עם טעמים:
אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵֽב לָֽנוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"זנחתנו פרצתנו" - כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב
"אנפת" - קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו
אלהים זנחתנו - טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה, וככה פרצתנו.
וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד כי תקרנה קורות במלחמה, וככה אנפת - אנף תשובב לנו.
"אלהים זנחתנו", מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר "ופרצתנו" שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה "אנפת" ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ "תשובב לנו" שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:
ביאור המילות
"אנפת". גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י"ב). "תשובב". מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע"כ בא למ"ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ"מ:
