המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
וברוך - טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד.
"וברוך", ואחר שעי"כ יוכר אז כבוד ה' גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ"פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע"פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ"ש לעשות לך שם תפארת (ישעיה ס"ג). ושם הכבוד יתגדל ע"י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה "ימלא כבודו את כל הארץ" כי כולם הכירו את כבוד ה' כי הוא הבורא והמנהיג, "אמן ואמן", אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד:
