגיה, דבלא זה הלשון חסרה. ובכת"י אינו.
- ^ בכת"י כתוב כאן "דריש", ואינו מתיישב יפה לשונית, ש"דריש" לשון יחיד. ולכן הגהתיו ללשון רבים.
- ^ כך נראה לענ"ד להגיה. ובכת"י בלא.
- ^ בכת"י כתוב "ע"כ", ופרשתיו ל-"על כרחך".
- ^ בכת"י כתוב כאן "צריך" בלשון יחיד, ותיקנתיו ללשון רבים שהלא ברבנן עסקינן דהם רבים.
- ^ הגהתי ע"פ הרגל הכתיבה הגמרתית. ובכת"י בלא.
- ^ בכת"י הגרסא היא "כרבנן", אך קשה שהלא ברבנן עסקינן, ועוד שהלשון הזו מגומגמת. והנראה שצריך להגיה ולגרוס "אי כרבן גמליאל אי כר' אליעזר", וכן הגיהו אחרים בלשון תוס' רבינו יהודה שירליאון שדומה ללשון רבינו כאן. אבל אפשר להימנע מכך, ולהגיה כאן לגרוס "דעל כרחך צריכי למדרשיה רבנן אי כר' אליעזר אי כרבן גמליאל'" או לכתוב "וכו'" אחר אמירת "כרבי אליעזר", ולא לשנות לגמרי הכתוב. ואחד מהם נקטתי.
- ^ עיין הערה קודמת.
- ^ מובא בכת"י אחר הדיבור שאחריו.
- ^ כן נראה לענ"ד להוסיף כאן
- ^ כן נראה לענ"ד להגיה. ובכת"י כתוב כאן "מתפלל" וניכר השיבוש הלשוני.
- ^ כפי הנראה הכוונה לפסוק "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו" {תהילים סה, ג'}.
- ^ בגרסת הכת"י "במערבי".
- ^ דיבור זה מובא בכת"י אחרי ד"ה "עורה כבודי" בדף ד' עמוד א'.
- ^ כך נראה להוסיף, שבלא זה הלשון כאן מרגישה חסרה. אך אינו בכת"י.
- ^ דיבור זה גם כן נמצא בכת"י אחרי הדיבור במערבא בדף ד' עמ' א'.
- ^ כך הגיהו לתקן, אך בכת"י כתוב "שהוא".
- ^ אולי צריך לגרוס כאן "בדרשה דלעיל", אבל לא מוכרח.
- ^ בספר מכת"י כתוב כתוב "תלמידנו", וכפי הנראה טעות סופר היא.
- ^ כך הגיה המגיה להוסיף, וכך נראה.
- ^ כך מוזכרת מילה זו בתוס' שעל הדף ובשאר בעלי התוס' המקבילים, וכן נראה לתקן כאן. ובספר מכת"י כתוב "להו".
- ^ כך נראה לתקן לענ"ד, וכן הגיה המגיה.
- ^ בכת"י נראה שכתוב כאן "עלה", אבל נראה שזהו טעות סופר ובאמת צריך היה להיכתב "נולד" כפי שכתוב בתוס' רי"ש.
- ^ כן הגיהו כאן, דכך הוא הפסוק.
- ^ כך הוא בתוס' שעל הדף ובכל התוס' המקבילים וכן תיקנתי כאן. אך בספר מכת"י כתוב "ר'".
- ^ כך נראה יותר, לפי צורת הלשון.
- ^ כן הוסיף המגיה בשביל הסיבה הלשונית.
- ^ בכת"י כתוב "למימר" ומסומן מעל המילה עיגול קטן המסמן להערה בצד, ששם הוא מתקן לכתוב "לומר" במקום.
- ^ כן נראה להוסיף כאן לענ"ד, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו.
- ^ כן הגיה המגיה, ונכון.
- ^ כן הגיה המגיה ע"פ הפסוק.
- ^ כן נראה להגיה מהסיבה הלשונית ואינו בכת"י.
- ^ הובא בסוף הדיבור, ונראה יותר ששייך כאן.
- ^ תיקון זה הוא רק כדי להסדיר לשונית את המשפט עד כמה שאפשר כיוון שהלשון כאן מאוד מגומגמת, אבל מסתבר שהגרסא המקורית הייתה אחרת. בכת"י כתוב בלא זה.
- ^ עיין בהערה הקודמת.
- ^ נראה ששייך לעיל בלשון ד"ה.
- ^ בכת"י מובא אחר ד"ה אגרא דתעניתא וכו'. והובא למקומו הראוי לו ע"פ סדר הגמ' שלפנינו.
- ^ כן הוא בתוס' רי"ש וכן נכון, שב"טמיא" יש גם את היו"ד ואינו מוחלף בדיוק למילה אבל. או שמא גרסת רבנו היא אגרא דבי "טמא" שתיקותא, וצריך לתקן את לשון הד"ה.
- ^ זה מובא בהמשך דברי התוס', ואינו מובן. ועיין בשני ההערות הבאות להבנת העניין.
- ^ זהו עיקר הראיה לכאורה, דמהלשון "ועל שפם יעטה" אינו ראיה ללשון טמיא שהינו אבל.
- ^ גרסת הספר מכת"י היא, "אי נמי לשון סתימה כדכתיב על שפם יעטה". ואינו מובן, דאין ראיה מפסוק זה לסתימה, אלא ללשון "אבל". שהרי תרגום "על שפם יעטה" הוא: "ועל ספם כאבילא יתעטף" שהוא הוכחה ללשון אבל. ולכך תיקנתי הלשון כאן, והקדמתי את הדברים לאחרי הפירוש הראשון.
- ^ כן הגיה מהגיה, ונכון.ובספר מכת"י כתוב בלי ם'
- ^ השוויתי לשונו. שהיה כתוב "ואחורו" ובהמשך כתוב "פניו" והשוותי הלשון לכתוב "ואחוריו". וכן כתובה מילה זו כך בתוס' רי"ש.
- ^ עיין הערה קודמת.
- ^ כן הגיה מהגיה, ונכון. ובספר מכת"י כתוב בלא י'.
- ^ כן נראה לענ"ד לתקן כאן או כל כעין זה שמדמה הלשונות, דכך אתי שפיר, וכן דכך הוא בתוס' הרא"ש.
- ^ כן הגיה מהגיה, ונכון. ובספר מכת"י כתוב "אותם"
- ^ כן נראה להגיה לענ"ד. ובספר מכת"י כתוב "במכילתיה"
- ^ כן נראה להגיה לענ"ד. ובספר מכת"י כתוב "הכנסת"
- ^ כן נראה להוסיף לענ"ד. וכך הוא בתוס' רי"ש.
- ^ עיין הערה קודמת.
- ^ כן הגיה מהגיה, ונכון. ובספר מכת"י כתוב "מנחת".
- ^ כן הגיה מהגיה, ונכון. ובספר מכת"י כתוב "תפילת".
- ^ כך נראה יותר נכון לגרוס. אבל בכת"י כתוב "במבין".
- ^ הלשון אינה מובנת. שהרי הכניעה שמכניע עצמו, היא אינה הגערה, אלא כתוצאה מהגערה. ופירוש רש"י כאן הוא, שתחת גערה במבין כוונתו "כניעת הגערה באדם מבין" שפירושו, הכניעה שנכנע האדם המבין כתוצאה מהגערה שגערו בו, טובה מהכניעה שנכנע הכסיל כתוצאה מכך שהכו אותו מאה פעמים. וצריך לומר לפי זה שיש בכת"י כאן טעות סופר. וצריך לגרוס כך: "שמכניע עצמו דהוי מגערה" או להשמיט לחלוטין את המילה "הוי" ולגרוס כך "שמכניע עצמו מגערה"
- ^ כך נראה יותר נכון לגרוס דהלא היא שיטת רש"י, וכן בתוס' שעל הדף. אבל בכת"י כתוב כאן "הרב ר' יוסי". ואולי היה כתוב באמת הר"י, והמגיה פתחו בטעות להרב ר' יוסי בזמן שהיית כוונת המחבר להרב רבינו יצחקי. וכן טענתי והגהתי בתוס' רי"ש. ויותר היה נראה לומר שהיה כתוב רש"י ונשתבש להר"י.
- ^ בכת"י נמצא אחר ד"ה עטרות ודיבון.
- ^ כן הוא בתוס' רי"ש והרא"ש. ובכת"י כתוב כאן "מהתרגום"..
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, ובכת"י אינו.
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש שלשונו דומה ללשון רבינו כאן.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט.
- ^ בגרסת הכת"י כתוב כאן "ר' עקיבא" ושבוש הוא. וכן הוא כתוב בשם ראב"ע בתוס' רי"ש ורא"ש, וכן מובן מצד העניין.
- ^ כנ"ל בהערה קודמת.
- ^ בכת"י כתוב כאן "ר' עקיבא", ושבוש הוא.
- ^ בגרסת הכת"י כתוב כאן "אינן". והגהתיו ל-"אינו" לפי הלשון הנכון.
- ^ בגרסת הכת"י כתוב כאן "הוה" ב-ו', וטעות סופר הוא. וכן כתוב בתוס' רי"ש ורא"ש "הזה", וברור.
- ^ כך נראה לענ"ד לפי העניין, ובכת"י כתוב "והינן".
- ^ נראה דהכוונה דהפירוש המדובר פה הוא התירוץ שהזכירו התוס' שבדף והתוס' רבינו פרץ ושאר בעלי התוס'. ואפשר גם שיש לגרוס כאן "שמשון" במקום.
- ^ כך הוא בלשון תוס' רי"ש והרא"ש, ובכת"י אינו.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט. ובכת"י כתוב "הנחתו" ב-ו'.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט, ובכת"י אינו.
- ^ כך הוא בכל גרסאות בעלי התוס' שבדף והמקבילים, וכן בגרסת הגמ' שלנו. ובכת"י כתוב "ותיקים".
- ^ כך הוא בכל גרסאות בעלי התוס' שבדף והמקבילים, וכך בגמ' שלנו. ובכת"י אינו.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט.
- ^ כך נראה להגיה לפי מה שכתבו התוס' רי"ש והרא"ש בעניין זה, וכן לפי עצם העניין. ובכת"י כתוב "יוצר" במקום.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט, ובכת"י אינו.
- ^ כך נראה לפי הענין, ובכת"י כתוב "דמדומי חמה" במקום, ואינו מתיישב כל כך לפי עניינו.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט, ובכת"י אינו.
- ^ כך בלשון תוס' רי"ש ורא"ש, ובכת"י בשיבוש "נמי"
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט, וכך הוא בתוס' רי"ש ורא"ש. ובכת"י כתוב "סמיך" בטעות.
- ^ כך נראה לפי לשון המשפט, ובכת"י אינו.
- ^ כך הוא לפי לשון בעלי התוס' שבדף ושאר בעלי התוס' המקבילים. וכן הדין בשאר התיקונים בלשון הד"ה הזה, ובכת"י אינו.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש וכעין זה בלשון תוס' הרא"ש. וכן בהתאם ללשון זו הקפתי את ה-ד' במילה שאחרי. ובכת"י אינו.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש ורא"ש, ובכת"י אינו.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ מובא בכת"י אחר ד"ה "ליתי ישעיהו".
- ^ מובא בכת"י אחר ד"ה "אכסדרא" ששייך לעמוד ב'.
- ^ מובא בכת"י אחר ד"ה "מעשה דשאול וכו'" ששייך לעמוד א'.
- ^ מובא בכת"י קודם ד"ה "כל פרשה וכו'" ששייך לעמ' א'.
- ^ כך נראה להגיה לענ"ד, ובכת"י כתוב "נולצתי" בשיבוש כפי הנראה.
- ^ בכת"י כתוב בשיבוש "לא", והוגה בהתאם.
- ^ זהו הפסוק הנאמר שם שמחמתו אמר חזקיהו "מר לי מר" כמו שאומרת הגמ'. ובכת"י כתוב בשיבוש "כי אם"
- ^ המגיה על הספר הנדפס כותב ששמא הכוונה בזה ל-"כך שמעתי".
- ^ מובא אחר ד"ה "שלא ראתה קרי עליהם" ששייך לעמ' ב'.
- ^ מובא בכת"י אחר ד"ה "שסמך גאולה לתפילה" ששייך לעמ' ב'.
- ^ כך נראה לגרוס ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכת"י בלא ה'.
- ^ כך נראה לגרוס ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', ובכת"י אינו.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש ורא"ש, ובכת"י אינו.
- ^ כל הדיבורים מכאן ועד סוף העמוד מובאים אחר מספר דיבורים מדף י"א.
- ^ אוליצ ריך לומר פה "היינו קודם שזקף".
- ^ כך נראה להגיה ע"פ גרסת המשנה שלפנינו, ובכת"י כתוב "ועברת".
- ^ כך נראה נכון להגיה ע"פ גרסת המשנה שלפנינו, ובכת"י כתוב "חכמים" במקום.
- ^ הוא"א מיותרת כאן וכן לקמן בדיבור זה. {המגיה}.
- ^ כך נראה לגרוס ומילה זה השתלשלה כנראה בטעות קדימה בדיבור זה והחליפה את המילה ששם.
- ^ כך נראה לגרוס לענ"ד. ובכת"י כתוב כאן "בביתך", ושייך ללפני כפי הנראה.
- ^ כנ"ל.
- ^ כך נראה להגיה. {המגיה}. ובכת"י כתוב "היו" בשיבוש.
- ^ כך צריך לומר לענ"ד. ומילה זו השתרבבה קדימה בדיבור זה כפי הנראה.
- ^ אינו שייך כאן, ועיין בהערה הקודמת.
- ^ המילה הזו מיותרת.
- ^ שהוא חתימת ברכת יראו עינינו.
- ^ כך נראה להגיה. {המגיה}. ובכת"י כתוב "צרפיהם" בשיבוש.
- ^ כך נראה להגיה. ובכת"י כתוב "פשטה" בשיבוש.
- ^ תוקן על פי לשון הברכה הקיים בידינו היום. והיא ברכת מעין שבע שנאמרת בליל שבת אחר ערבית.
- ^ יכול להיות שהוא "כמה" שהוא לשון מדרש או "כמו" והראשון מסתבר לי יותר.
- ^ בכת"י כתוב בטעות בחיסרון מילים "שמע ישראל ה' אחד" והשלמתיו. וכן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון והרא"ש.
- ^ נכתב בהמשך והובא חזרה למקומו הראוי לו, שכן הוא בכל בעלי התוס'.
- ^ כך הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון. ובכת"י כתוב בטעות "יזכיר".
- ^ אינו מקומו ולכך הוקף כדלעיל.
- ^ כך הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון. ובכת"י כתוב בטעות "שצורך יזכיר".